צמצום בהיקף משרת משרת מגייס מועמדים להוראה

התובע לא השלים עם הצמצומים בהיקף משרתו ועם הפסקת העסקתו כגייס מועמדים להוראה, ולאחר שפניותיו שלו ושל בא-כוחו לא נשאו פרי, הוגשה התביעה להלן. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משרת מגייס מועמדים להוראה: .Iההליך .1התובע, שהוא מורה במקצועו, מועסק כעובד הוראה בשירות המדינה. באוגוסט שנת 1973, הועסק מזה שמונה שנים, במשרה חלקית בשיעור חלקיות של 2/3, במוסד "מפתן". אותה עת הוצע לו על-ידי האגף לחינוך דתי במשרד החינוך והתרבות (להלן - האגף) לקבל על עצמו את התפקיד של גייס מועמדים להוראה באגף או תלמידים שישתלמו לקראת הוראה באגף, במשרה מלאה בדרגת מורה-מדריך עם תשלום עבור נסיעות על בסיס קילומטרז' של 650קילומטר לחודש על-פי תעריף דאז של 36אגורות לקילומטר. כן הוסכם שיקבל תוספת הדרכה ואש"ל (מאחר שהתפקיד היה קשור בנסיעות). התוספת על המשכורת כל חודש היתה מסתכמת בסך של 222ל"י. כל זה אינו שנוי במחלוקת. .2מאידך גיסא נחלקו דעות הצדדים בקשר לפרט אחר. לגרסת התובע הובטח לו על-ידי הממונים על כך באגף, שאם לאחר חמישה חודשים "המשרה תצדיק עצמה", ייעשו סידורים מתאימים לשיבוצו בה בקביעות; ואילו טענת המדינה היא, כי לא הובטח לתובע שום דבר מחייב. והיה ברור לו שהמשרה היא זמנית, ורק דובר על כך שאם המשרה תצדיק עצמה, והתובע יוכיח עצמו במילוי התפקיד, ייעשו סידורים להפיכתה למשרה קבועה בתקן ולשיבוץ התובע בתפקיד זה בקביעות. .3התובע הסכים להצעה וביום 1בספטמבר 1973החל לעבוד במשרה החדשה. אולם עבודתו בה לא ארכה אלא חודש וחמישה ימים. ביום 6.10.1973 החלה כזכור מלחמת יום הכיפורים, התובע גויס לשירות חירום ונשאר בצבא שמונה חודשים, עד יום .7.6.1974לגרסתו, כשהופיע באחת החופשות במשרד החינוך והתרבות, והתעניין במעמדו, נאמר לו כי הכל בסדר וכי ימשיך לעבוד כגייס במסגרת האגף. .4מששוחרר התובע מהשירות בצבא ביוני 1974והופיע באגף, מסרה לו מזכירת האגף כי עבודתו כגייס הופסקה, מפני שאין תקציב להמשיך ולקיים משרה זו, והוא יחזור למעמדו הקודם. התובע טוען, כי למרות שדובר על חוסר תקציב, מונה בנו של מנהל האגף למלא את אותו תפקיד, והוא, התובע - אף נתבקש להעביר לו את כל המסמכים שברשותו. .5התובע לא השלים עם ההוראה ופנה ללשכת הקשר לחיילים משוחררים שפעלה אז בירושלים מטעם צה"ל ומשרד העבודה. היועץ המשפטי של הלשכה, עו"ד עמנואל רובין, התקשר עם משרד החינוך והסביר, כי לפי סעיף 6(א) לחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט- 1949(להלן - חוק החיילים המשוחררים), חייב "בעל המפעל" להחזיר חייל משוחרר לעבודה שבה עבד ערב גיוסו בתנאים שאינם גרועים מאלה שבהם היה עובד אלמלא גויס; על כן חייב המשרד להחזיר את התובע לתפקיד של "גייס" ולשלם לו שכר בהתאם לכך, ולהתמיד בכך במשך שישה חודשים, עד ליום .8.12.1979ואכן לאחר כחודש בוטלה או הושעתה ההוראה והתובע הוחזר למעמדו. אולם לגרסתו כבר אז קוצצה משרתו ל- 4/5( 24/30שעות שבועיות) ולא שולמה לו התוספת של 222ל"י וקצובת הנסיעה. .6 מכל