קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על דחיית עתירה של ועד עובדים: .Iההליך .1המערער (להלן - הוועד) הגיש תביעה נגד המשיבה (להלן - המדינה) בבית- הדין האזורי לעבודה בתל-אביב-יפו (השופט מורל - דן יחיד; תב"ע לט/10-3) בעתירה "ליתן פסק-דין שיצהיר כי סיכום הדברים מתאריך 28.10.1976בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות והתובע שריר וקיים לגבי עובדי מינהל התעופה האזרחית המיוצגים על-ידי התובע וכי על הנתבעת לבצעו כלשונו לאלתר". העתירה נדחתה ומכאן הערעור שלפנינו. .2העובדות שקבע בית-הדין האזורי (פסקות 1, 2ו- 3(רישא) בפסק-הדין שבערעור) הן: "ביום 28.10.1976 נערך סיכום משא-ומתן בין נציבות שירות המדינה ובין ההסתדרות וועד עובדי התעופה האזרחית (להלן-התובע), והוא נחתם ביום 4.11.1976(נמ/1). סעיפיו העיקריים והנוגעים לענייננו הם: ' .1באמצעות גוף מקצועי מוסמך תגובש שיטה למדידת תפוקה כוללנית בתעופה האזרחית ומתן תמורה על בסיס זה. .2ייעשה מאמץ לגבש השיטה תוך חודשיים ימים. .3עד השלמת הסקר או גיבוש השיטה תשולם מפרעה חודשית בסכום של 350ל"י לכלל עובדי התעופה האזרחית. התשלום הראשון יתבצע לכל המאוחר עד ל- 12לנובמבר ולאחר מכן לא יאוחר מה- 15של כל חודש'. משהתעוררו קשיים בביצוע האמור בהסכם נמ/1, ובמיוחד משנוכח התובע לדעת שאין בכוונת הנתבעת לשלם לעובדים את 'המפרעה החודשית' בסכום של 350ל"י- איים בשביתה. ביום 12.11.1976, מספר שעות לפני שהשביתה עמדה לפרוץ, התכנסו נציגי הממשלה (ובראשם שר האוצר, ומ"מ שר התחבורה) עם נציגי ההסתדרות והתובע, ולאחר משא-ומתן נחתם המסמך נמ/2, שזו לשונו: ' .1בהמשך להחלטת ועדת השרים לענייני כלכלה מיום 17.10.1976והחלטת הממשלה מהיום הגישה (צ"ל 'תגיש', כי כך כתוב בתצלום של נמ/ 2שהוגש לבית-הדין קמא - הערה שלנו) הממשלה לכנסת הצעת חוק בדבר הקמת רשות סטטוטורית - רשות שדות תעופה בישראל. הרשות תהא תאגיד שסמכויותיו יוגדרו בחוק. .2תנאי העבודה והשכר של עובדי הרשות יסוכמו בהסכם שייערך בין הנציגות המוסמכת של העובדים לבין הנהלת הרשות, על דעת הממשלה, ויינתן להם תוקף מיום הקמת הרשות. .3הרשות תפעל לסיכום המשא-ומתן בדבר תנאי העבודה, כאמור לעיל, תוך פרק זמן שיסתיים לא יאוחר מ- 1לאוגוסט .1977 .4לעובדי מינהל התעופה האזרחית תינתן אפשרות לעבור ל'רשות התעופה' במסגרת תקן הרשות ועל-פי כישוריהם המקצועיים. .5עם סיכום המשא-ומתן בין הנציגות המוסמכת של העובדים והנהלת הרשות בדבר תנאי העבודה יבוטל סיכום הדברים שנעשה בין הממשלה, ההסתדרות וועדי העובדים ביום 28לאוקטובר 1976(נחתם ביום 4לנובמבר 1976). .6עד לסיכום המשא-ומתן בדבר תנאי העסקתם של עובדי