נכות נוירולוגית 15% בתאונת דרכים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נכות נוירולוגית 15% בתאונת דרכים: א. רקע עובדתי 1. התובע יליד 10.8.68, נפגע ביום 23.7.93 עת רכב על אופנוע מ.ר. 14-615-01 והתנגש עם רכב צד ג'. התובע הובהל לביה"ח "העמק" בעפולה כשהוא מחוסר הכרה וסובל מזעזוע מוח, שבר בירך ימין, שבר של ראש הרדיוס מימין, חבלה בבטן, שבר ביד ימין, ותסחיף שומני בריאות. 2. לאחר כ12- שעות במחלקה כירורגית הועבר למחלקה לטיפול נמרץ נשימתי עקב חשד לתסחיף בריאות, שם אושפז עד ליום 4.8.93, אז חזרה אליו הכרתו והוא הועבר למחלקה אורטופדית, טופל באינטובציה וניזון באמצעות זונדה. לאחר שהתאושש בוצע קיבוע של היד הימנית בסד גבס בעקבותיו הופיע אח"כ נמק, איבוד תחושה וחוסר תפקוד, וכן בוצע קיבוע של השבר בירך ימין. 3. כעבור 12 ימי אשפוז במחלקה האורטופדית הועבר לבית לוינשטיין להמשך מעקב וטיפול רפואי למשך חודשיים נוספים עד ליום 24.10.93. התובע שוחרר מבית לוינשטיין עם המלצה להמשך טיפולי פיזיוטרפיה ופעילות גופנית כגון שחיה. 4. ביום 22.11.94 אושפז התובע במרכז חורב - HMC לניתוח להוצאת הפלטה בירך ימין והרחבת המרווח ושוחרר ביום 23.11.94. הנתבעת אינה חולקת על חבותה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים והמחלוקת בין הצדדים היא על גובה הנזק. ב. הנכות הרפואית 1. בהחלטה מיום 28.3.96 מונו, בהסכמת הצדדים, ד"ר רופמן כמומחה רפואי בתחום האורטופדי ופרופ' בנטל כמומחה רפואי בתחום הנוירולוגי. 2. התחום האורטופדי - ד"ר רופמן העריך בחוות דעתו (מנובמבר 1996) שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% (לפי סעיף 35(1)ב לסעיפי המל"ל) עקב מגבלות בתנועות מפרק ימין וכף יד ימין. נכות בתחום הפלסטי בגין הצלקות הקלואידיות, במרפק ובירך בשיעור 10% לפי סעיף 75(1)ב לסעיפי המל"ל. ד"ר רופמן הסביר בחוות דעתו כי הגבלת התנועה במרפק היא כתוצאה מהשבר, הנזק המפרקי וההסתיידות סביב, והגבלת התנועה באגודל היא כתוצאה מכיווץ רקמות רכות שלא השתחרר גם לאחר טיפול ניתוחי. המומחה ציין שהשבר בירך ימין נרפא היטב ובצירים אנטומיים. בתשובותיו לשאלות הבהרה שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובע (מצורף לחוות דעתו ב-ת / 1) השיב ד"ר רופמן שההסתיידות והנזקים המפרקיים ביד ימין עתידים להיות מואצים לפי גיל התובע, וסביר שהוא יזדקק, מידי פעם, לטפולים פיזיקליים. אם תהיה בעתיד הפרעה יש מקום לשקול הוצאת הפלטינות ביד ימין בניתוח המצריך יום עד יומיים אשפוז וכחודש החלמה, ועלותו כ6,000- ש"ח. מתשובותיו של ד"ר רופמן לשאלות ההבהרה הנוספות שנשלחו אליו ע"י ב"כ התובע (נ / 3) עולה שאין להפריד בין המרפק לכף היד הימנית והאגודל מאחר שהבעיה היא בעיקרה במרפק, ואילו בעיית האגודל וכף היד היא מזערית ביותר וכשלעצמה אינה מקנה נכות אורתופדית צמיתה או לחילופין מקנה נכות בשיעור שבין 2%-3%. גם בעדותו בביהמ"ש מיום 11.6.98 הבהיר ד"ר רופמן ש10%- נכות נקבעו למרפק ולאגודל יחד כשעיקר הנכות קשורה למרפק ונכות מזערית קשורה ליד (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 21-24). 