הפרת הסכם צילום בר מצווה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם צילום בר מצווה: בפני תובענה כספית שהגישה התובעת כנגד הנתבע, סטודיו אופיר שירותי צילום והפקות, כשעילת התובענה הינה הפרת הסכם לצילום אירוע בר המצוה של בן התובעת. בפתח הדברים יצויין שנעלם התיק בו נשמרו המוצגים שהוגשו במהלך הדיון. עם זאת, מאחר ולא היתה מחלוקת בין הצדדים בדבר מהות המוצגים ותוכנם, ומוצגים אלה תוארו בפרוטוקול והצדדים התייחסו למוצגים אלה בעדויותיהם, לפיכך, העובדה שהמוצגים לא עמדו לעיני בעת כתיבת פסק הדין, לא היה בה כדי לגרום לעיוות דין או לשיבוש אחר כלשהו בהכרעת הדין. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת: בעל התובעת - מר צ'רי לוי (ע.ת.2) הגיע להסכם עם מר אופיר סטולוביץ שהינו המנהל והבעלים של הסטודיו הנתבע ובהסכם זה הוסכם שהנתבע יצלם את אירועי בר המצוה של בנם, כשההזמנה כללה את צילום טקס העליה לתורה, צילומי סטודיו של הבן וצילום אירוע חגיגת בר המצוה. מר צ'רי לוי חתם על הסכם הזמנה שבו הנתבע כתב בנוכחותו על ההסכם שחצי מהתשלום המגיע לנתבע ישולם עד האירוע. במעמד החתימה על ההסכם שילם מר צ'רי לנתבע מקדמה בסכום של 10 ש"ח בלבד. הנתבע צילם בבית הכנסת את טקס העליה לתורה הן צילומים רגילים והן צילומי וידאו וכמו כן צילם תמונות סטודיו של הבן. עד מועד האירוע, ולמעשה עד היום, התובעת ובעלה לא שילמו לנתבע כל סכום נוסף על 10 ש"ח ששולמו כאמור כמקדמה. הנתבע לא הגיע לאירוע חגיגת בר המצוה והתובעים נאלצו למצוא צלם אחר שהגיע באיחור, לאחר שחלק ניכר מהאורחים כבר נכנסו לאולם, כך ששלב הכניסה של אורחים אלה לא צולם. מר צ'רי לוי - בעלה של התובעת לא צורף כצד לתובענה ולדברי התובעת (בעמ' 5): "לא ראינו משמעות מי מבנינו יתבע". מר צ'רי הוסיף לענין זה, בעדותו (בעמ' 7) שאשתו - התובעת, עובדת בבאר-שבע וקל לה יותר לצאת מהעבודה לצורך ניהול התיק. התובעת העידה שלא נוכחה במעמד שבעלה הזמין את שירותי הצילום מהנתבע וכן ציינה שהיא אינה חתומה על ההסכם. כמו כן התובעת סיפרה בעדותה שלא ידעה כי שולם לנתבע סכום של 10 ש"ח בלבד כמקדמה והוסיפה שהנתבע לא ביקש ממנה כל סכום על חשבון התמורה שהגיעה, או שתגיע לנתבע בגין עבודתו ואם הנתבע היה מבקש זאת ממנה היה מקבל סכום נוסף עפ"י דרישתו (ר' עמ' 5 לפרוטוקול). הנתבע אישר בעדותו (בעמ' 19) שאכן לא דיבר עם התובעת על כספים ואת השיחות בענין זה ניהל רק עם מר צ'רי וזאת עפ"י ההנחיות שקיבל מהבעל. מהעדויות הוברר שלאחר שמר צ'רי חתם על הסכם ההזמנה, התובעת הגיעה מספר פעמים לסטודיו של הנתבע וזאת לצורך צילומי הסטודיו של הבן וכן לצורך בחירת צילום מוגדל שיוצב בפתח הכניסה לאולם. בכל הפעמים שביקרה בסטודיו, לא דובר על צילומי אירוע חגיגת בר המצוה ואף לא על התמורה שיש לשלם לנתבע. מכאן שיש ממש בטענתו של הנתבע על-פיה התובעת לא הזמינה ממנו את שירותי הצילום - נשוא התובענה, הנתבע התחייב בהסכם ההזמנה כלפי הבעל בלבד, שכאמור לא צורף כצד לתובענה, וכפועל יוצא אין כל בסיס לתביעתה של התובעת ויש לדחות את התביעה. עם זאת, יש להדגיש שבכתב