קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התפטרות לאחר חזרה מחופשת לידה: פסק-דין הנתבעת, שהיא בית תוכנה, העסיקה את התובעת מיום 1.11.1981 עד .31.10.1984 ביום 25.5.1984 הפסיקה התובעת לעבוד עקב לידת בנה ויצאה לחופשת לידה. מאוחר יותר, חזרה לעבודה (אפשר שלפני תום חופשת הלידה), עבדה עד 31.10.1984 והתפטרה. תביעתה היא לתשלום פיצויי פיטורים הן על פי עילת התפטרות אם - סעיף 7לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963- (עתה: התפטרות של הורה) והן על פי עילת התחייבות של הנתבעת. מנגד, מכחישה הנתבעת את גרסת התובעת מכל-וכל. לגרסתה, דרשה התובעת שיפור בשכרה ומשנתקלה בסירוב - התפטרה. כמו כן, מכחישה היא את ההתחייבות המיוחסת לה. הנתבעת טוענת כי סמוך לפרישתה החלה התובעת לעבוד במקום אחר. מכל מקום מוכנה היתה להמשיך ולהעסיקה במשרה חלקית, ובשעות הנוחות לתובעת. נפנה לגרסת התובעת, כפי שהיא משתקפת בתצהירה ובעדותה באשר לעילת התפטרותה עקב לידה: - בתחילת חודש אוקטובר 1984נוצר מצב שחייב אותה להתפטר כדי לטפל בבנה. לכן, הודיעה על כוונתה בעל-פה ובכתב (ת/3) למנהל הנתבעת, עופר אחיטוב (להלן אחיטוב). במהלך חודש אוקטובר 1984ביקשה המלצה "כדי להתארגן לקראת הפסקת עבודה". הסיבות לעזיבתה היו שתיים: - א. העדר אפשרות מימון למטפלת שעברה לעבוד יום עבודה מלא, ודרשה תוספת של % 100לשכרה. ב. אכזבתה מטיפול המטפלת בתינוק בתחום החינוך, ועימותים שהתפתחו עקב כך. הפתרון היה איפא להפסיק לעבוד, ואכן חדלה התובעת לעבוד ביום 31.10.1984 בהתאם למכתב התפטרותה (ת/3). עובר להתפטרותה הועלה נושא שכרה. בתחילה גרסה כי לא בקשה העלאת שכר אלא היה דיון בעניין, ואולם לאחר מכן אמרה כי בדיון ההוא לא הסכים אחיטוב "לבקשתי להעלות שכר", ואחר כך "העליתי את העניין מכיוון שעקב הוצאות למטפלת נשתנה מצבי". אשר לחיפוש עבודה - בחודש אוקטובר 1984(ואולי בנובמבר) יצרה התובעת קשר עם חברת כלל אך "בכל מגעי דובר על תחילת עבודה כעבור חודשים אחדים או חצי שנה או יותר". ביום 24.12.1984החלה התובעת לעבוד בחברת "מיב-מידע". לדבריה. פנתה אליה החברה ימים אחדים לפני כן. בהמשך חקירתה הוצג לפניה "טופס מועמדות לעבודה" (נ/1) הנושא תאריך .26.11.1984התובעת לא הוציאה מכלל אפשרות שמגעיה עם "מיב מידע" היו אף לפני שהגישה את מועמדותה.כתשובה לשאלות בית-הדין הוסיפה כי "יום יומיים לפני מילוי הטופס הנ"ל, פנה אלי טלפונית מנהל מיב וביקשני לבוא למשרדו לפגישה ואח"כ מלאתי את הטופס". כאשר נשאלה לשכרה ב"מיב מידע" השיבה כי השתכרה הרבה יותר מאשר אצל הנתבעת ואחר תיקנה שיתכן שזה לא הרבה יותר. ולבסוף - שעות עבודתה - ערב התפטרותה עבדה אצל הנתבעת 30שעות בשבוע; אצל "מיב מידע" לא זכרה כמה שעות עבדה, אבל הוסיפה כי יתכן שעבדה 6.5- 6שעות ביום אבל חלק (או הרבה?) בבית, אך קרה שעבדה אף יותר מזה. אחד מלקוחות החברה היה בירושלים והתובעת עבדה בירושלים "כמה ימים", נסעה בבוקר וחזרה אחר-הצהרים. לאחר תקופת עבודה קצרה ב"מיב מידע" עברה לעבוד בסוכנות היהודית, החל ממרס 1985, ושם עבדה (ועובדת) 7שעות ביום, חמישה ימים כשבוע ( 35שעות). עדות מנהל הנתבעת - אחיטוב - בקיצור, היא