קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא חישוב נכות קודמת תאונת עבודה: ההליך 1. בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי ציבור - ה"ה גוטרמן ובן-משה; תב"ע מ/33-0) התבררה תובענה של המשיב (להלן - הנכה) בעתירה שהמוסד לביטוח לאומי יחשב את דרגת נכותו כתוצאה מתאונת עבודה כך שתובא בחשבון "נכות קודמת כתוצאה מפגיעה בעבודה". בית-הדין האזורי פסק לפי העתירה; מכאן ערעורו של המוסד לביטוח לאומי לבית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לערעור, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי וכעולה מחומר הראיות, הן: א) ביום 29.6.1966 לקה הנכה באוטם שריר הלב. המוסד לביטוח לאומי סרב להכיר בפגימה כתוצאה של תאונת עבודה, אך "לאחר מערכה משפטית ממושכת נקבע שהאוטם היה בבחינת תאונת עבודה... ונקבעה לתובע (לנכה) בגין אוטם זה % 10 נכות לצמיתות"; ב) ביום 30.9.1970 שוב לקה הנכה באוטם אשר הוכר בתור פגיעה כתוצאה מתאונת עבודה. ביום 14.5.1972 "העריכה" ועדה רפואית לעררים "את איבוד כושר העבודה הכולל, בהתאם לסעיף 9(1) (ג) (11) ב-% 25 לצמיתות ומזה על חשבון המצב הקודם % 10 (סעיף 9(1) (ג) (1)"; ג) ביום 25.6.1979 הודיעה "עוזרת ראשית למנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה" לנכה, כי הינה דוחה את בקשתו "לצירוף נכויות" מהטעם ש"על-פי האמור בתקנה 12(1) לתקנות בדבר דרגת נכות, תנאי לצירוף נכויות הוא שכתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם הנכה את הכנסתו מעבודה" ו"לא הוכח שצמצום העבודה נבע עקב הנכויות מתאונת עבודה מיום 29.3.1966 ומתאונת עבודה מיום 30.9.1970". .3א) בעקבות דחיית דרישתו של הנכה להביא בחשבון את דרגת הנכות כתוצאה מהאוטם הראשון (פסקה ג, בסעיף 2 לעיל) הגיש הנכה תובענה לבית-הדין האזורי וטען, כי: "... .12כתוצאה מהאופי המטצבר של שתי הנכויות צומצמה הכנסתו ולמעשה לאחר התאונה השניה נאלץ התובע להפסיק את עבודתו כליל ולצאת לגמלאות, דבר שהקטין הקטנה ניכרת את הכנסותיו בין השאר מן הטעם שאין הוא מקבל גמול עבור שעות נוספות"; ב) בכתב הגנה שהגיש פרקליט בשם המוסד לביטוח לאומי, באו הכחשות מהכחשות שונות אשר במהלך הדיון התברר כי היו מיותרות. הטענה העניינית שבכתב ההגנה היתה כי: "... .6צמצום הכנסותיו של התובע מעבודה אינו תוצאה של האופי המטצבר של הנכויות שנקבעו לו ועל כן לא נתקיימו בתובעת נסיבות שלפיהן יש להביא בחשבון דרגת נכות מעבודה קודמת, לצורך הגדלת נכות מעבודה של התובע כמשמעותה בתקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, ובסעיף 63א לחוק"; ג) במסגרת הכנת הדיון נקבעה כשאלה שתעמוד לדיון השאלה: "האם נתקיימו בעניינו ש התובע הוראות תקנה 12(1) לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות", אך במהלך הדיון "פלוגתה זו צומצמה לשאלה אחת