התביעה, התובעת נסמכת על הסכם ההזמנה האמור, החתום ע"י בעלה וזאת כפי שעולה מסעיפים 1 ו - 2 לכתב התביעה. לטובת התובעת אני מניחה שבעלה פעל בענין זה כשלוח מטעמה. על אף שהבעל ציין בפני הנתבע שאין לדבר עם אשתו על הכספים שיש לשלם לנתבע, הרי היה ברור לכל המעורבים שההזמנה הינה מטעם שני בני הזוג. בפסק -דין שניתן בבית המשפט העליון ב- רע"א 4153/97 (דינים ועוד, עליון, נד' , 332, 9) התייחס כב' השופט גולדברג למקרה שבעלה של אחת המשיבות חתם כשלוח של כל המשיבים ואמר כי "שליחות כזאת יכולה להווצר בהבעת רצונו של השולח כלפי השליח (הרשאה פנימית), או בהבעת רצונו כלפי הצד השלישי (הרשאה חיצונית), כשהבעת הרצון של השולח יכול שתהיה מפורשת או נלמדת מהתנהגות השולח (סעיף 3 (א) לחוק השליחות, תשכ"ה - 1965)". כמו כן יצויין שבסעיף 6 א' לחוק השליחות נקבע כי: "פעל אדם בחזקת שלוחו של אחר בלי שהורשה לכך או בחריגה מהרשאתו, יכול אותו אחר, בכפוף לאמור בס"ק (ב), לאשר את הפעולה בדיעבד; ואישור בדיעבד - כהרשאה מלכתחילה, ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור". מהעדויות עלה שהתובעת אישרה בהתנהגותה, בדיעבד, את הזמנת שירותי הצילום מהנתבע, שכן הגיעה עם בנה לסטודיו הן לצורך צילומי סטודיו של הבן והן לצורך בחירת צילום מוגדל שהיה על הנתבע להציב בפתח האולם שבו יערך ארוע חגיגת בר המצוה שהיה אמור להיות מצולם ע"י הנתבע. התובעת ידעה שבעלה הזמין מהנתבע שירותי צילום ואישרה בדיעבד, בהתנהגותה האמורה, את פעולת הבעל כשלוח מטעמה, אי לכך היה עליה לברר את תנאי הסכם ההזמנה. בע.א. 4888/83 צנעני נ' אגמון ואח' (פ"ד לח' (4) 150) קבע כב' הנשיא (דאז) מ' שמגר ש"האישור בדיעבד אינו חייב להעשות במפורש ויכול להעשות גם מכללא ואף מהתנהגות השולח, לרבות שתיקה ואי - נקיטת צעדים כלשהם". בספרו של כב' הנשיא א.ברק חוק השליחות תשכ"ה - 1965 (פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי, תשל"ה , 249) נאמר ש"הבעת הרצון של 'השולח' מהווה אישור בדיעבד אם היא נעשית מתוך ידיעת העובדות החשובות, או מתוך נטילת הסיכון שבחוסר ידיעתן". יתרה מזו, מעדויות התובעת ובעלה התרשמתי שהתובעת ידעה את כל פרטי ההסכם וזאת בסמוך לאחר שבעלה חתם על הסכם זה, שכן בעלה של התובעת העיד (בעמ' 8 ש' 22) שהוא חושב כי הראה את הסכם ההזמנה לאשתו וכמו כן הוסיף (שם) ש: "מי שמנהל את כל התכתובות בבית ואת כל הפתקים זה רק אשתי ורק אשתי מנהלת ניהול שוטף את הכספים בבית כי לי אין זמן". עדות זו סותרת את טענת התובעת שלא ידעה כי שולמה לנתבע מקדמה בסך 10 ש"ח בלבד ושבעלה התחייב לשלם לנתבע מחצית מהתמורה עד לאירוע. זאת ועוד, התובעת העידה (בעמ' 5 ש' 25 ואילך) שלא ייחסה חשיבות לצרוף בעלה כתובע נוסף, ובלשונה "לא ראינו משמעות מי מבנינו יתבע, שכן את הכל אנו עושים יחד...". בנוסף וכפי שנאמר לעיל, התובעת עצמה נסמכת בכתב התביעה על הסכם ההזמנה האמור, החתום ע"י בעלה וזאת כפי שעולה מסעיפים 1 ו - 2 לכתב התביעה. המסקנה מהאמור הינה שכל התנאים בהסכם ההזמנה שעליו נסמכת התובעת בתביעתה, מחייבים גם את התובעת, לרבות התנאי