3. התחום הנוירולוגי - פרופ' בנטל העריך בחוות דעתו (מ23.2.97-) שלתובע נכות צמיתה בתחום הנוירופסיכיאטרי בשיעור 15% לפי סעיף 29(11) למבחני המל"ל מותאם לסעיפים 23 ב-ג. לדעתו, התובע נפגע בתאונת הדרכים פגיעה ישירה בראשו ובנוסף גרמו שברים בגפיים לסיבוך של תסחיף שומני למוח ולריאות - שגרם לסיבוכים נוירולוגיים כגון אובדן הכרה וליקויי התמצאות ובלבול. פרופ' בנטל מצא שעפ"י תיאור תלונותיו של התובע, ותוצאות והמבחנים הפסיכודיאגנוסטים שנערכו לו, יש לתובע נזקים בתחומים המשפיעים על התנהגותו הכללית וגורמים לו חרדות וקשיים בקשרים הבין אישיים. המומחה ציין שבגין אישיותו החיובית לא היה מוכן התובע להיכנע לגורלו וביקש להקדים את שחרורו מבית לוינשטיין כדי לחזור ללימודים. לדעתו, תלונותיו מתקבלות על הדעת וסבירות בהתחשב בפגיעה המוחית שעבר. 4. הנתבעת חולקת על גובה הנכות הרפואית בחום הנוירולוגי לטענת הנתבעת, קביעת אחוזי הנכות שגויה כי פרופ' בנטל התבסס על תלונותיו של התובע ואין בעצם תסחיף שומני במוח לשמש "סימן אוביקטיבי" כי אין הוא מעיד בפועל על תופעה מסויימת שארעה לתובע, אלא רק מהווה סימן שיש בכוחו להביא לתופעה מבחינה סטטיסטית. אין לקבל טענה זו מכיוון שפרופ' בנטל הסביר בוודאות בחקירתו הנגדית שתסחיף שומני במוח, כגון זה שהיה לתובע, פוגע ברקמות רבות מאד במוח וגורם לנזק דיפוזי שלא רואים אותו בבדיקות C.T או M.R.I ולו היו עושים לתובע בדיקות מתוחכמות יותר, היו מגלים את הנזק (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 7-12). עוד נטען שבמועד בדיקת התובע לא הביא לידיעתו של פרופ' בנטל עובדה שהתובע סבל בעבר, עוד קודם לתאונה מתופעות המכונות "דיסלקציה" וM.B.D- ((Mininal Brain Damage. לטענתה של הנתבעת הגיעו לידיה מסמכים המוכיחים באופן חד משמעי שהתובע סבל מדיסלקציה ומM.B.D-, שהסימפטומים שלהם זהים לממצאים בגינם העריך פרופ' בנטל את הנכות הנוירופסיכיאטרית. (מכתבו של ד"ר שטרן, מנהל מרכז היום לנפגעי ראש בבי"ח לוינשטיין ואישור מהצבא מ19.7.87- שסומנו נ / 7) ב"כ הנתבעת צרף לסיכומיו מסמך מענף מיון רפואי בצה"ל מיום 16.8.88, שם נרשם לפי אבחנת הוועדה הרפואית שנערכה לתובע עם גיוסו לצה"ל, בעת המיון ליחידות השדה, בתאריך 19.7.87, שהתובע סובל מדיסלקציה ומM.B.D- - "סובל מהפרעה מוטורית משמעתית, פסול שימוש אינטנסיבי בידיים". 5. נטען שהנתבעת השכילה להראות שגם אם מדובר בהפרעה קוגנטיבית או פסיכומוטורית, אין אלו תולדה של התאונה שכן התובע סבל מהפרעה דומה שהשליכה על חייו בכך שזיכתה אותו באפשרות להיבחן בע"פ בתיכון, כפי שהעיד אבי התובע, וגם העובדה שהמערכת האקדמאית העניקה לתובע, כפי שהעיד בעצמו, הקלות בתנאי הבחינות כדי לסיים את לימודיו לאחר התאונה, אינה מלמדת על נזקי התאונה, שכן היה זוכה להקלות אלו גם לולא ארעה התאונה. ב"כ הנתבעת טוען שגם בחוות הדעת של הפסיכולוגית פלמון, עליה סמך פרופ' בנטל, נכתב שהתובע סובל מפער גדול בין התחום המילולי לתחום הביצועי ש"נגרם בשל איטיות פסיכומטרית הפוגמת בביצועיו ומורידה את רמת תפקודו". לטענת הנתבעת, איטיות