קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מחיקת ימי סירוב עבודה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע מא/34-02) נדון ערעור של שירות התעסוקה על החלטת ועדת ערר הפועלת מכוח סעיף 41לחוק שירות התעסוקה (להלן - ועדת הערר) לעניין פרק ו' 1לחוק הביטוח הלאומי - ביטוח אבטלה. נשוא הערעור היה החלטה של ועדת הערר "למחוק" "ימי סירוב" כאמור בסעיף 127ח (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). בית-הדין האזורי דחה את הערעור של שירות התעסוקה ומכאן ערעורו של השירות לבית-דין זה. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) המשיב הינו בעל רשיון נהיגה 03- נהיגה ברכב מסחרי עד 15טון. במשך שירותו הצבאי שימש המשיב כנהג ולאחר שחרורו מהשירות בצה"ל, כשנתיים לפני החלטת ועדת הערר, עבד כנהג במשרד להובלה; ב) בלשכת שירות התעסוקה (להלן - הלשכה) רשום המשיב כנהג במקצועו, לאחר שהגיש, לפי בקשת הלשכה, אישורים כי אכן עבד כנהג אחרי שחרורו מהישרות בצה"ל; ג) אחרי שהמשיב פוטר מהעבודה במשרד להובלה שבו עבד, ביקש עבודה במקצועו כנהג; ד) הלשכה לא הציעה למשיב עבודה בתור נהג, אך הציעה לו עבודה כפועל בלתי-מקצועי במפעלים תעשיתיים; ה) המשיב סירב לקבל את העבודות שהוצעו לו כאמור ועל כן "נרשמו לו ימי סירוב" על ההשלכות שבדבר לעניין סעיף 127ח (ב) לחוק הביטוח לאומי; ו) על פעולת הלשכה הגיש המשיב ערר לוועדת הערר, אשר קיבלה את הערר ופסקה כי "יש למחוק את הסירוב". .3בבית-הדין האזורי העלתה הפרקליטה אשר ייצגה את שירות התעסוקה שתי טענות: א) נהיגה מכוח רשיון נהיגה סוג 03אינה "מקצוע"; ב) המשיב לא הוכיח היותו בעל מקצוע בנהגות, על-ידי "תעודת מקצוע" כנדרש לפי סעיף 46לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959(להלן - חוק שירות התעסוקה). בית-הדין האזורי דחה את שתי הטענות. אשר לטענה שנהגות לפי רשיון 03 אינה "מקצוע", להבדיל מנהגות לפי רשיון 04, אמר בית-הדין שלדרישות הנוספות לעניין רשיון 04יכול ויהא משקל בקביעת "הסוג המקצועי", אך אין בכך כדי לקבוע שנהיגת רכב מסחרי עד 15טון, פעולה המותרת על-פי רשיון 03, אינה "מקצוע" לעניין חוק שירות התעסוקה. ואשר לטענה השניה - "תעודת מקצוע" לעניין סעיף 46לחוק שירות התעסוקה - קבע בית-הדין כי רשיון נהיגה 03מביאה את בעל התעודה לגדר הפטור שבאותו סעיף. אומר בית-הדין: "אין נהג יכול לעסוק במקצועו אלא אם קיבל תחילה רשיון נהיגה, ואינני רואה מדוע אין לראות בכך 'מקצוע שבעליו חייבים על-פי חיקוק ברשיון הניתן על סמך הכשרתם המקצועית'. רישיון לעסוק במקצוע מסוים שניתן על סמך הכשרה מקצועית בא להראות שנושא הרישיון למד את אשר צריך