חישוב ימי חופשה לא כולל יום שישי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב ימי חופשה לא כולל יום שישי: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (אב-בית-הדין - השופט רבי; נציג ציבור - מר פוליצר; תב"ע שם/3-4) התבררה בקשה בסכסוך קיבוצי שהוגשה על-ידי מועצת פועלי אשדוד, בעתירה לחייב את המשיבה לחשב את ימי החופשה לעובדים כך, שימי שישי בשבוע לא יובאו במניין החופשה השנתית, ובהתאם לכך - לחייב בתשלום החל משנת .1971 בית-הדין האזורי פסק כפי שעתרו לפניו, ומכאן הערעור של מעבדות טרבינול בע"מ (להלן - המעבידה) לבית-דין זה. .2עיקר העובדות הצריכות לערעור זה הן: א) על הצדדים חל הסכם קיבוצי כללי מיום 1.10.1972שבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל - הסתדרות פועלי המזון לבין התאחדות בעלי התעשיה בישראל הסקציה הפרמצבטית, אשר חודש מזמן לזמן (להלן - ההסכם הקיבוצי הכללי). ההסכם קובע, כי "אורך החופשה (השנתית) לכל שנת עבודה הוא... ימי עבודה עבור כל שנה", לפי הוותק בעבודה; ב) בעקבות הסכם קיבוצי מיוחד, שאושר על-ידי שר העבודה (סעיף 5לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951; להלן - חוק שעות עבודה ומנוחה), שבוע העבודה במפעלה של המעבידה הוא של 5ימים ויום עבודה הוא של 9שעות. לנושא החופשה השנתית אין ההסכם הקיבוצי המיוחד מתייחס; ג) כבר בשנת 1972התעוררו חילוקי דעות בשאלה, כיצד יש לחשב את ימי החופשה השנתית במסגרת שבוע עבודה של 5ימים, או כפי שהוגדרה על-ידי הצדדים - אם יש לראות "חופשה של 12ימי עבודה לפי 8שעות ליום שווה לחופשה של 10ימי עבודה לפי 9שעות ליום"; ד) למעשה נהגו לפי העולה, מ"סיכום הישיבה", היינו ראו בחופשה של 10ימי עבודה מיצוי החופשה השנתית, כך שימי שישי בשבוע הובאו במסגרת ימי החופשה. כך נהגו על אף התנגדותה של מועצת הפועלים. .3עיקר הטענות שהעלתה מועצת הפועלים בבקשה הפותחת בהליך היו: א) מכסת החופשה השנתית - מספר ימי עבודה כנקוב בהסכם הקיבוצי הכללי - נקבעה ללא קשר למספר הימים שבשבוע עבודה, ומעבר לשבוע עבודה של 5ימים, אין בו כדי להפחית אותו מספר; ב) העובדה שלמעשה נהגו כפי שנהגו אינה יכולה לבוא במקום ההוראה שבהסכם הקיבוצי הכללי ובמקום העולה מחוק חופשה שנתית, תשי"א- 1951(להלן - חוק חופשה שנתית). .4עיקר הטענות שהעלה פרקליטה של המעבידה, בתשובתו לבקשה הפותחת בהליך, היו: א) סעיף 5.1להסכם הקיבוצי הכללי קובע, כי "בימי החופשה לא ייכלל אלא יום מנוחה שבועית אחד לכל שבעה ימי חופשה וסעיף זה יחד עם סעיף 3(א) סיפא לחוק חופשה שנתית נועד להתאים את החופשה השנתית של פועל המועסק 5ימי עבודה שבשבוע לחופשה השנתית של פועל המועסק 6ימי עבודה בשבוע"; ב) "הן סעיף 5.1(ב) להסכם הקיבוצי הכללי והן סעיף 3(א) רישא לחוק עוסקים בחופשה על