ערעור מעסיק על גובה פיצויי פיטורים

עיקר טענתו של פרקליטו של המנהל בבית-הדין האזורי היתה, שיש להתעלם מהכינוי שנתנו ל"תשלום הנוסף" ולראותו לכל דבר כחלק מהשכר המשמש כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. כנגד זה טען פרקליטה של "מקורות", כי "התשלום הנוסף" מהווה, לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, "תוספת", ובתור שכזה אין לכלול אותו בשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים, אלא אם נכלל במפורש במסגרת התוספות המנויות בתקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שיש לראותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964כן טען "לפשרה" כאמור בסעיף 29 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- .1963 קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור מעסיק על גובה פיצויי פיטורים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופט הבר, נציגי ציבור ה"ה הולנדר וקליין; תב"ע לט/50-3) התבררה תובענה של המשיב (להלן - "מקורות") בעתירה, בין השאר, לחייב את "מקורות" בתשלום יתרת פיצויי פיטורים. בית-הדין האזורי פסק כפי שעתר המנהל, ומכאן הערעור של "מקורות". .2להלן העובדות הצריכות לעניין, על-פי פסק-הדין שבערעור וכעולה מחומר הראיות שבתיק: א) המשיב היה המנהל הכללי של "מקורות"; ב) ביום 9.10.1977נחתם הסכם בין "מקורות" לבין המנהל (להלן - ההסכם), שהסעיפים הרלבנטיים שבו מובאים בסעיף 3שלהלן; ג) בחודש מרץ 1977החליטה "מקורות" לשלם לעובדים הקבועים בחברה, בדירוג מינהלי, מנהלים, מהנדסים, הנדסאים ומשפטנים שאינם מקבלים "שכר עידוד" במתכונת אחרת - "מקדמה על חשבון שכר עידוד" (להלן "התשלום הנוסף"); ד) "התשלום הנוסף" היה בשיעור של % 6מהשכר המשולב, אך בחישובו הובא בחשבון גם תשלום בעד שעות נוספות. "התשלום הנוסף" שולם גם בעד ימי העדרות מהעבודה בתשלום, בעד ימי חופשה, ימי מחלה ושירות מילואים. "התשלום הנוסף" נכלל ברכיבי השכר שבגינם הפרישה החברה לקרן פנסיה; ה) "התשלום הנוסף" שעליו הוחלט כאמור בחודש מרץ 1977, שולם למפרע החל מיום 1.4.1976; ו) למנהל שולם "התשלום הנוסף" בעד כל פרק הזמן שמהיום שבו הוחלט בתשלום ועד ליום פרישתו מעבודה; ז) לא טענו כי מאז החלו ב"תשלום הנוסף" ועד לדיון בערעור הונהג "שכר עידוד" לעובדים, כולל המנהל, שלהם שולם ה"תשלום הנוסף", ולא טענו שאיש מהעובדים שקיבלו את "המקדמה" נדרש להחזירה, או שהפסיקו לשלמה אחרי שהמנהל פרש מעבודתו; ח) עם פרישתו של המנהל מעבודה, שולמו לו פיצויי פיטורים, אך בחישוב הסכום לא הובא בחשבון "התשלום הנוסף". .3להלן הסעיפים הרלבנטיים בהסכם: " 2(א) תאריך לידתו של קריב הוא 3.8.1920והוא עובד ב'מקורות' מיום .19.9.1949ערב חתימת הסכם זה היה קריב זכאי למשכורת אחרונה ב'מקורות' כהגדרתה בס"ק (ה) לסעיף זה. (ב) המשכורת האחרונה משמע - משכורת עבור שעות עבודה רגילות בהתאם להסכם השכר הנוכחי על מרכיביו שיש לקריב עם 'מקורות' ללא תשלומים בעד שעות נוספות, פרמיות ותשלומים נילווים אחרים. 