קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי טיפול ארגוני מקצועי לארגון מעבידים: .1תקנות הסכמים קיבוציים (תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי לארגון מעבידים) התשל"ז- 1977(להלן - התקנות) מטילות על מעביד, שחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי, תשלום דמי טיפול ארגוני-מקצועי (להלן - דמי טיפול) לארגון המעבידים שהוא צו לאותו הסכם קיבוצי. בתביעות אלה, שהגישה לשכת המסחר (להלן התובעת) נגד מעבידים (להלן - הנתבעים) תובעת היא מהם תשלום דמי טיפול. חלק מהתביעות מתייחסות לשנים 1982-1985, וחלק - לשנים 1985- .1986התובעת טוענת שהיא ארגון מעבידים וצד להסכם קיבוצי כללי מיום 21.2.1977, שנרשם תחת המספר 7010/77והוארך מזמן לזמן (להלן - הסכם 77) וכי הוראותיו הורחבו בצו שפורסם בי"פ תשל"ח בע' 1161, והוארך מזמן לזמן (להלן - צו הרחבה 78). .2כיוון שכל התביעות האלה מתבססות על צו הרחבה 78, ניתן פסק-דין זה במאוחד, ובמידת הצורך יתייחס בית הדין בהמשך לתביעות מסוימות בנפרד. .3טענתם המרכזית של הנתבעים, הזהה בכל התביעות שלפנינו, היא שהסכם 77 איננו הסכם קיבוצי כללי, ולכן אין תוקף לצו הרחבה .78 טענה זו מתבססת על שלושה פסקי-דין שניתנו בבית-דין זה ביום 28.11.1986, ובהם נדחו תביעות התובעת לתשלום דמי טיפול (תב"ע מה/1192-51, מו/105-51, מו/107-51, להלן - פסק-הדין). שם נקבע כי הסכם 77נחתם על-ידי מועצת פועלי תל-אביב-יפו (להלן - המועצה), שלא היתה מוסמכת לכך לפי חוקת ההסתדרות (להלן - החוקה), ולכן אין הוא הסכם קיבוצי, וצו הרחבה 78איננו תקף. .4התובעת לא ערערה אף לא על אחד משלושת פסקי-הדין הנ"ל, המשיכה בהליכים נגד מעבידים אחרים, והוסיפה וטענה כי הסכם 77הוא הסכם קיבוצי כללי וצו ההרחבה 78ניתן כדין, והוא בתוקף. .5ביום 30.3.1987נחתם הסכם קיבוצי כללי בין התובעת לבין הסתדרות הפקידים, עובדי המינהל והשירותים, שהיא הסתדרות ארצית (להלן - הסתדרות הפקידים), ואנו מביאים אותו להלן בשלמותו - "הואיל וביום 21.2.1977נחתם הסכם קיבוצי כללי בין ההסתדרות ללשכת המסחר וביום 11.8.1980נחתם בין אותם צדדים תקנון עבודה הסכם קיבוצי כללי, וביום 27.10.1983נחתם בין הצדדים הסכם להארכת תקפם של ההסכמים הנ"ל בשינויים שהוסכמו, והורחבה תחולתם על תחומי מועצות פועלים נוספות, בנוסף על מועצת פועלי תל-אביב. והואיל והתעוררו ספקות לגבי היותם של ההסכמים הקיבוציים הנ"ל או איזה מהם הסכמים קיבוציים כדין. והואיל והצדדים מעוניינים להסיר כל ספק לגבי היותם של כל ההסכמים הנ"ל הסכמים קיבוציים כלליים תקפים ומחייבים מיום עשייתם. לפיכך הוסכם בין הצדדים כי: .1ההסכמים הנ"ל וכל ההוראות הכלולות בהם מהווים חלק בלתי נפרד מהסכם קיבוצי כללי זה. .2ההסכמים יחולו על כל המעסיקים החברים או שהיו חברים בלשכת המסחר בכל עת אחרי יום 21.2.1977ועל עובדיהם. .3תחילת תוקפו של הסכם זה מיום 21.2.1977" (להלן - הסכם קיבוצי 87). ביום 7.3.1988הורחב הסכם קיבוצי 87בצו