קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הכרה בפגיעה בגב בעבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת פורת; נציגי ציבור - ה"ה עוזרי ובן-משה; תב"ע לח/532-0) התבררה תובענה בעתירה להכיר בפגיעה שנפגע המשיב ביום 4.7.1974כפגיעה מתאונת עבודה. בית-הדין נעתר למבוקש ומכאן הערעור של המוסד לביטוח לאומי לבית-הדין זה. .2תחילה בנה המשיב את תביעתו על טענת "מחלת מקצוע" או "תאונה מזערית", אך לבסוף טען ל"תאונה רבתי", להבדיל מ"תאונה מזערית", ויסוד זה נתקבל ושימש לפסק-הדין שבערעור. .3העובדות המרכזיות הצריכות לערעור הן: א) המשיב עשה בציפוי מיכלים כבדים בחומר מסוים; ב) הפעולה עשתה תוך התכופפות והתיישרות לסירוגין, כשעל התובע להחזיק בידו את המיכל מבלי שיגע בקרקעית "האמבטיה" שבה היה החומר אשר שימש לציפוי, לנער את המיכל על מנת שהחומר המשמש לציפוי יחדור לפינות המיכל, ואחר-כך לשטפו ולמשותו מ"האמבטיה"; ג) העבודה היתה כרוכה במאמץ גופני רב ובאי-נוחות; ד) ביום 4.7.1974, בעשותו בעבודתו כאמור, שעה שהתכופף אל האמבטיה", באחד משלבי הציפוי, "נתפס" גבו מבלי שיוכל להתיישר. .4לעניין הוכחת הקשר הסיבתי בין העבודה לבין התוצאה, כפי שמצאה את ביטויה בגבו של התובע, היתה חשיבות מכרעת לשאלה, אם הפגיעה הינה "תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין". הפרקליט של המוסד לביטוח לאומי הפנה את תשומת לבו של בית-הדין האזורי לפסק-הדין בדב"ע לט/40- 0(לא פורסם) ולפסק-הדין בדב"ע לט/27-0, [1]. בית-הדין האזורי נתן דעתו לפסק-דין שבא מבית-דין זה לאחר שפרקליטו של המוסד לביטוח הלאומי הגיש טענותיו בכתב, הכוונה לפסק-הדין בדב"ע שם/8- 0(לא פורסם), וממנו הסיק בית-הדין האזורי, כי בנסיבות דומות פסק בית-הדין הארצי שאין ליישם את הסיפא של סעיף 39לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי), אלא את הרישא של אותו סעיף. בית-הדין האזורי פירש את פסק-הדין האמור של בית-הדין הארצי, כקובע ש"תנועה בלתי-נוחה" הינה "גורם הנראה לעין", לעניין סעיף 39לחוק הביטוח הלאומי. .5קביעתו של בית-הדין האזורי, כי "תנועה בלתי-נוחה" התפרשה על-ידי בית-דין זה כ"גורם חיצוני הנראה לעין", עמדה במרכזו של הערעור. .6ביום 21.1.1981נתן בית-דין זה פסק-דין ובו נאמר: "אשר יקבע לעניין הזכאות מכוח תאונה (בהקשר להוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין העבודה) הוא, אם חלה הרישא או הסיפא של סעיף 39לחוק הביטוח הלאומי. בית-הדין האזורי סבר שחלה הרישא, ופסק כפי שפסק. בית-הדין פעל כאמור משום שראה ב'התכופפות' במהלך עבודה קשה, ביום 4.7.1974, גורם חיצוני הנראה לעין. סביר שפסק-הדין שהנחה את בית-הדין האזורי הוא שם/8- .0בא-כוח המערער ביקש לאבחן אותו פסק-דין, בהדגישו שב-שם/8- 0היה מאמץ פיסי בהרמת חפץ, מה שלא כן בענייננו. בטענה זאת צודק בא-כוח המערער. עצם 'ההתכופפות' אינה 'גורם חיצוני', ומשלא הוכח שהפגיעה באה תוך מגע עם חפץ חיצוני - חלה הסיפא של הסעיף. משחלה הסיפא עולה מחוות-הדעת של המומחה, כי לא הוכח הטעון הוכחה בתאונה שלא נגרמה על-ידי גורם חיצוני הנראה לעין. מאחר ופסק-הדין בדב"ע שם/8- 0עורר שאלות מספר בלב בית-הדין האזורי - יושלם פסק-דין זה להבהרת העניין". .7בעקבות האמור באותו פסק-דין לעניין המסקנות שניתן להסיק מפסק-הדין בדב"ע שם/8-0, ולהשלמת פסק-הדין המובא בסעיף 6דלעיל, בא-פסק-הדין שבחלק 11 דלהלן. .Iiפסק-דין (משלים) .1עד לפסק-הדין בדב"ע לה/6-0, [2], ההלכה היתה, שרואים תאונה כתוצאה מפעולת "גורם חיצוני הנראה לעין", רק אם אותו גורם פגע בתובע (בין שאותו גורם נפל על התובע, בין שהתובע נפל עליו, ובין שההתנגשות היתה בדרך אחרת). בפסק-הדין שבדב"ע לה/6-0, [2], נקבע לראשונה, כי די בכך שהגורם החיצוני, באותו מקרה אופן כבד, יופעל פתאומית בדרך אחרת על גופו של הנפגע. אין הבדל בסיסי בין המקרה שו נופל גוף, מהתקרה או ממישור אחר, על ידיו