קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא התקף לב של רואה חשבון בעבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה וינשטיין וכפרי; תב"ע מא/112-0) התבררה תובענה בעתירה שבית-הדין יצהיר, כי אוטם שריר הלב שפקד את התובע ביום 26.11.1979הוא בגדר תאונת עבודה לעניין חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). בית-הדין האזורי דחה את התביעה, ומכאן ערעורו של התובע לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור, כעולה מפסק-הדין, הן: א) המערער הינו רואה חשבון ובמשרדו עובדים כ- 10אנשים; ב) בימים שקדמו ליום 26.11.1979היה לחץ מיוחד בעבודה, המערער עצמו עבד יותר מהרגיל, הוא "לא עמד בהתחייבויותיו והבטחותיו, ונוכח גערות לקוחותיו חש בושה, מבוכה ומתח; ג) "כשלושה ימים לפני 26.11.1979, הוא יום שבת, התובע ירד למשרדו, שלא כרגיל, עבד מספר רב של שעות תוך ניסיון ומאמץ להתגבר על דרישות העבודה"; ד) ביום 26.11.1979פקד את המערער אוטם שריר הלב. 2.1בכתב התביעה הועלו, בנוסף לעובדות שקבע בית-הדין האזורי, עובדות נוספות והן: א) ביום 26.11.1979, משבא המערער למשרדו, התברר לו כי מכונה המשמשת בהנהלת חשבונות, שאמורה היתה להיות מופעלת באותו יום, לא תופעל עקב "תקלה גדולה", ואותה עובדה "גרמה להתרגזות רבה ולעגמת נפש גדולה ולנטל נוסף"; ב) "ביום 26.11.1979בבוקר הגיעו למשרו של התובע מספר שיחות נרגזות של לקוחות ובערך בשעה 10.00ניהל שיחה טלפונית קשה בקשר למאזן חברת המוניטקס בע"מ... ובעקבות שיחה זאת התרגז מאד וחש ברע, עד כדי יציאה משלוותו הנפשית; ג) העובדות האמורות בפסקה הקודמת אומתו בעדותו הראשית של המערער, בדרך תצהיר (סעיפים 10, 11, 12שבדף השני - "המשך" של התצהיר); הדף הראשון אינו חתום ורק הוא מתויק בין שאר התצהירים; הדף השני נמצא לא מתויק - ליד יפוי הכוח. .3בטענותיו בבית-הדין האזורי התייחס פרקליטו של המערער למצב העבודה כמתואר בסעיף 2לעיל, ביקש לאמץ את האמור בתצהירים, אך כלל לא הדגיש אירועים ביום 26.11.1979; במיוחד אמר, כי "אין לייחס חשיבות לעובדה שבליל יום ראשון החל לחוש שלא בטוב, הלך לעבודה חרף מצבו". .4בפתח פסק-הדין שבערעור מציג בית-הדין האזורי את השאלה - "אם הוכח בפני בית-הדין אירוע או דבר מה בעבודה שניתן לאתרו מבחינת המקום והזמן והם בעלי אופי תאונתי פתאומי". בית-הדין האזורי ראה את העובדות זהות לאלה ששימשו לפסק-הדין בדב"ע שם/96-0, [1], והגיע למסקנה ש"מדובר... בתהליך הדרגתי, דבר אשר מעניק בשל כך לפגימה אופי של מחלה ולא של תאונה". ממשיך בית-הדין ואומר: והא לך ראיה שלילה לפני האשפוז, בביתו, חש התובע אותם סימפטומים אותם תיאר ביום האשפוז. אירוע זה, הופעת הכאבים בלילה קודם, מעיד על תהליך תחלואתי ולא מאפשר ייחוס למאורע ספציפי, קונקרטי בעבודה, שהיה בעל תאונתי פתאומי. התוצאה היא, שבהעדר דבר מה בעבודה בעל אופי פתאומי, אין בפני בית-הדין ראשית ראיה המצריכה מומחה רפואי. .5עיקר טענתו בערעור של הפרקליט אשר ייצג את המערער היתה, כי סיכום העובדות, כפי שזה מוצא את ביטויו בפסק-הדין, לוקה בחסר - אין באותו סיכום התייחסות לעובדות הקשורות ביום 26.11.1979(סעיף 2.1לעיל); אותן עובדות בעבודה, ניתן לאתר "בזמן ובמקום". בקשר לכך העלה הפרקליט את הסברה, שהעמוד השני של תצהירו של המערער לא היה, כנראה, בפני בית-הדין