הבטחת הכנסה לעובד קיבוץ

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הבטחת הכנסה לעובד קיבוץ: .1זוהי תביעה לגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א- 1980(להלן - החוק). .2העובדות העולות מחומר הראיות הן כדלהלן: א) התובע נמצא בקיבוץ ראש צורים, אולם איננו חבר הקיבוץ; ב) מעמדו של התובע הינו מעמד מיוחד על-פי הסכם בינו לבין הקיבוץ (נ/2), ולפיו מקבל הוא החזר הוצאות נסיעה לצורך לימודים, ובתמורה מתחייב הוא לעבוד 3חודשים בקיבוץ כנגד כל שנת לימודים בה הוא מקבל הוצאות נסיעה; ג) בנוסף להוצאות הנסיעה, חי התובע בקיבוץ ומקבל דיור, כלכלה, ימי חופש, אספקה קטנה, כביסה, אסימונים ותקציב תרבות; ד) במשך שנת הלימודים מצפים מהתובע כי יבצע תורנויות שמירה ואחרות מדי מספר שבועות. .3הנתבע דחה את תביעתו של התובע לגמלת הבטחת הכנסה. תחילה טען הנתבע כי יש לדחות את תביעתו של התובע על סמך סעיף 3(3) לחוק, השולל גמלה ממי שהוא חבר בתאגיד האחראי לכלכלת חבריו, אולם חזר בו מטענה זו במהלך הדיון, והשתית את הדחיה על סעיף 9לחוק, הדן בעניין הכנסה. לטענת המוסד, יש לחשב את כל ההטבות שמקבל התובע מהקיבוץ כשכר עבודה, בהיות התובע "עובד" של הקיבוץ. גובה הכנסה זו שולל תשלום הגמלה. .4לעומת זו טען התובע, כי אין להביא בחשבן הכנסה את מה שהוא מקבל מהקיבוץ, כמו שאין להביא בחשבון "הכנסתו" של בן בוגר את שווי מגוריו בבית הוריו והארוחות שהוא מקבל בבית. .5הוראות סעיף 9לחוק, הרלבנטיות לענייננו, הן כדלהלן: " .9(א) בחוק זה - 'הכנסה' - הכנסה מהמקורות המפורטים בסעיף 2לפקודה, אף אם לא צמחה, הופקה או נתקבלה בישראל, ולרבות - (1) כל גמלה כמשמעותה בחוק הביטוח; (2) תשלומים למי שמצוי בהכשרה מקצועית; (3) דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין, לרבות תשלום לפי חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; (4) ...". .6ענייננו אינו מצריך לקבוע מסמרות, אם קיימים יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הקיבוץ, כך ששווין של ההטבות שמקבל התובע תחשב כהכנסה לפי סעיף 2 לפקודת מס הכנסה. בדב"ע מז/96- 0[1], דן בית-הדין הארצי לעבודה במשמעות העברת בעלות במקרקעין שלא על-פי רישום בהתאם לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, וזאת לעניין סעיף 9(ב) (2) לחוק. בית-הדין קבע כי את החוק יש לפרש בהתאם למטרתו, והביא מובאה מתוך דב"ע מה/73- 04[2]: "...וברור שיש לפרש את המושג כך, שתקודם את מטרת המחוקק. מטרת המחוקק בחוק הבטחת הכנסה - מהי? חוק הבטחת הכנסה, ככל חוק בתחום הביטחון הסוציאלי, בא ליתן ביטוי למחויבות החברה להבטיח מקור מחיה למי שהחברה רואה עצמה אחראית לקיומו" (שם [2], בע' 83). בדב"ע מז/96- 0[1] קבע בית-הדין כי המקרקעין ייחשבו כמועברים לילדי התובע על אף שהעסקה לא נרשמה אז בטאבו. .7החשוב למקרה דנא הוא כי החוק בא להבטיח את קיומו המינימלי של המבוטח. אין להוציא מכלל המונח "הכנסה" סכומים שהמבוטח מקבל לכסות את צרכיו הבסיסיים - או את כיסוי