זיוף חתימה על כתב ערבות אישית

השאלה השנויה במחלוקת בפסק הדין להלן היא האם הנתבע 1 חתם על כתב הערבות וחב על פיו, או שמא זויפה חתימתו ולכן אין לחייבו בדין. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת זיוף חתימה על כתב ערבות אישית: 1. התובעת, חברת יעד פירזול (1984) בע"מ, הגישה תובענה זו על סך 128,700 ש"ח, כנגד הנתבעים בטענה, כי מכח ערבותם האישית לחובות חברת גלס תעשיות רהיטים ועץ (1995), עליה חתמו לטובת התובעת, חבים הם באופן אישי לחובות החברה. 2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת חברת גלס תעשיות רהיטים בע"מ (להלן: "חברת גלס") עסקה ביצור מוצרי נגרות. במהלך שנת 1995 רכשה חברת גלס מהתובעת מוצרים שונים בסכום של 120,000 ש"ח. בגין רכישה זו מסרה חברת גלס לתובעת 10 שיקים על סך 12,000 ש"ח כל אחד לפרעון חודשי החל מיום 31.1.96 ועד 30.10.96. להבטחת פרעון השיקים דרשה התובעת מחברת גלס כי זו תמציא לה כתב ערבות לפרעון הסך לעיל חתום אישית על ידי בעלי המניות, הם הנתבעים. בהתאם הומצא כתב ערבות שכזה מיום 20.12.95 לתובעת. משביקשה התובעת לממש את השיקים נמצא כי חשבון חברת גלס מוגבל וכי לא ניתן לפורעם. בלית ברירה הגישה תביעה זו נגד הנתבעים מכח כתב הערבות אשר לטענתה נחתם על ידם. אין מחלוקת, כי הנתבעים החזיקו בחלקים שווים במניות הרגילות של החברה, כאשר הנתבע 2 החזיק בנוסף ב- 2 מניות הנהלה. 3. פסק דין בהעדר הגנה ניתן כנגד נתבע 2 ואילו נתבע 1 התגונן כנגד התביעה בטענה, כי חתימתו על השיקים ועל כתב הערבות זויפה ואין זו חתימתו. 4. בהסכמת הצדדים מונה מר אמנון בצלאלי, שהינו מומחה להשוואת כתב יד ובדיקת מסמכים, על מנת שיבדוק את טענת הזיוף. מר בצלאלי מציין בחוות דעתו, כי מצא זהות בתכונות הכתיבה בין חתימות המושך, השמאליות שבשיקים (10 במספר), לבין דוגמאות החתימה של הנתבע 1 - מר סיאג ואף ציין, כי לדעתו השיקים נחתמו על ידו. אשר לחתימה המופיעה על כתב הערבות מציין מר בצלאלי, כי מצא התאמה בתכונות כתיבה בין החתימה הימנית שבכתב הערבות (הנחזית כחתימתו של סיאג) לבין דוגמת החתימה של מר סיאג ולדעתו סביר מאד שמסמך הערבות נחתם על ידי מר סיאג. המומחה אף מציין: "יש לציין כי החתימה הנ"ל (על כתב הערבות - הבהרה שלי ר.ב). נראית יוצאת דופן מיתר החתימות שבמחלוקת ומהדוגמאות, אך בבדיקה שערכתי מצאתי סימנים לכך שהדבר נגרם מפגם בעט." 5. בעקבות ממצאי המומחה הודיע הנתבע 1 כי הוא חוזר בו מהכחשתו הגורפת והודה כי חתימתו היא זו המתנוססת על פני השיקים שנמסרו לתובעת. יחד עם זאת עמד בטענתו כי חתימתו על כתב הערבות זויפה. 6. השאלה השנויה במחלוקת האם הנתבע 1 - מר סיאג - חתם על כתב הערבות וחב על פיו, או שמא זויפה חתימתו ולכן אין לחייבו בדין. 7. דיון 7.1 כתב הערבות נחזה על פניו, כחתום על ידי הנתבע 1 - מר סיאג. יחד עם זאת, איש מאנשי התובעת לא היו עדים לחתימת הנתבע 1 על כתב הערבות. מנהל התובעת מר וינינגר קיבל לידיו את כתב הערבות כשהוא חתום על ידי שני ערבים וזאת לאחר שנתבע 2 הגיע אל משרדו וחתם בנוכחותו על כתב הערבות. משדרש מר וינינגר כי שני בעלי המניות בחברת גלס יחתמו על כתב הערבות נטל הנתבע 2 את כתב הערבות כדי להחתים את הנתבע 1 - מר סיאג והחזירו לתובעת כשהוא חתום כשבוע לאחר מכן. (ראה עמ' 7 לפרטיכל ש' 18 - 22). 