עת כתב את פסק-הדין. הפרקליט ביקש לאבחן את ענייני מרשו מעניין וייל, [1], שעליו סמך בית-הדין האזורי, בכך ששם דובר בלחץ עבודה מתמשך, בעוד שבענייננו מדובר באירועים ספציפיים ביום .26.11.1979כן ביקש הפרקליט להתעלם ממערכת העובדות שעד ליום .26.11.1979הפרקליט הפנה את תשומת הלב לפסק-הדין בדב"ע שם/125-0, [2]. .Iiפסק-דין .1על-פי העובדות ששימשו לפסק-הדין שבערעור, אין בו פסול, ודינו היה לאישור. אלא מאי? טען פרקליטו של המערער, כי מערכת העובדות אשר שימשה לפסק-הדין אינה שלמה, ובמקביל ביקש להתעלם ממערכת העובדות שקדמו ליום 26.11.1979(סעיף 5לעיל). .2עד שבית-דין זה יידרש לטענה האמורה, רצוי שיחזור לפסק-הדין שבערעור, שכאמור על-פי העובדות ששימשו לו - מן הדין שיאושר. אכן כך הדבר, אך אישורו בא לאו דווקא מטעמיו. פסק-הדין שבערעור בנוי על פסק-הדין בעניין וייל, [1], מאחר והעובדות זהות (סעיף 4שבחלק iלעיל). לא רק שאין העובדות זהות, אלא שהן דבר והיפוכו. בעניין וייל, [1], מדגיש בית-הדין את מרכזיותה של "הפתאומיות" בקשר ל"פגימה" - ל"חבלה", לשם אבחנה בין "מחלה" לבין "תאונה" (שם, [1], ע' 230). אמנם גם לעניין ה"תאונה" דרוש שהאירוע יהיה "פתאומי", שניתן לאתר אותו בזמן ובמקום (שם, [1], ע' 231), אך באותה בקשה בפסלו אירועים על פני שלושה ימים, בעוד שאירועים במהלכו שליום היו מביאים להכרה ב"פתאומיות" לעניין הקשר הסיבתי בין הסיבה לבין "החבלה". אשר קבע הוא, שלמר וייל "לא נגרמה כל 'חבלה'. מחוותהדעת של המומחים הרפואיים לא היה מקום ללמוד על "אוטם" או על "אירוע איסכמי על רקע מחלת אי-ספיקה, שאף היא לא נקבעה". 2.1בענייננו, בשלב מתן פסק-הדין שבערעור, כלל לא חלקו על כך שאת המערער פקד אוטם שריר הלב. אוטם הוא "אוטם" בין שיכירו בכך שהוא בא "תוך כדי ועקב העבודה" ובין שלא יכירו בכך. שלילת ההכרה אינה שוללת מהאוטם את גורם הפתאומיות והופכת אותו למחלה. באוטם, מעצם מהותו, מתקיים תנאי הפתאומיות (עניין ושדי - דב"ע לא/5-0, [3], בע' 204-205). 2.2עת אין חולקים על כך שבאוטם מדובר, הקובע הוא קיומו של הקשר הסיבתי בין העבודה לבין האוטם. כבר בעניין יצחקי (דב"ע לה/60-0, [4]), נפסק, כי: מתח נפשי ותנאי עבודה קשים המשתרעים על פני ימים - שבועות אינו מביא לקשר הסיבתי בין העבודה ובין האוטם, כדי לקיים את התנאי "עקב העבודה" שבהגדרת "תאונת עבודה" בחוק הביטוח הלאומי. שם נפסק, כי האירוע הקשור בעבודה - התרגזות ומתח נפשי - היה בסמוך לבוא האוטם (שם, [4], ע' 336). לפסק-הדין בעניין יצחקי חזר בית-הדין בעניין קמינסקי (דב"ע לז/59-0, [5], בע' 257). .3נחזור לענייננו. עיון במערכת העובדות ששימשה לפסק-הדין שבערעור, מצד אחד, ועיון בכתב התביעה ובתצהירו של המערער בעמוד השני שאותו מצאנו בתיק שלא במקומו - תצהיר שעליו לא נחקר המצהיר בנקודות הרלבנטיות, מעלה כי אכן לוקה מערכת העובדות בחסר - החסר מתייחס לאירועים בעבודה ביום .26.11.1979 על כן מתקבל הערעור והעניין מוחזר לבית-הדין האזורי להמשך הדיון כך: א) תושלם מערכת העובדות בכל הנוגע ליום 26.11.1979, על-פי הראיות שבתיק; ב) בית- הדין יתעלם מהעוברות המתייחסות לימים שקדמו לאותו תאריך; ג) יוחלט בעניין מינוי מומחה רפואי; ד) לאחר האמור ושמיעת טענות הצדדים יפסוק בית-הדין האזורי מחדש בתובענה. אין צו להוצאות.מיסיםהתקף לב / אוטם שריר הלברואה חשבון