לדעת כדי לעסוק באותו מקצוע. זה בדיוק מה שמראה רישיון נהיגה, שניתן רק לאחר שעבר בחינה על-ידי הרשות המוסמכת. אמנם הרבה בעלי רישיון נהיגה אינם עוסקים במקצוע זה לפרנסתם, שכן שמענו גם על רופאים ועורכי-דין שאינם עוסקים במקצועם". .4עיקר הטענות שהעלתה בערעור הפרקליטה אשר ייצגה את שירות התעסוקה - ואנו מתייחסים רק לטענות ב"עיקרי הטיעון" המעוגנות בנימוקי הערעור - הן: א) למשיב "הוצעו הצעות עבודה כפועל ייצור בחברות ויטלגו, כרמל מזרחי ושלזינגר ולדמן, אך הוא סרב לקבלן בנימוק ש"העבודות שהוצעו לו אינן מתאימות לו"; ב) "חוק הביטוח הלאומי קובע בסעיפים 127ו(א) ו-127ז (א) (1) שלוש חלופות שכל אחת מהן מהווה 'עבודה מתאימה' ומדובר ב'חלופות' ודי כי הצעת העבודה תואמת את אחת החלופות, על מנת שתחשב ל'עבודה מתאימה', לעניין ביטוח אבטלה. עבודה כפועל ייצור הינה עבודה המתאימה למשיב על-פי החלופה השלישית (הסיפא לסעיף 127ז(א)(1)), זאת אפילו אין היא תואמת את העבודה העיקרית בה עבד דורש העבודה תוך שלוש השנים שקדמו לאבטלתו ואפילו אין היא תואמת את מקצועו של דורש העבודה"; ג) בית-הדין האזורי "לא התייחס לחלופה האחרונה שבסעיף 127ז (א)(1) לחוק הביטוח הלאומי, שלפיה עבודה כפועל ייצור היא עבודה התואמת את הכשרתו המקצועית במובן הנ"ל (רשיון נהיגה 03), ולפיכך עבודה בלתי-מקצועית היא בגדר עבודה המתאימה למשיב"; ד) נהגות על-פי רשיון נהיגה 03אינה מקצוע לעניין סעיף 127ז(א) (1) לחוק הביטוח הלאומי. .5בדבריו בבית-הדין הדגיש המשיב ש"העבודה בייצור" שהציעו לו, היתה בעיקר עבודת סבלות. הוא ציין שכבר מזמן, הוא עובד שוב בנהגות; לפני כן ואחרי רישום הסירוב עבד 8חודשים, לפי הפניית הלשכה, ב"חניון" ועבודתו היתה רק "הזזת מכוניות". הפרקליטה אשר טענה לשירות התעסוקה חזרה על האמור ב"עיקרי הטיעון" ובתשובה לשאלה מטעם בית-הדין אמרה, כי אכן נרשמים נהגים כ"בעלי מקצוע" במדור המקצועי שבלשכת עבודה. .Iiפסק-דין .1תחילה לטענה המרחיקה לכת שהועלתה בשם שירות התעסוקה, והיא - "נהגות ברכב מסחרי עד 15טון אינה מקצוע" לעניין סעיף 127ו(א) וסעיף 127ז(א) (1) לחוק הביטוח הלאומי. טענה זאת דחתה ועדת הערר ודחה בית-הדין האזורי, ובדין דחו מהטעמים שנתנו. אשר ייאמר להלן אינו בא אלא להוסיף. .2ענייננו אינו מחייב ליתן הגדרה לדיבור "מקצוע", שתענה על כל שימוש אפשרי באותו דיבור ובכל הקשר. לענייננו די שנתייחס לדיבור "מקצוע" במשמעות המשמשת בשדה העבודה ובמיוחד בקשר לשליחה לעבודה, קבלת עובדים ו"מיון וסיווג" עובדים. למשמעות הנכונה של "מקצוע" בקשר לעובד נגיע אם נתייחס ל"סולם" כולו "עובד בלתי-מקצועי", "עובד מיומן" ו"עובד מקצועי". "עובד בלתי-מקצועי" הוא