הלנת שכר חופשת לידה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת שכר חופשת לידה: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי הציבור - ה"ה כהן ורענן; תב"ע שם/1029-3) שדחה את תביעת המערערת לשכר עבודה "בסך 499.60, 3דולרים של ארה"ב... בגין הלנת שכר על-פי דין". .2א) בעת הדיון המקומי, נקבעו העובדות המוסכמות שלהלן: " .1התובעת החלה בעבודתה אצל הנתבעת בשנת 1976כעובדת במשרה חלקית. .2התובעת יצאה לחופשת לידה ב-.6.2.1978 .3שכר העבודה היה 492.80 דולרים עובר ליציאתה לחופשת לידה. .4התקשי"ר חל על יחסי העבודה בין התובעת לנתבעת"; ב) את העובדות המהוות רקע להתדיינות קבע בית-הדין האזורי כלהלן: "התובעת עבדה במשרד ראש הממשלה מיום 8.8.1971ועד 26.9.1975, מועד בו יצאה לחופשה ללא משכורת על-פי בקשתה. בבקשה האמורה ביקשה התובעת חופשה לתקופת השירות של בעלה 'בשליחות משרד החוץ לניו-יורק', '3- 5שנים'. לתובעת אופשרה חופשה ללא משכורת מים 26.9.1975עד יום .26.9.1976בתום מועד חופשתה כאמור, לא חזרה והתובעת לעבודתה במשרד ראש הממשלה. החל בחודש פברואר 1976וכלה בחודש פברואר 1978מועד בו יצאה לחופשת לידה, עבדה התובעת במשלחת הכלכלית של הנתבעת בניו-יורק. התובעת ילדה את ילדה ביום .6.2.1978שבוע לפני תום חופשת הלידה הודיעה התובעת לנתבעת שאין היא חוזרת לעבודה וכי היא מנצלת את זכותה לשנה של חופשה ללא תשלום. בחודש ינואר 1979פנתה התובעת לנתבעת והודיעה, כי ברצונה לשוב למשרתה. תשובת הנתבעת היתה, שאין כרגע יותר עבור התובעת משרה חלקית". .3בפסק-הדין שבערעור נאמר, כי עילת התובענה היא סירובה של המשיבה להחזיר את המערערת לעבודה בה הועסקה עד לצאתה לחופשת לידה. המערערת תוקעת את יתדותיה בסעיף 7(ד) (1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד- 1954(להלן - חוק עבודת נשים), המאפשר לעובדת להעדר מן העבודה שנים-עשר חודשים, ובלבד שעבדה בעבודה רצופה "עד תחילת חופשת הלידה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה לפחות עשרים וארבעה חודשים". אף אם לא נותק הקשר המשפטי בין המערערת והמשיבה בתקופה שמספטמבר 1975עד פברואר 1976, הרי שקשר משפטי בלבד, ללא עבודה, אינו מקנה זכות - אלא אם נקבע הדבר בחוק עצמו - דוגמת סעיף 3(ב) ו-(ג) לחוק חופשה שנתית, תשי"א- .1951בסעיף 7(ד) לחוק עבודת נשים הבחין המחוקק הבחן היטב בין "עבודה" לבין "חופשה ללא תשלום" (סעיף 7(ד) (2) לחוק). מכאן שהמערערת היתה זכאית להעדר מן העבודה ("חופשה ללא תשלום") שישה חודשים בלבד, ומאחר שפנייתה למשיבה היתה אחרי תום חופשתה, לא היתה המשיבה חייבת להחזירה לעבודה מכוח הוראות סעיף 7(ד) לחוק עבודת נשים. .4עיקר נימוקיה של המערערת בערעורה היו, כי: א) בית-הדין האזורי סבר, בטעות, שהזכות להעדר מן העבודה אחרי הלידה מותנית ב"עבודה רצופה" להבדיל מ"חופשה ללא משכורת" שאינה "עבודה" לעניין סעיף 7(ד) לחוק. מקביעה זו השתמע כאילו המערערת כללה בתקופת עבודתה את החופשה ללא משכורת. ולא היא. המערערת עבדה בפועל 6שנים אצל המשיבה, בלי שים לב לחופשה ללא משכורת. מאידך