הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה באוטם שריר הלב כתאונת עבודה: ההליך 1. בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה וולטר ווינשטיין; תב"ע לח/378-0) התבררה תובענה בעתירה, שאוטם שריר הלב אשר פקד את המערער (התובע) יוכר כפגימה שהיא תוצאה של תאונת עבודה, לעניין פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968 (להלן - החוק). בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של התובע לבית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לערעור הן: א) עניינו של המערער בא בפני בית-דין זה בסיבוב שני (דב"ע שם/10-0); ב) בסיבוב הראשון (דב"ע שם/10-0) נדון ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי, מיום 4.6.1979. הערעור נתקבל בעקבות ראיות שנוספו בשלב הערעור, והעניין הוחזר לבית-הדין האזורי "על מנת שישקול מחדש את מסכת העובדות הרלבנטיות לעניין, תוך מתן הזדמנות לצדדים להגיב על החומר הנוסף ולסכם את טענותיהם. כן ישקול בית-הדין האזורי אפשרות של הזדקקות למומחה-יועץ רפואי בשים לב, בין השאר, לאמור בדב"ע לא/66-0), (בע' 56, סעיף 16, בין האותיות ה-ו)"; ג) בעקבות פסק-הדין האמור של בית-דין זה, חידש בית-הדין האזורי את הדיון בתובענה, התייחס לראיות שנוספו והשלים את מערכת העובדות על-ידי ציון העובדה "שמשעה 11.00 החל התובע לחוש ברע אולם הוא המשיך בעבודתו חרף תחושתו הרעה"; ד) בהתייחסו לפסק-הדין לא/66-0, שאליו הופנתה תשומת לבו בפסק-הדין שבערעור, כאמור בפסקה ב' דלעיל, מיינה בית-הדין האזורי מומחה-יועץ רפואי מטעמו והציג לו את השאלות הרלבנטיות, תוך מיקוד תשומת הלב על העובדה שהתובע המשיך לעבוד "חרף הכאבים"; ה) המומחה-היועץ הרפואי סיווג את המערער כ"סיכון אישי" ונתן את נימוקיו לכך. הסעיפים האופרטיביים שבחוות-דעתו של המומחה מובאים בסעיף 3 שלהלן; ו) חוות-הדעת של המומחה הובאה לידיעת באי-כוח הצדדים. באי-כוח הצדדים העלו על הכתב "שאלות הבהרה" למומחה-היועץ הרפואי ובית-הדין האזורי העבירן, כלשונן, למומחה. בין השאלות שהציג בא-כוח המערער היתה השאלה (2(א)): "אם קבלת טיפול רפואי מיידי ומנוחה מוחלטת, מייד עם הופעת הכאבים, עשויים היו למנוע את התפתחות ה'אוטם המאיים' והופעת אוטם שריר הלב"; ז) המומחה-היועץ הרפואי הגיש חוות-דעת משלימה ובה השיב על "שאלות ההבהרה". הסעיפים הרלבנטיים שבחוות-הדעת המשלימה מובאים בסעיף 3שלהלן. 3. חוות-הדעת: "ב. .1ביום הופעת האוטם לא היו אירועים מיוחדים בעבודתו של התובע ולא היה מאמץ חריג או שונה מכל מאמץ בתקופה שקדמה לאותו יום. עבודתו בחודשים שקדמו ליום הופעת האוטם היתה, אמנם, קשה יותר מאשר עבודתו קודם לכן, אך אין בכך מספיק לקבוע קשר סיבתי להופעת האוטם. גם בחיי יום-יום מחוץ לעבודה ישנן תקופות שאדם נתון למאמץ או ללחץ יותר גדול מתקופות אחרות. אין מקום לקבוע שהנסיבות בעבודתו גרמו להופעת האוטם באותו יום או השפיעו על בוא האוטם או החישו את בואו יותר מהשפעת פעולות יום-יום מחוץ לעבודה. 