הרשות לא יופעל סיכום דברים זה ולא יופעלו התחייבויות הממשלה הנובעות ממנו. .7נציגי הסתדרות העובדים וועד עובדי התעופה האזרחית, ועד המהנדסים, ההנדסאים והטכנאים, הודיעו בשמם ובשם עובדי התעופה האזרחית על הסכמתם להודעה זו של נציגי הממשלה לפרטיה'. לאחר שהוקמה רשות שדות התעופה (להלן - הרשות), על-פי חוק רשות שדות תעופה, תשל"ז- 1977(להלן - חוק הרשות), עברו אליה חלק מעובדי מינהל התעופה האזרחית (להלן - המינהל)". .2א) טענותיו העיקריות של הוועד בבית-הדין קמא היו (פסקה 3(סיפא) לפסק- דינו): "...התובע טוען כי לגבי העובדים שנשארו במינהל כעובדי מדינה, יש להפעיל את האמור בסעיף 3בהסכם נמ/ 1ולשלם להם 'מפרעה חודשית בסכום של 350ל"י'. לטענת התובע הוסכם במסמך נמ/ 2(בסעיף 5בו) לבטל את ההסכם נמ/ 1רק לאחר שהובטח שכל עובדי המינהל יעברו לרשות, ומכיוון שלא כך היה - יש להפעיל את האמור בהסכם נמ/ 1לגבי אלה שנשארו במינהל"; ב) עמדתה של המדינה היתה (פסקה 4, שם): "...הוסכם שכל עובדי המינהל יעברו לרשות, וברוח זו אף נוסח סעיף 4במסמך נמ/2, הסכם נמ/ 1בוטל בסעיף 5במסמך נמ/2, ואין לנהוג על פיו". .3להלן קביעותיו העיקריות של בית-הדין האזורי: ".8 ...בין אם אקבל דעת בא-כוח התובע ואתחשב בכוונות הצדדים, ובין אם אפסוק רק על-פי הכתוב במסמכים - אחת היא מסקנתי: ההסכם נמ/ 1בוטל במסמך נמ/2, ומעולם לא הוסכם שכל עובדי המינהל יעברו לרשות. .9אסביר את דברי סעיף 4במסמך נ 2אומר: 'לעובדי מינהל התעופה האזרחית תינתן אפשרות לעבור ל'רשות שדות התעופה' במסגרת תקן הרשות ועל-פי כישוריהם המקצועיים'. גם אם ארצה לפרש את האמור בסעיף בצורה הרחבה ביותר, לא אוכל לומר שיש בו התחייבות להעביר את כל עובדי המינהל לרשות. מנוסח הדברים ברור, שלא כל עובדי המינהל יעברו, אלא שתינתן להם זכות (לכל היותר זכות קדימה) לעבור לרשות, וגם זאת במסגרת התקן הכישורים המקצועיים. גם מעיון בדברי שני העדים שהעידו מטעם התובע, חברי הוועד סטרובולסקי וצדוק, אין להגיע למסקנה שהכוונה היתה להעביר את כל עובדי המינהל לרשות. סטרובולסקי אומר שלפני שחתמו על נמ/ 2היה ברור שכל העובדים יעברו לרשות וסעיף 4בא להבטיח זאת (ע' 10, שורות 24-28), והנה בא צדוק ואומר, שהשר ברעם הסביר להם שלא כל עובדי המינהל יעברו לרשות, וסעיף 4בא להבטיח שנמ/ 1יישאר בתוקף לגבי אלה שלא יעברו (ע' /18מ, שורות 12-15). ועוד הוא אומר, שכאשר הוברר להם שברשותו היו תפקידים שאי-אפשר יהיה להעביר אליהם עובדים מהמינהל הסכימו לסעיף 4(ע' /18מ, שורות 16-20). עינינו הרואות, ששני חברי הוועד נותנים הסבר שונה לכוונת התובע בכתוב בסעיף 4בנמ/ .2ועוד: בסוף חקירתו מודה צדוק במפורש כלפני(?) שחתמו