העובד שלעבודתו אינו דרוש כל ידע ואין דרושה כל הכנה קודמת ודי בכושרו הגופני אם בעבודת כפיים מדובר, או בכושרו השכלי אם בעבודה אחרת מדובר; "עובד מיומן" הוא עובד שלעבודתו דרושה מידה מסוימת של ידע ושל ניסיון, עת אלה באים מתוך העבודה עצמה; "עובד מקצועי" הוא עובד שלעבודתו דרושה הכשרה מיוחדת שמקנה לו ידע ומיומנות החסרים למי שלא קיבל אותה. תנאי נוסף הוא שאותה "הכשרה" תשמש לבעליה קרדום לחפור בו, ולא לתחביב או שירות עצמי גרידא, כי הרי מדובר בהקשר ל"עובד". דרך שניה - דרך מעשית - לעמוד על כך אם פעילות מסוימת, עיסוק מסוים, הוא בגדר עשיית אדם במקצועו, או שעבודתו של אדם "תואמת את הכשרתו המקצועית" (סעיפים 127ו(א) ו-127ז(א)(1) לחוק), היא לעמוד על היישום של המושג על-ידי מי שמלאכתו לקבוע רשימת מקצועות ועיסוקים למטרות הקשורות בעבודה. כוונתנו לארגון העבודה הבינלאומי בספר: International standard classification of occupations, international labour 1958,office, geneve; וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בספר משלחי היד - פרי 441 המתייחס לנהגי טנדרים. .3נוסיף לאמור את העובדה, שבשירות התעסוקה, במסגרת המיועדת ל"עובדים מקצועיים", קיים רישום נפרד וטיפול נפרד בנהגים והמשיב עצמו אכן היה רשום בלשכה במדור המקצועי המיועד לנהגות - בתור נהג. ברור, כי בדין דחתה ועדת הערר ובדין דחה בית-הדין האזורי את הטענה שהמשיב - נהג רכב מסחרי עד 15טון - אינו נהג במקצועו. .4טוב שייאמר, כי מצפים מהמייצגים את שירות התעסוקה, שלא כל טענה שנדחתה על-ידי ועדת ערר תועלה בערעור בבית-דין אזורי ולאחר מכן אף בערעור בבית-דין זה, בעיקר עת המציאות המינהלית של שירות התעסוקה היא שונה מהמשתמע מהטענה רישום נהגים ב"מדור מקצועי" וטענה שנהגות אינה מקצוע. .5בבית-הדין האזורי טענה הפרקליטה, שעצם רשיון הנהיגה מסוג 03אינו מעיד על היותו של בעל הרישיון "נהג מקצועי" וצריך שבנוסף יתקיים האמור בסעיף 46לחוק שירות התעסוקה. אין כל סיבה לכך שמבחינת תפקידו וחובותיו של שירות התעסוקה - "השגת עבודה לדורשיה והפניית עובדים לדורשיהם" (סעיף 1לחוק) והדאגה לכך שמי שמופנה לעבודה כ"בעל מקצוע" אכן יהיה כזה, לא תסתפק הלשכה בעצם רשיון הנהיגה, כך שלמחרת היום שבו ניתן הרישיון כבר יראו את בעליו כ"נהג מקצועי", ואת "הכשרתו" לקראת קבלת הרישיון כ"הכשרה מקצועית" לעניין סעיף 127ז (א) לחוק הביטוח הלאומי, אלא שתדרוש "תעודת מקצוע" על-פי סעיף 46לפי המלצת "ועדת מקצוע" שיכול ותינתן גם על סמך ניסיון בעבודה, "בחינה או דרך אחרת" (סעיף 51לחוק). אפשר גם שלתקופת בניים יהיה בעל הרישיון רשום כ"מתאמן", אם מציאות שוק העבודה מחייבת דרך