שפורסם בי"פ תשמ"ח בע' 1321(להלן - צו הרחבה 88). .6ואלה עיקר טענות התובעת בקצרה - א) פסק-הדין ניתן בבית-דין אזורי ואיננו הלכה מחייבת; ב) פסק-הדין בתחילתו אומר - בפרק העובדות - כי "בשם העובדים הצד להסכם הוא סניף הסתדרות הפקידים במועצת פועלי תל אביב". ובהמשך התעלם מכך ודן בשאלת סמכותה של המועצה לחתום על הסכם קיבוצי. מכאן שהמסקנה המשפטית של פסק-הדין מבוססת על הנחה עובדתית שגויה; ג) הצד שחתם על הסכם 77הוא סניף הסתדרות הפקידים במועצה (להלן - הסניף), שהוא גוף נפרד ממנה, והיא מסתמכת בכך על האמור בחוקה, פרק ה, סעיפים 6ו- .7הסניף הוא זרוע של הסתדרות הפקידים, שהיא הסתדרות ארצית, המוסמכת לחתום על הסכם קיבוצי כללי; ד) ההסכם הקיבוצי 87אימץ את ההסכמים הקיבוציים הקודמים, כולל הסכם 77, וקבע את תחילת תוקפו ליום 21.2.1977(מועד חתימת הסכם 77). מכאן שאפילו ייקבע שהסכם 77לא היה תקף ביום חתימתו - בא ההסכם הקיבוצי 87ונותן לו תוקף למפרע, ועם פרסום צו הרחבה 88ניתן גם תוקף למפרע לצו ההרחבה .78 ה) סעיף 29לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים) קובע - "פורסם צו הרחבה כאמור אין עוררים על תוקפו". לכן, גם אם היה איזה פגם בהסכם 77, הרי משפורסם צו הרחבה - אין להעלות טענות באשר לתוקפו. .7נתייחס עתה לטענות התובעת אחת לאחת - א) פסק-דין שניתן בבית-הדין אזורי אכן איננו הלכה מחייבת, אך אם סבורה התובעת - המגישה תביעות רבות בעניין תשלום דמי טיפול - כי יש טעות בפסק-הדין, היתה מיטיבה לעשות אילו ערערה עליו, ובכך היתה שמה קץ אחת ולתמיד להתדיינויות חוזרות ונשנות באותו עניין. ראוי היה לה שתבחר באחת מן השתיים: לערער או לנהוג על-פי פסק-הדין. השיטה בה נקטה התובעת, לחזור ולהגיש תביעה אחרי תביעה בתקוה שמותב אחר יפסוק אולי אחרת, שיטה זו, יש בה משום שימוש לרעה בהליכי בית-דין, אם לנקוט בלשון המעטה. ולא זו בלבד, באופן כזה גם לא יהיה לדבר סוף, שכן אם תזכה התובעת במקרה מסויים ותסמוך עליו בתביעתה נגד נתבע אחר - יטען אף הוא לעומתה באותה מטבע. בבואנו לפרש הסכם קיבוצי או צו הרחבה, או לקבוע את תוקפם - ואפילו נעשה הדבר במסגרת תביעה אינדיבידואלית - עוסקים אנו במשפט העבודה הקיבוצי, וככלל, כל הכרעה כזאת מחייבת את כל הנוגעים בדבר. לאחרונה ניתן פסק-דין בבית הדין הארצי לעבודה בדב"ע מח/120- 3[1], ואנו מביאים מהאמור שם בע' 500: . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . "ג)הסכם קיבוצי, על-פי מהותו, חל על קבוצת עובדים. על כן, בהעדר נסיבות מיוחדות, הכרעה בעניין פירוש הסכם קיבוצי מיוחד לגבי מספר עובדים תחייב את המעביד גם לגבי עובדים אחרים שעליהם חל ההסכם, מאחר שהמעביד היה צד להליך קודם. הכלל הוא כי פירוש שניתן על-ידי בית-הדין להסכם קיבוצי מיוחד לגבי חלק מקבוצת עובדים, מחייב את המעביד לגבי הקבוצה בכללותה. לא הובא בפנינו טעם כלשהו שיצדיק סטיה מכלל זה". דברים אלה - בשינויים המחוייבים - יפים גם לענייננו; ב) טענה שפסק-הדין התבסס