ויחידה והיא, האם צמצם התובע את הכנסתו מעבודה כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות כאמור בתקנה 12(1) הנ"ל או מסיבה אחרת, כי לגבי עצם צמצום ההכנסה מעבודה או ממשלח יד ב-% 50אין עוד מחלוקת, והנתבע לא טען מאומה בקשר לכך". .4א) במסגרת הכנת הדיון הוחלט על הגשת עדויות ראשיות בדרך תצהיר. הנכה הגיש תצהיר, כפי שחויב לעשות. באותו תצהיר נאמר בין השאר: " .6לאחר ההתקף הראשון נאלצתי להפסיק לעבוד בתפקידי כאחראי קוים באיזור נתניה ועברתי לעבוד כפקיד במשרדי חברת החשמל שם. במקומי התמנה לתפקיד עוזרי, אלעזר שלום. .7כתוצאה ועקב השינוי שחל בתפקידי ובמעמדי ירדה משכורתי מן הטעם שהפסקתי לעבוד שעות נוספות, ואף נמנעה ממני ההתקדמות בעבודה ובתפקיד, לה ציפיתי במהלך רגיל של העניינים, אם הייתי ממשיך בתפקידי הקודם. .10לאחר ההתקף השני שהיתי במשך 26 יום בבית-חולים ולאחר ששוחררתי מבית-החולים נאלצתי לשהות תקופה נוספת של 3חודשים בבית תוך ניצולי את ימי המחלה שהצטברו לזכותי במשך שנים במקום עבודתי. .11לאחר שחזרתי לעבודה לא הייתי יכול להמשיך ולעבוד במשרה מלאה ולמעשה עבדתי לסירוגין במשרה חלקית, כ- 4שעות בכל יום. אמנם קיבלתי ממקום עבודתי משכורת מלאה אך זאת עקב ניצול ימי המחלה וזכויות סוציאליות שהצטברו לזכותי בהתאם לחוקת חברת החשמל, שהשלימו את החסר במשכורתי החלקית. .12מר גרודצקי שהיה הממונה עלי אמר לי, לאחר שחזרתי לעבודתי, כי עמדת החברה שרצוי שאצא לגמלאות וזאת עקב המוגבלות שלי בעבודתי ואי-התאמה לתפקיד אחר. זו היתה גם עמדתו של רופא החברה. ראה אישור רפואי מרופא החברה המצ"ב לתצהירי זה. .13אני, שהייתי ער למצבי, 'משכתי' את מועד פרישתי מהעבודה בכדי לנסות ולהיטיב את תנאי הפרישה אם אמנם היה המוסד לביטוח לאומי מכיר בשני התקפי הלב כתאונת עבודה. במקרה כזה גם מקום עבודתי היה נאלץ להכיר בהתקפי אלה כתאונת עבודה שגרמו לפרישתי המוקדמת מעבודתי והיה מיטיב כאמור את תנאי פרישתי המוקדמת. .14אני רוצה להדגיש, כי בעת ארוע ההתקף הראשון הייתי בגיל 42שנה כך שלאחר ההתקף השני הייתי בגיל 46, שהוא גיל מוקדם מאד לפרישה רגילה מעבודה. .15לאחר שהמוסד לביטוח לאומי סרב להכיר, כאמור לעיל, בהתקף הלב הראשון כתאונת עבודה, והוא הכיר כתאונת עבודה רק בהתקף שני, לאחר שנוכחתי לדעת, כי ההליכים המשפטיים יארכו זמן נאלצתי בלחץ החברה לצאת לגמלאות לפני שניתנה ההחלטה להכיר בהתקף הראשון כתאונת עבודה וזאת משום שלא יכולתי להמשיך ולעבוד במקום עבודתי עקב הלחץ הפסיכולוגי שמעבידי הפעילו עלי ולאחר שנוכחתי שאינני מביא למעשה כל תועלת במקום זה. רצ"ב אישור ממקום עבודתי, חבר החשמל, למוסד לביטוח לאומי מיום .16.1.1979 .16יתר על כן, העבודה הפקידותית שהטילו עלי לאחר ההתקף הראשון ועד לצאתי לגמלאות היתה לברור חשבונות חשמל והפסקות זרם לצרכנים, עבודה שהיתה כרוכה במתח רב וברוגז יום יומי