קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על הפעלת תקנה 15 : .Iההליך .1בבית-דין זה ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים, במסגרת סעיף 64א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח-.1968 .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) המערערת נפגעה בתאונת עבודה וועדה רפואית לעררים קבעה כי הפריט שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956(להלן - התקנות) הוא פריט 35(1)ב, כך ששיעור הנכות הוא %10; ב) המערערת היא תופרת במקצועה, אך הוועדה לא יישמה תקנה 15לתקנות; ג) במסגרת דיון מוקדם הוגשה תעודה שממנה ביקשו ללמוד שהנכות הביאה לירידה ניכרת בשכרה של המערערת (תקנה 15(ב)). כנגד זה טענה הפרקליטה אשר ייצגה את המוסד לביטוח לאומי, כי מאחר והנכות נקבעה על-פי פריט 35(1)ב אין להפעיל תקנה 15 משום שאותו פריט "כולל בתוכו הגבלה בעבודה" (תקנה 15(ג)). .3בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם בפני הרשם במסגרת הדיון המוקדם. הפרקליטה אשר ייצגה את המערערת הדגישה, כי אם מונעים הפעלת תקנה 15כאשר דרגת הנכות נקבעת על-פי פריט 35, יש ליישם פריט משנה המביא בחשבון את מקצועו של הנכה. כנגד זה הדגיש פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי, כי לעניין הפעלת תקנה 15 יש לפעול לעניין פריט 35 באותה דרך שפועלים לעניין פריט 34, היינו לראות את הפריט 35כ"כולל את ההגבלה בעבודה". לפי בקשת בית-הדין הגיש הפרקליט, לאחר שמיעת הצדדים, "רשימת אסמכתות לעניין אי-יישום תקנה 15לגבי פריט 35(1)", והן: תב"ע לט/1453-01, [1]; דב"ע לט/1776-01, [2] ; דב"ע לט/23- 01(לא פורסם). כן נכללו באותה רשימה "אסמכתות להיות מבחני הנכות אובייקטיביים ושווים לכל נפש", והן דב"ע לז/602-01, [3] ('קובץ המוסד'), ודב"ע לו/504-01, [4]. .Iiפסק-דין .1עד שנשיב על השאלה, אם פריט 35שבתוספת לתקנות מונע הפעלת הסמכות שמתקנה 15לתקנות, טוב שנעמוד על מקומה ומטרתה של תקנה 15במסגרת שיטתו של המחוקק לקביעת דרגת הנכות של מי שנפגע בתאונת עבודה. .2בפסק-הדין שבדב"ע לו/504-01, [4], שאליו הופנתה תשומת הלב של בית-הדין על-ידי פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי - אמנם בהקשר אחר, נאמר כי: " .4פירוש זה אינו מתיישב עם הטעם לתקנה .15פסק כבר בית-דין זה שדרך המלך של חוק הביטוח הלאומי לעניין נפגעי עבודה היא קביעת דרגת נכות של אדם לפי מבחנים אובייקטיביים. ברור שדרך זאת יכול ותגרום לעוול, אם מיישמים אותה תוך התעלמות מוחלטת מנתונים אישיים. מקרה של נגר שאיבד בוהן שמאל או מקרה של כנר שאיבד זרוע שמאל יוכיחו את העוול שיכול להיגרם על-ידי יישום מובלט של המבחן האובייקטיבי; האמור תופס גם לעניין הגיל. לא הרי השפעת תאונה מבחינת האפשרות להסתגל למקצוע אחר או להשיג עבודה אחרת על אדם בגיל 35כהשפעה על אדם שגילו, למשל .60בגיל זה, הן להסבה מקצועית והן לעצם האפשרות להשיג עבודה, מצבו של מי שבו מדובר חמור בהרבה. אין צורך בראיות לכך שאדם בגיל גבוה יתקשה לעמוד בתחרות עם אדם צעיר בהשגת עבודה אף אם כישוריהם שווים. .5לקזז מצב נחו זה של האדם שבא