הפרת הסכם שיפוץ דירה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפרת הסכם שיפוץ דירה: נשוא התביעה, הוא הסכם לשיפוץ דירה קיימת, שנחתם בין מר משה קלוגר לבין מר יוסף ביבי. בהסכם (מוצג נ/10) התחייב התובע לבצע עבור הנתבע עבודות בנייה ושיפוצים בדירתו של הנתבע ובתמורה, התחייב הנתבע לשלם עבור העבודות סך של 59,000 ש"ח. לפי ההסכם, 10,000 ש"ח ישולמו בעת חתימתו, 5,000 ש"ח נוספים ישולמו בעת תחילת העבודה ושאר התשלומים יבוצעו כנגד התקדמות בפועל בעבודה של הקבלן, התובע. לטענת התובע (ס. 4 של כתב התביעה) הוא ביצע את כל העבודות המצויינות בהסכם, למעט עבודות בשווי של 2,800 ש"ח. התובע תובע מן הנתבע סך 64,530 ש"ח. להלן פירוט תביעתו: 12,530 ש"ח בעבור עבודות נוספות שביצע הקבלן, מעבר לעבודות המצויינות בהסכם. (ס. 5 של כתב התביעה). 17,500 ש"ח בעבור הפסדי ימי עבודה עקב עיכובים שיצר הנתבע (ס. 7 של כתב התביעה). 1,400 ש"ח עבור פגיעה במכונת בטון ששייכת לתובע. (ס. 8 של כתב התביעה). 6,900 ש"ח עבור גניבה שגנב הנתבע מן התובע. (ס. 1 של כתב התביעה). לטענת התובע (ס. 10 של כתב התביעה) שולמו לו עד יום הגשת התביעה, במסגרת ההסכם, 30,000 ש"ח בעבור העבודות שביצע. התובע ציין שקיבל 10,000 ש"ח בתחילת העבודה, (עמ' 16 לפרוטוקול שורה 20) וכי קיבל 20,000 נוספים בהמשך העבודה. התובע הציג קבלות המורות על קבלת תשלום בסך 20,000 ש"ח בלבד. (מוצגים ת/5 ת/6 ת/7) לפי עדות התובע חסרות שתי חשבוניות. (עמ' 16 לפרוטוקול, שורה 7). גרסת התובע אינה משכנעת ולא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש. לטענת התובע שולמו לו במסגרת ההסכם רק 30,000 ש"ח מתוך 59,0000 ש"ח. בחוזה חתום התובע על אישור קבלת 51,000 ש"ח. בכתב ההגנה טוען הנתבע (ס. 8 ב' לכתב ההגנה) ששילם לתובע בעבור השיפוצים 51,000 ש"ח כפי שרשום בהסכם. בנוסף לחתימותיו של התובע על החוזה, הנתבע מבסס טענתו גם על מכתב התראה שקיבל מן התובע המורה לו לשלם את חובו בסך 8,000 ש"ח. (מוצג נ/7). לענין החתימות, מחד גיסא הודה התובע (עמ' 18 שורה 22) "היכן שחתמתי בחוזה קיבלתי כסף". ומאידך גיסא ציין התובע כי היו פעמים בהם חתם על חוזה בלא שניתן לו כסף (עמ' 11 שורה 17). עוד טען התובע כי היתה פעם שקיבל מכות ולא קיבל את הכסף (עמ' 28 שורות 5-10, בפרוטוקול), וכי הייתה פעם שהוא הוחתם מבלי לקבל את הכסף, אבל אחר כך חזר בו - "קיבלתי אותו אחרי שהשכנים התערבו אני אומר שכן" (עמ' 19, שורות 5-6 לפרוטוקול). גירסתו של התובע לעניין החתימות בחוזה אינה אחידה והיו בה סתירות. כמו כן, התובע לא הביא עדים או סימוכין לכך שאולץ לחתום. לעניין התשלומים - התובע אינו זוכר אם קיבל את התשלומים במזומן או בשיק (עמ' 15 שורה 30,31). הוא ביקש להסתמך על החשבוניות, אך ציין שחלק מן החשבוניות חסרות, בחלק מן