מקום, עם תום ששת החודשים שנקבעו בחוק החיילים המשוחררים הוחזר התובע, ביום 9.12.1974, למעמד שהיה לו לפני שהחל לעבוד כגייס, כלומר ל- 2/3משרה והתמיד בכך עד יום 31.8.1975(מסיכומי המדינה אני למד, כי באופן מעשי היו בתקופה זו פרקי זמן קצרים שבהם חלקיות המשרה היהת מצומצמת יותר כגון 1/2ו-3/5). מבחינת טיב העבודה הועסק התובע כמורה בגבעת שפירא. ביום 1.9.1975חל קיצוץ למחצית המשרה העומד בעינו מאז ועד היום (או לפחות כך היה המצב עם סיום הסיכומים לפני כחודשיים). .7 לטענת התובע לא נמסרו ולא היו ידועים לו פרטי משכורתו כגייס, ומה עוד שלא קיבל משכורת מסודרת וקבועה אלא מקדמות בלבד, ורק לאחר שהוגש המשפט ולאחר הרבה פניות לפני בית-הדין, קיבל מגזבר משרד החינוך והתרבות תלושי משכורת ופירוט המשכורת (מוצגים ת/8-ת/58) והסתבר שבשום תקופה, אף לא שעה שהיה לכאורה גייס במשרה מלאה, לא קיבל את מלוא הסכום שהגיע לו; והמדובר הוא לא רק במשכורת, אלא גם בתוספות ובקצובת הנסיעה. לצורך זה אף הגיש התובע גרסה שלו על המגיע לו על-פי הרכב המשכורת. מסמך זה סומן בתור "גרסת התובע" וצורף לתיק. .8 התובע כאמור לא השלים עם הצמצומים בהיקף משרתו ועם הפסקת העסקתו כגייס מועמדים להוראה, ולאחר שפניותיו שלו ושל בא-כוחו לא נשאו פרי, הוגשה התביעה שלפנינו. בכתב התביעה עתר התובע לחייב את המדינה לתת לו חשבונות בדבר גובה משכורתו בתור גייס על בסיס משרת מורה-מדריך בצירוף כל התוספות והקצובות, לרבות קצובות נסיעה ואש"ל וכו', מספטמבר 1973ועד להגשת התביעה; לקבוע, כי התובע עדיין זכאי למשרת גייס ולהחזירו לעבודה במשרה זו ובמשכורת המגיעה בהתאם לכך, ולחלופין - אם לא ניתן להחזירו - לשלם משכורת המשתלמת בתפקיד זה; לחייב את המדינה לשלם לו את כל ההפרשים בין המשכורת שהיה זכאי לה, לרבות כל התוספות, הקצובות והאש"ל, ובין מה שקיבל בכל התקופה החל מתחילת ספטמבר 1973, וכן לשלם פיצויי הלנה על הפרשי המשכורת. .9 בכתב התביעה לא צוין כל סכום ספציפי הנתבע על-די התובע. לאחר מכן, כשהומצאו המוצגים ת/ 8- ת/ 58והוגשה "גרסת התובע", לא תוקן כתב התביעה, אולם ככל שניתן להבין העמיד התובע את הסכום הנתבע על-ידיו על הסך של 923.57, 38ל"י (הקטע האחרון בסיכומי התובע בכתב). .10טענת המדינה, בכתב ההגנה ובדיון שלפנינו, היתה, כי לא הובטח לתובע שימשיך בתפקיד גייס דרך קבע, אלא להיפך, נאמר לו במפורש שזו משרה זמנית, שאולי ניתן יהיה להפכה לקבועה, אם המשרה תצדיק עצמה ואם התובע יצדיק עצמו בתפקיד; כי לתובע לא היתה ולא יכלה להיות כל זכות מוקנית למשרה שבה החזיק בספטמבר 1973, וגם לא היתה - ואין לו - כל זכות מוקנית לגבי טובות ההנאה שהיו קשורות במשרה זו; כי כל השינויים שחלו בהיקף משרתו לאחר תום תקופת העסקתו בהתאם לחוק החיילים המשוחררים, כלומר לאחר דצמבר 1974, בוצעו כדין, לא פגעו בתובע ובזכויותיו ולא היה בהן כדי להעניק לתובע כל עילת תביעה שהיא; כי התובע לא הגדיר תביעותיו הכספיות, כך שניתן יהיה לדעת מה בעצם הסכום שמגיע לו, ומכל מקום הוא לא הוכיח גרסתו לגבי כל סכום ספציפי, ולא ניתן