זו: - בחודש ספטמבר, ביקשה התובעת פעמים אחדות תוספת לשכרה אך הוא סירב להוסיף. התובעת הודיעה לו שתעזוב בגלל השכר ועשתה כן באופן מפורש. היא חיפשה עבודה בעודה עובדת בחברה, ואף ביקשה שימליץ אצל מעסיקים אחרים, וכך עשה. ואמנם במהלך חודש אוקטובר 1984קיבל פניות מ"כלל" ומהסוכנות. סעיף 7לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג- 1963קובע לאמור: "התפטרה עובדת, תוך תשעה חודשים מיום שילדה, על מנת לטפל בילדה - יראו לעניין חוק זה את התפטרותה כפיטורים..." על מנת לזכות בפיצויי פיטורים שומה כל התובעת להוכיח שני אלה: - א. התפטרות תוך תשעה חודשים מיום שילדה; ב. ההתפטרות באה "על מנת לטפל בילדה". אין חולקין כי התנאי הראשון נתקיים. כלום נתקיים השני? בקובעו את המלים "על מנת לטפל בילדה", רצה המחוקק לקשור את ההתפטרות המזכה בפיצויים במטרה מסוימת. והוא עשה כן מפורשות (דב"ע ל/18- 3[1] בע' 55). מכך יכולה להשתמע דרישה הרובצת לפתחה של כל תובעת, להוכיח שהתפטרותה באה להגשים מטרה אחת - לטפל ברך הנולד. מתכוונים אנו לומר שלכאורה חלה חובת הראיה על אם שילדה. אמרנו לכאורה מכיוון שאנו סבורים שלמעשה אין על אם שילדה (ולאחר תיקון סעיף 7- אין על הורה) להביא כל ראיה כדי לזכות בפיצויי פיטורים מכיון ש-"המצבים שבהם מדובר בסעיפים המעמידים, בדרך הפיקציה המשפטית, התפטרות על מישור אחד לעניין חוק פיצויי פיטורים עם פיטורים, מתחלקים לשניים: - הסוג האחד - מצב או נסיבות מוחלטים (הסעיפים 7, 8ו-9), והסוג השני - מצב או נסיבות יחסיים, שניתן לשקול אותם ולהעריכן (סעיפים 6ו- 11- מ.מ.) ברור שבקבוצה הראשונה, מעצם מהותה, אינה מתעוררת שאלת היישום החלקי של הפיקציה, מה שלא כן בקבוצה השניה" (דב"ע לב/3- 3[2], בע' 325). אם כן, לפנינו מצב או נסיבות מוחלטים, וכל המבקש להוכיח את היפוכו של המצב או את היפוכן של הנסיבות - עליו הראיה. אמור מעתה, עובדת שילדה זכאית לפיצויי-פיטורים בנסיבות הנ"ל, אלא אם כן, יעלה בידי מעסיקה להוכיח כי התפטרותה לא באה על מנת לטפל בילדה. לאחר ששקלנו בכובד ראש את העניין כולו, ובהתבסס על העדויות ששמענו, החלטנו לדחות את התביעה ככל שהיא נובעת מסעיף 7הנ"ל. ואלה נימוקינו: - א) התובעת החליטה לשפר את תנאי שכרה ופנתה פעמים אחדות אל הנתבעת בבקשה להעלות את שכרה. משנתקלה בסירוב אמרה לפעול בשני מישורים. מחד גיסא להתפטר ולדרוש פיצויי פיטורים על יסוד סעיף 7הנ"ל, ומאידך גיסא לחפש מקום עבודה שבו תוכל להשתכר יותר; ב) ואמנם פעלה כאשר אמרה. כבר עתה בולטת מגמתה - בעודה מועסקת אצל הנתבעת, היא תרה אחר מקום עבודה. אם פניה לטפל בילדה, לשם מה זקוקה היא למקום עבודה חדש. טענתה כאילו עשתה כן ברצותה לשריין לה מקום עבודה לטווח רחוק- חצי שנה או יותר. אינה מקובלת עלינו ואנו דוחים אותה. כשם שאנו דוחים את גרסתה כאילו לא ביקשה העלאת שכר אלא רק קיימה דיון עם אחיטוב. עניין אחרון זה נסתר על ידה כפי שהצבענו בראשית פסק-דיננו; ג) אנו מאמינים לאחיטוב אשר העיד כי התובעת אמרה לו מפורשות שתעזוב בגלל שכרה; ד) התובעת הכשירה מקום עבודה ימים מעטים לאחר סיום העסקתה אצל הנתבעת, מקום בו עבדה חודשים אחדים. לא זו אף זו, התובעת