החשבוניות לא מפורט איך התקבלה התמורה (לדוגמא, במוצג ת/6, עמ' 16 שורה 7 ושורות 13-14). עוד ציין התובע שלא תמיד הוא נותן חשבוניות במקום - "בסוף השבוע או באותו יום אני מוציא חשבונית" (עמ' 16 שורה 27). התובע טען במקום אחד כי כל הקבלות שהוצאו על-ידו הוגשו לתיק בימ"ש (עמ' 18 שורה 25) ובמקום אחר ציין - "יכול להיות שישנם עוד קבלות ולא הבאתי אותם" (עמ' 25 שורה 15). עקב הבילבול וחוסר העיקביות בגירסתו, אני דוחה את טענת התובע כי שולמו לו רק 30,000 ש"ח במסגרת ההסכם, ולא ניתן היה להסתמך על הקבלות שהוצגו בתיק (ת/5 ת/6). טענתו השנייה של התובע היא כי הנתבע חייב לו 12,530 ש"ח בעבור עבודות נוספות. לגבי העבודות הנוספות לא נעשה הסכם בכתב, לדברי התובע (עמ' 11 שורה 8). התובע מציין מהן העבודות הנוספות לפי מיטב זכרונו, ומוסיף "כל מיני דברים שהוא ביקש תוך כדי עבודה שזה היה נשוא התוספות" (עמ' 11 שורות 14-13 לפרוטוקול). התובע לא פירט מהן התוספות באופן מניח את הדעת, ולא ציין מהי דרך החישוב שהביאה אותו לסכום של 12,500 ש"ח. התובע הביא צילום של ההסכם שנעשה בינו לבין הנתבע. בצילום ההסכם מופיעה בכתב תוספת ובה מצויין - "לא במקור - ריצוף כל הבית סיוד הדירה, קרמיקה מעל האמבטיה וכן הלאה... - 12,530". ברור מן המוצג כי מדובר בתוספת שנוספה אחרי שנחתם ההסכם. אין חתימות ליד התוספת ועל כן צילום זה אינו מהווה הוכחה ששני הצדדים הסכימו לעבודות נוספת. ניתן היה להוסיף תוספת זו באופן חד צדדי על ידי התובע, והתובע לא הביא ראיה שתוכיח אחרת. על כן אני דוחה את תביעתו של התובע לתשלום של 12,500 ש"ח בעבור תוספות. טענה שלישית שמעלה התובע, כי הנתבע גרם לו עיכוב בעבודה, עקב סכסוך בין הנתבע לדיירים בבנין, ועיכוב זה גרם לתובע לנזק של 17,500 ש"ח (ס. 7 לכתב התביעה) אין פירוט לגבי דרך החישוב של נזק זה בכתב התביעה או בעדותו של התובע, ועל שום מה נתבע דווקא סך של 17,500 ש"ח. התובע לא הביא ראייה למשך העיכוב, מתי התחיל ומתי הסתיים. בשם התביעה, הופיע העד, מר ויינטרוב שהיה מנהל העבודה בשיפוץ. העד ציין כי אינו זוכר תאריכים לגבי מועד תחילת וסיום העבודה, ולא התייחס לתאריכים לגבי העיכוב שנגרם עקב מעשי הנתבע (עמ' 36 שורה 18 בפרוטוקול). על כן לא ניתן להסתמך על עדותו לגבי העיכובים. אני דוחה את התביעה בנושא זה עקב אי-הוכחה. טענה רביעית שמעלה התובע, כי הנתבע פגע במכונת הבטון של התובע וגרם לה נזק של 1,400 ש"ח (ס. 8 לכתב התביעה). עוד טוען התובע כי הנתבע גנב ממכונית התובע ציוד ששוויו 6,900 ש"ח (ס. 9 לכתב התביעה). טענות אלה מבוססות על הנחות ועדויות שמיעה בלבד. לגבי הפגיעה במכונה, התובע טען כי צילצלו אליו ואמרו לו שהנתבע פגע במכונה (עמ' 6 שורה 26). הוא לא ציין מי נתן את המידע, ולא הזמין אותו כעד. התובע לא הביא הוכחות לגובה הנזק, או