קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סכסוך קיבוצי ועד עובדי מערכת בתי המשפט: .Iההליך .1בפני בית-דין זה ערעור על החלטה של בית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הראשי הרניב; נציגי ציבור - ה"ה מישורי ושן; תב"ע מג/3-4) בהליך על-פי בקשת צד לסכסוך קיבוצי. בהחלטה נאמר כי בית-הדין נעתר לבקשת המדינה וקובע, כי "בית-הדין לא ייכנס לדיון לגופו של העניין בהליך העיקרי שהוגש על-ידי העובדים כל עוד שהעובדים בבית-המשפט לא ישובו לעבודה תקינה ומלאה ללא כל סייג ושיור". .2העובדות הצריכות לערעור, כעולה מהנתונים שבתיק בית-הדין האזורי, הם: א) בבית-הדין האזורי בירושלים התקיים דיון בסכסוך קיבוצי שבין הצדדים לערעור זה. הדיון האמור הסתיים בהסכם בין הצדדים ולהסכם ניתן ביום 7.6.1982תוקף של פסק-דין (להלן - ההסכם). ההסכם צורף לבקשה שפתחה בהליך דנן (להלן - נספח א'); ב) בעקבות ההסכם התנהל משא-ומתן בין הצדדים, עת הפגישה האחרונה היתה ביום 18.8.1982; ג) החל מראשית חודש ספטמבר 1982נוקטים עובדי בתי-המשפט או מרביתם עיצומים שהממשלה ראתה אותם כשביתה; ד) ביום 8.9.1982הגישו המערערים לבית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו "בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי". ביום 12.9.1982התקיים דיון מוקדם בביתהדין האזורי ובמהלכו נעתר בית-הדין לבקשה לאפשר הגשת בקשה מתוקנת; ה) ביום 21.9.1982הוגשה בקשה מתוקנת, ובה עתירות אלה: ".1 להצהיר כי נספח 'א' מחייב את הצדדים לכל דבר ועניין הן ביחסים ביניהם והן ביחס ל'עובדי בתי-המשפט' ולכל אחד מהם. .2 להצהיר כי נספח 'א' חל על 'עובדי בתי-המשפט', באשר הם ועל כל אחד ואחד מהם וכי תוצאות המשא-ומתן לגבי 'הפיצוי ההולם' ל'עובדי בתי-המשפט' בעקבות נספח 'א' כפי שבאו לידי ביטוי בנספח 'ג' חלות על עובדי בתי-המשפט ללא יוצא מן הכלל. .3 להצהיר כי בהימנעה מלהגיע לידי הסדר מיוחד 'כפיצוי הולם' ל'עובדי בתי-המשפט' ללא יוצא מן הכלל מפרה המשיבה פסק-דין ו/או הסדר קיבוצי ו/או הסכם מחייב אחר". העתק אותה בקשה נמסר ישירות לבא-כוח המדינה; ו) ביום 29.9.1982הוגשה בשם המדינה "בקשה מקדמית בדיון בסכסוך קיבוצי", ובה עתירות אלה: " .1לדחות את הבקשה בתיק מג/3- 4על הסף. .2 לחלופין: להימנע מלברר את הבקשה בתיק מג/3- 4כל עוד לא שבו העובדים לעבודה תקינה ומלאה. .3 לחלופי חלופין: לחייב את העובדים לשוב לעבודה ולברר את הבקשה בתיק מג/3-4"; ז) ביום 3.10.1982התקיים דיון "בבקשה המקדמית"; ח) ביום 3.10.1982נתן בית-הדין האזורי את ההחלטה נשוא הערעור ובה נאמר בין השאר: " .4אין נפקא מינה להכרעה בשאלה העומדת לפנינו אם השביתה היא כדין או שהשביתה היא בלתי-מוגנת כטענת המדינה. לא זכור לבית-הדין, וקשה למצוא גם דוגמה לכך בעולם הנאור, שארגון עובדים יציג ובמיוחד ארגון עובדים כולל כמו ההסתדרות הכללית תכריז על שביתה למימוש זכות מוקנית ובו-זמנית תפנה לבית-הדין להשגת אותה זכות. .5 מקבלים אנו את טענת בא-כוח המדנה כי אם ניתן את ידינו לנוהג כזה הרי שלא היה צורך בכלל בהקמת מערכת בתי-הדין לעבודה כמערכת שיפוטית