10(א) 'מקורות' תשלם לקריב פיצויי פיטורים על בסיס משכורתו האחרונה כהגדרתה בסעיף 2(א) להסכם ובתוספת בשיעור התמורה ל- 25שעות נוספות למשכורת זו. חישוב התמורה ל- 25שעות נוספות אלה היה לפי % 125שכר לכל שעה נוספת. (ב) פיצויי הפיטורים שישולמו כאמור לקריב יהיו בשיעור השווה למכפלה של בסיס פיצויי הפיטורים כמפורט בס"ק (א) לסעיף זה כפול שנות עבודתו ב'מקורות' מיום 19.9.1949ועד יום .7.10.1977 (ג) מסכום פיצויי הפיטורים כאמור ינוכו הסכומים שהפרישה 'מקורות' לקופת הפנסיה על חשבון צבירת פיצויי פיטורים לקריב כדלקמן: (1) לתשלום פדיון ימי חופשה וחלף הודעה מוקדמת כמפורט בהסכם זה. (2) לשנות עבודתו ב'מקורות' מיום 19.9.1949עד .7.10.1977 (3) היוון של % 6מסה"כ ההפרשות לקופת הפנסיה שתבצע קופת הגמל כאמור בסעיף 7(א) להסכם זה. .15זולת האמור בהסכם זה, קריב לא יהיה זכאי לכל סכום שהוא מאת 'מקורות' ו/או מבנותיה והוא מוותר בזה על כל זכות שכזו בין אם עמדו לו ובין אם לא. כמו כן, לא יציג קריב כל דרישה ו/או תביעה נגד 'מקורות' ו/או החברות-הבנות שלה ו/או עובדיהן ו/או מי מטעמן בכל הקשור והנובע מעבודתו ב'מקורות' עד למועד סיום עבודתו בה. .16האמור בסעיף 15להסכם זה מהווה גם פשרה והודאת סילוקין לעניין פיצויי פיטורים בהתאם לסעיף 29לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963". .4תביעתו של המנהל היתה, בין השאר, להשלמת פיצויי הפיטורים עקב הכללת "התשלום הנוסף" בשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. כן תבע המנהל בכתב תביעה מתוקן, הפרשי הצמדה וריבית על יתרת פיצוי הפיטורים. .5עיקר טענתו של פרקליטו של המנהל בבית-הדין האזורי היתה, שיש להתעלם מהכינוי שנתנו ל"תשלום הנוסף" ולראותו לכל דבר כחלק מהשכר המשמש כבסיס לחישוב פיצויי פיטורים. כנגד זה טען פרקליטה של "מקורות", כי "התשלום הנוסף" מהווה, לאור המבחנים שנקבעו בפסיקה, "תוספת", ובתור שכזה אין לכלול אותו בשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים, אלא אם נכלל במפורש במסגרת התוספות המנויות בתקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שיש לראותה כפיטורים), תשכ"ד- 1964(להלן - תקנות פיצויי פיטורים). כן טען "לפשרה" כאמור בסעיף 29לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- .1963 .6בפסק-הדין שבערעור דחה בית-הדין האזורי עתירה של המנהל לשכר עבודה עבור פרק הזמן מיום 11.11.1977עד 3.7.1978, אך קיבל את העתירה שעניינה שכר עבודה עבור פרק הזמן 6.10.1977-11.11.1977, את העתירה להפרשי שכר עבודה ( 500ל"י לחודש) עבור פרק הזמן מינואר 1976עד אוקטובר 1977ואת העתירה להפרשי פיצויי פיטורים כאמור בסעיף 4לעיל. .7לעניין הכללת "התשלום הנוסף" בשכר המשמש בסיס לחישוב פיצויי פיטורים - קבע בית-הדין האזורי, כי "על-פי כל הנסיבות - תשלום בפועל לכמעט כל עובדי הנתבעת במשך תקופה ארוכה, ללא התניה בפועל, בפעולה, מאמץ, תכונה כלשהי מצידם