זאת. נחזור ונאמר, שבענייננו ברור שהמשיב היה רשום בלשכה במדור המקצועי כ"נהג" והכשרתו המקצועית לא באה רק כהכשרה לקראת קבלת רשיון הנהיגה אלא גם בעבודתו כנהג, על-פי אישורים שהוגשו לפי דרישת הלשכה, שהביאו לרישומו כאמור. .6מכאן לטענות המחייבות לפרש את הסעיפים 127ו(א), 127ח(א) לחוק הביטוח הלאומי, וליתר דיוק - פירוש המונח "עבודה מתאימה" שלו נדרש המחוקק באותם הסעיפים. .7עד שנידרש לאותן טענות ונעמוד על הפירוש הנכון של המושג "עבודה מתאימה", טוב להעמיד עובדה אחת על דיוקה. בערעור טענה הפרקליטה אשר ייצגה את שירות התעסוקה, כי הוצעו למשיב על-ידי המערער "הצעות עבודה כפועל ייצור..." (סעיף 4, פסקה א, שבחלק iדלעיל). אכן אחד מהמפעלים שבהם הוצעה למשיב עבודה "ויטלגו" - הוא מפעל יצרני; מאידך לא ברור מה "מייצר" "כרמל מזרחי" בתל-אביב ומה "מייצר" שלזינגר ולדמן בתל-אביב. אך העבודה שהוצעה למשיב ב"ויטלגו" היתה עבודה כ"פועל בלתי-מקצועי", כפי שאותה פרקליטה כתבה בכתב הערעור לבית-הדין האזורי וכפי שקודם לכן קבעה כבר ועדת הערר. למעשה - העבודה שהוצעה היתה "עבודת סבלות" ומבחינת המשיב לא היה כל שוני באותה עבודה מכל עבודת סבלות במחסן מסחרי או בשוק; מבחינתו, ולענייננו זהו השוקל. לא היה כל קשר בין העבודה שהוצעה לו לבין עבודה כ"פועל ייצור". באמור אין כדי לגרוע מאום מכל אשר מקובל לאמר בזכות מדיניות של עידוד המעבר משירותים לייצור, עת "ייצור" כולל גם שירותים בייצור. בענייננו מדובר לא במישור מדיניות כלכלית-תעסוקתית, אלא במימוש זכותו של פרט מכוח חוק - ביטוח סוציאלי, הממומן מכספי עובדים ומעבידיהם. .8באים לפירוש המונח "עבודה מתאימה" לעניין הסעיפים 127ו(א) ו-127ח(ב), בהקשר לסעיף 127ו (א) (1) לחוק. לית מאן דפליג שאת המלה "מתאימה"יש לייחס למחוסר העבודה ולא למעביד שאליו מופנה מחוסר העבודה. להתאימה מבחינת המעביד חופשי המעביד עצמו לדאוג, כך שאם מי שמופנה אליו כעובד אינו מתאים - לא יקבלו לעבודה. את המלים "עבודה מתאימה" יש לקרוא "עבודה מתאימה לעובד". יחד עם זאת אין המחוקק משאיר לשיקוליו הבלעדיים של העובד המובטל להחליט אם עבודה היא מתאימה, כך שסירוב לקבל עבודה יזכה לגמלה מכוח חוק הביטוח הלאומי - דמי אבטלה. החוק עצמו קובע מבחנים שבהתקיימם רואים שהעבודה אשר הוצעה היא בגדר "עבודה מתאימה" וסירוב גורר שלילת זכות לדמי אבטלה בעד שלושים הימים הראשונים מיום הסירוב. .9הפרקליטה אשר ייצגה את רשות התעסוקה טענה, כי מהסעיפים האמורים שבחוק הביטוח הלאומי יש ללמוד כי נקבעו "שלוש חלופות שכל אחת מהן מהווה 'עבודה מתאימה' במובן החוק... ודי כי הצעת העבודה תואמת את אחת החלופות... על מנת שתיחשב 'לעבודה