לפסוק לו כל סכום כל עוד לא ימציא פרטים נוספים וטובים יותר. .11לאחר שהובאו ראיות החובע והגיע המועד להבאת ראיות המדינה, הודע לבית-הדין ברגע האחרון, כי בגלל עיצומי הפרקליטים לא יופיע בא-כוח המדינה, ונתבקשנו לדחות את הדיון. בית-הדין סירב לבקשת הדחייה בקבעו, כי איננו מוצא הצדקה לכך והתובע בוודאי שאיננו אשם "שהמדינה איננה מצליחה להסדיר יחסיה עם חלק מעובדיה"; מאידך גיסא סבר המותב, כי לא יהיה זה מוצדק לפסוק מייד, כפי שביקש בא-כוח התובע, ולמנוע מהמדינה גם את האפשרות לסכם. בית-הדין קבע איפוא סיכומים על סמך החומר שהיה כבר בתיק, וכך היה, לא הוגשה בקשה לבטל החלטה זו. .12בא-כוח המעבידים לא הופיע במרבית הישיבות של המותב, ולא השתתף בהכרעה. .Iiפסק-דין .1השאלה הראשונה המתעוררת בהליך זה היא, האם החזרתו של התובע מתפקיד של גייס מועמדים להוראה לתפקיד הוראה, וצמצום משרתו המלאה בתפקיד האמור למשרה חלקית בשיעור של שני שליש, בדין היה יסודם ויש לראותם כתקפים. התובע מבסס את טענתו כי פעולה זו משוללת תקפות, וכי הוא עדיין זכאי למשרה האמורה בכל היקפה או לפחות לשכר הצמוד לה, על הגרסה שהובטח לו על-ידי הממונים על כך באגף שייעשו סידורים, לאחר חמישה חודשים, לשבצו במשרה זו באורח קבוע. לעומתו טוענת המדינה, כי לא ניתנה לתובע הבטחה כזאת וכל שנאמר לו היה, שאם המשרה תצדיק עצמה, והוא יצדיק עצמו בתפקיד, יינקטו צעדים להפוך את המשרה החדשה למשרה תקנית ואת עבודתו בה לתפקיד של קבע (ראה סעיף 2בחלק "הליך"). .2בדקנו עניין זה בקפדנות, ככל שניתן היה על-פי החומר שבתיק, שקלנו אותו הרבה והגענו לידי מסקנה, כי אין למצוא פסול בהפסקת העסקתו בתפקיד זה, לאחר תום תקופת זכאותו על-פי סעיף 6לחוק החיילים המשוחררים. לא שוכנענו, כי ניתנה הבטחה מחייבת להעסיקו במשרה מעבר לחמשת החודשים שעליהם דובר עימו. ברצוננו לציין, כי למסקנה זו הגענו ללא כל קשר למסמך שנשלח בעניין זה מהנהלת משרד החינוך והתרבות לאגף ולמחוז ירושלים, ושעל צירופו משיג בא-כוח התובע. בשיקולינו בעניין זה הסתמכנו בעיקר על דברי התובע עצמו ועל האמור בכתב התביעה. אם נאמר לתובע, כי אם בתום חמישה חודשים תצדיק המשרה עצמה - ייעשו סידורים לשבצו בה באופן קבוע (ראה סעיף 6לכתב התביעה), הרי שהיה ברור לכולם כי בדיעבד המשרה היא זמנית, ואן כל התחייבות חוקית להעסיק את התובע במשרה זו יותר מחמישה חודשים, ואין גם התחייבות מראש לנקוט צעדים להפיכת תפקידו לתפקיד קבע, ולא כל שכן שאין התחייבות שהצעדים יוכתרו בהצלחה. .3אין צורך להרבות בדברים על כך, כי בשירות המדינה - לרבות בשירותם של עובדי ההוראה, אדם המתמנה לתפקיד כל שהוא חייב לעבור תקופת ניסיון, וכי בתקופת הניסיון ניתן להפסיק את העבודה בכל עת, ואיש אינו יכול להתחייב בשם המדינה על המשך ההעסקה. שעה שקיבל את התפקיד של גייס בספטמבר 1973, היה כבר התובע עובד הוראה בשירות המדינה מזה שמונה שנים ובוודאי ידע דברים אלה, או לפחות צריך היה לדעת אותם. יתירה מזה: במקרה הנדון המדובר היה גם בתפקיד חדש, שלא היה קיים קודם לכן ("המשרה תצדיק את