הצרכים בפועל - גם אם עזרה זו ניתנת במסגרת משפחתית. סיוע לכך נמצא בסעיף 9(א) (3) לחוק, הקובע כי גם דמי מזונות שמקבל אדם לפי כל דין ייחשבו כהכנסה. והרי דמי מזונות באים גם לכסות את צרכיו הבסיסיים של הזכאי, אותם צרכים שהתובע מקבל מהקיבוץ. לא זו אף זו. לפי סעיף 17לחוק, זכאי המוסד לחזור ולהיפרע מכל אדם החייב על-פי דין או על-פי הסכם במזונותיו של מי ששולמה לו או בעדו גמלה. ועכשיו, נניח שאותו חייב למעשה נתן למבוטח דיור, כלכלה, כביסה, דמי נסיעות, וכל אלו הדברים שהתובע מקבל מהקיבוץ. אם לא יתחשבו במה שניתן למבוטח כ"הכנסה" ייווצר מצב שהמבוטח יקבל גמלת הבטחת הכנסה, ואילו אותו חייב במזונות יידרש לשלם פעם נוספת על יסוד סעיף .19 .8אין העניין דורש קביעת מסמרות, אולם במקרה דנא, כאשר מה שניתן על-ידי הקיבוץ לתובע ניתן על יסוד התחייבות חוזית, אשר תמורתו מתחייב התובע לעבוד בקיבוץ, ולמעשה מטה הוא את שכמו לטובת הקיבוץ - בין בעבודה ובין בביצוע תורנויות - כי אז נראה כי יש לחשב את מה שמקבל הוא מהקיבוץ כ"הכנסה" לצורך סעיף 9לחוק. .9שאלה אחרת הינה שווי אותה הכנסה. בית-הדין לא שמע עדויות ישירות לכך, אולם נראה לבית-הדין כי אפשר להגיע למסקנה אליה הגיע בית-הדין באחת משתי דרכים. א) סכום הגמלה לתקופה הרלבנטית היתה 254ש"ח, והסכום הקובע היה 428 ש"ח; ב) הקיבוץ שילם למוסד דמי ביטוח עבור התובע לפי מינימום של מי ש"עובד" - כאשר סכום זה היה לתקופה הרלבנטית 287ש"ח; ג) על כן, נראה לבית-הדין כי יש לראות את הכנסתו של התובע באותה תקופה כ- 287ש"ח וכך היתה עמדת המוסד; ד) גם אם לא נתייחס לבסיס לתשלום, בית-הדין יושב בתוך עמו, ויכול להעריך שווי של הוצאות מחיה. בהתחשב בכך כי התובע מקבל הוצאות נסיעה, דיור, כלכלה והטבות אחרות, נראה לבית-הדין כי גם הערכה עצמאית, ללא קשר לסכום המינימום לשכיר, יביא את בית-הדין להעריך את שווי ההטבות בלפחות 287ש"ח, והמוסד לא ביקש מבית הדין לקבוע שווי גבוה יותר. .10על כן קובע בית-הדין כי בתקופה הרלבנטית היתה לתובע הכנסה, במובן סעיף 9לחוק, בסך 287ש"ח לחודש. .11אולם אין בכך לגרום לדחיה מוחלטת של התביעה. אמנם ההכנסה גבוהה מסכום הגמלה, אולם פחותה היא מהסכום הקובע, ועל כן יש לנכות ממנו את הניכויים המתחייבים מסעיף 12לחוק. יש להתייחס לשווי ההטבות כמופקות ממקור לפי סעיף 2לפקודת מס הכנסה מהנימוקים הבאים: א) המוסד עצמו טען כן בסיכומיו, ואין מקום לאפשר למוסד בשלב זה לשנות את התייחסותו למקור; ב) בית-הדין ראה את ההטבות כהכנסה על-פי פרשנות עניינית של החוק, ואותו היגיון דורש הכרה בהטבה כשכר עבודה. .12פקיד התביעות לא נתן דעתו לניכויים, ובית-הדין לא יעשה את החישובים במקומו, מה גם שהצדדים לא טענו לעניין זה. על כן התביעה מתקבלת בחלקה, כך שמוצהר כי הכנסתו של התובע לתקופה הרלבנטית הינה 287ש"ח לחודש, והעניין מוחזר לפקיד התביעות להחליט מחדש בעניינו לאחר שיעשה את החישוב הנדרש לפי סעיף .12 .13בנסיבות העניין, כאשר התובע לא מיוצג, ולאור התוצאה - אין צו להוצאות.הבטחת הכנסהקיבוץ