קבלות על תיקון המכונה (עמ' 29 שורה 27). לגבי הגניבה, התובע ציין כי הוא לא ראה את מעשה הגניבה באופן אישי (עמ' 30 שורה 8) וכי אינו זוכר אם הנתבע היה ליד האוטו (עמ' 31 שורות 6 ו10-). לדבריו "ישראל מנהל העבודה היה המום" (עמ' 31 שורה 11) מן הגניבה. העד מר ישראל ויינטרוב, לא מתייחס בעדותו כהוא זה לגבי גניבת הכלים מן הרכב. שוב בהעדר הוכחות מספקות, אני דוחה את טענותיו של התובע, בעניין זה. עוד ציין התובע כי הנתבע אירגן לו פשיטה מטעם מס הכנסה. הוא הביא כהוכחה מכתב שכתב התובע לעורך דינו של הנתבע (מוצג ת/3) ובו ציין כי הנתבע איים שילשין עליו למס הכנסה. אך בד בבד הוא מציין כי מס הכנסה עשה לו פשיטה בבית, וכי - "אין לי הוכחות שזה מר ביבי" (עמ' 6 שורה 6). על כן אין אפשרות לקבל טיעון זה. התובע ציין כי פעמים רבות נהג בו הנתבע באלימות והיכה אותו וכי יש לו עדים לעניין (עמ' 5 שורה 24), אך אין הוא מביא ולו עד אחד. התובע ציין כי היו פעמים שקיבל טיפול רפואי עקב המכות, (עמ' 7 שורה 27) אך לא מביא קבלות להוכחת הטיפול. אני מאמין לתובע שהיו עימותים פיזיים אולם לא הוכח כל נזק וכנראה שהיו עימותים קלים אשר לא גרמו לתובע נזק. התובע חש פגוע ולכן הגיש תלונות למשטרה. בנושא זה אדון להלן. התובע טוען כי הנתבע איים על חייו וכי יש לו הקלטה על כך, אך אינו מביא אותה להוכחה (עמ' 8 שורה 12). התובע טען טענות רבות, אך לא הוכיח אותן. על כן מצאתי לנכון לדחות את תביעתו. מכאן אעבור לדון בתביעה שכנגד. ראשית, לטענת התובע שכנגד, יש לקזז מחובו לנתבע שכנגד חומרי בנייה שסיפק התובע שכנגד ועבודות שביצע התובע שכנגד במקום הנתבע שכנגד בהסכמתו (ס. 4 א+ב לכתב התביעה שכנגד) בס"כ 10,810. התובע שכנגד מפרט מהן העבודות והחומרים שהוא סיפק בעצמו (עמ' 45 שורות 10-14 מלמעלה), אך מציין כי אין לו קבלות על חומרים אלו (עמ' 53, שורה 3 מלמעלה). קושי נוסף נובע מן העובדה שההסכמים לגבי אספקת החומרים לא נערכו בכתב. התובע שכנגד טען כי הנתבע שכנגד התחייב לרצף גם את דירתו המקורית, וכי התובע שכנגד סיפק לו את הבלטות (עמ' 49, שורה 10 מלמעלה). אולם מיד אח"כ הוסיף התובע שכנגד כי "אין לי שום מסמך לגבי התחייבותו לבצע לי ריצוף בדירה" (עמ' 49, שורה 4 מלמטה) וכי אינו זוכר את תאריך ההסכם (עמ' 50, שורה 8 מלמטה). כמו כן, ציין התובע שכנגד כי בעבור עבודת הריצוף הנ"ל טרם שילם לנתבע שכנגד. עדות זו לגבי הסכמים נוספים שנעשו בע"פ מותירה בספק את כל ההתחשבנות מצד התובע שכנגד, המתבססת על סיכום בע"פ ולא על קבלות. התובע שכנגד הביא עד מטעמו - מר סרדס, שהוא חשמלאי מוסמך, על מנת לבסס טענתו כי היו עבודות שלא נעשו על ידי הנתבע שכנגד וכי הוא היה צריך להביא עובדים מטעמו, כפי שטען (בעמ' 46, שורות 11-12 מלמטה לפרוטוקול). החשמלאי העיד שעבד כחודש לערך, (עמ' 37, שורות 