התקף לב בגלל ויכוחים בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב בגלל ויכוחים בעבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה אלוני וקלופמן; תב"ע לט/374-0) התבררה תובענה בעתירה, שאוטם שריר הלב אשר פקד את המערער יוכר כ"תאונת עבודה" במשמעות סעיף 35לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) פקיד התביעות הפועל מכוח חוק הביטוח הלאומי דחה דרישת המערער לגמלאות מכוח פרק ג' לחוק הביטוח הלאומי, בעקבות אוטם שריר הלב שפקד את המערער, בנימוק ש"השפעת העבודה, אם בכלל היתה כזו, היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים, כגון לחץ בחזה החל משנת 1971"; ב) בכתב ההגנה חזרו וטענו להיות המערער "בבחינת סיכון אישי", אך לא בנו יותר על "לחץ בחזה משנת 1971", אלא על "גילו" של המערער; ג) במהלך הדיון בבית-הדין האזורי, קבע בית-הדין את העובדות הצריכות לתובענה, ומינה כיועץ-מומחה רפואי מטעמו את הד"ר וונדרמן. למומחה הוצגו שאלות, שביסודן מקובלות עת מדובר בתביעה שעניינה הכרה באוטם שריר הלב כ"תאונת עבודה", אם כי בנוסח ובסדר שונה מהמקובל; ד) אחת השאלות שהוצגה למומחה הרפואי היתה מכוונת לסיווגו של המערער, אם כ"סיכון אישי" ואם כ"סיכון נייטראלי", ולמקרה של "סיכון נייטראלי" - הוצגה השאלה, "אם קיים קשר סיבתי כלשהו בין ההתרגזות ובין הופעת האוטם"; ה) בחוות-דעתו סיווג המומחה הרפואי מטעם בית-הדין את המערער כ"סיכון נייטראלי"; ו) לעניין הקשר הסיבתי אמר המומחה הרפואי דברים אלה: "ויכוחים ואף צעקות הם מנת חלקו של כל אחד שתפקידו לעבוד עם קהל, והאירוע בעבודתו של התובע לא חרג מזה. אירוע כזה יכול, באותה מידה, גם להתרחש בחיי יום-יום מחוץ לעבודה. ההתרגזות שהיתה לתובע במקרה הזה לא נראה מספיק כדי להוות גורם לאוטם שריר הלב או להשפיע במידה רבה יותר מהשפעת פעולות יום-יום מחוץ לעבודה, אין, איפוא, לקבוע קשר סיבתי בין האירוע והופעת האוטם". .3בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי: "המומחה סיווג את התובע כמקרה של סיכון נייטראלי אך עם זאת ההתרגזות בעבודה לא חרגה מחיי יום-יום והיא לא היוותה גורם להופעת אוטם שריר הלב ומכאן, כי לא קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה ובין הופעת האוטם". .4במהלך הדיון בערעור קיבל בית-הדין את ההחלטה שלהלן: " .1בהחלטתו מ- 6.5.1980הציג בית-הדין האזורי למומחה-היועץ הרפואי את השאלות הרלבנטיות. בין השאלות מצויה השאלה למקרה שייקבע שהמערער היה 'סיכון נייטראלי' והשאלה היא: 'אם קיים קשר סיבתי כלשהו בין ההתרגזות ובין הופעת האוטם'. קריאה בחוות-הדעת של המומחה מעלה, שלמעשה לא ניתנה תשובה ישירה לאותה שאלה. בתשובה מתייחס המומחה ליחסיות ההשפעה בהשוואה ל'חיי יום-יום מחוץ לעבודה'. השוואה זאת והתייחסות זו - רלבנטיות במקרה של 'סיכון אישי', והרי בענייננו מדובר ב'סיכון נייטראלי'. הקובע הוא אם האירוע בעבודה תרם תרומה כלשהי, כי הרי גם בכך יש יותר מאפס ומתקיים הדרוש לסיפא של סעיף 39לחוק. .2על כן רואה בית-הדין צורך להציג למומחה שאלה משלימה, ברוח הדברים הנ"ל, השאלה תנוסח על-ידי נשיא בית-הדין. בית-הדין עצמו מפנה את השאלה למומחה, ואינו מחזיר העניין לביתהדין האזורי, לפעולה כאמור, כיוון שמדובר בשאלה אחת, שבתשובה עליה עצמה יהא די כדי