עצמה"), והמשך עבודתו של התובע בה היה תלוי לא רק בכך שהוא יוכיח עצמו במילוי התפקיד, אלא גם בכך שהממונים ייווכחו שיש הצדקה לקיום המשרה. אמנם במקומו של התובע נתמנה לתפקיד זה בנו של מנהל האגף, אך לטענת המדינה תפקידו של זה מצומצם בהרבה והוגבל לישיבות בלבד, ובסופו של דבר הופסקה גם עבודתו. .4בא-כוח התובע טוען בסיכומיו, כי מעצם העובדה שהופעל לגבי התובע חוק החיילים המשוחררים והוא הוחזר לתפקידו לשישה חודשים, על אף שבאגף רצו להעבירו ממנו, עולה בעליל שהמדובר היה במשרה קבועה, מפני שאפשר היה להחזירו לתפקיד מסוים רק אם היה עובד קבוע בו. נראה לנו שבא-כוח התובע נתפס פה לכלל טעות. חובת ההחזרה לעבודה מבוססת על סעיף 6(א) לחוק האמור שזה לשונו: " .6(א) חייל משוחרר שסמוך לפני התגייסותו היה עובד קבוע במפעל, חייב בעל המפעל, בהתאם להוראות פרק זה - (1) לקבלו לעבודה שבה עבד סמוך לפני התגייסותו, בתנאים שאינם גרועים לחייל המשוחרר מן התנאים שבהם היה עובד באותה עבודה אלמלא התגייס..." מנוסח זה עולה בבירור, כי ההוראה האמורה דנה בשתי סוגיות שונות: עצם החובה להחזיר לעבודה - וזו קיימת רק אם החייל המשוחרר היה עובד קבוע במפעל, וקביעת העבודה שאליה חייבים להחזיר, ונקבע שזו תהיה העבודה שבה הוא עבד לפני גיוסו ולא נקבע שזו תהיה בהכרח עבודה קבועה. במקרה שלנו התובע היה עובד קבוע "במפעל" ועל כן חלה לגביו חובת ההחזרה לעבודה, וחייבים היו להחזירו לעבודה שבה עבד ערב גיוסו לשירות חירום, כלומר לעבודת גייס; אולם מכך לא נובע כלל וכלל שתפקיד זה היה תפקיד קבוע. .5ועוד טוען בא-כוח התובע, כי לא יימצא עובד שיחליף משרה בטוחה וקבועה במשרה זמנית ובלתי-בטוחה. לנו, נדמה, כי ניתן וניתן למצוא מועמדים לכך, אם המשרה הזמנית קשורה בתנאי עבודה טובים יותר, ומה עוד שקיים סיכוי מה כי אולי תהפוך אחר-כך לקבועה. .6העולה מכל זה הוא, כי לא הוסכם שהעברת התובע מתפקידו כגייס בדצמבר 1974, והחזרתו למעמד של מורה בשני שליש משרה כפי שהיה מעמדו לפני שנתמנה לגייס, נעשו שלא כדין, וממילא אין מקום לקבוע זכותו למשרה זו, עם כל הקשור בה, מעבר למועד של 7.12.1974, שבה תמה תקופת זכאותו לפי סעיף 6(א) לחוק החיילים המשוחררים. אנו דוחים עילה זו. .7שונה המצב לגבי הצמצום הנוסף שנעשה במשרתו של התובע ביום 1.9.1975, עד למחצית המשרה (למעשה מהטבלה שהכין בא-כוח המדינה בסיכומיו - סעיף 4(א) לסיכומים - עולה, כי גם בתקופה בין דצמבר 1974- ספטמבר 1975, כשהתובע עבד כגייס, היו פרקי זמן קצרים שבהם עבד רק במחצית משרה וב- 3/5של משרה). בא-כוח המדינה מודה, כי בצמצום נוסף זה חלה הרעה מוחשית בתנאי העבודה של התובע, אולם טענתו היא, כי האמצעי היחידי נגד הרעה בתנאי העבודה היא התפטרות שפיצויי פיטורים בצידה, אך התובע בחר שלא להיזקק לאמצעי זה והוא עדיין מועסק כעובד המדינה בשירות משרד החינוך והתרבות. איננו מקבלים טענה זו. ניתן היה לקבלה אילו היה המדובר במעביד פרטי, אשר במפעל שלו אין הסכם קיבוצי המסדיר סוגיות אלו; אולם במקרה שלנו המדובר בעבודה בשירות המדינה ובשירות זה נקבעו הסדרים