קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על פסק דין בהעדר הגנה: .Iההליך .1ערעור על החלטת בית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט נויגבורן - דן יחיד) לפיה נדחתה בקשה לבטל את פסק-הדין שניתן ביום 23.1.1981בהעדר הנתבע (המערער), "על יסוד כתבי התביעה בלבד" בתיקים שם/487- 2+ שם/482- 2+ מא/29- 1מא/89-.3 .2במועד שנקבע לשמיעת הערעור עלתה השאלה, אם הערעור הינו בזכות או האם צריך רשות. הוסכם כי "בפני בית-הדין עומד ערעור כדין והעניין נדון לגופו". .3בהחלטה נשוא הערעור מתוארת השתלשלות העניינים כלהלן: א) ביום 12.10.1980הורה הרשם (במסגרת דיון מקדמי בתיקים שם/487-2, שם/482- 2ו-מא/29-1) להגיש תוך 30יום עותקים של תלושי משכורת של המשיב לתקופה יולי 1977עד אוגוסט 1978, בצירוף תצהיר; ב) החומר לא הוגש במועד. ב- 18.11.1980החליט השופט על מתן ארכה של 7ימים; ג) ב- 17.11.1980הוגשה תביעה נוספת (מא/89-3). המערער לא הגיש כתב הגנה אף כי חויב לכך; ד) בא-כוח המשיב ביקש שיינתן פסק-דין על יסוד תקנה 35לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין), תשכ"ט- 1969(להלן - התקנות). בית-הדין קבע ישיבה נוספת במסגרת סעיף 18(ד) לחוק בית-הדין לעבודה, תשכ"ט- 1969(להלן - החוק), ביום 6.1.1981; ה) במועד הנ"ל הופיעה פרקליטתו של המערער, הודיעה שזה עתה קיבלה על עצמה לייצגו, וביקשה "ארכה קצרה להגשת החומר". בית-הדין נעתר לבקשה וקבע מועד של 10יום כדי להגיש את החומר לפי החלטת הרשם מיום 12.10.1980וכן כתב הגנה בתיק מא/89-3; ו) משחלף המועד הקבוע בפסקה הקודמת ללא מעש, נתן השופט ב-22.1.1981, בלשכתו, פסק-דין המזכה את המשיב בתביעותיו בארבעה תיקים; ז) ביום 29.1.1981הוגשה בקשה לבטל את פסק-הדין. לבקשה צופו כתבי הגנה, מסמכים שונים וכן תצהיר מאת מר חוסיין אסד, אחיו של המערער העובד עמו והבקיא בענייני החברה המעבידה. האיחור נומק בכך, שסיבות בלתי-תלויות במבקש מנעו ממנו להגיש את החומר במועד וכי בא-כוח המשיב הסכים לדחיה. כן נטען שלמערער יש לכאורה הגנה טובה; ח) השופט האזורי דחה את הבקשה לבטל את פסק-הדין בציינו, שדבר הסכמתו של בא-כוח המשיב לדחיה נוספת לא הובאה לידיעת בית-הדין. ולו הובא הדבר לידיעתו קרוב לוודאי שהיה נעתר. מאחר שלא הוגש החומר שהרשם ציווה להגיש - נדחתה הבקשה. .4עיקר טענותיה של הפרקליטה המלומדת היו, כי ההחלטה להגיש את החומר ניתנה ב- .6.1.1981היה קושי רב לאתר ולרכז את החומר (המפעל מעסיק כחמש מאות עובדים); החומר הדרוש להכנת כתבי הגנה היה רב מאד; בא-כוח המשיב הסכים לדחיה וניתן היה להטיל הוצאות כפיצוי על האיחור. אשר לתלושי המשכורת - המשיב עצמו הודה, בכתב תביעתו בתיק שם/482-2, שתלושי המשכורת (המקור) נמצאים בידו, כך שאי-הגשת העתקי התלושים לא גרם נזק. הגשת התצהיר מאת אחיו של המערער נעשתה מטעמי יעילות ונוחיות; שני האחים עובדים ביחד והמצהיר בקי בעניינים כאחיו המערער. הלה מרבה להעדר מן הארץ והיו מתקשים לקבוע מועד לחקירתו הנגדית, דבר שהיה בעובדי המשיב. ועוד טענה הפרקליטה המלומדת, כי בהחלטת בית-הדין מיום 6.1.1981, בה ניתנה ארכה של 10ימים, לא נאמר כי החמצת המועד תביא למתן פסק-דין שלא בנוכחות המערער וזה האחרון לא הוזמן לבית-הדין ליום 23.1.1981, אך ידע שהצד השני מסכים לדחיית הגשת המסמכים. בהחלטתו שלא לבטל את פסק-הדין מיום 23.1.1981, התייחס בית-הדין לחומר שהוגש על-ידי בא-כוח המערער, ולא ייתכן כי העדר מסמכים מסויימים, בשל אי-איתורם, יגרום למתן פסק-דין, שעה שכל החומר שנמצא הוגש, בצירוף תצהיר ארוך ומפורט. .5בא-כוח המשיב תמך בהחלטה נשוא הערעור וטען, כי בדין דחה בית-הדין קמא את הטענות שהועלו כנגד מתן פסק-דין בשל אי-מילוי אחרי הוראות הרשם. .6אחד מנציגי הציבור שהוזמן כדין לא בא ולא נתן טעם לכך. הדיון התקיים בהעדרו. .Iiפסק-דין .1תקנה 35(א) לתקנות קובעת, לאמור - "נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד שנקבע לכך, או נתבע שנדרש - מכוח סעיף 18(ד) לחוק - לבצע פעולה בקשר לכתב ההגנה שהגיש ולא ביצע אותה במועד או במועד שהאריך השופט, רשאי בית-הדין או הרשם לתת פסק-דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...". .2על משמעות המלה "רשאי" בתקנה הנ"ל, עמד בית-דין זה בדב"ע שם/21-2 (האגודה לקידום מפעלי תרבות ואמנות בגליל, כרמיאל נ. אנט סמואלס; לא פורסם) תוך השוואה עם לשון התקנה המקבילה בתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, תקנה 102(א). שם נאמר כי נתבע שנדרש להגיש כתב הגנה ולא הגישו תוך המועד - "יתן" בית-המשפט פסק-דין וכו'... הווי אומר, מצד אחד לשון "ציווי" ("יתן") ומצד שני, בתקנה 35(א), לשון "רשאי". ואומר בית-הדין - "(2) ... ההבדל ברור: כאשר בא תובע לפני בית-הדין לעבודה ומבקש שיינתן פסק-דין בהעדר הנתבע, משום שלא הגיש כתב הגנה כלל, או משום שלא הגיש כתב הגנה מתוקן - אף שבית-הדין ציווה עליו לעשות כן, שומה על בית-הדין להפעיל את שיקול הדעת שניתן לו בתקנה ולהחליט - על-פי הנתונים שלפניו - אם להעתר לבקשה או לא העתר לה... (3) תקנה 35(א) לא תחמה תחומים לשיקול הדעת של בית-הדין, והותירה בידיו גמישות פעולה מירבית. הדבר תואם את גישתו היסודית של המחוקק ובעקבותיו גם של מחוקק המשנה - לגבי סדרי הדין בבית-הדין לעבודה. גמישות זאת חשובה במיוחד בתקנה זאת, שכן היא חלה במסגרת עניינית רחבה יותר מאשר תקנה 102". בהמשך אומר בית-הדין שהפסיקה הכללית נטלה מחודה של תקנה 102ולגבי תביעה לשכר ראוי (להבדיל משכר מוסכם) נפסק, שכאשר מתבקש בית-משפט לפסוק על יסוד כתב תביעה בלבד "שומה עליו לעיין היטב בתוכן התביעה ובמהותה ועל-פיה לשקול אם לא יהיה זה מן הצדק לשמוע הוכחות לפני שהוא פוסק בהעדר הגנת התובע" וכן, כי "במקרים כגון אלה מן הדין היה לאפשר לנתבע להתגונן, אפילו איחר בהגשת כתב הגנתו (ע"א 430/74, [1]). .3 א) במקרה דנן, פעלו לפי תקנה 35(א) לא בשל אי-הגשת כתב הגנה