שמחצית התמורה תשולם לנתבע עד האירוע. אין חולק שעד מועד אירוע חגיגת בר המצוה, על אף שהנתבע ביצע חלק גדול מהעבודה המוזמנת, דהיינו צילומי טקס העליה לתורה וצילומי סטודיו של הבן, לא שולם לנתבע כל תשלום בנוסף על המקדמה בסך 10 ש"ח בלבד. התובעת טענה שעל-פי הנוהג שהיה נהוג בין הצדדים בעבר, היה הנתבע מצלם אירועים של משפחת התובעת ומקבל התשלום רק לאחר מכן. דא עקא, הוברר שבעבר בני משפחת התובעת, בעלה וילדיה, הזמינו שירותי פיתוח תמונות מהנתבע ולא טרחו לקבל את התמונות ולשלם לנתבע את המגיע לו עבור עבודתו (ר' עדות הבעל בעמ' 9 ש' 3 עד 12). הנתבע העיד (בעמ' 19) שגם אם בפעמים קודמות צילם אירועים למשפחת התובעת וקיבל את התמורה רק אחרי האירוע, הרי בפעם זו כשהיה מדובר באירוע גדול יחסית, ולאור נסיונו המר עם בני משפחת התובעת ובעקבות כך שנשארו לו משקעים מנסיון העבר, החליט בפעם זו "להכין הזמנה מפורטת שלא יהיו לגביה כל ספקות". הנתבע השקיע עבודה וציוד בצילום טקס העליה לתורה וצילומי הסטודיו של הבן ומשלא קיבל כל תשלום "נשבר גב הגמל" והחליט שלא להסתכן יותר מבלי לקבל את התמורה המגיעה לו. יצויין שעדותו של הנתבע מהימנה עלי ומעדות זו עולה שגם אם בעבר הנתבע הסכים ליתן שירותי צילום למשפחת התובעת מבלי שיקבל את התמורה או חלק הימנה לפני ביצוע עבודתו, הרי לאחר שנפגע בעבר ממוסר התשלומים הירוד של משפחת התובעת, שינה הפעם את הנוהג ודאג לעריכת הסכם שבו צויין תנאי מפורש בענין התשלום. בעלה של התובעת העיד (בעמ' 8 ש' 19) "נכון שהנתבע כתב בנוכחותי על ההסכם שחצי מהתשלום ישולם עד האירוע". בעדותו ציין הבעל (בעמ' 6 ש' 8 שבפעמים קודמות הנתבע לא פתח תיק ולא נערך הסכם בכתב, ועוד ציין (שם בש' 20) ש"בכל הארועים הקודמים לא היה אף פעם שהנתבע ביקש שאני אשלם לו חצי מקדמה...". בשונה מהמקרים הקודמים, בפעם זו צויינו תנאי התשלום בצורה מפורשת בנוכחות בעל התובעת, ובכך יש כדי להצביע שבפעם זו דובר בהסכם שלא עפ"י הנוהג הקודם. יתרה מזו, מהעדויות, הן של הנתבע והן של בעל התובעת עלה שהנתבע הזכיר לבעל מספר פעמים, בהזדמנויות שונות, שעפ"י ההסכם יש לשלם תשלום נוסף על המקדמה וזאת עוד לפני האירוע. בעובדה זו יש משום ביסוס נוסף למסקנה שנוהג העבר שונה ושהנתבע עמד על קיום התנאי של מחצית התשלום לפני מועד האירוע. הנתבע העיד (בעמ' 18 ש' 12 וש' 18) שהודיע לבעל התובעת כי אם לא יקבל את הכסף לפני האירוע, כפי שסוכם, הוא לא יבוא לצלם. בעל התובעת הכחיש בעדותו טענה זו של הנתבע, אולם בענין זה עדיפה עלי עדותו של הנתבע. בשלב זה יש לציין שעדויות התובעת ובעלה הרשימו אותי לשלילה. גם לאחר שהנתבע הציג בפני התובעת תמונות של משפחתה שפיתח עפ"י הזמנת בעלה או ילדיה, תמונות שנשארו ברשות הנתבע, ציינה התובעת (בעמ' 5 ש' 14) ש"לא קרה שלקחנו פילים או הזמנו פיתוח מבלי ששילמנו". עדות זו של התובעת נסתרה כאמור בחקירתו הנגדית של בעלה (בעמ' 9 לפרוטוקול). מקובלים עלי כנכונים דברי הנתבע שציין בסיכומיו כי התמונות שנשארו אצל הנתבע מצביעות על כך שלא שולם עבורן ולא נדרשו (למרות שהוזמנו), אחרת לא היו נשארות