טענת מסירה על תנאי וטענת פרעתי

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טענת מסירה על תנאי וטענת פרעתי: 1. התביעה שבפני תחילתה בבקשה לביצוע שיק (ת/1), ע"ס 45,000 ש"ח, לפקודת כסיף מימון והשקעות בע"מ (להלן: "התובעת"), זמן פרעון 20.1.96. השיק משוך על חשבונו של הנתבע והוא חתום על ידו. על גב השיק חתומים הנתבע והתובעת (להלן: "השיק"). 2. אין מחלוקת, כי השיק נמסר על ידי הנתבע למושון חניונים בע"מ (להלן: "מושון חניונים") מבלי ששם הנפרע צוין בשיק, וכי חותמת התובעת הוטבעה במועד מאוחר, במקום המיועד לשם הנפרע. 3. טענות הנתבע בהתנגדות לביצוע השיק היו כדלקמן: א. הוא מסר את השיק למושון חניונים בע"מ כבטחון עד לתשלום סכום השיק על ידו (ר' תצהיר ההתנגדות סעיף 3). ב. ביום 20.1.96, תאריך השיק, פרע את סכום השיק לידי מושון חניונים במזומן. במעמד פרעון השיק טען מושון כי "הצ'ק אינו זמין", ועל כן מסר לנתבע שיק נגדי בסכום השיק נ/1 (להלן: "השיק הנגדי") להבטחת השבתו של השיק. ג. בחדש מרץ 96' קבל הנתבע אתראה מב"כ התובעת, ובחודש יולי 96' נפתח נגדו תיק ההוצל"פ בגין השיק. באותו חדש פתח הנתבע הליכי הוצל"פ נגד מושון חניונים בגין השיק הנגדי. 4. במונחים משפטיים, שתיים הן טענותיו של הנתבע: מסירה על תנאי וטענת "פרעתי". 5. פקודת השטרות קובעת חזקה, כי שטר שיצא מהחזקתו של צד שחתם עליו כמושך, קבל או מסב "חזקה שנמסר על ידיו מסירה כשרה וללא תנאי, כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר" (סעיף 20 (ג) לפקודה). על מנת לסתור חזקה זו, על המושך - הנתבע להוכיח כי מסר את השטר על תנאי, ואת התנאי שבו מסרו (ר' זוסמן דיני שטרות מהד' 6 עמ' 111). כמו כן הנטל על הנתבע להוכיח כי התנאי לפרעונו של השיק לא התקיים (ר' ע"א 88/623 גולדנברג נ. המשביר פ"ד מ"ד (2) 801 בעמ' 803). אם יוכיח הנתבע כל אלה, על התובע להוכיח, כי לאחר מכן נתן בתום לב ערך בעד השטר. (ר' סעיף 29 (ב) לפקודה), הוכיח - זוכה, לא הוכיח - אין זכותו טובה מזו של הנפרע - הצד הקרוב לשטר, והתביעה תידחה (ר' זוסמן שם, עמ' 261). 6. עפ"י סעיף 60 (א) לפקודת השטרות, נפקע שטר בפרעון כשורה. פרעון כשורה מוגדר באותו סעיף כפרעון לאוחז בו, בחלותו של השטר או לאחריה, בתם לב וללא ידיעה שזכות קניינו של האוחז בשטר פגומה (הדגשה שלי מ.נ.). 7. שלש הן השאלות העומדות לדיון בענייננו: א. האם הוכיח הנתבע קיומו של תנאי למסירת השיק והאם התקיים תנאי זה. ב. אם הוכח האמור בסעיף קטן א' האם לאחר מכן נתנה התובעת בתום לב ערך בעד השטר. ב. האם נפרע השיק בפרעון כשורה כך שנפקע השיק. 8. העובדות לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות שהיו בפני אני קובעת, כי העובדות הרלבנטיות הן כדלקמן: א. בשנת 1995 נמסר השיק ע"י הנתבע למושון חניונים בגין חב שהיה חייב לו (ר' ס' 3 לתצהיר ההתנגדות ותיקון הטעות בתאריך ע"י הנתבע בחקירתו בהמ' 96/1883 בעמ' 3 ש' 7). מחקירתו הנ"ל עולה, כי השיק נמסר דחוי לחדש, כלומר נמסר בחדש דצמבר 1995. טענות אלה לא נסתרו. ב. השיק נמסר לתובעת בסוף שנת 1995. על כך העיד מנהל התובעת (ר' פרו' עמ' 6 ש' 27). העד לא נחקר בנקודה זו, ועדותו לא נסתרה. אף צד לא זימן לעדות את מושון חניונים או את זמיר - שותפו (לפי העדויות), על מנת להוכיח מועד מסירה שונה. ג. השיק נמסר למושון חניונים ע"י הנתבע כבטחון בלבד ועד לתשלום השיק ע"י הנתבע. זו גירסת הנתבע בתצהיר ההתנגדות (ר' ס' 3). גירסה זו לא נסתרה. אין מחלוקת, כי תאריך השיק מולא ע"י הנתבע. משמע - השיק נמסר על תנאי, והתנאי היה שרק אם לא יפרע השיק עד מועד הפרעון הנקוב בו, תהיה המסירה שלמה וניתן יהיה להיפרע על פיו. ד. סכום השיק נפרע במלואו, במזומן לידי מושון חניונים או מי מטעמו. התובע העיד על כך בתצהיר ההתנגדות (ס' 3) ובחקירתו (עמ' 7 