2. כפי שנאמר לעיל, הנסיבות בעבודה ביום הופעת האוטם לא היו שונות מהנסיבות בחודשים שקדמו לכך. בחודשים האלה עבודתו של התובע היתה מאומצת יותר מאשר קודם לכן, אך לפי התיאור בפסק-הדין שלבית-הדין אין במאמץ הנוסף הזה מספיק לתרום להופעת האוטם יותר ממצבו האישי עקב העישון המרובה. 3. אין לשלול את האפשרות שהמשך עבודתו של התובע אחרי שנתקף בשעה 11.00 בכאבים בחזה החיש את בוא האוטם או החמיר אותו". חוות-הדעת המשלימה: "לפי הערכתי מצבו האישי של התובע השפיע הרבה יותר על הופעת האוטם בעת שהופיע מאשר העובדה שהמשיך את עבודתו לאחר הכאבים בהם נתקף בשעה .11.00 בתשובה ב. .3 בחוות-דעתי המקורית נתתי את התשובה האפשרית שרית היחידה לשאלת בית-הדין, דהיינו שאין לשלול את האפשרות שהמשך עבודתו של התובע אחרי שעה 11.00 השפיע השפעה מסוימת, אך לא התכוונתי לשנות את מסקנתי שהובאה בתשובות ב. .2.1 להערכתי, הנסיבות בעבודה, כולל המשך עבודתו אחרי שעה 11.00 באותו יום, השפיעו הרבה פחות על בוא האוטם מאשר מצבו האישי ולא השפיעו יותר מהשפעת פעולות יום-יום מחוץ לעבודה. אין לדעת בוודאות אם מנוחה וטיפול רפואי היו מונעים או דוחים את האוטם. אך דעתי על השפעת המשך העבודה אחרי שעה 11.00 היא כפי שהוסבר לעיל". 4. בית-הדין האזורי דחה את התביעה ובפסק-הדין נאמר: "המומחה סיווג את התובע כמקרה של סיכון אישי וקבע, כי תנאי העבודה לא גרמו להופעת האוטם. המשך עבודתו של התובע חרף הכאבים השפיע אמנם השפעה מסוימת על התפתחות האוטם, אך השפיע הרבה פחות מאשר מצבו האישי של התובע. סברת בא-כוח התובע, כי אילו נח התובע ונמנע מלעבוד היה מונע את הופעת האוטם, אין בה ממש. המומחה נתן דעתו לאפשרות זו והשיב עליה בשלילה". .5בערעור לא היה המערער מיוצג על-ידי עורך-דין. הודעת הערעור נוסחה על-ידי עורך-הדין שייצג את המערער בבית-הדין האזורי והמערער חזר על הכתוב שם. כן הגיש המערער רשימת אסמכתות - פסקי-דין של בית-דין זה. פסק-דין 1. כאמור בסעיף 2, פסקות א' ו-ב' שבחלק ,iבא עניינו של המערער לבית-דין זה, ב"סיבוב" שני, לאחר שב"סיבוב" הראשון נתקבל ערעור זה והעניין הוחזר להשלמת הדיון. אין חולקים על כך שבית-הדין האזורי השלים את הדיון, בדרך שסומנה בפסק- הדין שב"סיבוב" הראשון. בשתי שאלות צריך לפסוק בערעור זה. השאלה האחת - אם שגה בית-הדין האזורי בהצגת השאלות למומחה-היועץ הרפואי; השאלה השניה - אם היה בחוות-הדעת ובחוות-הדעת המשלימה שהגיש המומחה-היועץ הרפואי כדי לבסס מההיבט הרפואי את פסק-הדין כפי שנתנו בית-הדין האזורי. 2. בפסק-הדין שבדב"ע לז/59-0, סיכם בית-דין זה, לאחרונה, את ההלכה לעניין אוטם שריר הלב, בהקשר לשאלות בערעור זה. שם גם הובהר שאין להתייחס לנסיבות שבעבודה במשך פרק זמן, אלא לאלה שביום האירוע או עובר ליום האירוע, במידה שהזמן שחלף עדיין מביא, מבחינה רפואית, לקשר הסיבתי החיוני בין העבודה והפגימה (שם, ע' 257). 3. בענייננו היה נתון מיוחד הקשור בעבודתו של המערער ביום שפקד אותו אוטם שריר הלב. אותו נתון היא העובדה שהמערער החל לחוש ברע בשעה 11.00, אך המשיך לעבוד. על עובדה זאת העמיד בית-הדין את המומחה-היועץ הרפואי, ובשאלות שהציג בפניו כלולה שאלה רלבנטית; ב"שאלות ההבהרה" תפסה עובדה זאת מקום מרכזי. 4. את חוות-הדעת של המומחה הרפואי ואת חוות-הדעת המשלימה יש לקרוא כאחד ובשלמות. אשר מומחה רפואי מטעם בית-הדין בא לעזור בו לבית-הדין הוא העמדת הידע הרפואי לעזרת בית-הדין, עת העובדות והמבחנים המשפטיים נקבעים על-ידי בית-הדין. בית-הדין האזורי נתן דעתו לפסק-הדין שבדב"ע לא/66-0, (ע' 56, מול האותיות ה-ו) וריכז את תשומת הלב סביב העובדה שהמערער חש ברע בשעה 11.00ביום שבו פקד אותו אוטם שריר הלב. המומחה לא התעלם מעובדה זאת ולא שלל אפשרות "שהמשך עבודתו של התובע אחרי שעה 11.00השפיעה השפעה מסוימת" על בוא האוטם ביום שבא. 5. מכאן, שמבחינה משפטית לא התעלמו מהעובדה שהמערער המשיך לעבוד לאחר שחש כאבים ומבחינה רפואית לא התעלמו מהשפעת המשך העבודה על בוא האוטם ביום שבא. אלא מאי? אכן, המשך עבודה למרות כאבים ואוטם מאיים הוא אמנם אירוע בעבודה הפותח פתח לעילה ומביא לצורך למנות מומחה-יועץ רפואי, אך עובדה זאת כשלעצמה, אין בה כדי להביא לכך ש"הפגימה" - האוטם - הוא בגדר פגימה מתאונת עבודה. עת מדובר בפגימה שלא מ"גורם חיצוני הנראה לעין" צריך שיתקיים הסיפא שבסעיף 39לחוק הביטוח הלאומי. צריך שהאירוע הקשור בעבוה - המשך העבודה למרות הכאבים וה"אוטם המאיים" - השפעתו על בוא האוטם ביום שבא תהיה רבה יותר מהשפעתו של "גורמים אחרים". עת מדובר בסיכון נייטראלי התוצאה ברורה: ה"גורמים האחרים משקלם אפס; בסיכון אישי - הכל תלוי במשקלם של הגורמים: הגורם שמהעבודה - המשך העבודה על אף הכאבים מצד אחד, וה"גורמים האחרים" - אלה שב"סיכון האישי" מצד שני. אומדן יחסיות המשקל של הגורמים מחייב ידע רפואי ולחוות-דעתו של מומחה רפואי מטעם בית-הדין ניתן המשקל הראוי. בענייננו קבע המומחה הרפואי, באופן ברור וחד-משמעי, כי "הנסיבות בעבודה, כולל המשך עבודתו אחרי שעה 11.00 באותו יום, השפיעו הרבה פחות על בוא האוטם מאשר מצבו האישי". 6. בית-הדין האזורי אימץ את חוות-דעתו של המומחה הרפואי, פירש אותה כפי שפירש והגיע למסקנה שיישום החוק - סעיף 39 סיפא - לחוות-דעתו של המומחה מביא לדחיית התביעה. במסקנה זאת לא שגה בית-הדין האזורי, על כן דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.התקף לב / אוטם שריר הלבהכרה בתאונת עבודההכרה בהתקף לב כתאונת עבודהתאונת עבודה