בסיס שבוע עבודה בן 6ימים" ועל כן רשאית המשיבה להפחית מהחופשה השנתית את כל יום חופשה שישי שמגולם בשבוע עבודה בן 5ימים ולפיכך צריך להיות מגולם גם בחופשתו השנתית של העובד. לפיכך בגין 12ימי עבודה של חופשה, בשבוע עבודה בן 6ימים, זכאי העובד שבוע עבודה בן 5ימים ל- 10ימי עבודה של חופשה" (בטענה זאת סמכו על דב"ע ל/1- 1[1], וייאמר מייד כי הנושאים שונים לחלוטין). .5בית-הדין האזורי שמע, במסגרת סעיף 30לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, את נציגה של התאחדות התעשיינים. כן צורף לתשובת בא-כוח המעבידה העתק של חוות-דעת המחלקה למשפט עבודה בהתאחדות התעשיינים. באותה חוות-דעת נאמר, בין השאר: "אין להניח שמפעל העובר למתכונת שבוע עבודה בן 5ימי עבודה היה מכניס הטבה משמעותית בימי חופשה ואם היה עושה כן היה מפרט הטבה זו בהסכם המגדיר את המתכונת של עבודת 5ימי עבודה בשבוע. כך גם נהגו חלק גדול מהמפעלים שעברו למסגרת 5ימי עבודה בשבוע. המעבר ל- 5ימי עבודה בשבוע אין פירושו הטבה אוטומטית בימי חופשה, ויש לראות הטבה בעצם המעבר ל- 5ימי עבודה בשבוע עם כל ההערכות הכרוכות בכך". .6ביסודו של פסק-הדין שבערעור מונחת קביעתו של בית-הדין האזורי, כי "אין לראות את 'ימי השישי' כימי מנוחה שבועית שאותם ניתן 'לנכות' מאורך החופשה השנתית". על יסוד קביעה זאת מגיע בית-הדין האזורי למסקנה, שהן חוק חופשה שנתית והן ההסכם הקיבוצי הכללי מחייבים חישוב כפי שטענו לו בשם מועצת הפועלים ועל כן פסקו כפי שפסקו. .7עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המעבידה, בנוסף לחזרה על הטענות בבית-הדין האזורי, היו: א) בהסכימה למעבר משבוע עבודה של 6ימים, לשבוע עבודה של 5ימים, לא הסכימה המעבידה להאריך את החופשה השנתית, ופסק-הדין שבערעור למעשה מביא לכך; ב) בית-הדין האזורי טעה בפירוש שנתן לדיבור "מנוחה שבועית" שבסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית; ג) הסדר החופשה השנתית בהסכם הקיבוצי הכללי מכוון לשבוע עבודה של 6ימים ולא לשבוע עבודה של 5ימים. .8בשם מועצת הפועלים חזרו על הטענות שהועלו בבית-הדין האזורי והדגישו, שההסכם הקיבוצי קובע את משך החופשה השנתית ב"ימי עבודה" ועל כן אין להביא בחשבון את ימי שישי בשבוע. פירוש אחר, כך טענו, יביא לכך שעובד במסגרת שבוע עבודה של 5ימים יקבל פחות "ימי עבודה" כחופשה שנתית מאשר מקבל עובד במסגרת שבוע עבודה של 6ימים, וזה נוגד הן את החוק והן את ההסכם הקיבוצי הכללי. .9פסק-הדין שלהלן משקף את עמדת רוב חברי המותב. לדעת אחד מחברי המותב יש לדחות את הערעור, ולהלן נימוקיו: א) ההסכם הקיבוצי המיוחד לעובדי "טרבינול" שמתחדש מדי פעם צריך היה להעמיד את הצדדים בחזקה שהם ידעו שההסכם מדבר על אורך חופשה של ימי עבודה; ב) כאשר שינו את המצב המשפטי ועברו לעבוד 