כבר ידעו שלא כל עובדי המינהל יעברו לרשות (ע' /19מ, שורות 6-8). .10מעניין גם לציין, שכאשר פנה התובע, לאחר הקמת הרשות, לשר התחבורה, בתזכיר ארוך בו דרש, בין השאר, להחיל את חוק הרשות על כל העובדים בתעופה האזרחית לרבות במינהל, הביא נימוקים שונים לדרישתו זו, אך לא הזכיר שהיתה כאן הפרת הסכם או הבטחה; וכאשר העד צדוק נתבקש להסביר תמיהה זו אמר פשוט - 'איני יודע' (ע' /18מ, שורות 15-18), והתמיהה - תמיהה... .11אין ספק ששאלה זו התעוררה במהלך המשא-ומתן. הטיוטה לסיכום שהוגשה על-ידי השר ברעם (ת/1) איננה מכילה כלל את סעיף 4בנמ/2, והוא הוסף אחרי משא-ומתן שכנראה התרכז בעיקר בשאלה זו (פרט להוספת סעיף 4בנמ/ 2כמעט שאין שוני בין נוסחו של ת/ 1ובין זה של נמ/2), ואילו אמנם היתה הכוונה, כטענת התובע, להעביר את כל עובדי המינהל לרשות - ודאי היו יודעים לנסח את הדברים כך שיבטאו את הכוונה. מכל מקום מנוסח הכתוב אין עולה כוונה כזאת, ומדברי עדי התובע גם לא משתמע שזו היתה הכוונה. .12לבסוף, בנקודה זו, אוסיף עוד הערה: אין זה גם מתקבל על הדעת להחליט, עוד בטרם הוקמה הרשות, כי יעבירו אליה את כל עובדי המינהל. הרי איש לא טען שהכוונה היתה לחסל את המינהל (ואמנם גם אחרי חקיקת חוק הרשות נועדו לו עדיין תפקידים), והיעלה על הדעת לרוקן את המינהל מכל עובדיו, להעבירם לרשות, בין אם צריך ובין אם לאו, ואחר כך להתחיל ולהקים בו צוות עובדים חדש. .13ועתה לסעיף 5בנמ/2, שזו לשונו: 'עם סיכום המשא-ומתן בין הנציגות המוסמכת של העובדים והנהלת הרשות בדבר תנאי העבודה יבוטל סיכום הדברים שנעשה בין הממשלה, ההסתדרות וועדי העובדים ביום 28לאוקטובר 1976'. כאן לפנינו הסכמה לבטל את הסיכום מיום 28באוקטובר 1976נמ/1) בהתקיים תנאי והוא - 'סיכום המשא-ומתן בין הנציגות המוסמכת של העובדים והנהלת הרשות בדבר תנאי העבודה'. זה - ותו לא; מחלוקת שהתנאי התקיים, לאמור נחתם הסכם קיבוצי בין הרשות והעובדים (הערה שלנו: ברור כי בטעות נשמטה המלה 'אין' לפני המלה 'מחלוקת'). .14בסיכומיו טוען בא-כוח התובע 'כי אין זה מתקבל על הדעת כלל וכלל, כי התובע, המייצג את כלל עובדי התעופה האזרחית, יסכים לביטול מסמך נמ/ 1לגבי תשלום ה- 350ל"י תמורת סיכום משא-ומתן שהוא לא יהיה צד בו ולגבי עובדים שלא יהיו יותר מיוצגים על ידו' (ע' 6בסיכומיו, פסקה אחרונה). אינני מקבל טיעון זה, וראה גם דברי העד צדוק (בע' /17מ, שורות 16-17) שבעת שניהל את המשא-ומתן, לקראת נמ/ 2ובחתימתו נמ/ 2- ייצג, כחבר ועד, את כל עובדי המינהל (לרבות אלה שלימים עברו לרשות); והנה למרות שידע שלא כל עובדי המינהל יעברו בסופו של דבר לרשות חתם על נמ/ 2שכולל את סעיף 5בנוסח זה. ייתכן שבבואו