הן עם הלקוחות הממורמרים והן עם הממונים עלי"; ב) לתצהירו של הנכה צורף אישור המפעל (חברת החשמל) שבו עבד הנכה ובו נאמר בין השאר: ".. אני ממליץ לשחררו (לשחרר את הנכה) מעבודה מסיבת נכות"; ג) הנכה נחקר, חקירה נגדית על תצהירו, ועיקר דבריו עמד במבחן החקירה הנגדית. הוא אף הוסיף ואמר "רופא החברה הציע לי לצאת לפנסיה ואני הסכמתי כי לא היתה לי ברירה"; ד) מטעם המוסד לביטוח לאומי לא הוגש כל תצהיר-עדות. בתיק מצויה אמנם "תעודת עובד ציבור" מאת אחד מעובדי המוסד - מנהל העניינים הרפואיים. אחרי עדותו של הנכה אמרה הפרקליטה של המוסד, בהתייחסה ל"תעודת עובד ציבור" האמורה, כי "האינפורמציה שמסר ד"ר ארנון, נובעת מעיון במסמכי הוועדות הרפואיות" ועל כך הגיב פרקליטו של הנכה "לאור דברי חברתי - לא אחקור את המצהיר ד"ר עמוס ארנון". ברור, אפוא, שלא היה מקום להתייחס לאותה "תעודה" מעבר למה שנאמר ממילא בדינים וחשבונות של הוועדות הרפואיות. ב"תעודה" כותב ד"ר ארנון: "אם חל צמצום בהכנסותיו של הנכה) הרי שלא נבע מהתאונות בעבודה, בהן הכרנו". .5בפסק-הדין שבערעור אומר בית-הדין האזורי: " .6ביום 7.7.1978תבע התובע גימלת נכות בגין האוטם הראשון והנתבע שילם לו בתאריך 19.12.1978מענק בסך 675, 3ל"י. .7עתירותיו של התובע בתביעה זו הן שלוש: א) לחייב את הנתבע להכיר בכך כי אחוזי הנכות המצטברים של התובע בגין שתי התאונות שארעו לו הם % 25לצמיתות. ב) לחייב את הנתבע לשלם לו ריבית מירבית וכן הפרשי הצמדה על כל הסכמים המגיעים לו מאת הנתבע וזאת החל מיום בו היו סכומים אלה צריכים להשתלם לתובע ועד ליום תשלומם בפועל. ג) לחייב את הנתבע לשלם לתובע גמלאות מיום 14.5.1972ואילך". פסק-דין 1. שלוש הערות, עוד בטרם יידרש בית-הדין לשאלות הצריכות לערעור זה. פעמים רבות העיר כבר בית-דין זה על טיב כתבי ההגנה המוגשים בשם המוסד לביטוח לאומי. בענייננו כלל כתב ההגנה גיבוב של טענות והכחשות שבמהלך הדיון בבית-הדין האזורי התברר, כי לא היה להן כל מקום, ואכן לא עמדו עליהן (סעיף 3, פסקה ב, שבחלק iלעיל). לא היה מקום להכחיש ירידה בהכנסה בשיעור של % 50 ולא היה מקום לטעון נגד "האופי המצטבר" של הנכויות. את הטעם לדחיית בקשת הנכה נתנו במכתב האמור בסעיף 2(ג) שבחלק iדלעיל, וספק רב אם בכתב הגנה ניתן להעלות טענות מעבר לנימוקים לדחיית הדרישה. את הדרישה לקביעת דרגת הנכות בחישוב מצטבר דחתה "עוזרת ראשית למנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה" (סעיף 2, פסקה ג, שבחלק iלעיל). תקנה 12א לתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה קובעת במפורש ש"פקיד התביעות" יאשר שהתקיימו בנכה העבודה הנסיבות כאמור בתקנה 12", הוא ולא אחר. סמכות שחיקוק מקנה לנושא שרה מסוימת, מוקנית לו ולא לאחר; אף אם הוא פועל על-פי עצה של אחר - צריך שההחלטה תהיה שלו. על כל פנים לא ברור מהו מקור סמכותה של