5ימים במקום 6ימים בשבוע, היו צריכים לשנות גם את ההסכם הקיבוצי באופן שיותאם לנסיבות החדשות. משלא עשו כן יש לראות כאילו התכוונו להשאיר את המצב שהיה קודם לכן. משתמע איפוא, שעל העובד לקבל את חופשתו עבור הימים שהיה אמור לעבוד בהם; ג) יתירה מזו, המעבר ל- 5ימי עבודה בשבוע אינו מפחית משעות העבודה השבועיות, העובד מחזיר למעשה על-ידי הוספת שעת עבודה בל יום את היום השישי, לכן דינה של השעה התשיעית כיום עבודה לכל דבר; .10אחד מחבר המותב מסתייג מהאמור בסעיף 6שבספק-הדין, להדגמת המצב בחופשה מפוצלת. .Iiפסק-הדין .1לשני מקורות יש להזדקק עת דנים בשאלת החופשה השנתית של העובדים שבהם מדובר: חוק חופשה שנתית וההסכם הקיבוצי הכללי החל על הצדדים. ברור שההסכם הקיבוצי יכול רק להוסיף על החוק, אך לא לגרוע ממנו (סעיף 21לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957). מכאן, שבטרם נדרשים להסכם הקיבוצי - יש להשיב על השאלות שעמדו לדיון, לאור חוק חופשה שנתית. .2ההוראות שבחוק חופשה שנתית, הרלבנטיות לענייננו, מצויות בסעיפים 3(א), 5ו- .8מהוראות אלה עולה: (א) "אורך החופשה" הוא מספר "ימים", כנקוב ליד מספר שנות העבודה. יודגש מייד שב"ימים" ולא בימי עבודה מדבר החוק, קרי - כל יום ויום, להוציא הימים הנקבועים בסעיף 5לחוק, מובאים בחשבון; מכאן, (ב) "המנוחה השבועית מובאת במניין ימי החופשה", אך אין מביאים בחשבון אלא "מנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה"; (ג) פרק אחד של החופשה חייב להיות של 7ימים לפחות. .3בסעיף הקודם נזקקנו לדיבור "מנוחה שבועית" ומן הראוי לעמוד כבר בשלב זה על משמעותו של אותו דיבור, באשר הפירוש לו שימש יסוד לפסק-הדין נשוא ערעור זה. יודגש מייד שב"מנוחה שבועית" מדובר ולא ב"יום המנוחה השבועית", דיבור שהזדקקו לו בסעיף 5(ג) להסכם הקיבוצי, בהקשר דומה לזה שבסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, ולו מזדקק גם בית-הדין האזורי ("כאשר באים לחשב מכוח החוק, כמה ימי חופשה 'נטו' מגיע לעובד, יש לכלול בימי ה'ברוטו' על כל שבעה ימים רק יום 'מנוחה שבועית אחת'. מהו יום 'מנוחה שבועית' כאשר מדובר ביהודי?" ההדגשות לא במקור). תניא דמסייע לפירוש האמור של הדיבור "מנוחה שבועית" תמצא בעובדה, שבעוד שבתיקון החוק בשנת 1965, בסעיף 1(ס"ח 461, תשכ"ה, ע' 214) נזקק המחוקק ללשון יחיד - "יום מנוחה שבועית", נזקק המחוקק בתיקון החוק בשנת 1967, בסעיף 1(ס"ח 504, תשכ"ז, ע' 100) ולאותו עניין, למושג הכולל "מנוחה שבועית" מבלי להגבילה ליום אחד. אם הדיבור "מנוחה שבועית", בהקשר הדברים, יש לפרש כמכוון ל"סוף שבוע", כי הרי נאמר בחוק שעות עבודה ומנוחה ש"מנוחה שבועית" היא של 36שעות רצופות לפחות (סעיף 7(א) לחוק) ומשמדובר ביהודי - כולל השבת, ולא נאמר שהמנוחה השבועית ליהודי