על עובדה שגויה - מקומה בערעור, ולא בביתדין זה שאיננו יושב בערכאת ערעור; ג) נניח, כטענת התובעת, שהסניף הוא גוף נפרד מהמועצה והוא זרוע של הסתדרות הפקידים עדיין צריך להראות שהוא מוסמך על-פי החוקה לחתום על הסכם קיבוצי; אנו לא מצאנו בחוקה שיש לסניף סמכות כזו. הסניף, כשמו כן הוא, חלק מהמערך הארגוני של הסתדרות הפקידים, שהיא הסתדרות ארצית, ומוסמכת על-פי החוקה לחתום על הסכם קיבוצי. כאשר החוקה קובעת אורגן המוסמך לחתום על הסכם קיבוצי - הכוונה היא שהסמכות נתונה לאורגן כגוף, ולא לכל סניף או מחלקה בו ככאלה. האורגן רשאי, כמובן, למנות מישהו שיחתום בשמו, ואפילו את מי מהסניף ובמקרה כזה חותם אותו איש בשם האורגן ולא בשם הסניף. מכל מקום דבר כזה לא נטען. יתרה מזו, במהלך הדיונים בתביעות בהן ניתן פסק-הדין, הודיע בית-הדין להסתדרות (בהודעה למזכ"ל ההסתדרות) כי עומדת לדין שאלת תוקפו של הסכם 77, אך מטעמים השמורים עימה לא מצאה ההסתדרות לנכון להשתמש בזכותה על-פי סעיף 30(ב) לחוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, והדבר אומר דרשני; ד) הסכם קיבוצי 87אימץ את ההוראות שבהסכם 77, וקבע את תחילת תוקפו (של הסכם קיבוצי 87) למפרע מיום 21.2.1977בכך לא הקים ההסכם הקיבוצי 87לתחיה את הסכם 77, אלא שבכריתת ההסכם הקיבוצי 87נכרת הסכם קיבוצי חדש (שהוראותיו זהות לאלה שבהסכם 77), והוא בתוקף למפרע מיום .21.2.1977צו הרחבה 78הרחיב את הוראותיו של הסכם שאיננו הסכם קיבוצי, ולכן איננו "צו הרחבה" לפי חוק הסכמים קיבוציים. כבר ביום פרסומו לא היה כזה, וההערה בצו הרחבה 88שהוראות הסכם 77הורחבו בצו הרחבה 78אין בכוחה להחיותו. תחולה למפרע של צו הרחבה אפשרית רק לגבי סוגי הוראות כפי שנקבע בסעיף 28לחוק הסכמים קיבוציים. ה) סעיף 29לחוק הסכמים קיבוציים קובע: "פורסם צו הרחבה כאמור אין עוררים על תקפו". כלומר רק צו הרחבה שפורסם "כאמור" אין עוררים על תקפו. אולם אם צו הרחבה שפורסם איננו "כאמור", היינו לא נתקיימו בו התנאים האמורים בסעיפים שקדמו לסעיף 29לחוק הסכמים קיבוציים - אין מניעה לערור על תקפו. הרי לא יעלה על הדעת שכוונת המחוקק היתה למנוע, לחלוטין, תקיפת תקפו של צו הרחבה, גם אם הוא מרחיב הוראות של הסכם שאיננו הסכם קיבוצי כללי (סעיף 25לחוק הסכמים קיבוציים), או שיש בו הוראה הפוגעת הזכותו של אדם לעבודה בשל חברותו, או אי-חברותו, בארגון עובדים; או שהיא בניגוד לאמנה בינלאומית שאושרה על-ידי מדינת ישראל (סעיף 27לחוק הסכמים קיבוציים) ועוד. שאם לא תאמר כן, מה טעם נקבעו כל התנאים המוקדמים לפרסומו של צו הרחבה? די היה בכך שצו ההרחבה פורסם והוא תקף. צו הרחבה 78הרחיב הוראות של הסכם שאיננו הסכם קיבוצי כללי, ולכן הוא לא פורסם "כאמור". .8ועתה לטענות הנוספות בתביעות מסויימות - א) תב"ע מו/914-51 (1) הנתבעת טענה שהיא תאגיד שהוקם כחוק, ועל-פי האמור בתקנה 3(1) לתקנות - אין אלה חלות עליה. אין ממש בטענה זו. בתקנה 3(1) לתקנות נאמר שאלה לא יחולו על מעביד שהוא "תאגיד