אותה "עוזרת ראשית למנהלת ענף ביטוח נפגעי עבודה". למחוקק היתה ודאי סיבה טובה עת הקנה מעמד ל"פקיד תביעות" ולא למי שנתון ישירות בפעילות אחרת; רצו להקנות לו מידה מסוימת של עצמאות בהחלטות, בכפוף להזדקקות "לאישור הממונים עליו" מכוח "הוראות (המוסד) לעובדים" (סעיף 130ב) לחוק). אין זה מקרה שהחוק מחייב הקמת "ועדת תביעות" בכל סניף מסניפי המוסד "אשר לחוות-דעתה רשאי פקיד תביעות להביא כל תביעה וחייב הוא להביא כל תביעה שהחליט בה אם דרש זאת התובע" (סעיף 131). במסגרת הכנת הדיון נקבעה בשאלה שתעמוד לדיון שאלה שכמוה כשאלה "הזכאי התובע לפסק-דין לטובתו" (סעיף 3(ג) שבחלק iלעיל). ניסוח כזה של שאלה, ללא מאמץ לאתר את השאלה הממשית השנויה במחלוקת, ללא מאמץ לאתר את העובדות הצריכות לאותה שאלה - ספק אם הוא מסייע לייעול הדיון במידה שמצפים מהכנת הדיון במסגרת סעיף 18לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט-.1969 2. עת באים לדון בשאלה היחידה שעמדה לדון בבית-הדין האזורי, והיא גם השאלה העומדת לדיון בערעור זה - יש להיות מודעים לכך שעצם הזכות לכך שבקביעת דרגת נכות מפגיעה בעבודה תובא בחשבון אף נכות קודמת, "אם עקב האופי המצטבר של הנכויות נפגע במידה ניכרת כושר השתכרותו של הנכה מעבודה", קמה מכוח החוק (סעיף 63א) ולא מכוח תקנה 12לתקנות. כל אשר תלוי בתקנות הוא קביעת "נסיבות שלפיהן תובא בחשבון... נכות קודמת...". יש להשאיר אפוא, בצריך עיון, אם ישנה נפקות לתנאי שבתקנה 12(1) של צמצום הכנסה "ב-%50" דווקא עת החוק מסתפק ב"פגיעה ניכרת בכושר השתכרותו של נכה העבודה"; הוא הדין בתנאי בתקנה האמורה לפיו "צמצום" ההכנסה צריך שהיה "כתוצאה" מהאופי המצטבר של הנכויות בעוד שהחוק נוקט לשון "עקב האופי המצטבר". לא ליזמה כזאת בתקנות התכוון המחוקק עת הסמיך לקבוע בתקנות "נסיבות שלפיהן תובא בחשבון... נכות קודמת". "נסיבות" כאלה אכן תמצא בתקנה 12(2). על אותו יהודי שהוציא מהדורה "מפורשת ומשופרת" של כתבי שקספיר נאמר מה שנאמר. אף על מהדורה מצמצמת ומגבילה של נורמות מכוח חוק, נאמר, בדומה - שאין בחידוש טעם או שאינו תופס. 3. כדי ליתן פירוש נכון לסעיף 63א לחוק ולתקנות מכוחו, טוב לעמוד על הטעם שבסעיף 63לחוק, שסעיף 63א בא להגשימו. אין כל קושי לעמוד על הטעם וההיגיון שבסעיף 63 לחוק, עת בא עם חקיקת חוק הביטוח הלאומי ומדובר בשורת פגיעות מתאונת עבודה. מקורו של הרעיון שביסודו של הסעיף היא הבעיה שהיתה קיימת עוד בטרם נחקק חוק הביטוח הלאומי וזכויותיו של עובד שנפגע בתאונת עבודה נקבעו על-פי חוק פיצויי תאונות עבודה משנת 1947. אז חשוב היה הכלל שאין מצרפים נכויות מתאונות שונות, כי הרי האחריות היתה על כל מעביד ומעביד וצירוף היה מקשה על קבלה לעבודה של נכה מתאונה קודמת. הטעם שבכלל זה המשיך לפעול עם חקיקת חוק הביטוח הלאומי, משום שניתן היה לאמר שבגין תאונות קודמות קיבל