ש' 20). גם מנהל התובעת אישר למעשה עובדה זו כשהעיד: "אני שאלתי את מושון לגבי 45,000 ש"ח והוא אמר לי שהוא יודע שאבודרהם היה אצל אדם בשם זמיר ושילם לו" (ר' פר' עמ' 9 ש' 27). ה. השיק נפרע, במועד כלשהו לאחר תאריך הפרעון הנקוב בשיק. אמנם גירסת התובע בתצהיר ההתנגדות שהפך לכתב הגנה היתה כי השיק נפרע ביום הפרעון בנקוב בו (ר' ס' 4 לתצהיר). ואולם - בחקירתו בפני עמד הנתבע על כך שהשיק נפרע לאחר מועד הפרעון הקבוע ובו, ולאחר שחולל. הנתבע חזר על גירסה זו שלש פעמים (ר' עדות הנתבע בעמ' 7 לפר' ש' 20 - 28). ו. במעמד מסירת הכסף דרש הנתבע את השיק ממושון. מושון, טען במעמד זה, שהשיק אינו בידו (לא מצאתי חשיבות לקבוע אם מושון סיפר לו שהשיק בביתו או שסיפר לו, כי השיק אינו בידו - כך שהשתמע שהוא נמצא בידי צד ג', כפי שיובהר להלן). בעניין זה העיד הנתבע (ר' עמ' 6 לפר' ש' 21 וכן תצהיר ההתנגדות סעיף 5). כן העידו על כך אחיו (ר' פר' עמ' 12 ש' 12-11; ובעמ' 13 ש' 15-13). גירסת הנתבע לא נסתרה. ז. כנגד מסירת הסכום המזומן לידי מושון חניונים, ועל מנת להבטיח השבת השיק לנתבע, קבל הנתבע ממושון חניונים את השיק הנגדי. גירסת הנתבע לא נסתרה. עדות הנתבע נתמכה בעדויות אחיו, ואני סבורה כי אין בתאריך הנקוב בשיק הנגדי כדי לסתור את גירסתו. הנתבע אינו מתוחכם ויש להניח שכלל לא שם ליבו לתאריך שנרשם. עד כאן העובדות. 9. דיון א. הגנת הנתבע - מסירה על תנאי לאור העובדות שנקבעו על ידי, לא עומדת לנתבע ההגנה של מסירה על תנאי. אומנם הוכיח הנתבע, כי השיק נמסר על תנאי וכן את תכנו של התנאי, ואולם הנתבע לא השכיל להוכיח כי התנאי לא התקיים, נהפוך הוא - מגירסתו שלו הוכח, כי במועד הפרעון הנקוב בשיק עדין לא פרע את סכומו לידי מושון חניונים, על כן התקיים התנאי למסירת השיק. מאחר שהוכח כי התנאי למסירת השיק התקיים, לא עובר כלל נטל ההוכחה לתובעת, להוכיח כי קיבלה את השיק בתמורה ובתום לב, כפי שהוסבר לעיל. בנסיבות אלה זכאית התובעת להיפרע את סכום השיק מידי הנתבע. ב. הגנת הנתבע - טענת פרעתי מהעובדות שנקבעו לעיל עולה, כי סכום השיק נפרע לידי מושון חניונים, אשר לא היה אוחז בשיק. האוחזת בשיק מאז דצמבר 1995 היתה התובעת. נציג מושון חניונים אכן הצהיר במעמד קבלת הכסף שהשיק לא בידו (אם בבית ואם בידי צד ג'). לאור עדות הנתבע, שהתקבלה, כי פרע את הכסף לידי מושון חניונים לאחר שהשיק חזר, ברור כי השיק בעת פרעונו היה בידי התובעת, שכן היא זו שהציגה את השיק לפרעון. בנסיבות אלה ברור, כי השיק לא נפקע מאחר ולא נפרע בפרעון כשורה, ועל כן חובה על הנתבע לפרוע השיק לידי התובעת. בשולי הדברים יש לציין, כי הנתבע ואחיו היו מודעים לכך, כי כנגד התשלום עליהם לקבל לידיהם את השיק. למרות מודעות זו, ולמרות שהשיק לא היה בידי מושון חניונים, שילם לו הנתבע את סכום השיק במזומן. הנתבע נטל על עצמו ביודעין את הסיכון, כי אכן השיק לא נמצא בידי מושון חניונים והתגלגל לצד ג', ולאור סיכון זה נטל את השיק הנגדי על מנת להבטיח את עצמו. הנתבע גם העיד, כי הגיש את השיק הנגדי לביצוע ללישכת ההוצל"פ, דבר המלמד, כי הנתבע מבקש להיפרע סכומו ממושון חניונים עקב התביעה נשוא תיק זה, ובשל כך שעליו לפרוע סכום השיק לידי התובעת. 10. לאור מסקנתי, כפי שהובאו לעיל, לא מצאתי מקום לדון בשאלה, האם דינה של התובעת כדינו של נפרע רגיל או שמא היא יכולה להיות אוחזת כשורה, שכן עפ"י מסקנתי לא עבר הנטל להוכיח עובדה זו - לתובעת. מסיבה זו גם לא מצאתי מקום לדון כלל אם התובעת אוחזת כשורה בשיק אם לאו. 11. לאור כל האמור לעיל, נדחית הגנת הנתבע. אני מורה ללישכת ההוצל"פ להמשיך, לפי בקשת התובעת בהליכי ביצוע בהתאם לפסק הדין. בנסיבות העניין אני מחייבת את הנתבע בהוצאות התובעת ובשכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ, בלבד.טענת פרעתי