האם בונוס נכלל בפיצויים ? ערעורו של העובד מכוון נגד אי הכללת תשלום הקרוי "בונוס" כאחד מרכיבי השכר שיש להביאם בחשבון לחישוב פיצויי הפיטורים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא האם בונוס נכלל בפיצויים: .Iההליך .1ערעור וערעור שכנגד על פסק-דין של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט הראשי גרוס; נציגי הציבור - ה"ה שנטל וששינסקי; תב"ע לט/355-3) אמר חייב את אלבני ישראל פרייט בע"מ (להלן - החברה) לשלם לאמנון ברזילי (להלן העובד) השלמת פדיון חופשה ויתרת הודעה מוקדמת, בצירוף ריבית, הצמדה והוצאות אך דחה את העתירה להשלמת פיצויי פיטורים. .2ערעורו של העובד מכוון (א) נגד אי-הכללת תשלום הקרוי "בונוס" כאחד מרכיבי השכר שיש להביאם בחשבון לחישוב פיצויי הפיטורים; (ב) נגד התעלמותו של בית-הדין מהתחייבות החברה לשלם לעובד פדיון חופשה בגין 151- 159יום. ערעורה של החברה נסוב על הקביעה שהעובד פוטר ושהוא זכאי להשלמת התשלום תמורת הודעה מוקדמת, בשני חודשים נוספים. .3העובדות, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי בפסק-דינו. הן: א) העובד החל לעבוד בחברה ב- 15.10.1970ופוטר ב- 1.12.1978במכתב מיום 31.10.1978; ב) ב- 5.11.1978השיב העובד כי הוא שומר על זכויותיו "ללא יוצא מן הכלל", כולל "פיצויי פיטורים, תשלום במקום הודעה מוקדמת, גמול חופשה וכו'"; ג) ב- 10.11.1978כתבה החברה לעובד כי "על-פי תנאי העסקתו(ך) המקוריים, מועד הפסקת עבודתו(ך) יחול ביום 31.1.1979". על כך השיב (ביום 14.11.1978) כי ההודעה המתקנת באה באיחור שכן, בראותו את עצמו מפוטר החל מ-1.12.1978, חיפש ומצא מקום עבודה חדש ואינו יכול להפר את התחייבותו החדשה, כדי לעבוד חודשיים נוספים בחברה; ד) ה"בונוס" ששולם לעובד, בשיעור משתנה ולא בכל חודש וחודש, לא היווה רכיב קבוע בשכרו; ה) לא הוכח שהעובד זכאי לחופשה שנתית בשיעור העולה על המגיע לפי חוק חופשה שנתית. .4בית-הדין האזורי פסק, כי: א) העובד קיבל את מלוא פיצויי הפיטורים שהגיעו לו; ב) על החברה לשלם לעובד תשלום תמורת חודשיים נוספים של הודעה מוקדמת; ג) העובד זכאי לפדיון חופשה עבור 61יום. .5בא-כוח העובד טען בערעורו, כי בית-הדין האזורי שגה בכך שלא קבע: א) שצורת תשלום ה"בונוס" נועדה להסוות את מהוו האמיתית כחלק של השכר. הוכח שהמדובר בפיקציה וכי לא היה כל קשר בין ה"בונוס" לבין רווחי החברה; ב) שהוסכם על חופשה שנתית ארוכה מזו הקבועה בחוק והוכח שהעובד היה זכאי לפדיון חופשה עבור 151עד 159יום. .6בערעור שכנגד טענה החברה, שהעובד לא פוטר ופיצויי הפיטורים שולמו לו לפנים משורת הדין וכי לא בדין נפסק שהעובד זכאי לתשלום תמורת הודעה מוקדמת עבור חודשיים נוספים. .7בעת הדיון טען בא-כוח העובד ש"הבונוס" היווה חלק משכר היסוד. זאת למדים מכך שה"בונוס" גדל מדי חודש (להוציא חודש אחד) בשיעור לא גדול. שנית: היתה עדות (של מנכ"ל החברה, דאז) ש"המטרה היתה לתת את ה"בונוסים" לעובדים כחלק מהרווחים, אך לא היו רווחים בפועל". לעניין פדיון החופשה, טען הטוען, בין השאר, כי העובד הצהיר בסעיף 16לתצהירו (שלא נסתר) שהוזמן על-ידי מנהל החברה לערוך חשבון לסילוק תביעותיו. המנהל "טען שמגיעים לו 12- 20ימי חופשה פחות מ- 171שדרשתי". .8בתשובתה טענה באת-כוח החברה, כי ה"בונוס" היה חלק מהרווחים, בשיעור משתנה בין % 0.2ל-% .1ב"רווחים" - הכוונה לרווח "תפעולי" (קרי: הכנסה פחות הוצאה בלא