נפרדת ובהרכב מיוחד עם נציגי ציבור מטעם העובדים והמעבידים. יתר על כן נוהג כזה אם ישתרש פירושו שמערכת בתי-הדין לעבודה היא מיותרת ואין בה צורך. .6 בית-הדין חייב להיות חופשי מכל לחץ בעת שהוא דן בעניין המובא בפניו ולא כל שכן כאשר מדובר בסכסוך קיבוצי. אין להעלות על הדעת שבית-הדין ידון במימוש זכות של עובדים כאשר בו-זמנית נוקטים העובדים בצעדים של מאבק מקצועי ממשי - דהיינו שביתה שמביאה לשיבוש חמור של המערכת השיפוטית שהיא אחת משלושת הזרועות של סדרי השלטון במדינה מתוקנת". בית-הדין האזורי לא נערת לבקשה למחוק על הסף את "בקשת צד לדיון בסכסוך קיבוצי" והחליט כאמור בסעיף 1לעיל. .3עיקר הטענות שהועלו בערעור בשם המערערים הן: א) בית-הדין האזורי פגע בזכות יסוד של כל אדם שעניינו יתברר בבית-משפט ושיפסקו בו; ב) בבית-הדין האזורי לא היתה כל בקשה לעניין השביתה; ג) עצם הבקשה המקדמית והעתירה למחיקה על הסף היו בגדר שימוש לרעה בהליך שיפוטי כדי להימנע מדיון לגופו; ד) אם רצו המשיבים לגרום לכך שהשביתה תיפסק ויחזרו לעבודה תקינה - הדרך הנכונה היתה הגשת בקשה לצו מניעה לבית-הדין האזורי; ה) בית-הדין לעבודה קם אמנם כדי להיות מסגרת לדיון משפטי בסכסוכי עבודה, אך אין הוא אוסר מיזמתו הוא שבית המתקיימת במקביל להליך שיפוטי; שביתה כזאת לא אסר כל חוק אחר (דברי הכנסת, [1], כרך 50, ע' 400ודברי הכנסת, [2], כרך 52, ע' 2046); ו) החשש ששימש להחלטה נשוא הערעור, כי השביתה תהווה לחץ על בית-הדין, אין לו יסוד. .4עיקר הטענות שהועלו בשם המדינה נסובו על אותם הנימוקים שהושמעו בשם המשיבה בבית-הדין האזורי והם: א) לבית-הדין הסמכות "למחוק על הסף" תביעה על אף העובדה שסמכות זאת אינה נזכרת בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי; ב) שביתה והליך שיפוטי במהלך השביתה אינם מתיישבים והדבר יפגע ביוקרתו של בית-הדין לעבודה; ג) עצם השביתה אכן מהווה לחץ על בית-הדין; ד) לא הוגשה בקשה לצו שיאסור את השביתה או שימנע זמנית המשך השביתה מאחר שסברו שאין צורך בבקשה כזאת, כי מעצם הבקשה המקדמית השתמע הדבר. .Iiפסק-דין .1עם ראשית הדיון בערעור, ובתגובה לשאלות בית-הדין, הצהירו הפרקליטים אשר ייצגו את המערערים, כי פסק-דין סופי בהליך שבו מדובר, יכבדו המערערים והעובדים כך שיראו את הסכסוך כגמור ויחזרו לעבודה סדירה ותקינה. לדברים אלה בא סייג אשר אמר, כי אותה התחייבות לא צריכה להתפרש כהתחייבות להימנע מ"סכסוך כלכלי בעתיד" אם יתעורר. מדובר בסכסוך עתידי לאחר תום תוקפו של הסכם הקיבוצי הנוכחי. דברים ברוח זאת הצהיר מר לוי שמואל יו"ר ועד העובדים הארצי, אשר אמר כי לאחר פסק-דין סופו יחזרו לעבודה תקינה. באותו שלב הודיעו הפרקליטים שייצגו את המערערים כי את העתירה אשר בבקשה בבית-הדין האזורי מעמידים הם על פירוש ויישום של נספח א' לבקשה והוסכם על-ידי שני הצדדים כי הסכסוך הוא סכסוך משפטי שעניינו פירוש הסכם (נספח א'). .2עד שנדון בנימוקים ששימשו להחלטה נשוא הערעור, טוב לציין שתי עובדות מהמנויות בסעיף 2שבחלק iלעיל. העובדה האחת היא, שהמשא-ומתן בין הצדדים הסתיים ביום .18.8.1982לא היתה כל מניעה לכך