ברשותו. התובעת העידה שלא ראתה את ההסכם שערך בעלה עם הנתבע לפני האירוע ולא ידעה את פרטיו, עם זאת, ציינה בעדותה (בעמ' 3 ש' 28) שידעה כי בהסכם נקבע שהאירוע יתחיל בשעה 7.30 בערב, כך שמעדות זו עולה שאכן התובעת היתה מודעת להסכם וידעה את פרטי ההסכם, ומסקנה זו נתמכת גם בעדות התובעת שהעידה (בעמ' 5 ש' 26) שהיא ובעלה עושים את הכל יחד, ובעדות בעלה (בעמ' 8 ש' 20 עד 22) שהעיד כי סיפר לאשתו על ההסכם עוד ביום עריכתו והוא אף חושב שהראה לה את ההסכם, ובנוסף העיד (שם בש' 23) כי "מי שמנהל את כל התכתובת בבית, ואת כל הפתקים זה רק אשתי ורק אשתי מנהלת ניהול שוטף את הכספים בבית כי לי אין זמן". כאמור, התרשמתי לשלילה מאופן העדות של התובעת ובעלה ומהסתירות שנשזרו בעדויות אלה ואני מעדיפה את עדות הנתבע, שהעיד בצורה ברורה והחלטית, גרסתו לא נסתרה ועדותו מקובלת עלי כמהימנה. אמנם בהסכם לא צויין שאי עמידה בתנאי התשלום תחשב להפרה יסודית, אולם יש להדגיש שהסכם ההזמנה נערך על טופס סטנדרטי של הזמנה שבו טרח הנתבע לציין, במעמד בעל התובעת, את תנאי התשלום מראש. העובדה שבפעם ראשונה נערך הסכם כאמור בין הצדדים ושבו צויינו תנאי התשלום מראש וכן העובדה שהנתבע טרח להזכיר מספר פעמים לבעל התובעת שעליו לשלם את יתרת מחצית התשלום לפני האירוע, יש בהם כדי להצביע על כך שהנתבע ייחס משמעות רבה לתנאי זה ושמדובר בתנאי שאי מילויו מהווה הפרה יסודית. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מגדיר "הפרה יסודית" כ: "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתחשב ליסודית". כאמור, ההסכם לא קבע שאיחור בתשלום יהווה הפרה יסודית של ההסכם. לפיכך, יש לבדוק האם אי תשלום מחצית התמורה שנקבעה בהסכם עד האירוע, יש בה כדי להוות הפרה יסודית מסתברת של ההסכם. הפרה יסודית מסתברת, היא הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו הסכם אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. בספרה של פרופ' שלו - "דיני חוזים" (מהדורה שניה 547, 549), נאמר שעל מנת לקבוע אם איחור בתשלום מהווה הפרה יסודית, יש לקחת בחשבון את נסיבות הענין, לרבות משך האיחור, היחס בין הסכום שלא שולם במועד ובין כלל התשלומים והתנהגות המפר. בע"א 409/78 גולן נ' פרקש (פ"ד לד' (1) 813) נקבע כי איחור תשלום בסכום גדול יחסית מהווה הפרה יסודית. בע"א 207/76 הרשקו נ' וכטר (פ"ד לא' (2) 85) נאמר שבד"כ אי תשלום סכום כסף במועדו יחשב כהפרה יסודית של החוזה, אלא אם יראה המפר כי בנסיבות המקרה האיחור היה קל יחסית ושהיו נסיבות מיוחדות שיש בהן כדי להצדיקו. עוד נאמר שם מפי כב' השופט ח.כהן (שם בעמ' 94) ש"השאלה היא תמיד אם אדם סביר היה עושה חוזה מסויים זה, עם מאן-דהוא, אילו ראה מראש שיופר, בידי מאן-דהוא, הפרה מסויימת זו". לענין זה, מתאימים גם הדברים שנאמרו ע"י כב' השופט ת.