היא השבת. לכך שתי השלכות: בשבוע עבודה של 5ימים, עבודה ביום שישי היא עבודה במנוחה השבועית לעניין הגמול לפי סעיף 17לחוק שעות עבודה ומנוחה ולעניין החופשה השנתית. אין שוני בין היום השישי ליום השביעי - שבת ליהודי ויום אחר למוסלמי או לנוצרי. .4מהאמור עולה, כי לעובד שמגיעה לו חופשה שנתית במכסה מלאה כנקוב בחוק, דהיינו 14יום בעד כל אחת מ- 4השנים הראשונות, או מספר גדול יותר לפי הוותק כאמור בסעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית, חייבים ליתן חופשה של שבעה ימים רצופים לפחות, כך שאם יצא לחופשה החל מיום מסוים שבשבוע ויחזור לעבודה באותו יום שבשבוע לאחר מכן, חשבון חופשתו השנתית יחויב ב- ימים, ובגין אותה שנה תישאר יתרה של 7ימים. העובדה שהעובד נעדר מעבודתו רק 6ימים, היינו שרק שישה "ימי עבודה" נכללו באותו פרק זמן, איננה רלבנטית. יתרת החופשה יכול ותהיה מפוצלת, וחשבון החופשה של העובד יחויב לפי הימים שנעדר מעבודתו, עקב יתרת החופשה שלרשותו. .5זהו המצב עת מדובר במפעל שבו שבוע העבודה הוא של 6ימים. לענייננו אין המצב שונה, עת מדובר בעובד במפעל שבו שבוע עבודה הוא של 5ימים, להוציא, אולי, המקרה שבו החופשה השנתית אינה מפוצלת, ובאה כולה ב"פרק אחד". .6נתייחס תחילה לחופשה מפוצלת. הפרק הראשון חייב, כאמור, להיות של שבעה ימים לפחות. בגין פרק זה יחויב חשבון החופשה השנתית של העובד - שבראשית שנת החופשה זוכה ב- 14יום - ב- 7ימים. לזכותו של אותו עובד תעמוד יתרה של 7ימים ואם הוא יצא לחופשה של 4ימים ו- 3ימים במשך השנה (למשל: יום א' עד יום ד', בפעם הראשונה, ומיום ב' עד יום ד' בפעם השניה), יחויב חשבונו ב- 7ימים, כפי שהיו נוהגים בעובד במפעל שבו שבוע העבודה הוא של 6ימים, ובכך ייסגר חשבון החופשה השנתית של אותו עובד. למעשה, יצא העובד לחופשה של 14יום, כמצוות החוק, אך יהיו אלה 12ימי עבודה: 5ימים במסגרת הפרק הראשון ו- 7ימים במסגרת הפרק השני והשלישי. מצב זהה לזה של מי ששבוע העבודה שלו הוא של 6ימים. .7אמרנו בסעיף 5דלעיל שהמקרה שבו יוצאים לחופשה שנתית רצופה - היינו, ללא פיצול כמתאפשר מסעיף 8לחוק - יכול להביא לתוצאה שונה, ביישום למפעל שבו שבוע עבודה הוא של 5ימים, ולא של 6ימים. עובד היוצא לחופשה שנתית רצופה וזכאי לחופשה שנתית של 14ימים, המתחיל חופשתו ביום מסוים שבשבוע, יחזור לעבודה באותו יום אחרי שבועיים. אם אותו עובד עובד במפעל שבו שבוע העבודה הוא של שישה ימים - ייעדר מהעבודה 12ימי עבודה וחשבון חופשתו יחויב ב- 14יום; אם עובד העובד במפעל שבו שבוע העבודה הוא של 5ימים, העדרותו מהעבודה תהיה 10 ימי עבודה, אך גם חשבון חופשתו השנתית יחויב ב- 14יום. .8לסיכום המתחייב מחוק חופשה שנתית: מספר ימי החופשה השנתית אינו מושפע מאורך המנוחה השבועית - אם היא של יום אחד או יומיים, היינו