קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזר כספי לעסק על כרטיסי אשראי גנובים: 1. זוהי תובענה חוזית שעניינה היחסים שבין ספק לבין מנפיק כרטיסי אשראי. 2. העובדות התובע הינו בעליו של עסק לאביזרי רכב. הנתבעת הינה חברת אשראי המנפיקה כרטיסי אשראי. תודות לחוזה עליו חתמו הצדדים (נספח א' לכתב ההגנה, להלן: "החוזה"), התאפשר ביצוען של עיסקאות בבית עסקו של התובע תוך כיבוד כרטיסי אשראי שהונפקו על ידי הנתבעת. במהלך החודשים 07-09/97 בוצעו באמצעות התובע שלוש עסקאות כדלקמן: א. עסקת מכר בסך של 700 ש"ח מיום 18/07/97 בכרטיס אשראי גנוב על שמו של שרון עומסי (להלן: "העסקה הראשונה"). ב. עסקת מכר בסך 1,250 ש"ח מיום 08/08/97, אף היא בכרטיס אשראי גנוב על שמו של דקל יהודה (להלן: "העסקה השניה"). ג. עסקה נוספת בסך 3,150 ש"ח בכרטיס אשראי מזויף ביום 02/09/97 (להלן: "העיסקה השלישית"). הנתבעת אינה מכחישה, כי התובע לא הוזהר מבעוד מועד, עובר לביצוען של העסקאות הנ"ל, לעניין היות הכרטיסים גנובים או מזויפים. הנתבעת אף לא חלקה על טענת התובע, כי המכשיר המוחזק מטעמה אצלו לא הראה, עת הועברו בו הכרטיסים האמורים, על כל תקלה או פגם אשר היה בהם, לכאורה, כדי להעיר את חששו של התובע להמנע מביצוע העסקאות. עניינה של תובענה זו - החזרי התשלומים אותם מסרבת הנתבעת לבצע לזכות חשבונו של התובע בגין עסקאות אלו. 3. טענות הצדדים התובע טוען, כי אין לנתבעת כל סיבה מוצדקת להמנע מתשלום ההחזרים דנן. לדבריו, לא הבחין במהלך ניהולן של העיסקאות בכל סימן או דבר חריג שיהא בו כדי להזהירו מפני ביצוען. מנגד, מפנה הנתבעת לסעיף 5 לחוזה הקובע: "בעת מכירת השרותים ללקוחות ינהג הספק (התובע - א.ז.) כדלקמן: (א)... (ב)... (ג)... (ד) יחתים את הלקוח על השובר ויוודא כי החתימה על השובר זהה לחתימה על הכרטיס". לדברי הנתבעת, בכל הנוגע לשתי העסקאות הראשונות, עולה מהשוואת חתימות היד של בעליהם החוקיים של הכרטיסים לבין אלו המתנוססות על השוברים, כי התובע התרשל ולא עמד בהוראות החוזה. לדעתה, לא וידא התובע את זהות נושאי הכרטיסים הללו בכך שלא בדק כנדרש את חתימתם (ראה נספחים ב'-ה' לכתב ההגנה). בנוסף, ממשיכה הנתבעת וטוענת, לעניין העסקה השלישית, כי השובר הנוגע לעיסקה זו לא הועבר אליה על ידי התובע ומשכך, לא עמד בתנאי החוזה לצורך קבלת ההחזרים (בהתאם לסעיפים 9-8 לחוזה). לחלופין, באותו נושא, לשיטת הנתבעת, בהעדר השובר אין ביכולתה האפשרות לבדוק הלכה למעשה את דברי התובע כי פעל כראוי. 4. השאלות שבמחלוקת א. האם הוכחה התרשלות מצד התובע. ב. האם העדרו של שובר מאיין את זכותו של התובע להחזר כלפי הנתבעת. 5. דיון 5.1 העסקאות בכרטיסים הגנובים משבחנתי והשוויתי את החתימות - אלו שעל השוברים מזה ואלו שבהצהרות בעליהם החוקיים של הכרטיסים מזה - ולאחר שהפכתי בהם חזור והפוך, באתי לכלל דעה, כי אינני יכול לאמץ במלואה את עמדתו של אף אחד מן הצדדים. בכגון דא, אינני סבור, כי במהלך עסקיו יש לדרוש מבעל בית עסק לבדוק חתימות ידיהם של לקוחות ברמת ודאות מוחלטת. כרטיסי אשראי מוכרים בארצנו כאמצעי תשלום נוח ובטוח יחסית לשימוש, הן ללקוח והן לסוחר, לא פחות מאשר תשלום במזומן (ראה "דין וחשבון - הועדה לבדיקת הבעיות המשפטיות של כרטיסי אשראי, התשמ"ב - 1982; "דיני חיובים - חלק כללי" בעריכת