פסיכומטרית זו היא תיאור כמעט זהה לתיאור שבמסמך האחרון מצה"ל מ16.8.98- ותואמת גם את הדיסגרפיה עליה העידו הוריו. העובדה שהפסיכולוגית נעמי פלמון לא התייחסה לדיסלקציה ולא גילתה אותה מחזקת את המסקנה שאותם סימפטומים של הפרעה מלפני התאונה יוחסו בטעות לתאונה. הנתבעת חולקת על ההחלטה שניתנה בשלב הראיות שלא למנות מומחה בתחום הקוגנטיבי כדי שיקבע הקשר בין השלכות התאונה להפרעה מלפני התאונה על מצבו של התובע כיום - ולכן ראוי לייחס לתאונה מחצית מהנכות הרפואית שקבע פרופ' בנטל, דהיינו 7.5% נכות רפואית נוירופסיכיאטרית. 6. אני סבורה ששיעור הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגי הוא זה שהציע פרופ' בנטל ובשיעור 15%. א. גם אם אתייחס למסמך מהצבא מיום 16.8.98 כראיה ואפילו סבל התובע בעבר מדיסלקציה או דיסגרפיה, לא היה באלה להשפיע על תפקודו המלא והתקין עובר לתאונה. התרשמתי מעדותו הכנה של התובע, מאישיותו החיובית, ומעדותם של הוריו, ואני נותנת אמון מלא בדבריהם, שעד לתאונה היה התובע עצמאי ופעיל וניהל סדר יום עמוס תוך שהוא מחלק את זמנו בין לימודים, עבודה - (צלם של אוניברסיטת חיפה, מציל במועדון ספורט) - ופעילות ציבורית, חברתית והתנדבותית - (מדריך נוער, פורייקט פר"ח, מדריך מדצ"ים והשתתף בתוכנית לנוער שהשתקם מסמים) - ובנוסף עזר במשק אביו ומימן את לימודיו וצרכיו. גם בצבא המשיך למלא תפקידים בנאמנות ובמסירות ושרת תחילה כלוחם בגולני בפורופיל 97, וגם הצבא לא התייחס כמגבלה כלשהי לאבחון במסמך והתובע שובץ ליחידה לוחמת ורק כשסבל משברי הליכה הועבר לחיל המודיעין. עם שחרורו מהצבא החל ללמוד מזרחנות באוניברסיטת חיפה וכשסיים את התואר הראשון החל בלימודי התואר השני במדעי המדינה ובמינהל ציבורי והתמחה בביקורת ציבורית ובביקורת פנים. בשנה הראשונה ללימודי התואר השני סיים את מרבית מטלותיו (80%-90%), התאונה ארעה בתום שנה זו. כמו כן כעולה ממכתבו של ד"ר י.נהון, מנהל הקרן הבינלאומית לחינוך, מיום 22.2.98 (מצורף ל-ת / 2) - החל מ93- / 10 היה התובע עתיד להתחיל לעבוד כעוזר פרלמנטרי של ח"כ ענת מאור, אולם התאונה סכלה אפשרות זו. גם לאחר התאונה וחרף התרחשותה, ביקש התובע להקדים את יציאתו מבית לוינשטיין כדי לחזור ללימודיו ואכן מעת שחרורו מבית לוינשטיין ביום 24.10.93 התחיל בתהליך שיקומי ארוך, ובמקביל סיים את לימודי התואר השני ועבד בעבודות תקופתיות מזדמנות כגון מציל בבריכה בקיבוץ בית-אלפא ואח"כ כאיש שיווק של חברה למוצרי דפוס בעפולה. ב. פרופ' בנטל הסביר בחקירתו הנגדית כי הM.B.D- הוא נזק מוחי מזערי המופיע רק אצל ילדים. נזק זה בא לידי ביטוי בהפרעות התנהגותיות מסוימות כש"תסמונת הדיסלקציה היא ענין בפני עצמו ואינה בתוך הנתונים המתוארים כנזק מוחי מזערי" (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 16-17). בהקשר זה אציין שגם אבי התובע אמר בעדותו שהתובע לא סבל מחוסר ריכוז בתקופה שלפני התאונה והבעיות שלו התבטאו רק בצורת הכתב (עמ' 15 לפרוטוקול ש' 21-23). פרופ' בנטל אמר שלפי הכתוב בדו"ח הסיכום של הטיפול הנפשי מביה"ח לוינשטיין לא נמצאה דיסלקציה אלא ליקויים