7.2 הנתבע 1 מתגונן כאמור בטענת זיוף. הכלל בכגון דא הוא כי כאשר נתבע כופר בחתימתו על גבי מסמך, על התובע להראות כי החתימה על גבי המסמך היא אכן חתימתו. על התובעת מוטל אם כן הנטל להוכיח את עצם ההתקשרות האישית עם הנתבע 1. 7.3 קיימות שלוש דרכים עיקריות בהן ניתן להוכיח כי חתימה כל שהיא היא חתימתו של פלוני. האחת - באמצעות עדות ישירה היינו - עדותו של החותם, או של מי שהיה עד לחתימה. השניה - באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן - בדיקה אותה רשאי בית המשפט לעשות. והשלישית - על ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב היד או החתימה השנויה במחלוקת ומעיד על התאמתן למסמך שבדין. (ראה ע"א 90/5293 בנק הפועלים בע"מ נ' שאול רחמים בע"מ, פ"ד מז' (3) 240, 262). כמובן שבנוסף לכך קיימת אפשרות של בדיקת החתימות על ידי גרפולוג מוסמך. בנסיבות הענין, ביקשו הצדדים להקל על מלאכתו של בית המשפט והסכימו למינוי מומחה לכתב יד. על מקצוע הגרפולוגיה נאמר, כי הגיע לדרגת "מדע שימושי ממשי" ולכן מותר, ולעיתים אף רצוי, לעשות שימוש בחוות דעתו של גרפולוג על מנת לבסס טענה בדבר אמיתותה או אי אמיתותה של חתימה. (ראה ע"פ 71/352 טל נ' מ"י, פ"ד כ"ו (2) 107, 112). מובן, כי אין בכך כדי להעביר לגרפולוג את כח ההכרעה לענין אמיתות החתימה, ובכל מקרה בית המשפט הוא זה המחליט אם לתת אמון בחוות דעתו של המומחה, איזה משקל - אם בכלל - יש לייחס לה, ומה המסקנה הסופית העולה משיקלול חוות דעת זו עם שאר הראיות שבתיק. (ראה ע"א 77/46 בוכוולד נ' בנק ברקליס דיסקונט בע"מ פ"ד לג (1) 715, 719). 7.4 אין מחלוקת כאמור כי אין בקיים עדות ישירה של עד לחתימה ואף לא עדות של מי שמכיר את חתימתו של מר סיאג והיכול בקלות לזהות את חתימתו. יחד עם זאת, מונחת בפני חוות דעתו של המומחה הקובע בוודאות כי חתימתו של מר סיאג מתנוססת על השיקים בהשתמשו במילים "מצאתי זהות בתכונות הכתיבה בין חתימות... ולדעתי השיקים במחלוקת נחתמו על ידו." (הדגשה שלי ר.ב). בעוד שלגבי כתב הערבות מציין המומחה כי: "מצאתי התאמה בתכונות כתיבה... ולדעתי סביר מאד שמסמך הערבות נחתם על ידו" דהיינו, דעתו של המומחה לגבי החתימה המופיעה על כתב הערבות אינה בוודאות מוחלטת כפי שהוא קובע לגבי החתימות המופיעות על השיקים, כי אם בסבירות גבוהה. יחד עם זאת מסביר המומחה כי אמנם החתימה על כתב הערבות נראית יוצאת דופן מיתר החתימות שבמחלוקת ומהדוגמאות, אך בבדיקה שערך מצא סימנים לכך שהדבר נגרם מפגם בעט. 7.5 מול דברים אלו עמדה בפני עדותו של מר סיאג אשר ציין, כי מעורבותו בחברה היתה משנית ושולית וכי מי שהפעיל את החברה והתווה את מדיניותה הוא הנתבע 2 מר מיסטריאל. לדבריו תחילת הדרך היתה כאשר נכנס לנהל נגריה שהיתה בבעלותה של משפחת טורן בשדרות. מששגשגו העסקים הוכנס אדם נוסף מר מיסטריאל, נתבע 2, כמשקיע בנגריה ומאחר ומשפחת טורן לא יכלה להקים חברה אחרת ולהחזיק במניותיה, הוסכם כי הוא ומיסטריאל יהיו בעלי המניות בחברה החדשה, היא "גלס תעשיות רהיטים בע"מ", כשאחזקתו במניות החברה הינן בנאמנות עבור משפחת טורן. לדבריו, בשלב כלשהו של העסקים חלה ונעדר