29-30 לפרוטוקול) וכי הוא חושב שהיה עובד אחד נוסף שהנתבע הביא מטעמו. החשמלאי ציין כי אינו ידע בוודאות מדוע הובא באמצע הבנייה, (עמ' 38 שורה 18) ולא ניתן להסיק מעדותו מה סוכם בין הנתבע שכנגד לתובע שכנגד לגבי התקנת החשמל במקום. התובע שכנגד לא הביא ראיות המראות אילו עבודות חשמל בוצעו על ידי נתבע שכנגד, אם בכלל. בהעדר ראיות מספקות לחובו של הנתבע שכנגד אני דוחה טענה זו. טענה שנייה של התובע שכנגד כי לא הורחבה מרפסת מטבח כפי שסוכם בחוזה. אולם, בחוזה (מוצג נ/10) כתב "לפי התוכניות... הגדלת מקום מסתור כביסה" ולא הרחבת מרפסת. כתגובה אומר התובע שכנגד - "אני אומר שהוא כתב מה שהוא רוצה, זה מה שאני מבין". אין בכך די כדי לשכנע בתוכן החוזה. אם הנתבע שכנגד התחייב על דבר אחר ממה שכתוב בחוזה הנטל להוכחה רובץ על התובע שכנגד ובמקרה זה לא שוכנעתי שקיימת הצדקה לסטות מן האמור בחוזה ואין בפני טענה מדוע לעשות זאת. הנתבע שכנגד ציין כי התובע שכנגד אמר שישיג רשיון להרחבת המסתור, אולם לפי המפרט אין רשיון להגדלת מסתור הכביסה (עמ' 29 שורה 7). בחוזה (ת/1) מצויין כי השיפוצים יעשו לפי התוכניות. לכן אני דוחה גם טענה זו. נזק נוסף שהתובע שכנגד טוען לו, הוא בגין נזק לרהיטים וציוד בדירה, עקב אחסנה ממושכת במקלט (תביעה שכנגד ס. 10 ג). הצורך לאחסן את הרהיטים נבע מכך שלטענת התובע שכנגד הדירה המקורית הייתה הרוסה עקב ריצוף מחדש שנעשה בה מסגרת השיפוץ הכללי. התובע שכנגד ציין (עמ' 50 שורה 2-3 מלמטה) כי פירוק הריצוף בדירה המקורית נעשה בתיאום עם הנתבע שכנגד, אולם מכיוון שאין הסכם, אין לנו בטחון שאכן כך הדבר. לטענת התובע שכנגד "גרנו בתנאים שהייתי צריך להסיע את הילדים שלי כל הזמן לאמי, בבוקר להביא אותם לבית הספר, לקחת אותם בחזרה כי אני הייתי ישן על החול". התובע שכנגד ציין שהבית היה הרוס מבפנים... כל החדרים היו צריכים להרוס אותם,... אף חדר לא נשאר שלם, הוא היה צריך לשבור את כל הקירות כדי לסדר חלוקה, היו בסלון קירות שהיו צריכים לשבור ולתקן את התקרה (עמ' 53, שורות 8-11 מלמטה) מנגד, ציין התובע שכנגד כי "בדירה המקורית לא ביקשתי ממנו שום עבודה פרט לריצוף" (עמ' 50, שורות 4-5 לפרוטוקול). זאת כתשובה לטענת הנתבע שכנגד שהתובע שכנגד לא שילם עבור עבודות נוספות בדירה המקורית. מדובר בסתירה בעדותו של התובע שכנגד, וגם במידה ואקבל את טענתו של התובע שכנגד שמדובר בריצוף בלבד, התובע שכנגד לא הסביר מדוע היה צורך להוריד רהיטים למחסן כשהנתבע שכנגד כלל לא דרש זאת ומדוע בית שלם צריך לעמוד ריק מריהוט כאשר מחליפים ריצוף בלבד. התובע שכנגד הביא מטעמו את העד מר ישראל אבוטבול, גיסו של התובע שכנגד, כדי שיחזק את טענתו לגבי הנזק שנגרם לרהיטים כתוצאה משהייה ממושכת במקלט. לפי דברי העד המקלט הוצף במי ביוב ועקב כך נגרם הנזק (עמ' 40 שורה 4 