אור בע"א 2688/91 רפפורט נ' רוט (דינים ועוד, עליון, לח' 497) שקבע ש"כדי שנוכל לענות על השאלה אם האיחור בתשלום מהווה בעניננו הפרה יסודית מסתברת, יש לברר את נסיבות כריתת חוזה ההלוואה, יחסי הצדדים לו - כגון, אם קיימים יחסים מיוחדים אם לאו - לשון החוזה על תניותיו השונות, הגורמים לאיחור... וכן את כלל נסיבות המקרה האחרות שיש בהן לסייע לקביעה אם צפיות ההפרה הנידונה היתה מביאה אדם סביר שלא להתקשר בחוזה". במקרה דנן שבפני, אין חולק שהנתבע השקיע עבודה רבה, תוך שימוש בציוד לרבות פילים, כשצילם את טקס העליה לתורה ואת צילומי הסטודיו של בן התובעת, ולמרות שחזר וביקש מבעל התובעת לשלם את הסכום כפי שנקבע בהסכם, עוד לפני טקס חגיגת בר המצוה, הרי עד מועד האירוע, ולמעשה עד היום, לא שולם לו אלא סכום מזערי וסמלי של 10 ש"ח בלבד. על רקע נסיונו הקודם של הנתבע עם בני המשפחה של התובעת, שהפגינו בהתנהגותם מוסר תשלומים נמוך ובעבר מסרו תמונות לפיתוח ולא טרחו לקבל תמונות אלה ולשלם עבורן לנתבע, יש משמעות רבה לכך שהנתבע החליט בפעם זו לערוך הסכם בכתב ולציין בו במפורש את תנאי התשלום, ומכאן גם מתבקשת המסקנה שאדם סביר, במצבו של הנתבע, לאור היחסים הקודמים שבין הצדדים, לא היה מתקשר באותו הסכם, אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה. נסיבות אלה מצדיקות את הגדרת ההפרה כהפרה יסודית מסתברת שהקנתה לנתבע את הזכות לבטל את ההסכם לפי סעיף 7 לחוק החוזים (תרופות) הנ"ל, שזו לשונו "7.א. הנפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היתה יסודית". מהאמור בסעיפים 7 ו- 8 לחוק הנ"ל, עולה שכאשר ההפרה היא יסודית, זכות הביטול היא מיידית ומוחלטת והנפגע יכול לממש את זכותו באמצעות הודעה למפר תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההפרה. יצויין שפרופ' ג.שלו בספרה "דיני חוזים", שהוזכר לעיל, בעמ' 563 מציינת כי "הודעת הביטול אינה טעונה צורה פורמלית מסויימת, פרט למקרה שבו קבעו הצדדים בחוזה שביניהם לגבי הודעה זו או לגבי הודעות בכלל - צורה מיוחדת". בהסכם נשוא התובענה שבפני לא נקבעה כל צורה מיוחדת לגבי הודעת הביטול. עפ"י הפסיקה, הודעת הביטול חייבת להיות חד משמעית, אולם אינה צריכה להיות מפורשת ויכול ותהיה משתמעת. עוד נקבע בפסיקה שהודעת ביטול יכולה להיות מותנית (ר' בספרה הנ"ל של פרופ' שלו "דיני חוזים" בעמ' 564). בע"א 715/78 כץ נ' נצחוני (פ"ד לג' (3) 639, 641) נקבע שהודעה לקבלן שאם לא ישוב לעבודה תמסר זו לקבלן אחר - הינה הודעת ביטול. כמו כן בע"א 278/78 אמפא נ' רום (פ"ד לג' (1) 29, 33) נדון ערעור על דחיית תביעת המערערת לפיצויים בגין הפרת חוזה מכר של מכוניות מסחריות. בענין זה שלחה המערערת - הנפגעת, למשיבה - המפרה, מכתב שבו התבקשה המשיבה להודיע תוך 7 ימים את התאריך הסופי בו תסופקנה המכוניות וכן נאמר במכתב שאם המשיבה לא תענה, תקנה המערערת מכוניות דומות אצל ספק אחר. בפסק-דין זה נקבע שהמכתב נחשב להודעת ביטול. כב' השופט בכור אימץ את קביעת כב' השופט דלמטה באומרו: "השופט המלומד מצא שמכתב זה היה בו ביטול על תנאי של החוזה במידה והמשיבה לא תענה לדרישה, ובגין העדר הענות או תגובה מצד המשיבה, הפך הביטול על תנאי לביטול מוחלט, והיה יסוד לממצא זה". בענין שבפני , הוברר מהעדויות שלא שולם כל סכום לנתבע, למעט 10 ש"ח. מעדות הבעל (עמ' 6 ש' 14, 15) עולה שהנתבע