ד' פרידמן בעמודים 461-458; ר' בן אוליאל, דיני בנקאות, תשנ"ו בעמודים 399-394 וכן ש' לרנר, דיני שטרות, תשנ"ט בעמודים 30-28). בדרך כלל, די לו לסוחר המקבל לידיו כרטיס אשראי לצורך ביצועה של עסקה מידיו של לקוח, תוך שהחתימו על השובר, בדמיון סביר בין שתי החתימות. אין הוא נדרש לבחון את השתיים הללו בזכוכית מגדלת ובקפידה יתרה. הדבר נובע מהילכות מסחר תקין ונוח, מן הטעם שבאי הנעימות הכרוכה בבדיקה ארוכה וקפדנית יתר על המידה, ולאור אמצעי האבטחה האלקטרוניים הקיימים לטובת הסוחר. אכן, לעניין העסקה הראשונה, אין זהות בין חתימתו של עומסי שרון לבין החתימה על גבי השובר. עם זאת, אין לומר כי השתיים נעדרות דמיון. ראשית, שתיהן מכילות את השם "שרון" בכתיב דומה וברור. שנית, חלקה השני של החתימה על גבי השובר אינה מרכיבה אמנם את השם "עומסי" אך לדעתי בהחלט מזכירה אותה בצורת האותיות, במבנהן, ובאופן חלוקתן. כאמור, בהתחשב בנסיבות "שירבוטן" של חתימות אלו במציאות היום-יום, לא מצאתי במקרה זה כי התובע התרשל בבדיקה. שונה הוא המצב באשר לעסקה השניה. אין זו, כי על גבי השובר מתנוסס קשקוש דחוס שאין בינו לחתימת ידו של בעל הכרטיס החוקי כל דמיון. האחרונה שונה מהותית כמעט בכל קריטריון השוואתי כגון מבנה האותיות, הכתב, צפיפות האותיות, המרקם שלהן וצורתן. חוששתני אפוא, כי לגבי עסקה זו, אין בידי לקבל את עמדת התובע כי בדק את החתימות בזהירות המתבקשת ולו גם ברמה הנדרשת לעיל. יחד עם זאת, אינני יכול לומר כי מצאתי את הנתבעת נקיה מכל אחריות. הנתבעת איננה מכחישה, כאמור, כי לא הצליחה לידע את התובע מבעוד מועד כי הכרטיס שבו נעשה שימוש - גנוב הוא. נציג הנתבעת, מר דיין, לא העלה בדיון שבפני התנגדות באשר לטענתו של התובע כי המכשיר לא אותת אותה שעה כי יש להמנע מביצוע עסקה באמצעות הכרטיס. אף לא הוכחשו דברי התובע כי קיבל אישור טלפוני לביצוע העסקה כמתחייב, היות וערכה היה מעל 1,200 ש"ח (ראה סעיף 10 לחוזה). הנתבעת לא טרחה להבהיר בפני את נסיבות התקלה. לא נטען בהקשר זה כי הנתבעת ידעה על הבעיה בכרטיס רק לאחר ביצוע העסקאות או למצער קרוב מאוד לכך, בלא שהיה בידה די זמן לעדכן את התובע באמצעות המכשיר או הטלפון. יתרה מזו, חובתה של הנתבעת להודיע ולהזהיר את הספקים, ובכלל זה אף את התובע, קבועה בסעיף 11 לחוזה. בהקשר דומה נאמר מפי בית המשפט העליון: "צד לעיסקה, היודע על בעייתיות מסוימת הכרוכה בה ואיננו מעלה אותה עם הצד שכנגד ביודעו שפעולה כזו עשויה לגרום למעשה לסיכול העסקה, אינו יכול לטעון כי הסתמך על כך שהאחר יבדוק" (ע"א 3912/90 Eximin S.A תאגיד בלגי נ' איטל סטייל פרארי בע"מ, פ"ד מז (4) 64, 82). דוקטרינת האשם התורם במסגרת דיני החוזים מוכרת משכבר על ידי בתי המשפט בשיטתנו (ע"א 3940/94 רונן בע"מ נ' ס.ע.ל.ר בע"מ, דינים עליון, כרך נג, 679; ע"א 3353/96 ארז קרור בע"מ נ' קורנהיל ביטוח, דינים עליון, כרך נג, 850; ע"א4121/97 (חי') אברמוביץ נ' פישביין, דינים - מחוזי, כרך כו(8), 944 וכן ה"פ 915/96 (ת"א) בלסקי נ' אוחיון, דינים - מחוזי, כרךלב(2) 492). סבורני, משאני בוחן את הנסיבות הנוגעות לחוזה הנ"ל, כי במקרה עסקינן גרמו למעשה שני הצדדים בהתנהגותם לנזק ועל כן חלוקת האחריות היא התוצאה המתבקשת. מדובר בסטואציה בה נחה דעתי, כי תרומתה הסיבתית של הנתבעת לתקלה דנן גדולה