תקופות ממושכות מהנגריה. הניהול נשאר בידיו של מיסטריאל כאשר מידי פעם פנה אליו על מנת שיחתום על פנקסי שיקים של החברה לצורך תפעולה השוטף. לטענתו, חתם על השיקים מבלי שידע מהו השימוש שנעשה בשיקים. יחד עם זאת, עמד מר סיאג על גירסתו כי כתב הערבות נשוא הדיון, מעולם לא הובא בפניו לחתימה. מר סיאג ביקש לחזק את גירסתו כאשר הביא לעדות את מר שמעון אלבז, אשר עבד בחברת גלס בתקופה הרלבנטית, ונהג לסור אל ביתו של מר סיאג, לבקשת מר מיסטריאל, כדי להחתימו על פנקסי שיקים של החברה. לדברי מר אלבז, אין הוא זוכר כי נתבקש על ידי מר מיסטריאל להחתים את סיאג על כתב הערבות נשוא הדיון. בנוסף לכך, העיד מר סיאג את מר בני שטראל אשר העיד כי היה עד לשני ארועים בהם זייף מיסטריאל את חתימתו של סיאג על שיקים. לדבריו, אמר לו מיסטריאל במעמד זה "לא ראית לא שמעת". אלא שהגם שמאמינה אני לדבריו של מר סיאג כי פעילותו בחברת גלס בעת האחרונה היתה מינורית, אין לומר כי לא היה מעורב כליל, שכן ביום 11.5.95, עוד בטרם נמסרו השיקים נשוא התובענה נחתם הסכם בין השותפים בעסקי הנגריה המוציא את משפחת טורן מהשותפות ומותיר את סיאג ומיסטריאל כבעלי מניות בחברה ובנגריה כשסיאג וטורן מוותרים על כל טענה כנגד זכויותיו של סיאג להחזיק ב- 50% ממניות החברה. (ראה ת/10) מכאן, שלא אוכל לקבל את טענת סיאג לפיה, אין ליחס כל משקל לעובדה כי היה בעל מניות בחברה וכי ולא היה מעורה בעיסקי החברה ובהכרח לא נטל על עצמו ערבויות אישיות לחובות החברה. 7.6 אשר לחתימה עצמה, נוכחתי כי זכרונו של מר סיאג בוגד בו לא אחת. תחילה הכחיש את חתימתו על השיקים ומאוחר יותר חזר בה. מר סיאג אף לא זכר כי חתם על ההסכם ת/10, אשר משמעותו כי הינו מחזיק במניות בחברה ולא כנאמן עבור טורן ורק בשלב מאוחר נמצא מסמך זה והוגש לעיונו של בית משפט. נדמה כי בעבור הזמנים ובמסמכים הרבים שנמסרו לידיו בגד בו זכרונו ככל שהוא נוגע לכתב הערבות. קביעת המומחה בדרגת סבירות גבוהה של קרוב לוודאי, מבלי שסיאג מצא לנכון לזמן את המומחה ולחוקרו על חוות דעתו, ואף עיון שלי בחתימות האמורות, מביאה אותי למסקנה כי חתימתו של סיאג היא זו המופיעה על כתב הערבות. גם אם זייף מר מיסטריאל את חתימתו של סיאג על גבי מספר שיקים, לא שוכנעתי כי זייף את חתימתו של סיאג על גבי שטר הערבות, שכן לדברי מנהל התובעת משדרש גם את חתימתו של מר סיאג על כתב הערבות, עבר כשבוע ימים עד אשר הוחזר הכתב חתום על ידי מר סיאג ולא זמן קצר יותר. אילו היה מיסטריאל מזייף את חתימתו של סיאג סביר להניח כי כתב הערבות היה מוצא את דרכו אל התובעת זמן מה לפני כן, שכן ללא כתב הערבות לא הסכימה התובעת לספק לחברת גלס שבבעלות הנתבעים את הסחורה המוזמנת. 8. סוף דבר מכל האמור לעיל, סבורתני כי התובעת הוכיחה את תביעתה וכי כתב הערבות חתום אף הוא על ידי מר סיאג. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבע 1 לשלם לתובעת סך של 128,700 ש"ח, כשסכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, ישלם הנתבע 1 לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 10,000 ש"ח, כשסכום זה ישא ריבית חוקית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מסמכיםערבות אישיתזיוף חתימהזיוףערבות