קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הסכם אספקת סחורה מחו''ל: התביעה נסובה על תוקפו של הסכם בין התובע ובין הנתבע. לטענת התובע, (ס. 3 לכתב התביעה) לפי ההסכם (נספח א' לתצהיר עדות ראשית) ימצא התובע מקורות אספקה ברומניה לסוגי קרמיקה, כיורים ואסלות, יקשר בין המפעילים לנתבע ויקבל עמלה בסך 10 אחוז מהסחורה שירכוש הנתבע בעקבות יצירת קשרים אלו. אין הצדדים חולקים (ס. 5 לכתב התביעה, ס. 5 לכתב ההגנה) כי ב24.6.94- רכש הנתבע באמצעות התובע מחברת "סיזרום" סחורות בסך 8,750 דולר (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית). לטענת התובע מגיעה לו עמלה של 10 אחוז, לפי ההסכם, בגובה 875 דולר (עמ' 2 לסיכומי הנתבע). לטענת הנתבע ההסכם שנעשה הוא הסכם על תנאי מתלה לפי ס. 27 א לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ד1973-. התנאי לתשלום התמורה על ידי הנתבע, הוא שהסחורה עומדת בתקן הישראלי ובאיכות טובה. שאלה מקדמית היא האם מדובר בחוזה עם תנאי מתלה. לטענת התובע (ס. ב לסיכומי התובע) בהסכם נכתב כי הנתבע ישלם לתובע את העמלה "ביום התשלום למפעל". התשלום למפעל נעשה באמצעות מכתב אשראי. פעולת התשלום לפי מכתב אשראי, מתבצעת במצב הרגיל, לפני שהמוכר מקבל פיזית את הסחורה ולפני שניתנת לו הזדמנות לבדוק את איכותה. לטענת התובע הואיל ולפי ההסכם הנתבע התחייב לשלם לתובע את העמלה "במועד התשלום למפעל", והואיל ומועד התשלום למפעל קודם למועד בו ניתן לבדוק את הסחורה אין כל אפשרות שחיוב הנתבע לשלם לתובע את העמלה יהיה מותנה באיכות הסחורה (ס. 6 לסיכומי התובע). עוד טען התובע כי הנתבע הוא סוחר מנוסה ויבואן וותיק. הנתבע מודה (עמ' 10 לפרוטוקול, שורות 12-13) כי "אני יבואן ותיק. אני יודע שאפשר להכניס תנאים למכתב אשראי... כיבואן ותיק אם אני רוצה סחורה ספציפית אני יכול להכניס את זה למכתב האשראי". לטענת התובע (ס. 10 לסיכומיו) הואיל והנתבע לא נקט באמצעי זהירות ולא התנה תנאים במכתב האשראי, לגבי טיב הסחורה, אין בחוזה תנאי מתלה. לטענת הנתבע, עולה מחשבון הספק (נספח ב' לכתב התביעה) כי הסחורה שהייתה צריכה להיות מסופקת לנתבע, צריכה להיות מאיכות מעולה. בחשבון רשום QUALITY FIRST CHOICE. הנתבע מסביר מדוע לא רשם תנאי מתלה במכתב האשראי - "אני לא יכול להכניס את זה כתנאי במכתב האשראי, כיוון שהם לא יודעים מה זה תקן ישראלי" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 15-16 מלמטה). לטענת הנתבע התנאי המתלה בעניין איכות הסחורה כוון גם כלפי המפעל וגם כלפי התובע. לדבריו "במכתב האשראי אין אפשרות אחרי שהם מצהירים והוא אמר שהוא בדק את הסחורה, לא יכולתי לעשות משהו אחר... המפעל קיבל. הוא לא עמד בתנאי מכתב האשראי. הכוונה גם למפעל. הבנק שילם למפעל... הבנק קיבל את הדוקומנטים מהמפעל, וכתוב שזה סוג א'. הבנק לא מעניין אותו. אני הסתמכתי על התובע שעשה איתי חוזה". (עמ' 11 לפרוטוקול, שורות 4-10 מלמטה). לדברי פרופ' ג' שלו (דיני חוזים מהדורה שנייה, תשנ"ה עמ' 336) לעניין תנאי מתלה "בדרך כלל ייקבעו תנאים במלות תנאי אופייניות כמו "אם" "בתנאי ש..." בכפוף ל...", אם