גרפומוטוריים בביצוע כתיבה. בשלב ההוא של השיקום התכחש התובע להשפעת התאונה על תיפקודו וניסה להשליך את הבעיות ביתפקודו על משהו מעברו (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 5-10). פרופ' בנטל הטיל ספק אם לאור מה שרשום באישור מהצבא (נ / 6) לפיו בשנת 1987 אובחן התובע כסובל מדיסלקציה ומM.B.D- - נעשו לתובע בכלל בדיקות בצה"ל ושיער שרשויות הצבא הסתמכו על מסמכים רפואיים קודמים של קופ"ח. פרופ' בנטל הסביר שאין אפשרות לאבחן אילו בעיות מולדות וקשורות לדיסלקציה או M.B.D, ואלו נגרמו כתוצאה מפגיעתו הקשה בתאונת הדרכים אותה עבר (עמ' 37 לפרוטוקול, ש' 20-25). עוד הבהיר פרופ' בנטל כי גם אם התובע סבל טרם התאונה מדיסלקציה או מדיסגרפיה ואפילו היה יודע על כך במועד הכנת חוות דעתו, "...הדבר לא היה משנה את הממצאים והמסקנות שנקבעו בחוו"ד בקשר אליו. אלא אם היו עובדות...ידוע שהדיסלקטים מסתדרים בחיים טוב מאד, אלא אם היו הוכחות שלא הסתדר, ו..." (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 19-22), ובהמשך חקירתו הוא אומר "הוא שירת במודיעין, גמר תואר ראשון ושני באוניברסיטה כך שקשה מאד להניח שהגורמים האלה של דיסלקציה ודיסגרפיה שידוע מעברו השפיעו באיזושהי צורה על כישוריו לאחר מכן" (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 18-20). לפיכך, הגעתי לכלל דעה שלאור המטלות הרבות שביצע התובע לפני התאונה בתחומים שונים, אופיו העצמאי, רצונו העז והכן להשתקם אחרי התאונה, ועל פי חוות דעתו של פרופ' בנטל שמצאה ביסוס איתן בעדותו בפני, נשללת האפשרות שהדיסלקציה או הדיסגרפיה, שספק אם בכלל אבחנו אצל התובע, השפיעו על מכלול הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה, ונכותו הרפואית הצמיתה המשוקללת הינה בשיעור 31.15%. ג. הנכות התפקודית לטענת התובע יש להעריך את נכותו התפקודית בשיעור של 66% כי לאור עברו הפעיל ועבודתו במספר עבודות במקביל לפני התאונה, לא הצליח לאחר התאונה לבצע עבודה המתאימה לכישוריו. 1. הביטויים התפקודיים של הפגיעה בתחום האורטופדי עליהם מצביע התובע, כפי שעולה מחוות הדעת ומעדויותיהם של אביו, של אמו ושלו: היזקקות לטיפולי פיזיוטרפיה רבים ולניתוח להוצאת הפלטה מברך ימין; הגבלה במרפק הימני בעיקר בחילופי מזג אויר; קושי בפעילות פיזית; הגבלה באחיזה ובפתיחת האצבעות ביד ימין שהיא היד שבאמצעותה הוא כותב; הגבלה בתנועות המרפק הימני ובתנועות כף יד ימין והגבלה בכתיבה ובעבודה עם מחשב, כעולה מתשובותיו של ד"ר רופמן לשאלות ההבהרה מ3.12.96- שצורפו ל-ת / 1. לטענת הנתבעת, הובהר שאף לא אחת מבין הנכויות שנקבעה לתובע מהווה נכות תפקודית. גם ד"ר רופמן הסביר שההגבלה בתנועות כף היד אין בה להשפיע על יכולת העבודה של התובע, והצלקות אינן מהוות נכות תפקודית אלא נכות קוסמטית בלבד ולתובע אחיזה טובה מאד ולא צריכה להיות לו הפרעה (עמ' 29 לפרוטוקול). 