למשא-ומתן קיווה התובע להגיע לתוצאה שנמ/ 1יישאר בתוקפו לגבי העובדים שיישארו עובדי המינהל, אך כנראה שמאד היה חשוב לו לתובע להשיג את הקמת הרשות, ובתמורה על כך הוא ויתר על מימוש תקווה זו, ולכן נכתב סעיף 5בנמ/ 2כפי שנכתב. .15אין גם לשכוח שעניין 'המפרעה החודשית' של 350ל"י לא היה נושא צדדי וחסר חשיבות, שאולי בלהט המשא-ומתן ובלחץ הזמן לא קיבל ביטוי מפורש בנמ/ .2נושא 'המפרעה החודשית' היה הגורם העיקרי שהביא לחתימת נמ/ .2בשל סירובה של הממשלה לבצע התשלום על-פי נמ/ 1איימו עובדי המינהל בשביתה שנמנעה בשל החתימה על נמ/2; ואם לאחר כל זאת נוסח סעיף 5כפי שנוסח -אין להכניס בו, בדרך פרשנות, את אשר אין בו". .4א) בעת שמיעת הערעור חזרו הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי; ב) בית-דין זה הפנה שימת-לב הצדדים לקיומן של הוראות בחוק הרשות בקשר להעברת עובדים לרשות; ג) לא בבית-הדין האזורי ולא בערעור נתעוררה שאלה, אם המסמכים נמ/ 1ונמ/ 2אכיפים, ושני הצדדים טענו את טענותיהם מתוך הנחה שהם אכיפים. .Iiפסק-הדין .1שתי שאלות עמדו במרכזו של הדיון בבית-הדין קמא, ובערעור שלפנינו: א) האם היתה במוצג נמ/ 2התחייבות להעביר את כל עובדי מינהל התעופה האזרחית אל רשות שדות התעופה? ב) האם לאור האמור במוצג נמ/ 2עדיין קיימת התניה האמורה במוצג נמ/ 1בדבר תשלום "המפרעה החודשית בסכום של 350לירות"? .2אשר לשתי הטענות גם יחד, סבורים אנו כי הן הממצאים והמסקנות העובדתיים הכלולים בפסק-הדין שבערעור, והן התוצאה המשפטית שהגיע אליה בית-הדין קמא על יסוד הטענות שנטענו לפניו, בדין יסודם. הדברים שלהלן הם בבחינת תוספת והרחבה של המסקנות שבפסק-דינו של בית-הדין האזורי. .3אשר לטענה שבפסקה 1(א) לעיל: א) עולה מטיעונו של הפרקליט המלומד שייצג לפנינו את הוועד, כי לא לשם קבלת סעד הצהרתי לגבי התחייבות כזאת הוא העלה את הטענה, אלא כבסיס לטענתו השניה (פסקה 3(סיפא)) של פסק-הדין שבערעו (פסקה 2(א) בחלק I). ב) מה שבא-כוח הוועד מבקש מאיתנו הוא, שנקרא את הסעיף 4שבמוצג נמ/ 2כאילו נאמר בו "לכל עובדי מינהל התעופה האזרחית תינתן אפשרות לעבור לרשות שדות התעופה וישובצו במסגרת תקן הרשות ועל-מי כישוריהם המקצועיים". אין צריך לומר ששתי המלים המודגשות אינן מופיעות בנוסח הסעיף. וייאמר מייד, כי על פני הדברים אין פירוש זה מתקבל על הדעת; ראשית - משום שהוא מחייב הוספת מלים לסעיף, שאינן בו. שנית, אילו כוונת הסעיף היתה שכל עובדי מינהל התעופה האזרחית יעברו אל רשות שדות התעופה, הרי המלים "במסגרת תקן הרשות" הן מיותרות לחלוטין: "יעברו" פירושו יעברו לתקנים שיוכנו בשבילם. כלום ניתן להעביר את כל העובדים בלי שיהיו בשבילם