כבר הנפגע פיצוי בהתאם לחוק דאז. הטעם חדל לפעול משחלפו השנים ורוב הבעיות עקב מעבר בין שיטה לשיטה חלפו ולא היו עוד. על כן בא סעיף 63א ומרכך במידה מסוימת את התוצאה שרואים בנפגע קטעים קטעים של פגימות במקום לראות את מצבו כשלמות. מצב זה, שבו עדיין לא בוטל כליל סעיף 63, במידה ומדובר בצירוף נכויות מתאונות עבודה, מחייב פירוש ליברלי של סעיף 63א לחוק ופירוש דווקני תקנות מכוח אותו סעיף, במידה ואותן תקנות יש בהן כדי לצמצם. האמור בתקנה 12(2) לתקנות אינו מותיר כר לפירושים והאמור בו הוא אכן בגדר קביעת "נסיבות" לעניין סעיף 63א לחוק. לא כן עת מדובר באמור בתקנה 12 (1) לתקנות. 4. סעיף 63א אינו בא לשנות מידת נכותו של מי שנפגע בתאונות עבודה. בעניינו - אינו בא לשנות את העובדה שנכותו של המשיב היא %25, וכולה משתי תאונות עבודה: האחת משנת 1966ואחת משנת .1970הסעיף בא לסלק מצב שבו אין המשיב זכאי לכל קצבה רק משום שהגיע למצבו עקב שתי תאונות ולא עקב תאונה אחת. לשון אחר - מאחר וכל אחת מהתאונות לא הביאה ל-% 20 נכות, אין הוא זכאי לקצבה, אף משאין חולקים על כך שנכותו עתה היא % 25- מידת נכות המזכה בקצבה. כל כך למה? מפני שלפי טענת המוסד לביטוח לאומי, לא הוכח כי צמצום הכנסתו של הנכה אינה "תוצאה" של "הנכויות" משתי תאונות עבודה שארעו לו (ראה סעיף 4, פסקה ד, שבחלק iדלעיל). 5. תחילה ייאמר, שהחוק אינו דורש ש"הפגיעה בכושר ההשתכרות" או בלשון תקנה 12- "צמצום הכנסתו מעבודה" יהיו "תוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות" כאמור בתקנה, אלא יבואו "עקב האופי המצטבר של הנכויות". המחייב הוא לשון החוק ואם המלה "תוצאה", שלה העדיפו להזדקק בתקנות, רומזת על בלעדיות הקשר הסיבתי, עדיפה לשון החוק, והמלה "עקב" שבסעיף 63א אינה חדשה בו. נדרשים לה כבר בסעיף 35- הגדרת "תאונת עבודה"- ומאז ומתמיד פירשו את התיבה "עקב" שבהגדרה כמכוונת לקשר סיבתי בין העבודה ובין התאונה על תוצאותיה, אך קשר סיבתי זה אינו חייב להגיע לבלעדיות. גם לענייננו ייאמר, כי יראו קשר סיבתי מספיק בין "האופי המצטבר של הנכויות" ובין הפגיעה ב"כושר ההשתכרות" אף אם לא פעל בלעדית. 6. המושג השני שעל משמעותו יש לעמוד הוא "פגיעה בכושר ההשתכרות" - לשון סעיף 63א לחוק, או "צמצום בדרך קבע (של) הכנסה" - לשון תקנה 12 לתקנות. גם כאן המונחים אינם חופפים, אך השוני אינו משמעותי לענייננו. יחד עם זאת יצוין, כי הדיבור "צמצום הכנסה מעבודה או ממשלח יד" שאול מפרק ו' לחוק - ביטוח נכות (הגדרת "נכה" בסעיף 127כא), עת היסודות והמבחנים שונים לחלוטין מאלה המשמשים לביטוח נפגעי עבודה, מאז סוף המאה הקודמת באירופה ומסוף שנות העשרים למאה זאת בארץ-ישראל - שונים לחלוטין. אי-ידיעת יסוד זה הוא שהביא, כנראה, את הפרקליט שטען למוסד לביטוח לאומי בבית-הדין האזורי לטענתו שבסעיף 3שבחלק iלעיל. 