אם במפעל שבו מדובר שבוע העבודה הוא של 6ימים או של 5ימים; בשני המקרים מובאת המנוחה השבועית בחשבון ימי החופשה, ובלבד שלא יביאו בחשבון "יותר ממנוחה שבועית אחת לכל שבעה ימי חופשה". .9בנתונים שבסעיף הקודם יהיה שונה, למעשה, מצבו של העובד במפעל שבו שבוע העבודה הוא של 5ימים ועל-פי הסכם קיבוצי או חוזה אישי - חופשתו השנתית היא לפי מניין "ימי עבודה", ממצבו של העובד במפעל שבו שבוע העבודה הוא של 6ימים. בעובד שבוע של 5ימים הן הזיכוי והן החיוב יהיו ב"ימי עבודה" וייוותרו לזכותו שני ימים, כך שבמקום לחזור לעבודה מקץ שני שבועות - יחזור לעבודה מקץ שני שבועות ועוד יומיים, או שייצא לחופשה של יומיים, לאחר מכן. .10השאלה היא, אם בענייננו קמה זכות כאמור - זכות לחופשה שנתית לפי מניין "ימי עבודה". ביסודה של הבקשה אשר פתחה בהליך היתה טענה, שעל-פי ההסכם הקיבוצי זכאים העובדם במפעל של המערערת - מפעל שבו שבוע העבודה הוא של 5ימים - לחופשה כאמור, היינו חופשה של מספר "ימי עבודה" כנקוב בהסכם הקיבוצי, מדורג לפי הוותק. .11מזכיר האיגוד המקצועי שטען למועצת הפועלים, ויש לציין שהוא ייצג כראוי את מי שטען לו, סמך הן על חוק חופשה שנתית והן על ההסכם הקיבוצי, ובית-הדין האזורי קיבל, עקרונית, את הטענות. מהאמור בסעיפים הקודמים עולה, שהתבססות על חוק חופשה שנתית אינה מביאה לתוצאה שלה עתרו ולתוצאה העולה מפסק-הדין שבערעור. כדי להגיע לאותן תוצאות, תוך הסתמכות על החוק, יש לקבל את הטענה, שעל-פי חוק חופשה שנתית אין להביא בחשבון יום מסוים מימי השבוע, אף שאותו יום אינו מאלה המפורטים בסעיף 3(א) שבחוק. כאמור לעיל - אין לקבל אותה טענה. .12נותרת ההסתמכות על ההסכם הקיבוצי. לו השאלה היתה כיצד יש לפרש את ההסכם הקיבוצי, התשובה היתה פשוטה. ההסכם הקיבוצי קובע זכות לחופשה שנתית במספר "ימי עבודה" (כנקוב בו, ולפי שנות הוותק בעבודה). "יום עבודה" בהקשר לחופשה שנתית - פשיטא יום שבו היה העובד עומד לרשות העבודה; ואין אותו יום אחד הימים המנויים בסעיף 5לחוק חופשה שנתית - ימים שאינם מובאים במניין ימי החופשה. .13אלא מאי? השאלה אינה כיצד יש לפרש את סעיף 5.1שבהסכם הקיבוצי, אלא - אם אותו סעיף ישים, מעיקרו, לשבוע עבודה של 5ימים. ראיית ההסכם הקיבוצי כשלמות מלמדת שביסודו הנחה ששבוע עבודה הוא של 6ימים. הדבר עולה בעיקר מהעובדה, שסעיף 3.1שבהסכם קובע יום עבודה של 8שעות בימי חול ו- 7בערבי שבת וחג, ומחוק שעות עבודה ומנוחה ברור, שאין שעות העבודה לשבוע יכולות לעלות על .47כי זאת היתה הנחת היסוד של הצדדים להסכם הקיבוצי עולה גם מהעובדה, שבשנת 1972, השנה שבה נערך ההסכם הקיבוצי, הכלל היה שבוע עבודה של 6ימים, ואם היו מפעלים שבהם שבוע עבודה היה של 5ימים, היה זה בגדר יוצא מהכלל, וסביר שהכלל ולא היוצא מהכלל היה לעיני הצדדים. .14החל