מגורים בארץ כתנאי זכאות לקצבת שאירים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מגורים בארץ כתנאי זכאות לקצבת שאירים: .1התובעת, ילידת 1965, היא בתם של אסיה לבית הרמתי ושל מיכאל דורון ז"ל. הוריה של התובעת התגרשו בחודש מרץ 1971ואמה נישאה שנית לדורי מרדכי ומאז חודש אוגוסט 1971מתגוררת התובעת עם אמה ובעלה במקסיקו. .2דורון מיכאל הנ"ל נפטר בחודש אוקטובר 1972ואמה של התובעת הגישה ב- 29.11.1977 תביעה לקצבת שאירים עבור התובעת, אך זו נדחתה ב- 26.2.1978בהסתמך על סעיף 181לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשכ"ח- 1968(להלן - החוק) (שעניינו פיגור בתשלום דמי ביטוח). .3סבה של התובעת, אבא הרמתי, הגיש בשמה של התובעת בתאריך 7.3.1978, בקשה להענקה מטעמי צדק כאמור בסעיף 198אא לחוק ובתאריך 16.2.1979נענה כדלקמן: "בקשתך להענקה מאושרת בזאת עקרונית, בהסתמך על תקנה 3(10) לתקנות בדבר הענקות מטעמי צדק. לפי סעיף 146, החל אף על מתן הענקות מטעמי צדק, הילדה תוכל לממש זכותה להענקה לכשתתגורר בארץ, אם תענה באותה עת להגדרת ילד בביטוח שאירים". .4נגד החלטה זו, המתנה את תשלום קצבת השאירים במגורי התובעת בארץ, עותרת התובעת בפנינו וטוענת, באמצעות סבה, כי אין לראותה, בהיותה קטינה, כיורדת מישראל, כי בכוונתה לשוב ולהמשיך לימודיה בארץ וכי הקצבה שתשולם לה בביטוח שאירים לא תוצא מתחומי המדינה, אלא תושקע בתכנית חסכון להשכלה גבוהה על מנת לממן לימודיה לכשתשוב לארץ. .5 הנתבע מסתמך על סעיף 146לחוק הקובע: "הנמצא בחוץ-לארץ למעלה משישה חודשים, לא תשולם לו קצבה בעד הזמן שלמעלה מששת החודשים הראשונים, אלא בהסכמת המוסד; אולם רשאי המוסד לשלם את הקצבה, כולה או מקצתה, לתלויים בו". וטוען, כי הנתבע מפעיל את שיקול הדעת המוענק לו בסעיף 146הנ"ל בזהירות ובמקרים חריגים בלבד, כגון שהיה בחו"ל לצורכי ריפוי, א לא כאשר השהיה בחו"ל היא לצורכי ביסוס המשפחה מבחינה כלכלית (כדברי הסב בעדותו). .6תקנה 24לתקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), תשל"ה-1975 (להלן - התקנות) החילה את סעיף 146על הענקות המשולמות לפי סעיף 198אא הנ"ל והשאלה שעלינו להכריע בה היא, האם בדין כרך הנתבע את תשלום קצבת השאירים שהוענקה לתובעת מטעמי צדק במגורים בתחומי ישראל. .7מטעם הנתבע לא הושמעו עדים ושיקולי פקידת התביעות המחוזית, אשר החליטה בעניינה של התובעת (ראה מכתבה מ-16.2.1979), נשארו סמויים. .8הוכח, כי התובעת נסעה עם אמה לחו"ל כאשר זו נישאה ובעלה קיבל משרה במקסיקו. הוכח, כי התובעת היתה אז בת 6שנים בלבד ואין ספק כי מאז ואף כיום סמוכה היא על שולחן אמה ותלויה בה בסיפוק צרכיה הרוחניים והגופניים. התובעת היא, כאמור, יתומה מאב ומגוריה עם אמה הם חיוניים עבורה. פקידת