וכדומה - היתה זו תוספת לשכר היסוד מוסווית כ'שכר עידוד', ולכן שכר לכל דבר". ואשר לטענת פשרה והשתק - אמר בית-הדין: "התובע, בחתמו, בין היתר, על סעיף הוויתור (סעיף 15להסכם) לא ויתר על סכום כלשהו ולא על מרכיב כלשהו בחישוב פיצויי הפיטורים שלו מעבר למה שנקבע בהסכם. גם סעיף 16בהסכם הפרישה, בו מדובר על 'פשרה והודעת סילוקין לעניין פיצויי פיטורין', אין בו כל נפקות לענייננו, כי הצדדים לא התפשרו על חל סכום של פיצויי פיטורים, לא על מרכיביו, לא היו כל סילוקין ולכן לא יכלה להיות הודאת סילוקין. ההסכם היה ונשאר פתוח לפירוש המונח 'משכורת' שבסעיף 2ב) בו, ואנו מפרשים אותו כמפורט לעיל". .8בערעור ויתר הפרקליט של "מקורות" על טענתו נגד החיוב בהפרשי שכר בסך 500ל"י לחודש כאמור בסעיף 6לעיל, וייאמר מייד שטוב עשה הפרקליט שוויתר על הטענה. אשר לחיוב ביתרת פיצויי פיטורים, חזר למעשה הפרקליט המלומד על טענותיו בבית-הדין האזורי. .Iiפסק-דין .1הלכה פסוקה היא שלא השם אשר נותנים לתשלום יקבע את מהותו, בהקשר לזכות המוקנית בחוק - זכות שאין להתנות עליה. ההלכה נקבעה כבר בדב"ע לג/61-3 (מכבסת ברג בע"מ - יוסף חדד; לא פורסם) שצוטט בהרחבה בדב"ע לה/100-3, [1] (בע' 414) וסוכמה לאחרונה בדב"ע מב/44-3, [2]. בענייננו, אף לא הצליחו לתת שם שיהיה בו כדי לשמש תירוץ. התיבה "מקדמה" בתור שכזאת אינה אומרת דבר. אשר יקבע הוא התשלום שהסכום משמש לו מקדמה: מקדמה על חשבון דמי חופשה שנתית דינה כדמי חופשה שנתית, מקדמה על חשבון תוספת ותק דינה כתוספת ותק, מקדמה על חשבון השכר המשולב דינה כדין השכר המשולב, ומקדמה על חשבון "שכר עידוד" או על חשבון פרמיה - דינה כ"שכר עידוד או פרמיה". המלים "שכר עידוד" או "פרמיה" - יכול ובהתקיים תנאים מסוימים יתארו "תוספת" ולא חלק מהשכר המשמש לחישוב פיצויי פיטורים במסגרת המתחייבת מתקנה 1לתקנות פיצויי פיטורים; אף כאן לא השם יקבע, אלא המהות. כך, למשל, קבע בית-הדין בדב"ע לג/61- 3(לא פורסם) שעצם העובדה שבתלוש המשכורת כונה תשלום מסוים בשם פרמיה, עדיין לא קבעה כי אכן מדובר ברכיב שכר שאין להביאו בחשבון לעניין פיצויי פיטורים. .2נחזור לענייננו. ממערכת העובדות כשלמות עולה, כי היה והיה יסוד לביתהדין האזורי לקבוע. כי התשלום שבו מדובר היה הגדלה של שכר היסוד, "מוסווית כשכר עידוד". למסקנה זאת מגיעים על-פי אלה: א) התשלום הנוסף לא חייב את המנהל לפעול אחרת או למלא את תפקידו אחרת מאשר פעל ומילא את תפקידו לפני התשלום וללא התשלום; ב) הסכום שולם כפונקציה של "השכר המשולב" ולא כפונקציה של מאזן או תוצאת הפעילות של "מקורות"; ג) "מקורות" לא ציפתה לדבר מהמנהל בעקבות התשלום הנוסף, ואם ב"פרמיה קבוצתית" מדובר - לא טענו ולא הוכיחו דבר הצריך לפרמיה קבוצתית; ד) לא טענו, ומכל שכן לא הוכיחו, כי ב"מקדמה" מדובר. עצם המושג של מקדמה מחייב כי תהא על חשבון דבר מוגדר ומותנה באותו דבר, כך שאם לא יקום התנאי - תוחזר המקדמה. עד הדיון בערעור לא קרה דבר שיהפוך את התשלום לפרמיה, בין קבוצתית