7. בין כך ובין בך "פגיעה ניכרת (של) כושר השתכרותו" או "צמצום הכנסתו" של פלוני "עקב" נכות היא בראש ובראשונה שאלה של עובדה, ואין היא דומה לקביעת דרגת נכות על-פי ה"פריטים" שמשמשים לקביעת דרגת נכות, בין לעניין פגיעה בעבודה ובין לעניין "נכות" בקשר לפרק ו 2לחוק. החוק מחייב אמנם קשר סיבתי בין הנכות לבין הפגיעה ב"כושר השתכרותו של הנכה". כבר פסקנו, כי על "כושר השתכרותו" של פלוני יש לעמוד בראש ובראשונה מה מצב למעשה, ורק משיוכח בי המצב למעשה אינו מעיד על אותו "כושר", יחפשו נתונים אחרים. 8. אשר לקשר הסיבתי בין השניים ("עקב הנכות") נוכל ללמוד מהוראה דומה - אם כי רחוקה מלהיות זהה - בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963. סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים מקנה לעובד מתפטר מעבודתו מעמד של עובד שפוטר מעבודתו, אם ההתפטרות היתה "לרגל מצב בריאותו". סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים קושר במפורש זכאות בממצאים רפואיים ("לאור הממצאים הרפואיים"). בית-דין ז פסק שלממצאים הרפואיים יש לייחס משקל כנתון אובייקטיבי, אך אין להתעלם מנתונים סובייקטיביים ויש לקבוע על-פי מכלול הנתונים (דב"ע ל/17-3, בע' 26; דב"ע לג/8-3, בע' 327). משכך עומדים על הקשר הסיבתי בין התפטרות לבין "מצב בריאות... לאור ממצאים רפואיים" עת בחיוב מעביד כפרט מדובר - מקל וחומר שכך יש ללמוד על הקשר הסיבתי בין נכות לבין "פגיעה בכושר השתכרות" לעניין סעיף 63א לחוק הביטוח הלאומי. הנתונים הרפואיים - קביעת מומחה רפואי או ועדה רפואית - מחייבים לעניין יישום פריט זה או אחר שבתקנות בדבר קביעת דרגת נכות לנפגעי תאונות עבודה. משנקבעה דרגת הנכות על-פי הפריט הישים, ובאים לפעול לפי סעיף 63א לחוק ובמסגרתו לפי תקנה 12- עומדת בפני בית-הדין שאלה שבעובדה ועליה יש להשיב לפי מכלול הנתונים. 9. בענייננו, לאור קביעת הוועדה הרפואית לעררים שדרגת הנכות המצטברת היא % 25 (סעיף 2, פסקה ב, שבחלק iדלעיל) והיא מורכבת מ-% 10בגין האירוע הראשון ו-% 15 בגין האירוע השני ומשלא חלקו על כך ש"כושר השתכרותו של הנכה נפגע במידה ניכרת" (סעיף 63א לחוק) - יש להשיב על השאלה, אם פרישתו לגמלאות של הנכה בהיותו בגיל 46, ממקום עבודה ב"חברת החשמל", היתה משום שכך עלה בדעתו ובדיוק זאת רצה או שברור כי פעל כך בשל נכותו עקב תאונות העבודה שבהן נפגע. חומר הראיות מאפשר תשובה חד-משמעית: לא הנכה חיפש הזדמנות לפרוש מעבודתו בחברת החשמל, בקצבה חלקית, ולא היה פורש מעבודתו לולא מצב בריאותו, לולא הקשיים שנתקל בהם מבחינת בריאותו בהמשך עבודתו, לולא עמדת מעבידו ולולא עמדת הרופא המפעלי (סעיפים 1ו- 4 שבחלק iדלעיל). 10. בנסיבות אלה בדין פסק בית-הדין האזורי כפי שפסק ודין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב 000, 1 שקלים, בתוספת מע"מ, הוצאות ערעור זה.נכותאחוזי נכותתאונת עבודה