אמרה תחילה כי ממקום עבודתה החדש, "מיב מידע", פנו אליה ימים אחדים לפני שהחלה לעבוד שם, אך הוכח כי הקשר היה זמן רב לפני כן; ה) שכרה ב"מיב מידע" היה גבוה יותר משכרה אצל הנתבעת, דבר המחזק את קביעתנו כי דעתה היתה נחושה לפעול כפי שתיארנו; ו) היינו מוכנים לגלות הבנה אילו חיפשה כבודה במקום קרוב יותר לביתה, או מקום עבודה בו תוכל לצמצם את שעות עבודתה. אחד מהם, ועל אחת כמה וכמה שניהם, יכולים היו להתיישב עם השגת המטרה - משמע, הייתה נהנית מהקלה שהיה בה כדי לתרום "לטפל כילדה". אך הנה, כ"מיב-מידע" לא רק ששעות העבודה אינן מועטות מאלה אשר אצל הנתבעת אלא מרובות, וכאילו בכך אין די, היה עליה לנסוע גם כמה ימים לירושלים. אגב, מיד לאחר שסיימה ב"מיב מידע" החלה לעבור בסוכנות היהודית 7שעות ביום חמישה ימים בשבוע. כלומר 35שעות בשבוע תחת 30שעות אצל הנתבעת; ז) המטפלת - עבדה אצל התובעת למעלה משנה, ואין היא זוכרת את שם משפחתה ?!- תמוה מאד. תמוה גם מדוע היה עליה להכפיל את שכרה. על שאלה אתת לא מצאנו תשובה. אילו היתה הנתבעת נעתרת לבקשת התובעת ומשפרת את שכרה, כלום היתה נפתרת בעית המטפלת? יש לזכור כי בין השאר העידה התובעת כי לא היה בידה "לממן את המטפלת" וכי: "התכוונתי להשאירה ליום עבודה מלא וכמובן צריך לשלם למטפלת יותר.." ועוד; "העליתי את העניין (העלאת שכר מ.מ.) מכיוון שעקב הוצאות למטפלת נשתנה מצבי"; ח) התובעת העידה שיצאה לחופשת לידה וחזרה ביום 17.8.1984, כעבור 12שבועות. בכתב התביעה, בתצהירה ובעדותה אמרה כי חזרה לעבודה בטרם יצאו 12השבועות, ובנושא זה נשמעה גם עדותו של אחיטוב, ואף בסיכומי הצדדים לא נפקד מקומו. לא נתייחס לכל הפרשה משני טעמים. ראשית, מכיוון שאין לכך רלבנטיות לעצם התביעה, ושנית חוק עבודת נשים התשי"ד- 1954קובע כי חופשת הלידה היא שנים עשר שבועות (סעיף 6(ב)). ואסור למעביד להעבידה בתקופה זו. כאמור, התביעה לפי עילה זו נדחית. העילה השניה, מקורה בהתחייבות הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים, כפי שטענה התובעת. התובעת העידה כי בשיחה ביום 15.11.1984- לאחר ניתוק יחסי העבודה - הבטיח לה אחיטוב לשלם פיצויי פיטורים. השיחה היתה יזומה על ידה, ואז אמר לה "שמותר לו לחכות 60יום עד שתחל הלנה. אבל הבינותי ממנו שהוא ישלם לי פיצויי פיטורים. אחיטוב אמר לי שפעל לפי החוק" (ההדגשות הוספו). על עדותה זו חזרה, כולל המלים שהודגשו, והוסיפה כי כתבה מכתב התפטרות ולא קיבלה כסף. מכתב ההתפטרות אינו אלא ת/ 3מיום 14.10.1984, ובו חזרה התובעת על הודעתה מראשית אותו חודש, כי היא מתפטרת כדי לטפל בבנה. התובעת עצמה כורכת את השיחה בה "הבינה" שישולמו לה פיצויי פיטורים עם ת/.3 אחיטוב אינו מכחיש קיום שיחות בעל-פה (או בטלפון), אם כי אינו זוכר אם ביום .15.11 1984קויימה השיחה האמורה, אולם מכחיש כי הבטיח לשלם לתובעת פיצויי פיטורים. אצל הנתבעת, אמר, משלמים פיצויים רק מכוח הוראות החוק ואין משלמים לפורש בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. סירובו של אחיטוב לשלם נבע מכך שאמרה שהיא מחפשת עבודה במקום אחר. את המונח "הבטיח" ציינה התובעת בתצהירה, עת היתהבמשרדו של בא-כוחה, משוחררת