שהמדינה, כמעבידה אשר סברה כי בהצעותיה מקיימת היא אחרי המוסכם (נספח א'), לא תפנה מיזמתה היא לבית-הדין האזורי בבקשה לפסק-דין שיפרש את המסמך. דרך זאת מקובלת ביחסי עבודה קיבוציים ויש ואפילו מנצלים את האפשרות של "בקשה משותפת" כאשר בתקנות סדר הדין בסכסוך קיבוצי. יחסי עבודה קיבוציים והליכים משפטיים במסגרתם אינם דומים ליחסים בין שני סוחרים, שבהם ידו של הפותח בהליך יכול ותהיה על התחתונה, ובכלל לא אכפת לו לקיים את הכלל שב אל תעשה עד אשר השני יתבע אותך. העובדה השניה היא, שתחל מספטמבר התקיימה שביתה, ועד לפתיחת ההליך על-פי בקשת העובדים לא ניצלה המדינה את הדרך הלגיטימית של פניה לבית-הדין בעתירה שיצווה על הפסקת השביתה - וזה כאשר מערכת בתי-המשפט כבר סבלה מהשביתה. .3אשר לדרך שבה בחרו - "הגשת בקשה מקדמות בדיון בסכסוך קיבוצי", יש להדגיש שלא בכדי הותקנו תקנות בדבר סדר דין בסכסוך קיבוצי. הן הותקנו כפי שהותקנו מתוך מודעות לצרכים המיוחדים שבהליך בסכסוך קיבוצי. עיון באותן תקנות כשלמות מלמד על מטרה אחת והיא: דיון מהיר, רצוף ובעיקר דיון לגופו של עניין. תקנות אלה הן הן המחייבות בדיון בסכסוך קיבוצי. הן ולא אחרות. יחד עם זאת ברור, שאין באותן התקנות תשובה לכל מצב אפשרי, ועדיין נותר סעיף 33לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- .1969אותו סעיף מאפשר לנהוג "בכל עניין של סדר דין שאין עליו הוראה בחוק או בתקנות" בדרך הנראית לבית-הדין טובה ביותר לעשיית משפט צדק. דרך סעיף זה שבחוק בית-הדין לעבודה אין לייבא את המוסד של "דחיה על הסף", באשר יש באותו מוסד יותר מדי מהמהות הנוגדת דרך טיפול נאות בסכסוכים קיבוציים. האמור מכוון למחיקה על הסף או לדחיה על הסף במשמעות הטכנית הידועה בסדר דין אזרחי כללי. אין האמור מונע, במסגרת "תשובה" לפי תקנה 10לתקנות בית-הדין לעבודה (סדר הדין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט-1969, שחייבים להגישה תוך 10ימים - אך רצוי להגישה קודם לכן - להעלות טענות שונות ובית-הדין ישקול, אם לפסוק בהן בשלב מוקדם של הדיון, כך שלא יהיה צורך לדון ולפסוק ביתר. אגב, ספק רב אם הטענות שהועלו יכלו לשמש עילה למחיקת כתב תביעה על הסף או לדחיה על הסף מטעמים כאמור בתקנות 36ו- 37לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט-.1969 ולגופו של עניין - עניין דחיה או מחיקה על הסף של הליך בסכסוך קיבוצי: המצוי ביחסי עבודה יאמר, שאותה דרך אינה נאותה, אינה טובה ואינה מועילה. סכסוך קיבוצי צריך שיטפלו בו, צריך שהוא ישמש נושא למשא-ומתן ובשלב סופי צריך שיפסקו בו לכאן או לכאן. בסכסוך ש"מחקת על הסף", לא עשית דבר - הוא יצוף בהזדמנות ראשונה ואולי בצורה חריפה יותר. אין זה כדוד שאפשר לגלגל "תחת השטיח" כך שבמשך הזמן יתגלגל בשקט החוצה. זהו מרצע שאם תטמינו תחת השטיח יבצבץ ממנו ובסופו של דבר יצא החוצה ואולי אף יגרום חור בשטיח. .4בדין לא קיבל בית-הדין האזורי את העתירה למחיקה או לדחיה על הסף. מכאן להחלטה נשוא הערעור ונימוקיה. אין ספק שבתי-הדין לעבודה הוקמו וקיימים על מנת לשמש כלי ליישוב סכסוכי עבודה "משפטיים" בדרך