2. אכן לא כל שיעור נכותו הרפואית בתחום האורטופדי של התובע מהווים נכות תפקודית. ד"ר רופמן הסביר שעיקר נכותו של התובע קשורה למגבלה במרפק ובאופן מזערי בכף היד. תנועות היד מוגבלות במרפק - המרחק בין שורש כף היד יחסית לכתף שונה מיד שמאל ליד ימין (5 ס"מ לעומת 7 ס"מ). כמו כן הסביר המומחה כי תנועות היד מוגבלות גם בסיבוב היד (פרונציה) - ליד הפגועה אין סיבוב גבי מלא (יד אחת מגיעה מ0- ל90- מעלות והפגועה מ0- ל70- מעלות), כשבתוך כף היד עצמה ההגבלה היא בתנועת האגודל וזה יכול להפריע לכתיבה שבשבילה צריך פרונציה מלאה. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה מ3.12.96- השיב המומחה כי סביר שהתובע מוגבל בכתיבה. לעומת זאת, בעבודה עם מחשב ההגבלה פחות משמעותית כפי שהעידו המומחה והתובע, כשהמומחה גם הבהיר שאין לתובע בעית אחיזה ביד ימין (עמ' 29 לפרוטוקול ועמ' 12 לפרוטוקול בהתאמה). ההגבלה בכתיבה, העובדה שההסתיידות והנזקים המפרקיים ביד ימין עלולים להיות מואצים ביחס לגיל, העובדה שהתובע יזדקק בעתיד לטיפולים פיזיקליים ביד ימין, ובאם תהיה הפרעה כגון כאבים ביד יהיה מקום להוצאת הפלטינות בניתוח, כעולה מתשובותיו של ד"ר רופמן לשאלות ההבהרה מ3.12.96- - כל אלה הם ביטויים לנכות התפקודית שנותרה לתובע בתחום האורטופדי, אם כי, כאמור, לא במלוא שיעור נכותו הרפואית בתחום זה (10%) אלא במחצית משיעור זה - דהיינו בשיעור של 5%. ד. הביטויים התפקודיים של הפגיעה בתחום הנוירולוגי אותה תיאר התובע הם קשיים בתקשורת ובזיכרון פרטים; בלבול וקושי להתבטא; בעיות בקשב, בריכוז ובתהליכי זיכרון; נדודי שינה; פחדים ומצבי חרדה; שינויים קיצוניים במצבי הרוח; אימפולסיביות רבה וקשיים ביכולת האבחנה בין עיקר לטפל ובארגון התפיסתי והויזואלי. תלונותיו של התובע מוצאות ביטוי גם במסמכים הרפואיים, בסיכום מחלה מבי"ח לוינשטיין מ21.10.93-, בפניית מרפאת נפגעי מוח בבי"ח לוינשטין לרופא המטפל מ19.11.95- באישורם של ד"ר רלי בראונשטיין, מומחית בנוירולוגיה מ5.2.95- ומ27.5.96-, במכתב של ד"ר מריו כהן מומחה ברפואה פיזיקלית ושיקום מ19.11.95- (נספח ת / 1) בבדיקת התובע ע"י הפסיכולוגית נ.פלמון (ת / 3), בחוות דעתו של פרופ' בנטל ובעדויותיהם של התובע, אמו ואביו. לטענת הנתבעת אין לתובע מגבלה תפקודית מבחינה נוירולוגית כי גם לאחר התאונה המשיך התובע לשרת במפקדת קצין מודיעין ראשי בקריה בתור מתנדב, סיים תואר שני במועד ואם ניתנו לו הקלות בתחום האקדמיה אלו ניתנו לו גם לפני התאונה עוד בלימודיו בביה"ס בתיכון עקב הדיסלקציה. בנוסף, לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד כמציל ואף החל בעבודה כסוכן מכירות של דברי דפוס והעיד בעצמו שהוא חבר בלשכת המבקרים הפנימיים בתל-אביב ומצפה להתקבל בקרוב לעבודה, ובכל מקרה, אין הוכחה לכך שיש לו בעיות תפקודיות בפועל - התובע לא פוטר או נמנע מלהתקבל לעבודה כלשהי על רקע בעיותיו הנוירולוגיות והוא בעצמו העיד שהוא לא מוצא השלכות לרעה של הנזק מהתאונה על השתלבותו בעבודה (עמ' 17 לפרוטוקול ש' 23). חיזוק נוסף לטענה כי לא נכותו היא זו שמנעה ממנו להשתלב בעבודה בתחום לימודיו מהווה, לטענת הנתבעת, הסברו של התובע לאי עבודתו במשרד רו"ח בבלי-ברוידא, לפיו למרות שפנה למשרד זה בבקשת עבודה, איחר בהגשת המכרז (עמ' 14 לפרוטוקול ש' 27-28). לטענת הנתבעת יש לקבוע לתובע נכות תפקודית כוללת של 5% בגין התאונה, שעל בסיסה יחושבו הפסדיו. 