בימים, באה תקנה 15, עת מדובר בגיל, כשם שהיא באה לקזז מצבו של בעל מקצוע מיוחד עת מדובר במקצוע". .3תקנה 15המקורית, כפי שהיתה בתוקף לפני 14.2.1974, איפשרה איזון מזערי של השיטה האובייקטיבית המתעלמת מהמיוחד שבנכה, והשיטה הסובייקטיבית המביאה בחשבון גם את ההשפעה המיוחדת של הפגימה על הנכה שבו מדובר. השינוי בא, לראשונה, בשנת 1974עת נוספו תקנות משנה (ב) ו-(ג). .4נתון נוסף שצריך להיות לנגד עיני בית-הדין בבואו להשיב על השאלה האמורה בסעיף 1לעיל הוא, שעם השינוי המהותי והבסיסי בתקנה 15, כפי שבא בשנת 1974, לא נעשה דבר לשינוי הפריטים שבתוספת לתקנות, לעניין "הבאתו בחשבון את כושר העבודה של הנפגע". .5במתן תשובה לשאלה צריך, אפוא, שיהיו לנגד עיני בית-הדין המהות והמטרה של תקנה 15, והעובדה שתקנות משנה (ב) ו-(ג) מגבילות זכות שמתקנת משנה (א), על המתחייב מכך לעניין פירוש דווקני ומצמצם. הפריט הרלבנטי לענייננו, פריט 35, נוסח עת תקנה 15היתה בנוסח המקורי, כך שבניסוחו של אותו פריט הביאו בחשבון שתקנה 15ניתנה להפעלה ללא כל קשר לאותו פריט והנוסח לא שונה מאז כדי להתאימו למצב שבו מדובר בתקנה 15, תקנת משנה (ג). .6אלה הנתונים שצריך כי ינחו את בית-הדין בבואו להשיב על השאלה העומדת במרכזו של ערעור זה (סעיף 1לעיל). בתיתו את התשובה יהיה בית-הדין מודע לפסיקתו הקודמת, בעיקר פסק-הדין בדב"ע לט/1453-01, [1], אך גם פתוח לבחינה מחדש של הנושא. פתיחות זאת מתחייבת הן מכך שבעבר לא נתן בית-הדין את דעתו לכך שהפריט 35נוסח בטרם היתה תקנת משנה (ג), כך שבניסוחו לא יכלו להביא בחשבון את הדרוש לאותו סעיף משנה למניעת הפעלתה של תקנה 15(א) והן משום שבעבר לא נתן בית-דין זה את מלוא המשקל לכך, שבתקנת משנה (ג), השוללת זכות, מדובר ב"כושר העבודה של הנפגע", היינו נתונים הקשורים בנפגע עצמו, ולא "במקצועו של הנפגע" כאמור בתקנת משנה (א). .7מכאן תשובה לשאלה שעליה יש להשיב. תחילה נעמוד על תקנה 15, לאחר מכן על פריט 35(1) שבתוספת לתקנות ובסוף נבחן אם יש בפריט 35(1) כדי למנוע הפעלת הכוח אשר לוועדה רפואית מכוח תקנה .15 .8הוראת היסוד שבתקנה 15היא זאת שבתקנת משנה (א). תקנת משנה זאת מקנה לוועדה רפואית כוח להקטין או להגדיל את דרגת הנכות עד מחצית מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של הנפגע. לשון אחר - אם ועדה רפואית סבורה שבשל מקצועו - ומודגש הדיבור "מקצועו", ולא "כושר עבודתו": שניים שאינם זהים - לפגימה השלכה רבה יותר על הנכה מבחינת הגמלה שהוא ראוי לה לאור מטרת גמלאות לנפגעי עבודה, רשאי הוא להוסיף על אחוזי הנכות הקבועים לצד מבחנים אובייקטיביים. היינו - כלשון הכותרת של התקנה - "לסטות" מהמבחנים האובייקטיביים ולהזדקק לנתון סובייקטיבי, כגון מקצועו, גילו או מינו של הנכה. תקנת משנה (ב) מגבילה את הזכות העולה בעקיפין מתקנת משנה (א). התקנה מכניסה לשיטה שבה נקט המחוקק ומתקין התקנות מראשית גורם זר השואב משיטת "הפסד הכנסה" - loss of earning capacity- שלא מן ההכרח חופף את אשר ביקשו להשיג בתקנת משנה (א). מרחיקים לכת בתקנת משנה (ג). תקנת משנה זאת פותחת במלים "הוועדה לא תתחשב... בכושר העבודה של