המתיישבת עם שלטון החוק - בדרך פסיקה. ואכן, במספר הולך וגדל של סכסוכי עבודה קיבוציים משפטיים, מזדקקים לבתי-הדין, ויצוין כי ההזדקקות היא של שני הצדדים ליחסי העבודה הקיבוציים. בכך ממצים את הסיסמה שהושמעה בשעתו - "שפיטה בקום שביתה". איש לא התכוון באותה סיסמה לכל שביתה, אלא לשביתה בסכסוך משפטי בלבד, ואיש לא התכוון שבעקבות אותה סיסמא יבוא איסור של שביתות בנושא משפטי (דברי הכנסת, [1], כרך 50, ע' 400ודברי הכנסת, [2], כרך 52, ע' 2046). .5באמור אין כדי לעודד המשך שביתות במהלך הליכים משפטיים. אלא מאי? גם תוצאה רצויה וטובה, יש להשיג בדרכים הקבועות לכך בחוק והמתיישבות עם עיקרי משפט. משרוצים למנוע שביתה - ואין אנו נדרשים לשאלה, אם עצם ההליך המשפטי יכול לשמש למניעת שביתה, וזה בצריך עיון - יש לפעול בדרך הישירה ולא לסמוך על תוצאות עקיפות. יש להגיש בקשה שעניינה השביתה עצמה - היינו, מניעת השביתה כליל או זמנית. בקשה כזאת לא הוגשה לבית-הדין האזורי ולא היתה כל מניעה שבבקשה זו, לו היתה מוגשת, היה בית-הדין מקדים את הדיון בה במסגרת ההליך שלפניו. .6נוסיף ונדגיש גם זאת. אין לפנינו מקרה שבו פותחים בהליך המשפטי ובמהלכו פותחים בשביתה. בענייננו שבתו העובדים שבוע ולאחר מכן הוגשה הבקשה שפתחה בהליך המשפטי. .7אם נסתכל על הבעיה לאור ההחלטה נשוא הערעור - נוצר מצב שבו לא פגעו למעשה בשביתה. אלא פגעו בהליך המשפטי; לא אסרו את השביתה, וזאת לא יכלו לעשות בהעדר בקשה, אלא סגרו את דלתות בית-המשפט בפני מי שמימש זכותו להכרעה משפטית. ההחלטה נשוא הערעור אומרת אמנם, שבית-הדין "לא ייכנס לדיון לגופו של עניין בהליך העיקרי", אך למעשה נסגרה הדלת של בית-הדין כל עוד לא יקוים תנאי - שלא מצאנו עילה חוקית לקביעתו - הפסקת השביתה בהעדר בקשה כי תופסק, ובהעדר כל נתונים מוכחים על מהותה של השביתה. .8הנזק השני ששימש להחלטה נשוא הערעור הוא ההכרח להבטיח שבית-הדין יהיה "חופשי מכל לחץ בעת שהוא דן בעניין המובא בפניו ולא כל שכן כאשר מדובר בסכסוך קיבוצי". אמנם נכון הכלל, שאין בית-משפט דן בלחץ איומים - sub terrore- אך אין להעלות על הדעת שבית-הדין לעבודה יושפע מהעובדה שהעותרים בפניו או הצד השני מקיימים שביתה. .9התוצאה היא, שדין הערעור להתקבל כך, שהעניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שידון בהליך שבפניו, לגופו של עניין, עת העתירה היא כפי שהצהירו עליה באי-כוח המערערים במהלך ערעור זה (סעיף 1להליך). למותר להוסיף שההצהרות בקטע הראשון שבסעיף הנ"ל יצרו מצב חדש וכי אפשרי הדבר שאילו הוצהר כאמור, בעת הדיון בבית-הדין האזורי, היה בית-הדין פוסק אחרת משפסק. יש להניח שבית-הדין האזורי ישקוד על זירוז הדיון כפי שעשה עד השלב שבו הוגשה "הבקשה המקדמית", שבעקבותיה באה ההחלטה נשוא הערעור. יש להניח כמו כן, שאם תוגש בקשה לצו למניעת השביתה, יקדים את הדיון באותה בקשה. מכל מקום, יש לצפות שבית-הדין ינהג כפי שנוהגים תמיד במקרים כאלה: יעשה למען שכנע להפסיק את השביתה - ונסיונו של בית-דין זה מוכיח שמצליחים בכך. אין צו להוצאות.מערכת בתי המשפטסכסוך קיבוציועד עובדיםהסכם קיבוציסכסוך