להביא מסים בחשבון) ולא לרווח מעשי. ה"בונוס" לא שולם כל חודש. אשר לפדיון חופשה: בחברה היתה נהוגה חופשה שנתית לפי החוק, ותו לא. לא ניתן היה לצבור חופשה מעבר למותר בחוק. בערעור שכנגד טענה הפרקליטה, שבטעות ניתנה במכתב הפיטורים הודעה מוקדמת של חודש אחד בלבד. הדבר תוקן ונאמר לעובד כי מועד הפיטורים יהיה חודשיים מאוחר יותר, אך הוא התחייב כבר לעבוד במקום אחר. לא נגרם לו כל נזק בפועל. לשאלה "פיטורים או התפטרות" ציינה באת-כוח החברה, שמרשתה מעוניינת שייקבע כי פיצויי הפיטורים שולמו לפנים משורת הדין. .Iiפסק-הדין .1שתי שאלות מתעוררות בערעור של העובד: מהותו של ה"בונוס" והיקפו של פדיון החופשה: א) לטענת העובד, מהווה ה"בונוס" חלק אינטגרלי של שכר היסוד המוסווה כמין מענק והא ראיה - ששיעור ה"בונוס" גדל מדי חודש בחודשו (להוציא פעם אחת) במידה קטנה. עיון בתלושי המשכורת של החודשים ינואר-נובמבר 1978(מוצג ת/3) מראה, שה"בונוס" שולם לראשונה בחודש מארס ועד חודש נובמבר חלו בו עליות וירידות, כשהסכומים נעים בין 99.40ל- 143.20ל"י. לא ניתן על-ידי העובד כל הסבר כיצד "בנוי" אותו רכיב של השכר, כיצד הוא משתלב כחלק משכר היסוד ומהו היחס, למשל, בין משכורת של 987, 9ל"י לבין "בונוס" של 143.20ל"י בחודש אחד (נובמבר 1978). גם הסברה של באת-כוח החברה, לפיו התוספת מורכבת משיעור משתנה (% 0.2עד %1) מהרווח "התפעולי" - אינו מאיר את העיניים. אך ככלות הכל, נטל השכנוע היה מוטל על העובד, ומשלא עלה בידיו להבהיר את טיבו של הרכיב הנ"ל - לא נוכל לראותו כחלק משכר היסוד או כאחד הרכיבים המנויים בתקנות פיצויי פיטורים. אין אנו רואים, על כן, להתערב בהחלטת בית-הדין קמא. ב) וכך גם בעניין פדיון החופשה. העובד אמנם תבע פדיון של 171ימי חופשה והצהיר שמנהל החברה חלק על מספר זה כדי 20- 12יום בלבד. משמע, שהסכים לפדיון של 159- 151ימי חופשה. החברה מצידה טענה, שלא הוסכם על מכסת ימי חופשה מעבר למגיע לפי חוק חופשה שנתית. טענה זו נתאשרה מפי העובד עצמו, בעדותו, כאשר אמר: "לא היה ביני לבין הנתבעת שום הסכם מיוחד בקשר לחופש". וכן: "לא היה ביני לבין התובעת הסכם צבירת חופשה". הוסף לכך את דברי העדה דבורה שניצל, שעבדה עם העובד משנת 1972: "התובע יצא לחופשה בזמן עבודתו בסניף חיפה". כל אלה - העדר הסכם מיוחד, העדר הסכם צבירה, יציאה לחופשה בפועל משמיטים את הבסיס מהטענה בדבר צבירת 171(או 151-159) ימי חופשה, שהצטברו כביכול עד לפרישתו של העובד מן העבודה. .2מכאן לערעור שכנגד: א) לטענה, שהעובד לא פוטר מן העבודה, לא היתה אחיזה מינימלית בחומר הראיות והעובד לא נדרש להשיב עליה; ב) הטענה אודות תשלום תמורת הודעה מוקדמת - אף אותה יש לדחות. על-פי חוזה העבודה נדרש כל צד הרוצה להביא את היחסים לידי סיום, לתת לעד השני הודעה מראש של שלושה חודשים. בהסכמים קיבוציים רבים מצוי סעיף המחייב מתן הודעה מראש של חודש ימים. מעביד המפטר עובד על אתר, חייב לפצותו בתשלום תמורת הודעה מוקדמת (להוציא כמובן מקרים של עונש משמעתי) והוא הדין בהודעה מוקדמת, ארוכה יותר, מכוח חוזה אינדיבידואלי. במקרה דנן חייבת היתה החברה להודיע על הפיטורים שלושה חודשים מראש. משנתנה הודעה של חודש אחד בלבד - חייבת היא לפצות את העובד בתשלום תמורת התקופה שקוצצה. כך פסק בית-הדין האזורי, ובדין פסק. .3סוף דבר: הערעור והערעור שכנגד דינם להידחות. כל צד ישא בהוצאותיו.פיצוייםבונוסשאלות משפטיות