במועד, אלא, בשל אי-ביצוע פעולה וכו', או, כלשון השופט, בפסק-דינו מיום 23.1.1981, מפני ש"בתיקים אלה (קרי: ארבעת התיקים) לא מילא הנתבע אחרי הוראות הרשם והשופט במסגרת סעיף 18(ד) לחוק, וזאת על אף שניתנה ארכה, לפנים משורת הדין, בדיון שהתקיים בפני"; ב) "הוראות הרשם" (מיום 12.10.1980) היו בבחינת דרישה "מכוח סעיף 18(ד) לחוק - לבצע פעולה בקשר לכתב הגנה שהגיש". (תקנה 35(א)). באותה עת הוגשו רק שני כתבי הגנה (בתיקים שם/482- 2ו-שם/487-2), אך הדיון המקדמי השתרע גם על התביעה השלישית (תיק מא/29-1), שהוגשה ביום 30.9.1980ואשר לגביה לא נדרש המערער להגיש כתב הגנה. הדיון המקדמי התקיים ברוב יסודיות (שישה עמודי פרוטוקול צפופים). המערער טען ארוכות ומפורטות. לאחר מכן נקבעו העובדות המוסכמות, הפלוגתות ועניינים שבסדרי דין; ג) המשך הדברים, בתכלית הקיצור, היה, כי ב-18.11.1980, האריך השופט האזורי בשבעה ימים את המועד להגשת מסמכים כפי שציווה הרשם וב- 23.12.1980קבע מועד להמשך דיון מוקדם, ביום .6.1.1981באותו יום התנהל דיון לפי סעיף 18(ד), ובאת-כוח המערער ביקשה ארכה להגשת החומר. השופט נתן ארכה של 10ימים. לבסוף, ביום 23.1.1981ניתן פסק-דין על סמך כתבי התביעה בלבד, ללא התייחסות לשני כתבי ההגנה שהוגשו עד אז ולפרוטוקול הישיבה אצל הרשם, מיום .12.10.1980 .4לערעור עומדת השאלה, האם מן הנכון היה שלא להעתר לבקשה לבטל את פסק-הדין. בעת מתן ההחלטה היה בפני בית-הדין חומר רב שהוגש מטעם המערער. נכון שהתצהיר שהוגש, לא היה של המערער עצמו כי אם של אחיו, אך ההסבר שניתן לכך לא היה מופרד על פניו. גם אי-הגשת תלושי המשכורת לא היוותה חסרון שלא ניתן היה לתקנו, בדרכים שונות. הוסף לכך שבאת-כוח המערער ביקשה וקיבלה מבא-כוח המשיב הסכמה לדחיה קצרה נוספת (מעבר ל- 10ימים שנקבעו בהחלטה מיום 6.1.1981) ושגתה אמנם, בכך שלא הודיעה לבית-הדין ולא ביקשה מבית-הדין ארכה נוספת, אך בית-הדין אף ציין בהחלטה שבערעור שאילו ביקשו זאת ממנו, קרוב לוודאי שהיה נעתר. .5בית-דין זה לא ימהר להתערב בהחלטת בית-דין אזורי בכגון דא, ולא בנקל יחליף את שיקול דעתו של שופט קמא בשיקול דעתו הוא, מה גם שנאמנים עלנו דברי השופט בהחלטתו, כי "בית-דין זה נהג באורך רוח עם הנתבע". עם זאת נראה שהמחיר, שנדרש המערער לשלם בעד מחדליו ומחדלי פרקליטתו, כבד מדי ומן הדין היה לאפשר לו להתגונן, אפילו חטא ולא הגיש את כל החומר שנצטווה להגיש. אנו סבורים שהשימוש שנעשה בתקנה 35(א), אף כי לא היה בלתי-מוצדק, היה שימוש קיצוני בחומרת תוצאותיו. .6אנו בדעה שהשאיפה לעשיית משפט צדק מביאה לביטול ההחלטה שבערעור וממילא לביטול פסק-הדין מיום 23.1.1981, להוציא חיובו של המערער בהוצאות (סעיף 3של פסק-הדין מיום 23.1.1981), ואף זאת בכפוף לתיקון אחד והוא, שבמקום 500, 3שקלים יבוא 000, 2שקלים. .7העניין מוחזר לבית-הדין האזורי על מנת שידון ויפסוק בו לגופו. בנסיבות המקרה - אין צו להוצאות.פסק דין בהעדר הגנהערעור