מתאימה' לעניין ביטוח אבטלה" (סעיף 4, פסקה ב, לחלק iדלעיל). בטענתה סומכת הפרקליטה על המלה "או" בגוף הסעיפים. ראשית ייאמר שסעיף 127ו (א) כלל לא יסייע להגדרת המונח, באשר נאמר בו שהדיבור "עבודה מתאימה" הוא משותף ל"עבודה במקצועו (של מחוסר העבודה) ולעבודה אחרת המתאימה לו". את התשובה יש לחפש בסעיף 127ז (א) לחוק וייאמר, כי לא להגדיר בא אותו סעיף, אלא לקבוע תנאים שצריך כי יתמלאו על מנת שסירוב ישלול דמי אבטלה. אמנם, על-פי פקודת הפרשנות המלה "או" באה "להבדיל ולא להקיש" (סעיף 3לפקודה), אך האמור הוא כאשר "אין כוונה אחרת משתמעת". בענייננו משתמע, וענייננו מחייב אחרת. ענייננו, מטרת "ביטוח אבטלה", מחייב להתייחס לאפשרויות המנויות בסעיף 127ז (א) כשלמות ולפרשן תוך ראיית הזיקה ביניהן. ברור שמדובר בשתי אפשרויות ולא בשלוש כפי שטענו. ה"מקצוע" כשלעצמו נזכר אמנם בסעיף 127ו(א), אך אין הוא עומד כנתון בפני עצמו אלא, כאמור לעיל, מהווה הוא רכיב של "עבודה מתאימה" והוא "משותף" לכל האמור בסעיף 127ז (א). בדין קבע כך המחוקק. מקצועו של אדם, לא תמיד יהיה רלבנטי לעניין ביטוח אבטלה. יכול ואדם יהיה מהנדס במקצועו, אך מעולם לא עשה בו. יכול ואדם יהיה עורך-דין במקצועו ושנים יעשה בעבודה פקידותית-מינהלית. זאת הסיבה שבסעיף 127ז(א) לחוק לא מדובר ב"עבודה במקצועו של הרשום בלשכת העבודה כמחוסר עבודה", אלא בעבודה שהיא "מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע". לשון אחר - לעניין ביטוח אבטלה ואיבוד עבודה הקובע הוא מה שהיה עובר להיווצרות המצב שהביא לרישום כמחוסר עבודה, ולא מקצועו של אדם בתלוש ממה שהיה למעשה. לרוב יהיה קשר בין השניים, אך אין קשר זה מהווה תנאי לזכאות או לשלילת הזכאות. הצעת "עבודה מסוג העבודה העיקרית" וגו' היא שלב ראשון ואם מתקיים הדבר - די בו. בעבודות ובמקצועות שבהם חלה זיקת חובה ללשכת עבודה (סעיף 32לחוק שירות התעסוקה) אולי אף חובה להציע תחילה, במידת האפשר, עבודה כאמור. החלופה היא "עבודה אחרת", אך צריך שבאותה עבודה יתקיימו מספר תנאים במצטבר. התנאים הם: העבודה צריך שתהיה תואמת את הכשרתו המקצועית; צריך שתהא תואמת את רמת השכלתו; צריך שתהיה תואמת את מצב בריאותו וצריך שתהיה תואמת את כושרו הגופני. .10ענייננו מחייב להידרש לאותו רכיב של התנאי המורכב שהוא "הכשרתו המקצועית" של מי שבו מדובר. ההפניה ל"הכשרתו המקצועית" של מחוסר העבודה מאפשרת ללשכת העבודה להציע מגוון רחב בהרבה של עבודות מאשר מתאפשר מההפניה ל"עבודה העיקרית שבה עבד" קודם לכן אותו מחוסר עבודה. חלופה זאת מאפשרת הצעת עבודה, לאו דווקא בתפקיד זהה לעבר, לאו דווקא בקטע זהה של המקצוע ולאו דווקא בתחום המומחיות המיוחדת