ביקש מהבעל שישלם תשלום נוסף עוד לפני טקס העליה לתורה. הנתבע סיפר בעדותו (בעמ' 17) שבכל פעם שהבעל התקשר הזכיר לו הנתבע שעליו לשלם לו כסף "ותשובתו היתה שאני לא אדאג ושאני אקבל את כל הכסף בסוף האירוע, אבל אני אמרתי לו שזה לא מה שסוכם וגם אחרת לא הייתי צריך להזכיר לו בכל שיחה כזו שעליו לשלם לי". ועוד הוסיף הנתבע (בעמ' 18) שהודיע לבעל התובעת שאם הסכום לא ישולם אזי לא יגיע לצלם את האירוע. כפי שציינתי לעיל, עדותו של הנתבע מהימנה עלי, ומעדות זו משתמע כי משנוכח הנתבע שאינו מקבל את התשלום עפ"י ההסכם, ראה בכך הפרה יסודית של ההסכם והודיע לבעל, תוך זמן סביר, על ביטול ההסכם. כל פרוש אחר אינו מתקבל על הדעת, שכן לא יתכן שעל אף שהנתבע ציין במפורש בהסכם שמחצית התמורה תשולם עד האירוע, והבעל שהסכים לתנאי זה בכך שחתם על ההסכם, יוכל לאחר מכן, באופן שרירותי, לקבוע מועד אחר ולשלם את מלוא התמורה, (למעט סכום מזערי של 10 ש"ח) אחרי האירוע. העובדה שבכל פעם שהנתבע פנה לבעל בדרישה לתשלום, הבעל התחמק מלעמוד בהתחייבותו, ציין ש"יהיה בסדר" וביקש לשלם רק אחר האירוע , אין בה כדי להצדיק את הפרת התחייבותו עפ"י ההסכם, שכן לא יעלה על הדעת שמפר חוזה שפונה בבקשת אורכה למילוי התחייבויותיו, בפנייתו יכשיר את הפרת ההסכם מצידו. יש לציין שהביטול הוא אוטונומי ואינו מצריך התערבות של בית המשפט. בספרה הנ"ל של פרופ' שלו "דיני חוזים", נאמר (בעמ' 652) ש"אמנם תתכן החלטה של בית המשפט, הנדרש לברור הסכסוך שנתגלה בין הצדדים לחוזה, בשאלת תוקפו של הביטול... אולם החלטה שיפוטית בדבר תוקפו של ביטול החוזה היא החלטה דקלרטיבית ורטרואקטיבית: ביטול החוזה נעשה והחוזה מופקע ע"י הודעת הנפגע". עוד יצויין שביטול החוזה אינו תלוי בהסכמת המפר (ר' ע"א 557/75 אגקי נ' כהן פ"ד ל' (2) 64). כפי שצויין לעיל, מעדותו של הנתבע, שהינה כאמור מהימנה עלי, עולה כי משנוכח הנתבע שאינו מקבל את התשלום עפ"י ההסכם, וזאת לאחר שכבר השקיע זמן וציוד בצילומי טקס העליה לתורה וצילומי הסטודיו של בן התובעת, ומשלא קיבל כל סכום נוסף עד ערב האירוע, ראה בכך הפרה יסודית של ההסכם והודיע לבעל, תוך זמן סביר, על ביטול ההסכם, בהודעה חד משמעית ומותנית. לענין זה מתאימים הדברים שנאמרו בע"א 715/78, כץ נ' נצחוני (שאוזכר לעיל), בשינויים המתחייבים לנסיבות המקרה שבפני, קרי - משמסר הנתבע לבעלה של התובעת הודעה על ביטול החוזה המותנה בתשלום הכספים עד אירוע חגיגת בר המצוה, עדיין יכולים היו בני הזוג להימלך בדעתם ולחזור ולקבל עליהם עול החוזה כמות שהוא; משבחרו שלא לעשות כן, אין להם להלין אלא על עצמם בלבד. בהסתמך על המקובץ ומאחר ובנסיבות המקרה שבפני, כמפורט לעיל, מדובר בהפרה יסודית מסתברת של ההסכם, שהקנתה לנפגע - הנתבע, זכות לבטל את ההסכם, ומאחר והנתבע פעל עפ"י הזכות החוקית שהוקנתה לו בסעיפים 7 ו- 8 לחוק החוזים (תרופות), לפיכך מן הדין לדחות התובענה. אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות בסך 1,800 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עד התשלום המלא בפועל.אירועים (תביעות)הפרת חוזהחוזה