קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא דמי לידה מטעמי צדק: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין השופטת ליפס, נציגי ציבור - ה"ה בלפר ושיין; תב"ע שם/382-0) אשר דחה את עתירת המערערת לקבוע שהיא זכאית, בגין לידת בן ב-15.2.1978, "לתשלום דמי לידה על-פי הדין, ולחלופין... לתשלומים מטעמי צדק". .2בית-הדין האזורי פסק כפי שפסק מתוך זה שקיבל את טענות המוסד לביטוח לאומי, כי "בתאריך הקובע" היתה המערערת חייבת, כעובדת עצמאית, דמי ביטוח בעד תקופה העולה על 120יום, ולא נתמלאו בה "התנאים המזכים בדמי לידה בהתאם לאמור בסעיף 98לחוק הביטוח הלאומי" [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). .3העובדות כפי שקבען בית-הדין האזורי הן, כי - א) יועץ המס, מר לרנר, שטיפל בעניינה של המערערת, שלח למוסד עובר לתאריך הלידה, שלושה מכתבים בהם דרש לקבל את פירוט חובה עבור דמי הביטוח לשנת .1977/78למכתבו השני (מיום 3.10.1977) צירף מר לרנר שלושה שיקים שזמן פרעונם ב-3.10, ב- 3/11וב- 3/12לשם חיסול פיגורים עד ה- .31.3.1977המוסד לביטוח לאומי שלח פעמיים פנקסי מקדמה למערערת, אך הפנקסים לא הגיעו לתעודתם, מאחר שהמערערת שינתה בתקופה הרלבנטית, שלוש פעמים, את מקום מגוריה; ב) ב- 21.2.1978שלח המוסד למר לרנר פירוט חשבון לשנת 1977/78, ממנו עלה כי המערערת היתה חייבת, בגין אותה שנה, דמי ביטוח בסך 890, 1ל"י; ג) הפיגור בתשלום דמי ביטוח השתרע ביום הלידה (15.2.1978) על תקופה של 10.5חודש, תקופה העולה בהרבה על 120יום "לפני היום הקובע" (סעיף 98(ב) לחוק) והמביאה לשלילה מוחלטת של הזכאות לדמי לידה; ד) בגין חודש ספטמבר 1977הגיע למערערת קצבת ילדים בסך 314ל"י ובגין חודש דצמבר קצבה בסך 193ל"י ובסך-הכל 513ל"י וסכום זה שולם רק אחרי הלידה. .4את תביעתה של המערערת לדמי לידה דחה בי-הדין בקובעו, ש"קיזוז" של 513 ל"י כנגד 890, 1ל"י, אם "קיזוז" כזה אפשרי, יותיר אחריו חוב בדמי ביטוח העולה על "חוב בעד 120יום". לא בכדי נאמר "אם "קיזוז" כזה אפשרי" שכן לקיזוז כזה אין בסיס חוקי: החובה לשלם דמי ביטוח עומדת בפני עצמה ואין בידי מבוטח אפשרות לקזז מהם סכומים המגיעים לו מהמוסד לביטוח לאומי. הכוח לקזז גמלאות כסף כנגד דמי ביטוח נתון בידי המוסד בלבד (סעיף 139(ב) לחוק). חובתו של מבוטח לשלם דמי ביטוח אינה מותנית בכך שיהיו פנקסי מקדמות בידיו והוכח שהמערערת ידעה גם ידעה שהיא במצב של פיגור בתשלום דמי ביטוח. אשר לעתירת המערערת, כי תשולם לה הענקה מטעמי צדק - לא ראה בית-הדין קמא להתערב בנימוקי פקיד התביעות לדחותה. .5עיקר טענותיה של המערערת בערעורה היו, כי בית-הדין האזורי שגה בקובעו שהפיגור בתשלום דמי הביטוח היה בעד יותר מ- 120יום: שלא ניתן היה לקזז דמי ביטוח כנגד קצבת ילדים ושמוצדק היה לסרב למתן הענקה מטעמי צדק. בטיעונו חזר בא-כוח המערערת וטען, כי מרשתו עשתה את כל שביכולתה כדי "להיות בסדר": התקשרה עם יועץ מס, אשר פנה שלוש פעמים למוסד ולא נענה; פנקסי מפרעות לא הגיעו ושבועיים אחרי הלידה נתקבל לראשונה חשבון אודות החוב בתשלום דמי ביטוח. .6בתשובתו טען בא-כוח המוסד, כי מבחינה "חשבונאית" הוכח שביום הלידה היה קיים פיגור בתשלום דמי ביטוח בעד פרק זמן העולה על 120יום. אשר לטענת ה"קיזוז", אין לה על מה לסמוך: הזכות לקזז שמורה למוסד לביטוח לאומי ואת הזכות אין מפעילים אוטומטית. במקרה דנן ממילא לא היתה צומחת למערערת כל תועלת מהקיזוז. אשר להענקה מטעמי צדק, לא נתגלו "נסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב... " (תקנה 