קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפעלת תקנה 15 המשך לימודים: .Iההליך .1ערעור לפי סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-1968, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 22.4.1980, שקבעה כי המערער נשאר נכה בשיעור של %30, כתוצאה מתאונת עבודה שארעה ביום .1.2.1979הוועדה לא ראתה להפעיל את תקנה 15מהנימוק ש"הנפגע ממשיך בלימודיו כמקודם" ועל כך הערעור שלפנינו. .2בא-כוח המערער נימק את ערעור מרשו כך - א) הנכות שנגרמה למערער (פגיעה בעין שמאל) מצמצמת את ראייתו במידה קשה; ב) המערער (יליד 1955) סיים בהצלחה את חוק לימודיו בבית-ספר אורט, בשנת 1974, כטכנאי מוסמך (מיכשור ובקרה) ועבד במקצוע זה משנת 1974; ג) המערער שרת ארבע שנים ב"יחידה" בחיל האוויר במקצועו וצוין כבעל מקצוע מעולה; ד) "העבודה כטכנאי בקרה דורשת ראייה אבסולוטית בשתי העיניים הואיל והעבודה כרוכה בעבודה עדינה (מיכשור עדין) וקואורדינציה הדורשת ראייה מרחבית. ראייה זו נשללת לחלוטין מהמערער והוא אינו מסוגל לעבוד כטכנאי כפי שעשה בעבר" (סעיף 5לנימוקי הערעור); ה) ב- 2.1.1979הודע למערער כי הוא נתקבל כסטודנט מן המנין בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, והוא אמור היה להתחיל את לימודיו ב-27.2.1979; הפגיעה בעבודה ארעה ב- 1.2.1979ובשל כך החל המערער את לימודיו באיחור של 2סמסטרים; ו) בעת הגשת הערעור (מאי 1980) היה המערער סטודנט, אך נבצר ממנו לעבוד במקצועו תו כדי לימוד בשל הפגיעה בעין; ז) אם גם יסיים את לימודיו, אפשרי שתחום עבודתו ידרוש ראייה אבסולוטית - דבר שנבצר ממנו. .3בעת הכנת הדיון אצל רשם בית-הדין הוחלט בהסכמה, שהצדדים יסכמו בכתב את טענותיהם לעניין יישום תקנה .15 .4בא-כוח המערער בסיכומיו חזר על הנימוקים שהעלה בכתב הערעור והשיג על כך שהוועדה הרפואית לעררים לא הביאה בחשבון את "מקצועו" של המערער (מיכשור ובקרה) ולא בדקה את מסלול לימודיו וקידומו האקדמאי שהיה אמור להיות בתחום הדורש ראייה מרחבית - אשר נשללה מהמערער. .5בא-כוח המוסד ציין, שהמערער נפגע בעת עבודתו בחברת החשמל, שעה שפטיש בו השתמש נשבר ושבר ברזל חדר לעינו השמאלית. בדו"ח הוועדה הרפואית נשוא הערעור, במשבצת "חזר לעבודה" רשום: "לומד בטכניון" ובמשבצת של אימות פרטים צויין, כי הזהות אומתה לפי "כרטיס סטודנט של הטכניון". הפעלת תקנה 15תוך התחשבות "במקצוע" באה, כלשון התקנה - "(ב) כאשר לדעת הוועדה אין הנפגע מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו או כאשר לדעתה הנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו". המערער סיים את שירותו בצה"ל קרוב לסוף שנת 1978, השתתף במכינה לקראת קבלתו בטכניון, סיים את המכינה בהצלחה ואמור היה להתחיל בלימודיו ב- .27.2.1979מכאן שהעבודה היתה מעין שלב ביניים בין השירות הצבאי והלימודים, עבודה מקרית ולא "מקצוע" במובן של "המקצוע שבו (האדם) עוסק דרך קבע ועליו פרנסתו" כלשון דב"ע לה/128-01, [1]. בעת דיוני הוועדה לא נתקיימו במערער אף אחת משתי החלופות שבתקנה 15(ב) הנ"ל: אם הוא לא חזר לעבודתו היה זה מפני שהתחיל ללמוד בטכניון (כפי שהיה מתוכנן מראש) ולא מחמת היותו