מפסק-הדין בדב"ע לב/4-4; לב/3- 4[2], פסקנו, שהסכם קיבוצי יש לפרש ב"הקשר התעשייתי". מה לך יותר "הקשר תעשייתי", לענייננו, מכלל סדרי העבודה המקובלים בתעשיה בישראל, בזמן מסוים. זאת ואף זאת. "ההקשר התעשייתי" בא מעגלים מעגלים, כאשר הקטן עדיף על הגדול: הענפי עדיף על הבין-ענפי והבין-ענפי עדיף על הכלל- תעשייתי. לא בבית-הדין האזורי ולא בבית-דין זה היו ראיות לכך, שבענף שבו מדובר - ענף הפרמצבטיקה - חל שינוי באורך החופשה השנתית, למעשה, בעקבות מעבר משבוע עבודה של 6ימים לשבוע עבודה של 5ימים. במהלך הדיון בערעור הציע בית-הדין לעמוד על יישום נושא החופשה השנתית במסגרת שבוע עבודה של 5ימים במפעל הגדול ביותר בישראל בענף הפרמצבטיקה, אך נציג מועצת הפועלים לא הסכים לדרך שהוצעה. .15מעבר משבוע עבודה של 6ימים לשבוע עבודה של 5ימים, עורר את הצורך להביא לתיאומים שונים בסדרי עבודה. כך למשל, ראו לנכון לשנות, בראש ובראשונה, את מערכת שעות העבודה, ועל מנת שלא לעבור על החוק ערכו גם הסכם קיבוצי מיוחד שהובא לאישור שר העבודה, כמתחייב מסעיף 5 לחו שעות עבודה ומנוחה. .16לבעיות מיוחדות הקשורות בחופשה שנתית, ומתעוררות גם בעיות מתחום זה עקב שינוי סדרי עבודה כאמור, לא נתנו את הדעת, ועל כל פנים לא נתנו לדבר ביטוי בהסכם קיבוצי כללי כלשהו. אשר לא עשו השותפים ליחסי עבודה קיבוציים, לא יעשה בית-דין זה, ונותרת הנורמה העולה מחוק חופשה שנתית כפי שסיכמנו בסעיף 8דלעיל. אם אכן יש צורך בהסדר מיוחד, בהקשר זה, ראוי לציין את העובדה, שמ"חוות- דעת" מטעם התאחדות התעשיינים שהוגשה לבית-הדין האזורי על-ידי פרקליטה של המעבידה (סעיף 5שבחלק 1דלעיל) אפשר ללמוד, שהמעבר לשבוע עבודה של 5ימים לא הביא ל"הטבה אוטומטית בימי החופשה", אך ב"חלק גדול מהמפעלים כך נהגו". .17בבקשה הפותחת בהליך נתבקש בית-הדין על-ידי מועצת פועלי אשדוד, "לחייב את המשיבה לשלם לעובדים סכומי כסף שונים כמפורט בבקשה". למעשה נעתר בית-הדין האזורי לבקשה וציווה לחשב את "אורך החופשה כקבוע בהסכם (הכוונה להסכם הקיבוצי) ובחוק ומבלי לנכות את ימי שישי מאורך החופשה". בית-הדין רואה לציין שמאחר ומדובר בהליך בסכסוך קיבוצי, ונשוא הדיון היתה זכות הפרט מכוח החוק או מכוח הוראה נורמטיבית בהסכם קיבוצי, וההליך גם לא היה בגדר "תביעה ייצוגית" - class action- לא היה מקום לעתירה לפסק-דין בר-הוצאה לפועל, אלא לפסק-דין הצהרתי. אף אם כך נתייחס לעתירה, לא היה מקום להענות לה מעבר למגיע מכוח חוק חופשה שנתית, בפירוש שבית-דין זה נותן לחוק. אין בית-הדין רואה לנכון ליתן פסק-דין הצהרתי בהקשר להסכם הקיבוצי, כי לדעת בית-הדין לא התכוונו הצדדים להסכם הקיבוצי, בסעיף 5.1, להסדיר גם את המיוחד הקשור בשבוע עבודה של 5ימים. .18מכל האמור עולה כי דין הערעור להתקבל.דמי חופשה שנתית