3(10) לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה1975; להלן - התקנות) שתצדקנה מתן ההענקה: המערערת, אשר ידעה שהיא מפגרת בתשלומים מתחילת שנת 1977/78, ייפתה את כוחו של יועץ מס לפעול בשמה. הלה ביקש במכתבו הראשון כי הפנקס יישלח לשולחתו, בלא שהודע למוסד על השינויים שחלו, בזה אחר זה, בכתובתה של המערערת. אין תימה, אפוא, שהפנקסים שנשלחו על-ידי המוסד לא הגיעו לתעודתם. המוסד בדק את כל נסיבות המקרה והגיע למסקנה, שאין מקום ליישם את התקנה 3(10) לתקנות האמורות. .Iiפסק-דין .1שתי עתירות חלופיות בפי המערערת: לתשלום דמי לידה על-פי דין או לתשלום הענקה - לפנים משורת הדין - "מטעמי צדק". .2ליבון העתירה הראשונה מחייב, תחילה, התייחסות לטענת "קיזוז" דמי ביטוח (שתשלומם בפיגור) כנגד קצבת ילדים. אם נכונה הטענה, אזי יש מקום לברר אם הפיגור בתשלום דמי הביטוח צומצם, עקב הקיזוז, עד כדי כך שהוא מאפשר תשלום דמי לידה "בעד פרק זמן שלא יעלה על שישה שבועות" מכוח סעיף 98(א) (2) + 98 (ב) לחוק (על תשלום דמי ביטוח "בעד פרק זמן שלא יעלה על שנים-עשר שבועות" אין כלל לדבר). מסתבר שהצדק עם המוסד וכי הזכות לקיזוז אינה קיימת אלא בקרבו של המוסד ברצותו בכך (סעיף 19לחוק). למבוטח אין זכות מוקנית או מותנית לקיזוז כאמור. משלא הפעיל המוסד את זכותו לקזז - נותר חוב בתשלום דמי ביטוח המונע, כליל, זכאות לדמי לידה. .3מכאן לעתירה השניה - הענקה מטעמי צדק. העתירה מושתתת על האמור בתקנה 3(10) לתקנות שזו לשונה (במה שנוגע לענייננו): " ... .3המוסד (יתן) הענקה במקרה... (ש) נבצר מהמבוטח... לשלם דמי ביטוח, כולם או מקצתם, ונוצר פיגור לפי סעיפים 98או... לחוק מחמת אחד מאלה; (10) סיבה אחרת שלפי שיקול דעת המוסד מקורה בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת מתן הענקה". .4על משמעות התקנה הנ"ל עמד בית-הדין בהרחבה בפסק-דין שניתן לאחרונה (דב"ע מב/13-0, [1]) והאמור שם עונה, באורח ממצה, על השאלות המתעוררות כאן. נסתפק במספר מובאות, כלהלן - "... .4העיקר הוא בקטע הפותח, האומר שהענקה תינתן 'במקרה... (ש)נבצר מהמבוטח... מחמת אחד מאלה...'. כאשר לא מתקיים הרישא - לא תועיל אחת מהפסקאות... הקובע הוא אם אמנם 'נבצר מהמבוטח' לקיים את החובה שבה מדובר. מודעות לחובה, כדאיות או אי-כדאיות הפעולה, או אף חוסר כל ידיעה על עצם החובה - עדיין אינם מביאים למצב שבו נבצר מהמבוטח (לשלם דמי ביטוח במועד). ... .5החוק והתקנות באים להיטיב עם אדם שלא קיים חובה המהווה תנאי לזכות. יסוד זה צריך שינחה בפירוש התקנות. נראה לנו על כן שלדיבור 'נבצר' בתקנה 3אין ליתן פירוש מרחיב...". .5כשמודעים לכך שאת הדיבור "נבצר" יש לפרש, בהקשר הדברים, פירוש דווקני - לא מרחיב, אך גם לא מצמצם - אזי מתקרבים לפירוש שמשמעותו: "נמנע". השאלה שיש לשאול - כדי לוודא אם נתקיים התנאי שברישא לתקנה - היא: היש לומר שנבצר ("נמנע") מהמערערת לשלם את דמי הביטוח בעוד מועד? התשובה היא לאו מוחלט. מהמוצג ת/ 13למדים, שעד אפריל 1976עמדה המערערת "בתשלום דמי הביטוח השוטפים". מהמוצג ת/ 3עולה, כי עד אפריל 1977הצטבר פיגור של 376.97, 2ל"י והפיגור חוסל רק ב- .3.12.1977מאותה עת (בחודשיים לפני "התאריך הקובע") ועד הלידה, לא בוצע תשלום כל שהוא על חשבון דמי הביטוח שבפיגור, אף כי המערערת ויועץ המס שפעל מטעמה, היו מודעים לחובה המוטלת ולדחיפות העניין. אי-קבלת פנקסי המקדמות (מפאת חילופי כתובות תדירים) אינה מהווה "מניעה" לתשלום דמי הביטוח. אין אנו רואים פסול בשיקולי המוסד שהניעוהו שלא לתת הענקה מטעמי צדק. .6הערעור נדחה. אין צו להוצאות.לידההענקה מטעמי צדקדמי לידה