לפסוק בערעור". .5בעקבות ההחלטה האמורה ניתנה החלטה כדלהלן ובה כלולה השאלה שעליה נתבקש המומחה הרפואי להשיב בחוות-דעת משלימה: " .1ביום 3.7.1980הגיש המומחה-היועץ הרפואי ד"ר ונדרמן חוות-דעת לבית-הדין האזורי בחיפה, שהעתקה ר"ב. .2בפנינו ערעור על פסק-הדין של בית-הדין האזורי בחיפה. .3על מנת לפסוק בערעור דרושה השלמה לחוות-הדעת, כך שתינתן תשובה לשאלה הבאה: 'אם האירועים בעבודה ביום 28.7.1978כמתואר בהחלטת בית-הדין האזורי מיום 6.5.1980, שהעתקה ר"ב, תרמו תרומה כל-שהיא לבוא האוטם ביום שבא'. .4בית-הדין מבקש להדגיש, שבתרומה כל שהיא מדבר, ולא בתרומה יחסית לגורמים שבחיי יום-יום, שאינם קשורים בעבודה. .5למומחה-היועץ הרפואי יומצא כל החומר הרפואי שהומצא לו בשעתו על-ידי בית-הדין האזורי". .6בחוות-דעתו המשלימה אומר המומחה הרפואי: "אוטם שריר הלב הוא כמעט תמיד על רקע מחלת טרשת העורקים הכליליים של הלב, אשר מתפתחת בהדרגה במשך שנים אפילו בהעדר גורמי סיכון מיוחדים ואפילו בהעדר סימפטומים או תופעות קליניות של המחלה. התרגזות או התרגשות אינן יכולות להיות הגורמים העיקריים או הבסיסיים. מאידך, אין אפשרות לשלול השפעה מסוימת של אירועים כאלה על החשת או החמרת האוטם. אי-לכך, במקרה הנדון אין לשלול אפשרות של תרומה כל-שהיא לבוא האוטם ביום שבא". .7לבאי-כוח הצדדים נשלח העתק חוות-הדעת המשלימה וניתנה להם הזדמנות לבקש השלמת טיעון לאור האמור בחוות-הדעת ואף צד מהצדדים לא ביקש לפעול כך. Iiפסק-דין .1ראשית יש לציין, שלסיבה אשר העלה פקיד התביעות לדחיית דרישת הנפגע (סעיף 2, פסקה א', שבחלק iדלעיל), לא היה כל שחר, והראיה - שבכתב ההגנה כבר לא חזרו עליה (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iדלעיל). .2בהחלטת הביניים המובאות בסעיף 4שבחלק iדלעיל מוסבר המקור לכך, שחוות-הדעת לא היתה ברורה דיה כדי לאפשר פסק-דין. אי-הבהירות נבעה, במידת מה, גם מכך שהשאלות כפי שהוצגו למומחה (סעיף 2, פסקה ד', שבחלק iדלעיל), לא הבחינו במידה מספקת בין המבחן לקשר סיבתי עת מדובר ב"סיכון נייטראלי" לבין המבחן עת מדובר ב"סיכון אישי". לתיקון ולהשלמה היתה מכוונת השאלה, כפי שנוסחה בהחלטה המובאת בסעיף 5שבחלק iדלעיל. .3מאחר ומדובר באדם שהוא בגדר "סיכון נייטראלי" - והרי כך קבע המומחה הרפואי - שאלת הקשר הסיבתי מתמצית בתשובה לשאלה, "אם האירועים בעבודה ביום שבו מדובר תרמו תרומה כלשהי לבוא האוטם ביום שבא" (עניין כוכבה אשכנזי - דב"ע לא/66-0, [1] בע' 55). ואשר לדרישת הסיפא של סעיף 39לחוק לעניין המשקל היחסי של שתי מערכות של גורמים, נאמר כבר בסעיף 1להחלטה המובאת בסעיף 4שבחלק iדלעיל, אשר נאמר. נוסיף ונדגיש, כי עת "העבודה השפיעה על התאונה" השפעה כלשהי וכנגד זה לא הוכח של"גורמים אחרים" בכלל היתה השפעה ("סיכון נייטראלי"), הרי ברור שהשפעת העבודה על אירוע התאונה היתה רבה יותר, כי כל השפעה רבה מאפס השפעה. .4עתה, משקבע המומחה הרפואי בחוות-דעתו המשלימה ש"אין לשלול אפשרות של תרומה כל-שהיא לבוא האוטם ביום שבא", ובשים לב לנוסח הסיפא של סעיף 39לחוק הביטוח הלאומי לעניין "ההוכחה", ברור שדין הערעור להתקבל כך, שבית-הדין מצהיר בזה, שאוטם שריר הלב אשר פקד את המערער ביום 28.7.1978היה בגדר "תאונת עבודה" לעניין דמי פגיעה וטיפול רפואי.ויכוחהתקף לב / אוטם שריר הלב