כי גם מילים כאלה אינן מעידות בהכרח על כוונה להתניית חוזה... קשיי הפרשנות מתעוררים ביתר שאת במקרים שבהם נלמדת הכוונה מתוך נוסח החוזה ונסיבות העניין". במקרה דנן עולה שאלה דומה. אין בחוזה תנאי מתלה באופן מפורש. יש לבדוק את אומד דעת הצדדים. שוכנעתי מגירסתו של הנתבע כי קבע בחוזה תנאי מתלה לגבי טיב הסחורה. הדרישה לכך שהסחורה תהייה באיכות טובה מופיעה פעמיים בחוזה ומעידה על חשיבותו של התנאי עבור הנתבע (נספח א' בתיק המוצגים). בהסכם כתוב - "מר אורנשטיין מתחייב למצוא ברומניה מפעלים שיספקו סוגים שונים של קרמיקה כיורים ואסלות והכל לפי תקן ישראלי ותמורת זאת יקבל ממר הלפרין עמלה בשיעור 10 אחוז". שוכנעתי מדברי הנתבע, כי הסיבה ששילם למפעל למרות שלא עמד בתנאי, הייתה בגלל סוג אמצעי התשלום. "מכתב האשראי", כפי שצוין, אינו מאפשר לנתבע לבדוק את הסחורה בפועל לפי התשלום למפעל. לעומת זאת, החוזה עם מר אורנשטיין מאפשר זאת. התרשמתי כי הנתבע סמך על התובע שיבדוק את איכות הסחורה בפועל ברומניה וזו גם אחת הסיבות שלא התנה תנאים במכתב האשראי. דבר זה עולה גם מלשון החוזה: "מר אורנשטיין ידאג למחיר מפעל נטו מינימלי ואיכות טובה". אחרי שהכרעתי כי מדובר בתנאי מתלה אעבור לבחינה עובדתית, האם מחומר הראיות עולה כי לא נתקיים התנאי, דהיינו הסחורה אינה באיכות טובה ולא עמדה בתקן הישראלי. התובע העיד (עמ' 2 לפרוטוקול שורה 27-28): נכון שהתחייבתי להביא סחורה סוג א' והבאתי סחורה סוג א'" לדברי הנתבע (ס. 13 לתצהירו): "נציג מכון התקנים הגיע לנמל על פי תיאום עם עובד המכס שטיפל בענין מטעמי, לקח דוגמאות מהכיריים לצורך בדיקתם ואז הוברר לנציג מכון התקנים, כי הסחורה הינה מסוג ירוד ביותר ואינה עונה בשום אופן על דרישת התקן הישראלי וזאת הודיע לי נציג מכון התקנים". אי ההתאמות מבטאות בפגמים בולטים לעין. (כתמים וגבשושיות). התובע מעיד כי היה במפעל ברומניה בעת שהטעינו את הסחורה, וכי הוא בדק את הסחורה וראה שהיא מסוג א'. (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 1 ושורה 4 מלמעלה). שוכנעתי כי די בהתבוננות על מנת לראות שהסחורה הנ"ל פגומה ואין צורך במומחיות גדולה לזיהוי איכותה, בכל הנוגע לפגמים הניכרים לעין. כמו כן מעיד התובע בעצמו - "נכון שצריך שתהיה אפשרות לחבר את הכיור לקיר... כתוב בפרוספקט שאפשר להבריג אותו לקיר... אם את אמרת לי שאי אפשר לחבר את הכיורים האלה לקיר, אני משיב למה הוא לא התלונן. סחורה אם היא לא טובה, שוברים אותה. אם יש כתם זה סוג ב'". התובע מעיד כי סחורה מסוג א' אינה כזו שיש עליה כתמים. לטענת הנתבע (ס' 14 וס' 15 לסיכומים) "עקב כך שהסחורה שהובאה לארץ באמצעות התובע ושולם עבורה על ידו כסוג א' היתה מסוג ירוד ביותר, לא אישר מכון התקנים את שיחרורה מהנמל ונאלצתי להכניס את כל הסחורה לבונדד אחסנה". כמו כן מוסיף הנתבע בעדותו (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 11-13 מלמעלה) "אני התחייבתי במשרד התעשיה והמסחר שאני לא אמכור בשוק הישראלי. הסחורה עומדת עד היום אחרי ארבע וחצי שנים" (סעיף 20 לסיכומים). לדברי הנתבע, גם סוחרי עזה לא היו מוכנים