תקנים? הוא הדין במלים "לפי כישוריהם המקצועיים": כלום, שעה שעוברים כל העובדים, צריך לכתוב ש"לא תהא כוהנת כפונדקית" 7לעומת זאת, הפירוש שהציעה המדינה איננו משנה את המלים של הסעיף, איננו מוסיף עליהן ואיננו גורע מהן: בסעיף 4מדובר באפשרות שתינתן לעובדי מינהל התעופה האזרחית "לעבור לרשות שדות התעופה במסגרת תקן הרשות ועל-פי כישוריהם המקצועיים", ופשוטו של מקרא הוא, כי הכל תלוי במסגרת תקן הרשות - לכשייקבע - ובכישוריהם המקצועיים של העובדים שיועברו. שתי תניות מסייגות אלה, יש להן משמעות רק אם המדובר בכך שלא כל עובדי מינהל התעופה האזרחית יעברו לרשות. ג) כאשר קוראים את סעיף 4האמור ב"הקשר התעשייתי", מקבלים חיזוק נוסף ל"פשוטו של מקרא": בזכרון הדברים נמ/ 2דובר בהעברת עובדים משירות המדינה אל שירות בגוף שטרם קם, ונאמר בזכרון הדברים שהממשלה הכינה הצעה לכינונו על-פי חוק של הכנסת, בגוף סטטוטורי. מסעיף 5שבהצעת החוק (ה"ה תשל"ז, ע' 176), שהוא סעיף 5שבחוק רמות שדות התעופה, עולה ברורות, שלא כל תפקידי מינהל התעופה האזרחית, ולא כל השירותים שהוא נותן, עוברים לרשות שדות התעופה, אלא רק אותם התפקידים והשירותים שנקבעו בסעיף האמור. לכן נקטו -בסעיף 26(א) להצעת החוק, שהוא גם סעיף 26(א) לחוק, לשון זו: "עובדי המדינה שהיו מועסקים ערב תחילתו של חוק זה באחד השירותים שיועברו לידי הרשות ימשיכו בשירותם זה כעובדי הרשות", ולא נאמר בשום מקום בהצעה או בחוק שכל עובדי מינהל התעופה האזרחית עוברים אל רשות שדות התעופה (בקשר לחוק רשות שדות התעופה ודרך ביצועו - ראה דב"ע מא/6-3, [1]). .4אשר לטענה שבפסקה 1(ב) לעיל: אף כאן מבקש בא-כוח הוועד להוציא את הדברים מידי פשוטם: "סיכום הדברים" - נמ/ 1- נחתם ביום .4.11.1976הממשלה לא ביצעה את תשלום התוספת. עברו 8ימים בלבד ונחתם מוצג נט/2, ובו סעיף 5המביא לביטולו של "סיכום הדברים" האמור. לשון הביטול היא כללית וחד-משמעית. אין חולקים שהמשא-והמתן הנזכר בסעיף 5של מוצג נמ/ 2נסתיים בהסכם קיבוצי (פסקה 13לפסק-הדין - בפסקה 3שבחלק I) וזה היה התנאי היחידי אשר במילויו הותנה הביטול. על זכרון הדברים - נמ/ 2- חתום ועד עובדי מינהל התעופה האזרחית, ואין ספק שהוועד היה מודע לתמורה בעד ההסכמה לביטול "סיכום הדברים" נמ/1: התמורה היתה הקמת רשות שות התעופה, והטובה שתצמח מכך לאותם עובדים שיעברו אל הרשות. הוועד לא התנה את ביטול "סיכום הדברים" בכך שעובדים שלא יעברו אל הרשות יקבלו את התוספת האמורה ב"סיכום הדברים" ואנו לא "נכתוב" אל תוך זכרון הדברים נמ/ 2את אשר לא כתבו בו הצדדים, ואשר שבק חיים לפי סעיף 5לאותו זכרון דברים. .5סוף דבר: הערעור נדחה. אין צו להוצאות.ערעורועד עובדים