הושם דגש על המלה "רצופה" באופן המביא למסקנה המוטעית שחופשה ללא משכורת הפסיקה את הרציפות בעבודתה של המערערת; ב) ההסתמכות על סעיף 3לחוק חופשה שנתית יש בה כדי ליצור רושם מוטעה. הדיבור "קשר משפטי" באותו סעיף בא להגדיר את התקופה בה היו קיימים יחסי עובד ומעביד, להבדיל מימי העבודה בפועל. "עבודה בפועל" אינה כוללת העדרות מפאת מחלה. וכי ייאמר, בענייננו, שהעדרות מפאת מחלה מפסיקה את הרציפות בעבודה המקנה לעובדת זכות להאריך חופשת לידה? ג) האבחנה בין "עבודה" לבין "חופשה ללא תשלום" שבסעיף 7(ד) (2) אינה באה אלא לעניין הוותק ותו לא; ד) חופשה ללא משכורת, לפי הפסיקה, הינה השעיה של יחסי עובד-מעביד ובתום ההשעיה "חוזר המצב לעניין זכויות וחובות לנקודה שבה הושעה חוזה העבודה... " (דב"ע לה/6-2, [1], בע' 110, סעיף 11). .5עיקר תשובתה של המשיבה היתה, כי: א) כדי לצבור 48חודשי עבודה (רצופים) המקנים זכות להעדר 12חודשים, יש להזדקק לתקופת עבודתה של המערערת במשרד ראש הממשלה. עובדתית המערערת התפטרה מעבותה במשרד ראש הממשלה, מאחר שלא חזרה לעבודה בתום שנת החופשה ללא משכורת, ב- .26.9.1976עבודתה בניו-יורק היתה בסטטוס מיוחד כעובדת מקומית ישראלית (עמ"י) המועסקת באורח זמני; ב) תקופת החופשה ללא משכורת ניתקה את העבודה במשרד ראש הממשלה מהעבודה במשלחת הקניות. .6לטענה השניה של המשיבה (סעיף 5(ב) דלעיל) השיב בא-כוח המערערת, כי המשפט לא התנהל בעניין הקשר בין העבודה בשני מקומות עבודה שונים. המשפט נסב על הרציפות ולא עלתה טענה שנערך חוזה חדש והמדובר בשני מעבידים שונים. נהפוך הוא: המדובר במעביד אחד. .Iiפסק-דין .1בטרם נפנה לבירור שאלה הטעונה הכרעה בערעור זה, נחזור ונתאר בקצרה את העובדות (ראה סעיף 2(ב) להליך): א) אחרי שעבדה במשרד ראש הממשלה למעלה מ- 4שנים יצאה המערערת לחופשה ללא תשלום לתקופה של שנה (26.9.1975-26.9.1976); ב) בטופס "בקשה לחופשה ללא משכורת" התחייבה המערערת לחזור לעבודתה "מייד עם תום חופשתה(י)". ולא - "תחולנה עלי(ה) ההוראות החלות על עובד הנעדר מן העבודה ללא רשות"; ג) בתום השנה הנ"ל, לא חזרה המערערת לעבודתה; ד) המערערת הועסקה במשרה חלקית בנציגות ישראל בניו-יורק מפברואר 1976 עד 6.2.1978, יום צאתה לחופשת לידה, בטרם צאתה לחופשת לידה הודיעה המערערת כי לא תוכל לחזור לעבודה בתום החופשה; ה) בינואר 1979ביקשה המערערת לחזור לעבודה. משלא היתה עבורה עבודה מתאימה, לא הוחזרה לעבודה. .2אם יראו את ארבע שנות עבודתה במשרד ראש הממשלה ושתי שנות עבודה בניויורק כמקשה אחת, אזי עבדה המערערת למעלה מ- 48"חודשים רצופים" עד תחילת חופשת הלידה והיתה רשאית להעדר מן העבודה שנים עשר חודשים "מראשית השבוע השביעי שאחרי הלידה". משמע שבינואר 1979היתה המערערת בבחינת עובדת "בחופשה ללא תשלום" (סעיף 7(ד) (2) לחוק) ומש"הביעה רצונה לחזור לעבודה", שומה היה על מעבידתה לקבלה בחזרה לעבודה לכל המאוחר תוך 4שבועות (סעיף 7(ד) (3) לחוק). .3השאלה היא, האמנם מהוות 4השנים שמכאן ו- 2השנים שמכאן תקופת עבודה רצופה אחת או שמא יוצרת החופשה ללא תשלום ( 26.9.1975עד פברואר 1976) חיץ המונע איחוי שתי התקופות למקשה אחת? .4על טיבה ומהותה של חופשה ללא תשלום עמד בית-דין זה, בדב"ע לה/6-2, [1], בו צוינו עקרונות היסוד - שאין עליהם עוררין - כי חופשה ללא תשלום אינה נמנית על הנושאים המוסדרים בדרך כלל בחוק או בהסכם קיבוצי ומהווה נושא המוסדר "בכל מקרה ומקרה בהסכם אינדיבידואלי, עם מתן החופשה" (שם, [1], ע' 109). ממהותה של החופשה הנ"ל - שיחסי עובד-מעביד קיימים, אלא שהעובד אינו חייב לעבוד והמעביד אינו חייב בשכר עבודה. הווה אומר - נוצר מצב של "השעיית חוזה העבודה". עם תום החופשה חוזרים לנקודה שבה הושעה החוזה (שם, [1], ע' 110). .5שאלה היא, כיצד משפיעות הלכות אלה על מקרה כגון זה שלפנינו? לשון אחר: מה בין השעיית חוזה העבודה לבין המתחייב מהוראות סעיף 7(ד) (1) לחוק עבודת נשים, בו מדובר על כך "שעובדת שעבדה עד תחילת חופש הלידה... לפחות עשרים וארבע חודשים רצופים, רשאית להעדר מהעבודה... מספר חודשים כרבע מספר החודשים שבהם עבדה כאמור... ". האין כאן, כבר על פני הדברים, תרתי דסתרי, עימות בין שני יסודות שאינם יכולים לדור בכפיפה אחת: מצד אחד היותו של עובד פטור מן חובה לעבודה (בדומה למצב של חופשה שנתית, חופשת מחלה, שירות במילואים וכו'), אלא שהפטור בא לרגל השעיית חוזה העבודה (שלא בדומה למצב של חופשה שנתית וכו'...) ומאידך קיום תנאי שבחוק עבודת נשים כי העובדת "עבדה... לפחות עשרים וארבע חודשים רצופים.. .". .6כוונת המחוקק היתה, בעליל, להיטיב עם עובדת שצברה ותק של לפחות שנתיים עבודה רצופה ולאפשר לה להעדר מן העבודה, אחרי חופשת לידה, פרק זמן מסוים, בלא שיופר חוזה העבודה. מספר חודשי ההעדרות המותרת הנו פועל יוצא ישיר של מספר חודשי העבודה הרצופים שקדמו ללידה. אין חולקין שהרציפות אינה נפסקת וכי חוזה העבודה אינו מושעה עקב העדרויות קצרות מן העבודה בגין חופשה שנתית, מחלה או תאונה, וכיוצא באלה. .7לא כן יהא המצב עת חוזה העבודה הושעה על-פי הסכם אינדיבידואלי (לרוב על-פי בקשת העובד (ת)). תכליתו של הסכם כאמור הינו למטרה אחת: הבטחת אי-ניתוק היחסים עובד-מעביד - באותו פרק זמן שעליו הוסכם - חרף הקפאת החובה לעבוד והחובה לשלם שכר. לפיכך, עובדת הנמצאת בחופשה ללא תשלום מכוח הסכם מעין זה, לא תישמע אם תטען ש"עבדה" או שהיתה בבחינת מי ש"עבדה" במשך תקופת החופשה ללא תשלום. תקופה זו אינה שוקלת לעניין צבירת זכויות ואינה מצמיחה זכויות הקשורות בצבירת רציפות הוותק. מכאן המסקנה, שפרק הזמן מספטמבר 1975עד פברואר 1976אכן הפסיקה את הרציפות בעבודה של המערערת וניתק את 4השנים הראשונות מ- 2השנים האחרונות. .8עם זאת יצוין, שלא מן ההכרח שבכל מקרה תהא לחופשה ללא תשלום השלכה כבמקרה דנן. שכן, רשאים עובד ומעביד להתנות ביניהם כאוות נפשם בלבד שיוסיפו לזכויות המובטחות לעובד מכוח חוק או הסכם קיבוצי - ולא יגרעו מהן. ייתכנו גם מקרים, בהם החופשה ללא תשלום הופסקה בסמוך אחרי תחילתה והמעביד יהיה נכון לראות את ההשעיה כלא היתה, מבחינת צבירת זכויות. .9הערעור נדחה. אין צו להוצאות.לידההלנת שכרחופשת לידה