תוך כדי חציבת חור בקיר, בעומדו על גגון ממול למספרה, קיבל המנוח מכת חשמל ומת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התחשמלות למוות בעבודה: ההליך 1. ערעור על פסק-דינו של בית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט הראשי גרוס; נציג ציבור המעבידים, מר פרמינגר; תב"ע לט/254-0) אשר דחה את עתירת המערערים להצהיר, כי התאונה בה נספה המנוח, הינה תאונת עבודה במובן חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968 (להלן - חוק הביטוח הלאומי). 2. העובדות, בעיקר כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן: א) המערערת מס' 1 (להלן - המערערת) היא אלמנתו של המנוח שנספה ביום 3.7.1975 (להלן - המנוח). המערערים 2 ו- 3 הם ילדיהם הקטינים של המערערת והמנוח; ב) המנוח, שטרם מלאו לו 25 שנה במותו, לא הגיע לכלל גיבוש מקצועי מוגדר ועסק במלאכות שונות. מה שניתן לשחזר, על סמך חומר הראיות, אודות כישוריו ועיסוקיו של המנוח הוא כי - - המנוח, יליד 10.7.1950, למד ימאות בבית-הספר הימי בבת-גלים. הוא שירת בצה"ל מאוגוסט 1968 עד מאי 1971. - אחרי שחרורו מצה"ל עסק בהובלה ובהרכבות רהיטי "גולן". - מאפריל 1972עד תחילת 1973עבד במוסך מיכאל גולדברג. - מ- 22.2.1973- 31.5.1973- שימש כמרכז מכירות במפעל לכימיקליים "מילס". - מ- 3.6.1973- 15.7.1973- עבד במשרד עוה"ד סלומון וליפשיץ. - מ- 15.7.1973 עד יוני 1974- המנוח היה חולה ולא גויס בעת מלחמת יום כיפור. הוא עסק, בהתנדבות, בהתקנת מזגנים במחלקה לכירורגיה פלסטית בבית החולים רמב"ם. - ב- 30.7.1974 נרשם במוסד לביטוח לאומי כעובד עצמאי: נהג עצמאי. - וב-25.8.1974: רישום נוסף; ההתעסקות: סבל. - במחצית השנה לפני מותו היה המנוח שותף במזנון במרכז מסחרי בסביניה ותוך כדי כך עסק בעבודות הובלה בטנדר הפרטי שלו, בעבודות שרברבות, התקנת רהיטים, הרכבות שונות, בעבודות חשמל כחשמלאי "חובב", וכו'. 3. ביום 3.7.1975 עסק המערער בהתקנת מזגן אויר במספרה הסמוכה למזנון שלו. ברשותו היו כלי עבודה שונים, כולל מקדחה חשמלית. פטיש חשמלי לא היה לו והוא קיבלו בהשאלה מחבר. הפטיש לא היה מבודד כדבעי. תוך כדי חציבת חור בקיר, בעומדו על גגון ממול למספרה, קיבל המנוח מכת חשמל ומת. 4. בית-הדין האזורי דחה את התביעה באומרו: "אין לנו כל ספק כי עיסוקו של המנוח ומקצועו לא היו עיסוק או מקצוע של חשמלאי או פועל בנין וכי החציבה שביצע בפטיש חשמלי, על מנת להרכיב את המזגן, היתה עבודה שאיננה נופלת בתחום עיסוקו ומשלח ידו של המנוח". 5. עיקר טענותיו של בא-כוח המערערת היו, כי בית-הדין האזורי העריך לא נכון את עובדות המקרה ונמנע מלהסיק את המסקנות המתחייבות. בקובעו שהעבודה בה עסק המנוח ביום המקרה לא היתה בתחום עיסוקו, מבלי לקבוע באורח פוזיטיבי מה היו עיסוקו ו/או משלח ידו של המנוח, לא נתן בית-הדין האזורי את דעתו לכך, שהמנוח החליף תכופות את מקצועו. הוא היה רשום כעובד עצמאי ועסק במלאכות שונות. 6. באת-כוח המוסד השיבה, כי יכול שלעובד עצמאי יהיו יותר ממשלח יד אחד. יתירה מזו - "אין הוא חייב לדווח למוסד על מקצועותיו השונים", אך בתנאי שמתקיים בו האמור בסעיף 1לחוק, בהגדרת "עובד עצמאי", היינו "שעסק... במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע...". המנוח לא עסק בממוצע 12שעות בשבוע בהתקנת מזגנים ומלאכה זו שבוצעה על-ידו באורח חד-פעמי ובהתנדבות לא היתה בבחינת משלח ידו או אחד ממשלחי ידו של המנוח. 7. אחד מנציגי הציבור שהוזמן לא בא ולא נתן סיבה לכך. הדיון התקיים בהעדרו. ##פסק-הדין## 1. דבר היותו של המנוח רשום כ"עובד עצמאי" אינו שנוי במחלוקת. השאלה היא, האם עסק ב"משלח ידו" בעת הפגיעה. בטרם ניגש לבירור השאלה, נציין במאמר מוסגר, שלגבי העובדים העצמאיים קיים סעיף סיכון אחיד לעניין שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה: תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי"ז-1957. 