התביעות אישרה לתובעת קצבת שאירים מטעמי צדק בהתבסס על תקנה 2(10) לתקנות המאפשרת, בין היתר, תשלום מטעמי צדק, אם החוב בפיגור דמי הביטוח נוצר בנסיבות שלא היו תלויות במבקש הענקה בתום לב והמוסד שוכנע ששורת הצדק מחייבת הענקה כזו. הזכאות לקצבת שאירים באה מכוחו של אביה המנוח. כריכת הענקה מטעמי צדק עם שובה של התובעת לישראל אינה סבירה ופירושה המעשי, בנסיבות שבפנינו, הוא שלילת ההענקה מטעמי צדק ולא נתינתה. על מנת שהתובעת תקבל את ההענקה עליה לקרוע עצמה מחיק משפחתה ולחזור ולהתגורר בגפה בישראל כשהיא צעירה בשנים, דבר שבוודאי לא יתקבל על דעתו של כל אדם סביר. נחזור ונדגיש. כי אין מדובר במבוגר השולט במעשיו ואם רצונו לזכות בקצבה עליו לחזור לישראל. כאן עוסקים אנו בקטינה שגורלה קשור לגורל אמה והיא נמצאת היכן שזו נמצאת מבלי שיהיה בידה לשנות את המצב. כן עלינו לזכור, הקצבה אינה משולמת בזכות האם ומגוריה שלה אינם רלבנטיים לזכאות לקצבה. לדעתנו חל בעניין זה הרישה של סעיף 146לחוק והנתבע היה חייב להסכים לשלם לתובעת את קצבת השאירים, משאושרה זו לתשלום על-פי תקנה 2(10), מבלי לכרוך את התשלום בשובה של התובעת לישראל. כדאי אף לציין, כי אין עניין זה דומה לעניין הנדון בדיון לח/136- 0(לא פורסם) בקשר לסעיף 104(ב) לחוק באשר קצבת שאירים אינה חלק ממערכת השכר בישראל ובאשר ביטוח שאירים הוא ביטוח סוציאלי, להבדיל מקצבת ילדים שהינה שירות סוציאלי. .9 נציין, כי בדרך כלל אין בית-הדין מעמיד שיקוליו במקום שיקוליו של מי שהמחוקק קבע לו שיקול דעת להפעיל סמכות או שלא להפעילה. במקרה זה נאלץ בית-הדין להפעיל את שיקוליו שלו משלא היה בפניו שיקול דעת אחר שאותו היה צריך לבחון (ראה דב"ע לח/6- 0[1]). אי לכך לא נחזיר את הבקשה להחלטת פקידת התביעות כפי שמבוקש, בדרך חלופית, על-ידי בא-כוח הנתבע. .10בתקנה 22לתקנות נאמר, כי לא תשולם הענקה מעבר לתקופה העולה על שנים-עשר חודשים מהאחד בחודש שבו הוגשה הבקשה להענקה. הבקשה להענקה הוגשה ב- 7.3.1978ועל כן זכאית התובעת לקצבת שאירים מ- .1.3.1977 .11אנו דוחים את תביעת התובעת לתשלום הפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-1961, מאחר ובחוק הביטוח הלאומי נקבע מנגנון עצמאי לעדכון הגמלאות וכן דוחים אנו את התביעה לתשלום ריבית, באשר בנסיבות המקרה לא מצאנו לנחוץ לחייב את הנתבע בתשלום ריבית וכל זאת בהתעלם מהשאלה היסודית, אם בכלל היתה בפנינו תביעה לפסיקת סכום קצב. .12אין אנו מוצאים לנכון לחייב את התובעת בהפקדת הגמלאות בתכנית כלשהי והיא רשאית לעשות בהן כרצונה, אם כי הדרך המוצעת על-ידי סבה נראית לנו הגיונית וטובה. .13לסיכומו של דבר, אנו מחייבים את הנתבע להעניק לתובעת מטעמי צדק קצבת שאירים החל מ-.1.3.1977קצבת שארים