4. שוכנעתי שלתובע מגבלות תפקודיות בתחום הנוירולוגי. העובדה שסיים את לימודי התואר השני לאחר התאונה ושהמשיך לשרת כמתנדב במפקדת קצין מודיעין ראשי תומכות בדעה שהוא לא היה מוכן לקבל את גזירת נכותו והשפעת התאונה על יכולתו וכישוריו ועל אף הקשיים הרבים שניצבו בפניו, השלים את התוכניות שהיו לו קודם לתאונה. כלום יש להביא נתון זה לרעתו? לעיתים יש ותובע שנפצע בתאונת דרכים, מנסה להשיג מתוצאותיה רווח משני ע"י העמדת פנים או הגזמה בולטת. ענינו של התובע - מציג מקרה הפוך, דהיינו, התובע עושה מאמץ להשתקם והשאלה היא האם יש בשיקומו כדי לשלול קיומה של נכות תפקודית? 5. באשר להשתלבות התובע בעבודה בתחום לימודיו - בניגוד לטענת הנתבעת, שוכנעתי כי מיום שסיים את לימודי התואר השני ניסה התובע להשתלב בעבודה, ואף התקבל בחבר בלשכת המבקרים הפנימיים בחודש יולי 1997 (כאמור במסמך מנהלת לשכת המבקרים הפנימיים מ10.7.97- שצורף כנספח ב-ת / 2). כמו כן פנה למשרדי רו"ח והוצעה לו משרה במשטרה, אולם חרף נכונותו הכנה, לא צלחו נסיונותיו בשל מגבלותיו כתוצאה מהתאונה, מקצועו הדורש זריזות מחשבה, ריכוז, ערנות ושאר תכונות שנגרעו ממנו עקב התאונה, כשאפשרות העבודה במשטרה סוכלה מיד עקב הפרופיל הצבאי הנמוך שנקבע לו לאחר התאונה - 31 (עמ' 11-12 לפרוטוקול). מעדותם של התובע, של אלון קוחלני ושל רון רוזן על מצב התעסוקה בתחום לימודיו, נלמד שסביר להניח כי לולא התאונה ומגבלותיו, היה התובע משתלב ולא קיימת בעיה של משרות בתחום זה, ובוגרי המחזור בו למד השתלבו במקצוע. המגמה בתחום הביקורת הפנימית היא יצירת תקנים לעובדים בלשכות מבקרי העיריה ובחברות ציבוריות ועשויה להיות דרישה למשרות פנויות במגזר הציבורי. כמו כן אין להתעלם מהתלות הרבה שפיתח התובע במשפחתו לאחר התאונה בניגוד לעצמאותו הבולטת לפניה, כפי שעולה מעדותם של התובע, של אביו ובעיקר של אמו. לאור הנימוקים שפורטו לעיל, יש להעמיד את נכותו התפקודית של התובע עקב מגבלותיו בתחום הנוירולוגי בשיעור של 15% כשיעור נכותו הרפואית בתחום. לסיכום - יש להעמיד את הנכות התפקודית של התובע על שיעור של 20%. ד. גובה הנזק 1. הפסד השתכרות בעבר ובעתיד - בסיס חישוב הפסדי ההשתכרות במקרה זה התובע הוכיח שבנסיבותיו האישיות פוטנציאל ההשתכרות שלו היה מגיע לפחות לכפל השכר הממוצע במשק. בע"א 90 / 3793 איה זליג נ' מגדל - חב' לביטוח בע"מ, תקדין עליון, כרך 94(1) 819, בעמ' 819-820, נקבע ע"י כב' השופט ד.לוין שאם יש נתונים המצדיקים זאת ניתן להעמיד את בסיס השכר על כפל השכר. "המערערת היתה בת 22 בעת התאונה, אולם כבר אז גילתה יכולת כישרון ורצון עז לבנות את עתידה האישי והכלכלי במסלול של הישגיות. אכן, היא בוגרת תיכון במגמת כלכלת בית, שירתה בצה"ל, הספיקה עד שנפגעה בתאונה לעבור בהצלחה מרובה קורס של סוכני ביטוח ואף לעשות צעדיה הראשונים כסוכנת ביטוח. גם בכך גילתה יכולת בשנה שקדמה לתאונה". במועד התאונה היה התובע בוגר תואר ראשון במזרחנות, ואף סיים את מרבית מטלותיו בלימודי התואר השני במדעי המדינה ובמינהל ציבורי והתמחה בביקורת ציבורית ובביקורת פנים. נוסף, כאמור, כעולה ממכתבו של ד"ר י.