הנפגע", ללמדך שבאים להגביל, אך אשר מגבילים - "כושר העבודה", כלל אינו ממין המוגבל - "מקצוע" (תקנת משנה (א)), ושוב רחוקים השניים - "מקצוע" ו"כושר העבודה" מלהיות זהים או חופפים. ישאל השואל, מה הטעם שמתקין התקנות נדרש בתקנת משנה (ג) לדיבור "כושר העבודה" ולא לדיבור "מקצוע" שלו נדרש בתקנת משנה (א). התשובה היא, כנראה, מפרשת שעטנז או כלאיים. ביקשו להשתיל פריטים שבתוספת לתקנות על הגבלה לתקנת משנה (א). אותם פריטים - לענייננו פריט 35- היו מכוונים במקור להתקיים במקביל לתקנה 15, ואין בהם כלל וכלל התייחסות למקצועו של הנכה. כן מן הראוי להדגיש, שבתקנת משנה (ג) מדובר שבמצב שבו ב"מבחנים" כבר הובא בחשבון "כושר העבודה" (עבודה בהא הידיעה) של הנפגע, היינו - לא סתם כושר עבודה במופשט, אלא - "כושר העבודה של הנפגע". .9פריט 35(1), להבדיל מפריט 34, כלל אינו מביא בחשבון "כושר עבודה", לא כושר במופשט ולא כושר "העבודה" של הנפגע. שונה אולי המצב בפריט 34, שבו מדובר ב"כושר העבודה" שניתן לפירוש כמכוון לכושר העבודה של הנכה עצמו. בפריט 35(1) מדובר "בהשפעה... על כושר הפעולה הכללי או התנועות". בהקשר לליקוי שבו מדובר ארטריטיס - ישנה ודאי משמעות לדיבור "כושר הפעולה הכללי", אך כלל וכלל לא בטוח שהגבלת כושר הפעולה הכללי באצבעות יד שמאל, עת מדובר בתופרת או כתבנית, נכון יהיה לפעול לעניין תקנה 15כשם שהיו פועלים במקרהו של עורך-דין. .10להבנה מלאה יותר של פריט 35(1) יש לתת את הדעת שאותו פריט, כיתר הפריטים שבתוספת, נוסחו לאו דווקא לעניין גמלאות לנפגעי עבודה אלא למטרות כוללות, אף מעבר לחוק הביטוח הלאומי, ומאז שינוי התקנות בשנת 1974, לא נעשה דבר לשם התאמה למתחייב מתקנה 15(ג), וייתכן כי גם לא ניתן היה לעשותו בגלל המטרות הרבות שאותן נועדה לשמש התוספת לתקנות. .11גם אם תתעלם מזרות תקנת משנה (ג) לתקנת משנה (א) שבתקנה הראשית, וגם אם תתעלם משוני הלשון של תקנת משנה (ג) ושל פריט 35(1), ותבנה רק על המטרה שייתכן וביקשו להשיג בתקנת משנה (ג) שבתקנה 15, תגיע למסקנה שאין בפריט 35(1) לשלול הפעלתה של תקנת משנה (א) שבתקנה .15לכל היותר ביקשו למנוע בתקנת משנה (ג) מצב שבו אותו נתון - מקצועו של הנכה - ישמש פעמיים להוספה על דרגת הנכות שנקבעה לצד המבחנים, ולא ביקשו לשלול כליל התחשבות במקצועו של הנכה. תוצאה שונה מזאת שאליה אנו מגיעים בפסק-דין זה שוללת כליל התחשבות במקצועו של הנכה ולזאת ודאי לא התכוונו. .12הפרקליטה אשר ייצגה את המערער טענה, כטענה חלופית, שאם אין מיישמים תקנה 15(א) בגלל האמור בתקנה 15(ג), יש ליישם, במסגרת פריט 35(1), פריט משנה שמביא בחשבון את מקצועה של המערערת. דא עקא, פריט כזה אין למצוא, ומהאמור לעיל קשה להניח שבמסגרת פריט 35(1) יתייחסו למקצועו של הנכה, מבלי לסטות מהשיטה, ואם יתייחסו - ממילא יגיעו לתקנה 15(א), בעקיפין וללא כלי העזר הדרושים. .13התוצאה היא שהערעור מתקבל כך, שהעניין מוחזר לוועדה רפואית לעררים, על מנת שתשקול מחדש הפעלת כוחה לפי תקנה 15(א) בכפוף לתקנה 15(ב), היינו בשים לב למקצועה של המערערת ועל-פי נתונים על ירידה בהכנסותיה בעקבות תאונת העבודה.תקנה 15 (ביטוח לאומי)ערעור