מחייבים בדבר הפסקת עבודה, בדבר העברה מתפקיד וכדו', ונקבעו הליכים מיוחדים לצורך תקפותם של צעדים מסוג זה, ואם לא ננקטו הליכים כאמור, אין לומר שהצעדים ייחשבו לתקפים. .8התובע היה עובד הוראה קבוע ועבד מזה שנים במשרה חלקית ששיעור החלקיות שלה היה שני שליש, וברור שרכש קביעות במשרה זו, וגם לא נטען אחרת. לא ייתכן שאפשר יהיה לשנות ללא כל פרוצידורה, וללא שמירת הליכים מיוחדים, את תנאי עבודתו, כך שפתאום תשונה חלקיות המשרה לרעתו, צעד שיש בו דמיון מה לפיטורים לגבי חלק מהמשרה. לא שמענו כי ננקטה איזו פרוצידורה שהיא והדבר גם לא נטען. הכללים החלים בנדון זה בשירות המדינה הכללי, חלים גם על עובדי הוראה, זולת אם קיימת הוראה מיוחדת לגביהם. אם המדינה טוענת כי אכן קיימת הוראה כזאת, המאפשרת שינויים מהסוג האמור בתנאי העסקתו של העובד על-ידי פעולה חד-צדדית, עליה החובה להוכיח זאת. אולם, תשומת לבנו לא הופנתה לכל הוראה כזאת, זולת הערה סתמית בסיכומים, כי הדבר מקובל לגבי מורים. .9אנו קובעים, איפוא, כי צמצום חלקיות משרתו של התובע לשיעור שהוא למטה משני שליש לא היה כדין, והתובע עדיין זכאי למשרה בשיעור האמור, ולתנאי שכר ועבודה בהתאם לכך. .10מה המסקנה הנובעת מכך לגבי תביעתו לתשלום הפרשי שכר? בכתב התביעה לא נקט התובע שום סכומים, דבר שהוסבר בעובדה כי במשך כל הזמן עד להגשת התביעה ומעבר לכך, לא קיבל את פרטי משכורתו ואת תלושי המשכורת, ולא יכול היה לחשב את המגיע לו בהשוואה למה שקיבל בפועל. לפיכך הסתפק בעתירה המורה למדינה להמציא לו את כל הפרטים ולערוך חשבון המגיע לו. .11לפיכך אנו סבורים, כי מן הדין לחזור לתביעתו המקורית של התובע בכתב התביעה, ולהורות שייערך חשבון מדויק של המגיע לו לאור הכרעותינו בפסק-דין זה ושישולמו לו ההפרשים המגיעים לו בהתאם לכך. אם הצדדים לא יגיעו למסקנה מוסכמת, יוכל כמובן התובע להגיש תביעה מפורטת לתשלום הסכום המתאים לגרסתו. אולם כבר עתה ברצוננו להעיר הערה: התובע העלה גם תביעה לפיצויי הלנה. איננו סבורים כי במקרה הנדון יש מקום לפסוק פיצויי הלנה; ולא רק מפני שכעת הסעד הניתן לתובע הוא בהכרח הצהרתי, אלא בעיקר מפני שלא יכול להיות ספק כי היתה קיימת מחלוקת של ממש לגבי עצם החבות, ובהתאם להוראות סעיף 18לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, מן הדין לבטל את פיצויי ההלנה. אולם התובע יהיה כמובן זכאי להפרשי הצמדה על-פי חוק פסיקת ריבית, תשכ"א-.1961 .12לסיכום אנו פוסקים וקובעים, כי התובע היה זכאי לתפקיד של גייס מועמדים להוראה באגף במשרה מלאה בדרגה של מורה-מדריך עד יום 7.12.1974; כי מאותו תאריך ואילך היה זכאי לעבודה בשני שליש משרה של עובד הוראה, וכי קיצוץ משרתו משיעור חלקיות של שני שליש לשיעור חלקיות נמוך יותר לא היה כדין ואין לראותו כתקף; ואנו מצווים כי ייערך מטעם המדינה חשבון ממצה עם התובע לקביעת הפרשי השכר וההטבות האחרות המגיעים לתובע, באון שלא יסתור הקביעות שקבענו בפסק-דין זה. .13המדינה תשלם לתובע הוצאות, שכר טרחת עורך-דין ומע"מ, בסך כולל של 1400ל"י.שינוי היקף משרה