ובין אינדיבידואלית; ה) העובדה שהתשלום הנוסף נכלל במרכיבי השכר המשמש להפרשות לקרן פנסיה, אף היא אינה חסרת משמעות. נוסיף גם כי אין מקום לטענה, שאין לכלול את מרכיב "התשלום הנוסף" בחישוב פיצויי הפיטורים, משום שב"כור" אין כוללים רכיב זה. הטענה בוססה על חוזר מיום 11.11.1977, בו נאמר: "תיבדק השאלה אם וכיצד נכללת המקדמה % 6על חשבון שכר עידוד בחישוב פיצויי פיטורים ב"כור". במידה והמקדמה נכללת בחישוב - תנהג גם "מקורות" בהתאם לגבי עובדים שיפרשו אחרי 1.11.1977". למרות ש"כור" לא נהגה לכלול תשלום "שכר עידוד" או פרמיה בחישוב פיצויי פיטורים, פסק בית-דין זה בדב"ע שם/132- 3(כור מתכת בע"מ מפעלי סיבית - פלנר רוברט; לא פורסם) כי "פרמיה" ששולמה על-ידי "כור" - תיכלל בחישוב פיצויי הפיטורים. לכן, אין, באמור, מקום לטענה בדבר הנעשה ב"כור". .3בכל אלה יש להצדיק את מסקנתו של בית-הדין האזורי, כי למעשה הגדילו את השכר המשולב ב-%.6 ייתכן שמטעמים אשר עם "מקורות", ובשל מגבלות של גורמי חוץ, לא ראתה "מקורות" לאפשרי להגדיל את השכר תוך "קריאת הילד בשמו". דרך זאת - ספק אם יתערב בה בית-הדין עת מדובר בזכויות חוזיות גרידא, אך לא יוכל בית-הדין ליתן לה גושפנקה עת מדובר בזכויות מכוח החוק, זכויות שאין להתנות עליהן. לאחר שנות פסיקה בכיוון זה, הגיעה העת שהנוגעים בדבר ילמדו, כי הגדלת שכר היסוד במסווה של "תוספת" - גוררת אחריה גם פיצויי פיטורים. בענייננו: % 6"מקדמת שכר עידוד", אם הסכום מובא בחשבון פיצויי פיטורים (%8) פירושה המעשי הוא, מבחינת יציאות עבודה, לא % 6אלא % .6.54כשעומדים על הגדלת יציאות עבודה ב-% 6בלבד יוכלו להשיג זאת על-ידי כך שיגדילו את הסכום המשתלם ב-%.5.5 .4אשר לטענת פשרה והשתק - אין לבית-דין זה אלא לאשר את קביעת בית-הדין האזורי מטעמיו. נדגיש רק, שאפילו קבע הסכם הפרישה במפורש ש"התשלום הנוסף" לא יובא בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים - המשקל של אותה קביעה היה קטן ביותר, אם בכלל היינו מייחסים לה משקל. בענייננו נקבע ב"הסכם" ש"פרמיה" לא תובא בחשבון בחישוב פיצויי פיטורים (סעיף 2(ב) להסכם, כמובא בסעיף 3בחלק iלעיל). והרי נאמר כבר ש"התשלום הנוסף" כלל לא היווה פרמיה. נותר עניין החיוב בהפרשי הצמדה וריבית. העתירה להפרשי הצמדה וריבית באה בתיקון כתב התביעה, ובעובדה שאותה עתירה לא נכללה בכתב התביעה המקורי - אין כל פגם. סבר הפרקליט אשר ייצג את "מקורות", כי בית-הדין האזורי פירש את הסכמת "מקורות" לתיקון כתב התביעה כהסכמה לעצם החיוב בהפרשי הצמדה וריבית. מקריאת פסק-הדין עולה, שלא רק "הסכמת" הצד השני הביאה את בית-הדין לחיוב האמור: הכלל הוא, שמשפוסקים סכום כסף נקוב, מצרפים לחיוב גם הפרשי הצמדה וריבית. בענייננו אין כל סיבה שלא ללכת בדרך המקובלת, ויש לחייב את "מקורות" בהפרשי הצמדה וריבית כמקובל בגין כל חוב. התוצאה היא, שדין הערעור להדחות. המערערת תשלם למשיב 500, 1שקלים בתוספת מע"מ הוצאות ערעור זה.פיצוייםפיטוריםערעורפיצויי פיטורים