יותר מזו של התובע. אין זו, כי במהלך עסקיו מסתמך האחרון, ברמה גבוהה יחסית, על תבונתה, זריזותה ויכולתה הטכנולוגית של הנתבעת להזהירו אודות תקלות ופגמים באמצעות המכשור האלקטרוני וקו הטלפון שביניהם. שוכנעתי, כי התובע נקט באמצעים הדרושים והללו לא התריעו אודות כל בעיה בכרטיס האשראי הנידון. לפיכך, היות ואין להתעלם אף מן האשם הרובץ לפתחו של התובע בשל בדיקת החתימה לעיל, מצאתי לנכון להשית את האחריות בגין הכשל שארע על שני הצדדים. 5.2 העסקה השלישית הצגתו של שובר עסקה זו נמנעה מבית המשפט וכך גם האפשרות להתרשם באופן ישיר מהתנהגות התובע בנסיבותיה. לדברי התובע, לא עלה בידו למצוא את המסמך. ברם, יחד עם כתב תביעתו צורפו שני מסמכים שיש בהם לשפוך מעט אור על הנושא. האחד, מכתב מאת מחלקת הבטחון של הנתבעת ( מתאריך 6.10.97) המפנה בקשה לתובע להעביר לידי הנתבעת את השובר הנוגע לעסקה דנן. השני, מיום 19.10.97, אף הוא מכתב כנ"ל, קובע כי חתימת הרוכש וחתימת מחזיק הכרטיס אינן זהות ולפיכך נאלצת הנתבעת לחייב את התובע בסכום הרכישה. מסמך זה סותר מניה וביה את טענת נציג הנתבעת להלן, כי התובע נמנע מלהעביר לידי הנתבעת את השובר הנידון. זאת ועוד, חרף מאמצי, לא מצאתי בחוזה עסקינן כל תניה המתנה מפורשות את קבלת ההחזרים מצד הנתבעת בהעברת השוברים לידיה מצד התובע. עם זאת, קובע החוזה, כי התובע מחויב להמציא לידיה של הנתבעת את שוברי העסקאות וזאת במועדים מסוימים (סעיף 8 לחוזה). מוסיף החוזה ואומר, כי חשבונו של התובע אצל הנתבעת יזוכה לגבי שוברים שקליים "בסכום כל השוברים... אשר יגיעו למשרדי החברה", היינו, למשרדה של התובעת. יוצא מכך, לכאורה , כי ספק, ובכלל זה אף התובע, זכאי להחזרים בגובה סכום השוברים שהציג בפניה של הנתבעת. עם זאת ,אין אני רואה צורך לקבוע מסמרות בשאלת מטרת סעיף זה בחוזה . יתכן , כי מדובר בסעיף טכני בלבד , שתכליתו יעול בדיקתן של עסקאות באמצעות הנתבעת . שוכנעתי, אם כן, לעניינה של עסקה זו, כי אף כאן הוצג בפני הנתבעת השובר המתאים, אחרת לא היה בא לעולם המסמך השני לעיל. נתברר למעשה, כי השובר היה בנמצא, ואף נבדק על-ידי הנתבעת. גם במקרה זה לא הוכיחה הנתבעת, כי פעלה למניעת ביצוע העסקה על ידי התובע טלפונית או אלקטרונית. דברים אלו מודגשים ביתר שאת בהתחשב בסכומה הגבוה של העסקה הנ"ל. מוכן אני להניח, בהסתמך על המסמך השני הנ"ל, כי החתימות בעניין זה לא היו זהות. ברם, גם כאן יהא על הצדדים לחלוק באחריות במשותף. 5.3 סיכום לאור האמור, החלטתי לקבל את תביעתו של התובע בחלקה. לגבי העסקה הראשונה, שוכנעתי כי התובע פעל כנדרש. באשר לעסקה השניה והשלישית, נראה לי לנכון להשית על הנתבעת אחריות בשיעור של 70%. 6. סוף דבר לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את הסכומים הבאים: א. סך של 700 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 18.7.97 עד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 875 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 8.8.97 ועד ליום התשלום בפועל. ג. סך של 2,205 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.9.97 ועד ליום התשלום בפועל. ד. הוצאות משפט בסך 300 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד ליום התשלום בפועל. אשראיכרטיס חיוב (אשראי)החזר כספי