מיראת בית-הדין, ואילו בעת עדותה, בעומדה על דוכן העדים, שעה שבא-כוח הנתבעת חקרה חקירה נגדית. "ריככה" את ההבטחה המיוחסת לאחיטוב, ותחתיה ציינה כי "הבינה" שהוא ישלם לה, והפעם הוסיפה "לפי החוק". ואם יטען הטוען שהיא השיבה לשאלות בא-כוח הנתבעת שהוא הוא זה אשר שאלה בנוסח שהשיבה ובמילותיו הוא, ייאמר לו כי חזרה על אותן המלים בעת החקירה החוזרת ואז היתה הזדמנות, אולי,להטעים את דבר ההבטחה ולא את "הבנתה" של התובעת. בדומה לכך - המלים המיוחסות לאחיטוב "שיפעל לפי החוק." נקודה אחרונה זו כרוכה במלים נוספות המיוחסות לאחיטוב והן "שמותר לו לחכות 60יום". בעניין זה אמר אחיטוב: - "לא זכור לי שאמרתי לתובעת בכלל שיש לי זמן 60יום לשלם לה פיצויי פיטורים". אין בפיו הכחשה מפורשת שאמר כנ"ל. האם יש אישור? לכך הוסיף אחיטוב: - "בדרך כלל אני מכחיש דבר שאני בטוח וכשאינני בטוח אני אומר. שאינני זוכר". הנה - אין אישור אבל אין בטחון שלא אמר כנ"ל. אם מנהל הנתבעת עצמו מעיד שאין הוא בטוח, עלינו להניח את שתי ההנחות. עתה, אם לא אמר, הרי גרסתה של התובעת, ככל שהיא חלשה עד כה, תיחלש יותר, ואנו אומרים בכך עתה שנקודה זו לא תסייע לה. שכן אף אם אמר אחיטוב את שאמר, עלינו לבדוק את הרקע לכך: - יתכן, ואנו מדגישים. יתכן, שבאחת השיחות הראשונות לאחר התפטרות התובעת (שהרי אחיטוב העיד שהיו כמה שיחות), בעודו סבור כי התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים, אמר לה כי לרשותו 60יום ואכן, זה היה בשעתו הזמן שעמד לרשותו. והנה במרוצת אותם 60הימים, נוכח הוא לדעת כי התובעת עובדת במקום אחר, שם הוא פוגש אותה, ואז רואה הוא עצמו פטור מחובת תשלום פיצויי פיטורים. מתכוונים אנו לומר שאף אם היה אחיטוב סבור שעליו לשלם פיצויי פיטורים עקב לידה (ולא עקב הבטחה), באה עובדת העסקתה במקום אחר ושמטה את הבסיס לזכותה של התובעת לקבל פיצויים לפי החוק. אחיטוב נשאל מדוע לא השיב למכתב התובעת (ת/3), ולא השיב תשובה משכנעת. עם זאת אמר שלו היתה התובעת כותבת את ת/ 3בחודש ספטמבר 1984, ומציינת שעקב הטיפול בבנה היא מתפטרת, היה מקום להתייחס למכתב. לדעתו אין קשר לתוכן המכתב ולסיבת עזיבתה. משתמע מכך, כי בעת שקיבל את ת/3, ידע, אל נכון, כי התובעת מחפשת עבודה, אך לא היה לאל ידו להוכיח כי היא עובדת ומיד לאחר שעזבה. באו חלקם של 60הימים וסיפקו לו את ההוכחה לכך. בכך מתיישב הדבר עם הניתוח שעשה בא-כוח התובעת כתשובה לסיכומי הנתבעת, אך המסקנה שונה. לסיכום, לא עלה בידי התובעת לשכנענו כי הנתבעת הבטיחה או התחייבה לשלם פיצויי פיטורים, ואנו דוחים את התביעה גם בעילה זו. איננו יכולים שלא לציין, ואנו עושים זאת מתוך קורת רוח, כי הדיון התנהל ברוח טובה, תוך שיתוף פעולה בין באי-הכוח המלומדים של שני הצדדים, שבאו מוכנים לדיון והגישו סיכומים כרוכים ומנותחים כדבעי. הדיון היה בפני מותב חסר, מכיוון שנציג ציבור אחד (אפטר) הוזמן פעמיים ולא בא. התביעה על שתי עילותיה נדחית. התובעת תשא בהוצאות ובשכ"ט עו"ד בסכום כולל של 750ש"ח בתוספת מע"מ כדין. סכום שלא ישולם עד 14.6.1988ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.לידההתפטרות לאחר לידהחופשת לידההתפטרות