2. לאור גישתו המוצהרת של המוסד לביטוח לאומי (סעיף 6 שבהליך), יכולים בשלב זה להציג את השאלה הרטורית: מדוע אם כן דחה המוסד את תביעתה של המערערת? הכל מסכימים הרי שהמנוח היה רשום כדת וכדין כעובד עצמאי ואין טוענים שעסק בהתקנת המזגן כמתנדב, או שהיה במעמד של "עובד לשעה בעבודה שאינה לצורך עסקו או משלח ידו של מעביד", אך לא היה רשום בתור שכזה בעת הפגיעה (סעיף 33(ב) לחוק). 3. מטנת המוסד היא, שלא התמלאה במקרה דנן אחת הדרישות העולות מהגדרת "עובד עצמאי" בסעיף 1 לחוק: "'עובד עצמאי', לעניין שנת כספים פלונית או חלק ממנה - מי שעסק אותה תקופה במשלח ידו, שלא כעובד, לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע והכנסתו החודשית הממוצעת ממשלח ידו היא לפחות...". טוענת הפרקליטה המלומדת, שעבור המנוח התקנת מזגנים לא היתה בבחינת משלח יד שכן הוא לא עסקבה "לפחות שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע". המסקנה העולה מהטיעון הנ"ל היא אחת משתיים אלה: א) שמבוטח פלוני, שהינו עובד עצמאי, מאבד כביכול את מעמדו כעובד עצמאי כל אימת שהוא שולח את ידו במלאכה שבה אין הוא מתמיד שתים-עשרה שעות בממוצע בשבוע - או שפגיעה, בעת התעסקות כאמור, לא תחשב כפגיעה בעבודה מן הטעם שההתעסקות לא היתה בעלת אופי מקצועי-עסקי. 4. התרתי-דסתרי שבמסקנה הנ"ל, על שתי חלופותיה, בולט לעין: אם אכן "מותר" לו לעובד עצמאי, לעסוק במלאכות שונות לפרנסתו (ויושם לב גם לאמור בסעיף 2 לפקודת הפרשנות: "כל האמור בחיקוק בלשון יחיד, אף הרבים במשמע...), אין להעלות על הדעת שיידרש ממנו לעסוק בכל אחת מהן שתים-עשרה שעות בשבוע בממוצע. ההגדרה של "עובד עצמאי" אינה אלא הגדרה טכנית המיועדת לספק אמת מידה שתאפיין - לצרכיו הספציפיים של חוק הביטוח הלאומי - את המפרנס העצמאי, להבדיל מ"עובד" וממי "שאינו עובד ולא עובד עצמאי". ההגדרה נולדה בתיקון מספר 11לחוק הביטוח הלאומי משנת תשכ"ה- 1965 (ס"ח 456, תשכ"ה, ע' 130). ההגדרה המקורית (1953) היתה, בזו הלשון - "'עובד עצמאי' פירושו - אדם העובד במשלח ידו בעצמו או עם בני משפחתו, ואינו מעביד בו אנשים במספר העולה על המספר שייקבע בתקנות, בין דרך כלל ובין לסוגים". (לפי התקנות דאז, מספר המועבדים לא יכול היה לעלות על שלושה עובדים וכן חמישה עובדים ארעיים ועונתיים) הצורך לשנות את ההגדרה הוסבר בהצעות החוק בכך ש- "בהגדרה הקיימת... אין ההכנסה והיקף העיסוק משמשים מבחן לקביעת מעמדו של אדם כעובד עצמאי... מוצעים איפוא מבחנים אובייקטיביים שלפיהם יהיה אפשר לקבוע שפלוני הוא עובד עצמאי. מעמדו של מבוטח כעובד עצמאי אל יהיה מותנה במספר האנשים המועבדים על-ידו" (ה"ח 621, תשכ"ד, 246; בע' 261, סעיף 1 לדבר ההסבר). 5. ההגדרה החדשה נועדה, איפוא, לספק מבחנים אובייקטיביים (גובה ההכנסה והיקף העיסוק) במקום המבחן הקודם, שבמרכזו עמדה עבודה עצמית בעסק בעל היקף מוגבל ומצומצם. מדובר עתה בהיקף העיסוק לפי אמת מידה של זמן (שתים-עשרה שעות, וכו'...) לגבי כלל פעולותיו של המפרנס העצמאי. 6. אשר להתעסקויותיו של המנוח, עובר לפטירתו, ידוע שהוא היה שותף במזנון, בעל טנדר והחזיק באוסף של כלי עבודה לשם עיסוק במלאכות שונות שהזדמנו לו ובכלל זה התקנת המזגן בה עסק בעת הפגיעה. בלא שניתן להטביע על פעילותו של המנוח תו מקצועי מוגדר, אפשר לומר שהמיוחד שבמקרהו היה בכך שהוא עסק, שלא כעובד, במשלחי יד שונים לפרנסתו ולפרנסת בני משפחת ביתו. 7. מן האמור עולה, שהפגיעה בה נספה המנוח ביום 3.7.1975, ארעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח ידו והיתה, על כן, פגיעה בעבודה. הערעור מתקבל. המשיב ישלם למערערים שכר טרחת עורך-דין, בשתי הערכאות, בסך 000, 1 שקל.מקרי מוותמוות בתאונת עבודההתחשמלות