מלמטה). המקור של ההצפה במקלט לפי מר אבוטבול נבע מהביוב של אחד הדיירים (עמ' 42 שורות 1-2 מלמעלה). נזק זה אינו באחריותו של הנתבע שכנגד ועל כן אינו צריך לשאת בו. לחילופין, על התובע שכנגד חלה חובת הקטנת נזק (ס. 14 א' חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א1970-). לא השתכנעתי שהיה צורך להוריד את הריהוט למקלט רק לשם ריצוף מחדש על כן אני דוחה טענה זו. כמו כן, נדחית הטענה שלתובע שכנגד נגרמה אי נוחות ואובדן שימוש בדירה עקב כך. התובע שכנגד טען בסיכומיו (ס. 21) לפיצוי בגין עוולת הנגישה, שנגרמה עקב הגשת תלונות סרק למשטרה. אשר לעוולת הנגישה, ס. 60 סיפא לפק' נזיקין נוסח חדש קובע, כי לא תוגש תובענה נגד אדם על נגישה רק משום שמסר ידיעות לרשות מוסמכת שפתחה בהליכים. בבג"צ 91/64 פס"ד מז(5) 653 הוסבר כי מסירת מידע לרשות מוסמכת מנתקת ברוב המקרים את הקשר הסיבתי בין מקור המידע, לבין הרשות שעליה מוטלת החובה לבדוק את אמינותו של המידע, בטרם תנקוט בפעולה על פיו. במקרה זה לא הצליח התובע שכנגד לשכנע כי יש בידו נתונים, או טענות, שבכוחן להתגבר על סיפא ס. 60 הנ"ל. הוא לא טען כי הייתה נגישה רשלנית, שהיא דרך משפטית אפשרית, אך כמובן טעונה פירוט והוכחה. (ע"א 83/243 עיריית ים נ' גורדון פס"ד לט(1) 113, 122 ואילך). לפיכך, אני דוחה את התביעה שכנגד בנושא נגישה. גם הטענה בעניין לשון הרע (שהועלתה בתביעה שכנגד ס. 10 ב) נדחית באותו אופן, משום שס. 15(8) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה1965- מגן על פרסום בתום לב בדרך של תלונה לרשות מוסמכת. כדי להתגבר על הגנה זו יש צורך להוכיח שמוסר המידע פעל בזדון. בא כח התובע שכנגד לא פרט בסיכומיו נתונים המצביעים על פעילות מוסר המידע בזדון וכן לא השתכנעתי שהיה זדון בפנייה למשטרה. מאחר ובין הצדדים היתה מחלוקת ממשית ואמיתית, אני מאמין לנתבע שכנגד בעדותו כאשר טען שהיו עימותים פיזיים בינו לבין התובע שכנגד. דהיינו הנתבע שכנגד פנה למשטרה לדעתי מתוך אמונה באמיתות התלונה (ראה ע"א 79/788 ריימר נ' רייכר פד"י לו(2) 141 שם קובע ביהמ"ש העליון כי את המושג תום לב בהקשר להגנה של ס. 15(8) לחוק איסור לשון הרע יש לפרש כמתייחס לאמונת המפרסם באמיתות הפרסום. כאשר המתלונן מאמין באמיתות דברי תלונתו, תקום לו, ההגנה שבס. 15(8) אפילו התלונה הוגשה על ידו מתוך רצון לפגוע). מכאן, היות והשתכנעתי כי המתלונן האמין באמיתות דברי תלונתו ובסיכומים לא באה כל טענה לשלול מסקנה זו, אין זה עוד משנה אם התלונה הוגשה במטרה לפגוע (כאמור בפסיקה הנ"ל), ועל כן אני דוחה גם טענה זו. התובע שכנגד טען (ס. 8 לכתב התביעה שכנגד) כי עבודות השיפוץ לא הסתיימו עד היום, ולטענתו לפי החוזה (מוצג נ/10) נקבע שאת העבודות יש לסיים עד ה30.9.92-. התובע שכנגד מביע צילומים מה22.5.93- ע"מ להוכיח את טענתו (מוצג נ/15) הנתבע שכנגד, ניסה לטעון שהתובע שכנגד עיכב את התקדמות הבנייה בדירה עקב סכסוך עם השכנים. מנהל העבודה שהובא כעד מטעם הנתבע שכנגד ציין שכשהתחילו לעבוד אצל השכנים הסבירו לגב' ביבי - ש"אנו חייבים לגמור את השלד, לא יכולים להתעכב ולעבוד אצלם כי כל מה שאנו נעשה אצלם יהרס מעבודה למעלה. זה לא עניין אותם והתחילו מריבות, כשעלינו למעלה הם לא נתנו לנו להניח פיגומים כמו שצריך, נאלצנו להניח פיגומים מלמטה". (עמ' 37 שורות 7-9). התובע שכנגד מודה שמנע בנייה אצל השכנים מהנימוק "אני התחלתי לבנות את הדירה לבד, ואז השכנים רצו להצטרף, אמרתי להם לשלם לי בעבור העמודים ואחר כך יצטרפו. המו"מ ביני לבין השכנים בקשר לתשלום נמשך בסביבות חודש" (עמ' 51 שורות 8-11 מלמעלה). עוד מוסיף התובע שכנגד כי עצם הסכסוך עם השכנים לא מנע מהנתבע שכנגד להמשיך את השיפוצים בדירתו (עמ' 52 שורה 2-3 למעלה). גם אם אקבל את טענת הנתבע שכנגד, שהשיפוצים הופסקו למשך חודש, עדיין אין בכך הצדקה לעיכוב הארוך בסיום העבודות בתוך הדירה של התובע שכנגד. לא מצאתי קשר בין הנחת פיגומים לשכנים לבין שיפוץ דירתו של התובע שכנגד פנימה, מה עוד שההסכם אינו מותנה או קשור בעבודות בדירות אחרות. מנהל העבודה, טוען כי העיכובים החלו בבעיות בהנחת פיגומים עקב צנרת ביוב (עמ' 34 שורה 13). לטענתו היה צורך בייעוץ של המהנדסת ולקח כל פעם כמה ימים עד שהגיעה (עמ' 34 שורה 16). לטענתו "מדובר במהנדסת של מי שעשה את התוכניות, של מי שהזמין את העבודה, משפחת ביבי הזמינה את העבודה" (עמ' 34 שורה 17-18). עוד מציין העד כי היו בעיות עם האינסטלטור, וכי גם הוא הפריע בהתקדמות. (עמ' 37 שורה 10-11). התביעה לא הזמינה לעדות את המהנדסת או את האינסטלטור ולא הביאה ראיות הקושרות בין התנהגותם של בעלי המקצוע מטעם התובע שכנגד לבין העיכוב. כמו כן לא הובאו ראיות להוכחת סבירות העיכוב. לכן אני מקבל את תביעת התובע שכנגד לפיצוי על האיחור בזמנים לפי ס. 21 לסיכומים. הצדדים הגיעו להסכמה, לגבי פיצוי המגיע לתובע עבור הליקויים בבניה, בסך של 5,000 ש"ח (בפרוטוקול עמוד 2 שורות 21-25 וסיכומי התובע פיסקה 1 עמ' 2). לאור הסכמה זו, יוצמד הסכום בצירוף ריבית, מיום סיום העבודות. יום סיום העבודות יקבע לתאריך 22.5.93 (ראה נ/15). אני מחייב את הנתבע שכנגד לשלם סכום זה לתובע שכנגד. התובע שכנגד תבע פיצוי בגין עיכוב הבניה (סעיף 8 ב+ג לכתב התביעה שכנגד). בהעדר נזק קונקרטי אני מחליט כי התובע יפוצה על עוגמת נפש, לפי אומדן כללי בסך 1,000 ש"ח, בערכם להיום (מכח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א1970-). עוד אני מחייב את התובע, לשלם לנתבע, שכר טרחה והוצאות משפט, בסך כולל של 3,000 ש"ח, בצרוף מע"מ בערכם להיום, מתוך התחשבות גם בכך שתביעתו נדחתה. הפרת חוזהחוזהמקרקעיןשיפוצניקשיפוצים