של עובד וגורם לקרע בגיד, לבין המקרה שאותו גוף נשמט מידיו והוא תפס אותו בהיותו באוויר ונגרם קרע בגיד (שם, [2], ע' 52). אותו פסק-דין נזכר בפסק-הדין שבדב"ע לח/100-0, [3], ושם נאמר "פגיעה בעמדו השדרה יכול ותהיה תוצאה של גורם חיצוני הנראה לעין - כגון נפילה מסולם או מכה באחת החוליות, או גם תפיסת אופן כבד בנפילתו... ויכול ולא תהיה תוצאה של גורם חיצוני הנראה לעין - כגון תנועה מסוימת תוך התכופפות הגורמת ל'תפיסת' הגב, הכל לפי הנסיבות" (שם, [3], ע' 424). בפסק-הדין שבדב"ע לט/27-0, [1], הרחיק בית-הדין לכת במידה מסוימת והכיר כפעולת גורם חיצוני הנראה לעין את עצם משקלו - הרמתו של "הגוף החיצוני" - במקרה זה "גוף" ממש, גופו של אדם (שם, [1], ע' 419). אף באותו פסק-דין מסייג ואומר בית-הדין: "שונה היה המצב לו אותה פגיעה היתה באה לא מהרמת 'משא' כאמור, אלא מתנועה, מכוונת או בלתי-מכוונת, של הנפגע" (שם, [1], ע' 419, מול האות ה') .2עד כאן ההלכה ברורה - פגיעה בעמוד השדרה עקב תנועה, מכוונת או בלתי-מכוונת, או עקב תנוחה לא טובה - אינה פגיעה על-ידי "גורם חיצוני הנראה לעין"; גורם חיצוני כזה לא רק שאי-אפשר לאתר אותו ולראותו, הוא פשוט לא קיים ולכן לא פעל. .3על פגיעות כאמור, פגיעות בעמוד השדרה עקב תנועה לא נכונה או מצב לא טוב של תנוחה - חלה, איפוא, הסיפא של סעיף 39לחוק הביטוח הלאומי. מכאן אין ללמוד, שבכל המקרים שבהם מוכח, במסגרת תובענה שעניינה דמי פגיעה, או גמלה בעין מכוח פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי, כי גבו של התובע "נתפס", במהלך עבודתו, עקב תנועה או תנוחה לא נכונות, יש למנות מומחה-יועץ רפואי, ואם ממנים מומחה רפואי - יש לשאול את כל השאלות הצריכות למקרה של אוטם, קרע ברשתית או פגיעה מוחית. ברוב המכריע של המקרים, עת מעמידים את התובענה במסגרת הנכונה - דמי פגיעה - וקובעים את העובדות הצריכות לעניין, כך שברור כי הגב "נתפס" במהלך העבודה, לא יכחיש המוסד לביטוח לאומי זכאות לדמי פגיעה. באותם המקרים, ויש להניח שאלה הם נדירים ביותר, שהמוסד מכחיש, על אף שהתקיימו העובדות, זכאות לדמי פגיעה, ימנה אמנם בית-הדין מומחה-יועץ רפואי, אך יציג, לעניין הסיפא של סעיף 39לחוק, רק את השאלות הצריכות לדמי פגיעה ולא לגמלת נכות, כעולה מפסק-הדין שאליו מפנה סעיף 5שלהלן. .4השאלה היא, אם פסק-הדין בדב"ע שם/8- 0(לא פורסם), אשר שימש לפסק-הדין שבערעור, הפך את הקערה על פיה וקבע הלכה חדשה. אותו פסק-דין, פסק-דין מרוכז ביותר, כלל אינו דן בשאלה, אם הפגיעה היתה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, על כל הקשור בכך לעניין סעיף 39לחוק - רישא או סיפא. באותו עניין מונה על-ידי בית-הדין האזורי מומחה-יועץ רפואי ועיקר השאלות שהופנו אליו היו קשורות בסוגיית המיקרו-טראומה. בית-הדין מניח, כי אם הוצגו אותן השאלות, משמע שהיתה בפני בית-הדין "ראשית ראיה" למיקרו-טראומה, אך משסוגיה זאת ירדה מהפרק ונקבע עובדתית, שביום 11.6.1976, "תוך טיפוס על סולם הרגיש לפתע כאבים חזקים בצוואר, בכתף וביד השמאלית, הפסיק לעבוד...", היו בפני בית-הדין כל הנתונים הצריכים, לפי הסיפא של סעיף 39לחוק בקשר לעצם האירוע והפגיעה, כדי לזכות בדמי פגיעה, וזה מבלי "לקבוע בעד איזה פרק זמן מגיעים דמי פגיעה בעבודה ואם מגיעה גמלת נכות...". מפסק-הדין בדב"ע שם/8- 0אין, איפוא, ללמוד שפגיעהבעמוד השדרה עקב תנועה, או תנוחת הגוף, היא פגיעה מפעולת "גורם חיצוני הנראה לעין". .5בית-הדין רואה להדגיש ששמירה על מסגרת התובענה, כך שתהיה מוגדרת היטב ויהיה ברור שהתביעה היא לדמי פגיעה או לגמלה בעין, ועל כל פנים לא לגמלת נכות, נותנת כיוון לפעולת המוסד לביטוח הלאומי, ולדיון בפני בית-הדין, הכל לפי הקווים שהתווה בית-הדין בדב"ע שם/101-0, [4] ואח’, שניתן ביום 4.11.1980, היינו אחרי שבית-הדין האזורי נתן את פסק-הדין שבערעור.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גב