לא מסוגל לכך. וירידה בהכנסותיו, אם היתה, באה מכך שעסק בלימודיו. אשר לטענה, כי סיכויים כלשהם לרכוש מקצוע בעתיד נשתבשו בגלל הפגיעה - לטענה זו אין מקום בבירור ליישום תקנה 15על המצב העכשווי. .Iiפסק-דין .1בדב"ע לח/1010-01,[2], נערכה סקירה השוואתית בין תקנה 15בנוסחה המקורי, לבין אותה תקנה בנוסחה הנוכחי. התקנה המקורית איפשרה להגדיל דרגת נכות "בשים לב למקצועו של הנכה", מבלי להידרש לליבון השאלה, באיזו מידה השפעת הפגימה חמורה יותר בשל מקצועו של הנכה. השיקול היה, אפוא, בבחינת שיקול אובייקטיבי, מאוזן ועשוי למנוע מקריות. לא כך המצב לפי תקנה 15נוסח חדש: "לא עוד גישה אובייקטיבית למקצוע והשפעת הפגיעה על העשיה באותו מקצוע, אלא גישה סובייקטיבית המחייבת שיתקיים כבר בזמן דיוני הוועדה אחד מהשניים: הנכה 'אינו מסוגל לחזור לעבודתו', או שהוא חזר לעבודתו, אך הפגיעה 'הביאה לירידה ניכרת, שלא לזמן מוגבל, בהכנסותיו'" (שם, [2], בע' 375, סעיף 5) (ההדגשה שלנו). .2לפי פשוטם של דברים שומה היה על הוועדה הרפואית לבחון את החלופה הראשונה בלבד, בנסיבות העכשוויות, ולא היה מקום להידרש לחלופה השניה, מאחר והמערער לא חזר "לעבודתו". .3ואכן זו השאלה: מהי "עבודתו" של המערער, האם זו העבודה כ"פועל" בחברת החשמל, עבודת הכפיים, בה עסק בעת שנפגע? טענה כזו כלל לא עלתה בטיעונו של המשיב וכך הורד מבמת הדיונים, בהסכמה אילמת, הגורם המרכזי: "עבודתו" של המערער בעת הפגיעה בעבודה. .4העבודה לה טוען המערער כ"עבודתו-מקצועו" במובן תקנה 1(ב) היא זו שרכש בלימודיו בבית-הספר אורט: טכנאי מוסמך (מיכשור ובקרה). עוד טוען המערע, כי עסק במקצוע הנ"ל בעת שירותו הצבאי. אמנם אין למדים את זאת מהאישור שצורף לכתב התביעה (נספח ב'), החתום על-ידי "מפקד היחידה" והמודיע "לכל מאן דבעי" שהמערער שרת ארבע שנים "ביחידה", אך מוכנים אנו להניח שהמערער שרת בצה"ל כטכנאי (מיכשור ובקרה). .5המצב שנוצר הינו אפוא כך: המערער, אשר נפגע תוך כדי ועקב עבודתו כפועל בחברת החשמל, מבקש להגדיל את דרגת נכותו (%30) מכוח תקנה 15(ב), מפני שאינו מסוגל לחזור לעבודתו. "עבודתו" איננה העבודה בחברת החשמל כי אם המקצוע שלמד בבית-ספר "אורט" ובו עסק בעת שירותו הצבאי. אלא שעוד לפני התאונה, היו פני המערער מועדות לרכישת "מקצוע" אחר: "הנדסת חשמל", תכנית זו הולכת ומתבצעת. וכדי לעשות את הדברים פשוטים יותר טוען המערער, כי מפאת נכותו אין הוא מסוגל לעבוד כטכנאי (מיכשור ובקרה) תוך הלימודים. .6אליבא דאמת, אין לדרוש מועדה רפואית שתיכנס בעובי הקורה של טיעונים כאלה, בהם משמשות בערבוביה מידה של הרהורי לב ומידה של העדפת הרצוי על פני המצוי, כש"המצוי" הוא - כי בתקופת הביניים, בין השירות בצה"ל לבין תחילת הלימודים לא עבד המערער ב"מקצועו", כי אם בחברת החשמל. .7טענה נוספת בפי המערער היתה, שהפגיעה בעין עלולה לפגוע במקצועו העתידי (מהנדס חשמל). טענה זו אינה יכולה להתקבל. יהיו אשר יהיו תחבירי הדקדוק, לא ניתן לקבוע שאדם אינו מסוגל לעבוד במקצוע שטרם רכש והצופה, אם אפשר לומר, "פני הווה שבעתיד". .8מכל האמור עולה, כי דין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.תקנה 15 (ביטוח לאומי)