לקבל את הסחורה עקב היותה ברמה ירודה ולא מתאימה. הנתבע מעיד כי חלק מהסחורה שהוזמנה היתה חרסינה אך "היא לא היתה מסוג טוב, היא היתה מסוג ירוד, אך היה אפשר למכור אותה לקבלנים שחייבים לרצף את פחי הזבל" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה אחרונה, עמ' 12 שורה ראשונה). מכל האמור לעיל שוכנעתי כי התנאי המתלה לא התקיים ועל כן לא קיימת לנתבע חובה לשלם. התובע תובע עמלה בגין סחורה נוספת שעלותה 220 $ (סעיף 6 לכתב התביעה) בכתב התביעה אין פירוט לגבי טיב הסחורה הנוספת. בעמ' 5 לפרוטוקול (שורות 29-31) מציין הנתבע כי העמיס בקונטיינר גם מקלחון. בסעיף 10 לתצהירו מציין התובע כי מגיע לו סך של 220 $ עבור דוגמאות. קיימת חוסר התאמה בגירסתו של התובע לגבי מקור החיוב של 220 $. בסעיף 17 לתצהיר מציין הנתבע - "בביקורת של המכס, התברר כי קיים מקלחון שכמובן אינו חלק מן הפריטים עבורם שילמתי ואותם הזמנתי באמצעות התובע מרומניה.. מקלחון זה הוכנס ללא ידיעתי ואישורי למכולה...". הנתבע מציין כי לאחר שהצליח לשחרר את המקלחון משלטונות המכס, התובע לקח את המקלחון לעצמו. הנתבע מציין כי בעקבות הבאת המקלחון הועלו כלפיו חשדות כבדים מטעם המכס על הברחת פריטים. לדבריו (סעיף 18 לתצהירו) "פניתי בתלונה קשה בנדון למר ארנשטיין שאמר: "נכון אני הכנסתי את המקלחון והוא שלי" וכי "שכח" להודיע לי על כך. הסברתי לו שבסט של חשבוניות הספקים, חייב להופיע המקלחון הזה ואז אחרי ימים מספר המציא לי חשבון ספק מרומניה על אותו מקלחון ואז התברר לי כי מחיר המקלחון לא היה גבוה: כ220- $". לאחר השואה בין גרסאות הצדדים לגבי מהות הסחורה שנקנתה ב220- $. נראית לי גירסת הנתבע אמינה יותר. על כן אני דוחה את תביעתו של התובע לקבל עמלה של 10% בגין אותם 220$. התובע דרש בכתב התביעה (סעיף 7 + סעיף 9(2)) שיפוי בעבור ההוצאות שהוציא בנסיעתו לרומניה. בכתב ההגנה (סעיף 9(ד)) טוען הנתבע כי אין כל התחיבות בהסכם בין הצדדים לשאת בהוצאות התובע, מה שהוסכם עליו היה תשלום של 10% עמלה ותו לא. התובע מסתמך בסיכומיו (עמ' 4 סעיף ב') על סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א1970-, וטוען כי פיצוי על הוצאותיו הוא פיצוי על נזק מסתבר עקב ההפרה. אולם משקבעתי שהתנאי המתלה לא התמלא נדחית גם טענת ההפרה. על כן נדחית טענת התובע בענין זה. טענה אחרונה שהעלה התובע (סעיף 12 לתצהיר) היתה בגין הפרת הסכם "התברר לי כי הוא עקף אותי ויצר קשרים עם החברות ברומניה, אותן חברות שעמן יצרתי לו קשרים בעקבות ההסכם ביננו". זאת בניגוד לקבוע בהסכם: בו מתחיב הנתבע לקנות רק דרך חברת "חן" של אורנשטיין משה. התובע לא הביא הוכחות ליצירת קשרים עקיפים כאלו כמו כן ציין בעדותו (עמ' 9 לפרוטוקול שורה 6) "לגבי סעיף 12 לתצהירי לי אין מסמכים שהוא קנה, אני רוצה מסמכים ממנו על כך שהוא קנה. אין לי אסמכתא לכך". מכיוון שהתובע לא הביא ראיות לתמוך את טיעונו איני רואה מקוום לדון בכך. סוף דבר - אני דוחה את תביעתו של התובע, ומחייב אותו לשאת בהוצאות הנתבע בסך 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ בערכם להיום. חוזהאספקהסחורה