במסגרת המקצוע, הכל בתנאי שנשארים במסגרת המתיישבת "התואמת" - את הכשרתו המקצועית של הרשום כמחוסר עבודה. .11דבר אחד ברור מנוסח חלופה זאת שבסעיף 127ז(א) לחוק הביטוח הלאומי: אין להתעלם מ"הכשרתו המקצועית" של האדם, כך שמי שרשום בלשכת העבודה כבעל מקצוע יופנה לעבודה בלתי-מקצועית, ואם יסרב - יפסיד זכותו לדמי אבטלה בעד שלושים ימים. .12התוצאה שאליה מגיעים מתיישבת עם מהותו ומטרתו של ביטוח אבטלה. ענף ביטוח זה, במסגרת הביטחון הסוציאלי, וליתר דיוק - הביטוח הסוציאלי, כי ב"ביטוח מדובר", אינו בא לעקור אדם ממסגרתו המקצועית, אלא לגשר, מבחינת המשכיות הכנסה שנפסקה עקב אבטלה "קוניונקטורלית"-זמנית, שאינה תלויה בו. ביטוח זה אינו מכוון למי שטרם נקלט ב"שוק העבודה" ולמי שמובטל פרק זמן ארוך, כך שרואים את מי שבו מדובר כמי שיצא מ"שוק העבודה". אין ביטוח אבטלה יכול להשיב לאורך ימים על "אבטלה סטרוקטורלית". .13טוב שייאמר כי למצבים מעבר לאלה שלהם מכוון ביטוח אבטלה, בין משום שחלפה התקופה המוגבלת לזכאות לדמי אבטלה (סעיף 127יד לחוק) ובין מסיבות אחרות המנויות בסעיף הקודם, דואגת החברה בדרכי "סעד" או בחוק "הבטחת הכנסה", ובאלה יכול ויכול שישמשו מבחנים אחרים לשלילת זכאות עקב סירוב לקבל הצעת עבודה. אם ייאמר כי בגדר מבוטחים לעניין פרק ו 1- ביטוח אבטלה - לחוק הביטוח הלאומי, באים גם חיילים משוחררים ועולים חדשים, שטעמו של ביטוח אבטלה כעולה מסעיף 12אינו תופס לגבם - יש להשיב שביטוחם של אלה בא, כנראה, מטעמים מיוחדים של מדיניות, תוך חריגה מיסודות ביטוח אבטלה ולחריגים יש ליתן תשובות חורגות כך שבשל החריג לא ייפגע מי שלמענו בא אותו ענף ביטוח. .14בענייננו ברור שהעבודות אשר הוצעו על-ידי לשכת העבודה למשיב - "עבודה בלתי-מקצועית", עבודה שהיא במיקרה סבלות, לא היתה "עבודה מתאימה" לעניין סעיף 127ח (א) לחוק הביטוח הלאומי, באשר התעלמו כליל מ"הכשרתו המקצועית" של המשיב, הכשרה שהכירו בה על-ידי עצם רישומו בלשכת עבודה כבעל מקצוע ("נהג"), כל זה בניגוד למתחייב מסעיף 127ז (א) לחוק. משכך פעלו - בדין דחה בית-הדין האזורי את הערעור שהיה לפניו וגם דינו של הערעור שלפנינו להידחות. .15בדיון בערעור לא עלתה השאלה, אם בעקבות פסק-הדין של בית-הדין האזורי, פעל שירות התעסוקה כמתחייב מאותו פסק-דין, כי הרי הכלל הוא שעצם הגשת ערעור אינו מעכב ביצועו של פסק-דין; לכלל זה משמות מיוחדת עת מדובר בזכאות לדמי אבטלה, שהרי כל טעמה של גמלה זאת במסגרת חוק הביטוח הלאומי - בהבטחת הכנסה בימים שבהם נפסקה עקב אבטלה, או סמוך ככל האפשר לאותם ימים. מהאמור עולה, כי דין הערעור להידחות. המערער ישלם למשיב 200שקלים הוצאות ערעור זה.סירוב עבודה