שהוקם בחוק" ולא נאמר "תאגיד שהוקם כחוק", ויש הבדל בין השניים. "תאגיד שהוקם בחוק" - הכוונה לתאגידים דוגמת רשות הדואר, המוסד לביטוח לאומי, המוסד לבטיחות ולגיהות ואחרים. הנתבעת - ככל חברת מניות, אגודה שיתופית וכיו"ב - היא תאגיד שהוקם כחוק ולא בחוק, והתקנות חלות עליה. (2) הנתבעת חברה בהתאחדות הסוחרים (להלן - ההתאחדות). התובעת טוענת שההתאחדות איננה ארגון מעבידים לפי שבתקנונה לא נקבע שאחת ממטרותיה היא טיפול בענייני עובדים של החברים בה (תקנה 3(11) לתקנות). בטענתה זו מסתמכת התובעת על האמור בדב"ע לז/103- 3([2] להלן - עניין בנדורי). איננו מקבלים טענה זו. בעניין בנדורי [2] נקבע שמרכז השלטון המקומי איננו ארגון מעבידים לפי שבתקנונו לא נקבע, כאחת ממטרותיו, הטיפול בענייני עובדים של החברים; ואילו בתקנון ההתאחדות (ת/1), בסימן 3(המטרות), בסעיף (ה) נאמר- "לשפר את תנאי העבודה ואת היחסים בין בעלי עסקים ועובדיהם בהתאם לעקרונות הקידמה, הצדק והיושר". לפיכך, ההתאחדות היא ארגון מעבידים; ב) תב"ע מו/955-51 הנתבעים טוענים כי אף אם ייקבע שצו ההרחבה 78תקף, עדיין אין הם חייבים בתשלום דמי טיפול, לפי שהסכם 77איננו עוסק בשכר עבודה. בטענה זו מפנים הנתבעים לסעיף יז בפרק השלישי של הסכם 77, האומר  "לעת עתה לא יתקיים דיון על שכר". על כך עונה התובעת ואומרת כי היא מסתמכת על תקנה 1(ב) לתקנות, שזה לשונה - "מעביד שתקנת משנה (א) לא חלה עליו וחל עליו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי בדבר תוספת יוקר או שכר מינימום, ומפעלו עוסק בענף שקיים בו צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי - ישלם דמי טיפול - - -" אין טענת התובעת מקובלת עלינו. לאור האמור לעיל לא קיים "צו הרחבה של הסכם קיבוצי כללי ענפי", שכן הסכם 77איננו הסכם קיבוצי כללי, וצו הרחבה 78- איננו תקף; ג) תב"ע מז/1017-51 הנתבעת חברה בהתאחדות. כאן אין התובעת טוענת שההתאחדות איננה ארגון מעבידים, אלא שזכותה לתשלום דמי טיפול היא בשל כך שלהתאחדות אין הסכם קיבוצי בענף בו עוסקת הנתבעת. על כך משיבה הנתבעת וטוענת כי אין לקבל את טענת התובעת. מהסיפה של תקנה 3(11) לתקנות ניתן ללמוד שמקום שהיתה כוונה לחייב מעביד, שהוא חבר בארגון מעבידים אחר, בתשלום דמי טיפול - נאמר הדבר במפורש. אנו מקבלים את טענת הנתבעת. התובעת גם לא טענה ולא הראתה שהתקיימו התנאים כאמור בסיפה לתקנה 3(11) (פסקות (א)ו-(ב)). .9לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את התביעות. .10התובעת תשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לנתבעים בתיקים מו/914-51, מו/955- 51ו-מז/1017-51, סכום של - 750ש"ח בתוספת מע"מ לכל תיק. לנתבעים בתיקים מז/1077- 51ו-מז/1009- 51שלא היו מיוצגים, תשלם התובעת הוצאות משפט בסכום של - 350ש"ח לכל תיק. לכל הסכומים הנ"ל יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א- 1961מיום שפסק-דין זה יודע לתובעת ועד יום התשלום בפועל.דמי טיפול ארגוני