נהון מנהל הקרן הבינלאומית לחינוך מ22.2.98- (מצורף ל-ת / 2) - החל מ93- / 10 היה התובע עתיד להתחיל לעבוד כעוזר פרלמנטרי של ח"כ ענת מאור, כך שכבר לפני התאונה השתלב התובע בהצלחה במעגל העבודה בתחום הכשרתו. 2. גם נתוני ההשתכרות במגזר הציבורי והן במגזר הפרטי כפי שתוארו בעדותם של התובע, אלון קוחלני, שלמד עם התובע לאחר התאונה בשנה השניה ללימודיו לתואר שני, ושל רון רוזן, שעוסק בתחום ביקורת הפנים ובעל וותק של 9 שנים, מהווים אמת מידה מהימנה ורלבנטית לקביעת בסיס החישוב של הפסדי ההשתכרות של התובע - באשר לשכר במגזר הציבורי - אלון קוחלני העיד כי עם תום לימודיו החל לעבוד כשכיר בעירית כפר-סבא כמבקר פנימי במשרה חלקית (4-5 שעות ביום) בשכר של 60 ש"ח לשעה. גם אלון קוחלני ורון רוזן העידו שעקב השינויים ברשויות המקומיות והצורך בתקנים בתחום הביקורת, משתכר מבקר פנימי בעל תואר שני כ7,500- ש"ח ברוטו כשכר בסיסי וראשוני. לדבריהם, שכרו של מבקר ראשי הוא 90% משכר מנכ"ל וכדי להיות מבקר ראשי נדרשות מינימום שנתיים ותק בעבודה בביקורת פנימית. באשר לשכר במגזר הפרטי - אלון קוחלני העיד כי לאחר מספר חודשים שעבד כשכיר, החל לעבוד כעצמאי והשתכר בין 30 ל35-$ לשעת ייעוץ לפרוייקט, כשסדר גודל של פרוייקט הוא בממוצע 100 שעות. רון רוזן העיד שהחל לעבוד כעצמאי לאחר ותק של 6 שנים ומשתכר כ60-$ לשעת עבודה, כשהיקף העבודה מסתכלם בסדר גודל של כ120- שעות לחודש. באשר לשכר של שכיר במגזר הפרטי - מעבותם של התובע, של רון רוזן ושל אלון קוחלני עולה ששכר זה נע בין 10,000 ש"ח ל15,000- ש"ח לחודש ברוטו, כשבהתאם למסמך מבר אב יועצים בע"מ מיוני 97 (מצורף ל-ת / 2), שכרו של מבקר מתחיל העובדה כשכיר במגזר הפרטי הוא בסך של כ7,000- ש"ח ברוטו. השכר הממוצע במשק ביום פסה"ד מגיע לסך 6,115 ש"ח ברוטו. כפל השכר 12,230 ש"ח ברוטו. 3. הפסד השתכרות לעבר בהתחשב בכך שעובר לתאונה עבד התובע במספר עבודות שונות, חלקן עונתיות, חלקן מזדמנות, ושכרו השתנה מחודש לחודש לפי מספר העבודות שעבד בהן באותו חודש, כעולה מהמסמכים המצורפים ל-ת / 1 ומעדותו, יש להעמיד את הפסדו החודשי של התובע מיום התאונה 23.7.93 ועד ליום מתן פסה"ד על סך 2,000 ש"ח נטו לחודש. לאחר התאונה, ובתום תקופת שיקומו השתכר באופן מזדמן כשעבד בעבודות תקופתיות כמציל בבריכה שבקיבוץ בית אלפא, וכאיש שיווק במושב דבורה. מינואר 1998 החל לעבוד כאיש שיווק של חב' למוצרי דפוס בעפולה מבלי שצורפה כראיה המלמדת על הכנסתו החודשית מעבודה זו. לפיכך סכום הפסד התשכרותו בעבר מיולי 1993 ועד מאי 1999 עומד על: 70 חודשים X 2,000 ש"ח = 140,000 ש"ח לסכום זה יש להוסיף ריבית כחוק מאמצע התקופה. 4. הפסד השתכרות לעתיד בגלל אורך התקופה הצפויה בעתיד והסיכוי שהתובע ישתלב בתחום ביקורת הפנים, תשמש נכותו התפקודית עד גיל 70 בשיעור 20% מדד להפסדיו בעתיד, למרות שהפסדיו בפועל בשנים עברו עלו על שיעור נכותו הרפואית. החישוב יעשה עד גיל 70 בהנחה שמרבית התקופה יהיה עצמאי. כפל השכר הממוצע במשק 12,230 ש"ח ברוטו ובניכוי 24.88% מס הכנסה X 20%= 274.73 X 20% X 9,187.75 = 504,843 ש"ח 5. הפסד פנסיה אין לפצות את התובע בגין ראש נזק זה כי בקביעת הפסד השתכרותו בעתיד לפי כפל השכר הממוצע במשק, התחשבתי באפשרות שיהיה עצמאי ולכן סביר שלא יהיה לו הפסד פנסיה המחושב לשכיר. 6. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד מעדותם של התובע והוריו עולה שבתקופת האשפוז סעדו אותו הוריו יומם ולילה והעניקו לו תמיכה מקסימלית. לפי האישור מביה"ח לוינשטיין מ23.3.93- (מצורף ל-ת / 1), חלק מהתהליך השיקומי של התובע כלל ביקורי משפחה בתדירות גבוהה - דבר שהקנה לו ביטחון. גם מאז שחזר לביתו המשיכו הוריו לתמוך בו ולסעוד אותו מספר רב של שעות ביממה מבלי לשכור עזרה, כשמספר השעות ירד בהדרגה ככל שחלף הזמן ומצבו הוטב. לפי עדותו של האב בחודשים יולי-אוגוסט שלאחר התאונה הוא לא הפסיד משכורתו כמורה לביולוגיה ואח"כ עבד בחצי משרה, ולפי עדותה של האם היא הפסידה את משכורת חודש אוגוסט. יחד עם זאת, העזרה והסיעוד שהעניקו לתובע היו הרבה מעבר למחויבות הנדרשת מהורה לילד בגילו של התובע ויש לפצותם על כך. הסכום יקבע על פי אמדנא בתהחשב גם בצרכיו העתידיים לפי נכותו. באשר לנזקים שנגרמו למשק החקלאי של המשפחה לפרדס וללול העופות - הדברים לא פורטו בכתב התביעה והם בגדר הרחבת חזית. עזרת צד ג' בעבר ובעתיד בסך של 75,000 ש"ח 7. הוצאות רפואיות ונסיעות בעבר ובעתיד בעקבות התאונה נזקק התובע לטיפולים רבים הכרוכים בהוצאות רפואיות, נסיעות ונלוות, שעל חלקן אף הציג קבלות. טיפוליו הרפואיים בעתיד מכוסים לפי סל הבריאות. לפיכך יש להעמיד ראש נזק זה על סך גלובלי של 15,000 ש"ח 8. כאב וסבל עקב מחלוקת בין הצדדים לענין מספר ימי האשפוז, עולה כי מדובר ב95- ימי אשפוז, ולפיכך בהתחשב בנכותו הרפואית של התובע בשיעור של 31.15%, סך של 80,919 ש"ח 9. תשלומים תכופים הצדדים חלוקים ביניהם באשר לגובה ראש נזק זה ובאשר לאופן חישובו. בהנחה שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לפירוט התשלומים התכופים המופיע בסיכומי הנתבעת, עומד הסכום כולל ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק על סך של 89,889 ש"ח 10. סיכום הפסד השתכרות לעבר (סעיף ד.3 לפסה"ד) 140,000 ש"ח יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה. הפסד השתכרות לעתיד (סעיף ד.4 לפסה"ד) 504,843 ש"ח עזרת צד ג' בעבר ובעתיד (סעיף ד.6 לפסה"ד) 75,000 ש"ח הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד (סעיף ד.7 לפסה"ד) 15,000 ש"ח כאב וסבל (סעיף ד.8 לפסה"ד) 80,919 ש"ח סה"כ 815,762 ש"ח תשלומים תכופים (סעיף ד.9 לפסה"ד) 89,889 ש"ח סה"כ 725,873 ש"ח 11. אי לכך אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 725,873 ש"ח. בנוסף תישא הנתבעת בסכום שיתקבל בחישוב הריבית בגין הפיצוי של הפסד השתכרות בעבר. כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, מהסכום הכולל, לפני ניכוי תשלומים תכופים. הסכומים כולם ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.6.99 ועד לתשלום בפועל. נכותנוירולוגיהתאונת דרכים