קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פטור מניהול דיון בנושא קידום בדרגות עובדים: המבקשת הינה מפעל העוסק ביצור חומרי הדברה במסגרת קונצרן כור, וגם מאזנו כלול במאזן המאוחד של הקונצרן. במפעל הינו "חברה בת" של חברת מכתשים שבבעלות כור תעשיות בע"מ, החברה בהתאחדות התעשיינים. על הצדדים על הסכם קיבוצי מיוחד מיום 31.5.1973העומד בתוקפו על ליום .1990 31.3), ובפרק הרביעי שלו שעניינו "שכר עבודה" נאמר: א) החברה תשלם משכורת/שכר לעובדים על-פי הדירוגים עליהם יוסכם בינה לבין נציגות העובדים, כולל עובדי מהנהלה. ב) הדיונים בדירוג ושיבוץ העובדים יהיו אחת לשנה על יסוד הדירוגים הקיימים והמפורטים בנספח..." אין חולק כי המבקשת לא נכנסה למשא-ומתן עם ארגוני העובדים המשיבים או מי מהם, על מנת למלא את התחייבותה לדיון בקשר לשינוי בדרגות עובדיה, לרבות קידומם בדרגה. על רקע זה פרץ סכסוך העבודה, נשוא הבקשה הנוכחית. תחילתו ב"עיצומים" וב"שביתה חלקית", שהופסקו בעקבות הסדר ביניים בעת הדיון בבית-הדין, וסופו בהכרזה על סכסוך עבודה ו"הודעה על שביתה" לפי חוק יישוב סכסוכי עבודה תשי"ז - .1957 המבקשת עותרת כי בית-הדין יצהיר שהי פטורה מניהול דיון בנושא קידום בדרגות של עובדיה. את עתירתה מנמקת המבקשת בכך שחל עליה "הסכם ההבראה" שהעתקו מצורף לבקשה; הסכם שנועד לחלץ את קונצרן כור מקשייו הכספיים. קידום בדרגות מנוגד ל"תוכנית ההבראה" גורסת המבקשת. לדעתה, "קידום בדרגות" פירושו "תוספות שכר" והללו אסורות בתכלית האיסור. המבקשת, יצויין, מוכנה להיכנס למשא ומתן עם נציגות העובדים בקשר להענקת בונוס חריג לעובדיה וחלף קידומם בדרגות. בנוסף לסעד ההצהרתי מבקש הפרקליט המלומד שטען למבקשת, גם צו להימנע מלהכריז, לעודד או לקיים שביתה בגין הסכסוך הנוכחי. שני הפרקליטים הגישו טיעונים כתובים, ולשבחם ייאמר שי עשו זזאת בצורה ממצה ועניינית. אנו מצידנו נתייחס לעיקרי הדברים, ככל שהדבר דרוש לביסוס ההכרעה. שביתות לקידום סכסוכים משפטיים: שאלת הלגיטימיות של נושא השביתה והאבחנה בין "סכסוך כלכלי" ל"סכסוך משפטי" סוכמה על-ידי הפרופ' רות בן-ישראל [10] בספרה "משפט עבודה קיבוצי - השביתה", בהאי לישנא: "...בפסיקה הוגדר הסכסוך הכלכלי כסכסוך על רכישת זכות חדשה, והסכסוך המשפטי כסכסוך על מימושה של זכות קיימת. אין ספק כי במידה שמדובר בסכסוך משפטי שעניינו זכויות המעוגנות בהסכם קיבוצי, הרי שמבחינת טיב הדרישות שהשביתה מיועדת להשיג את מילויין, המדובר בנושאים שניתנים לתביעה על דרך של השביתה..." (שם [10] בע' 58). לכאורה איפוא, נשק השביתה בסכסוך הנוכחי הוא לגטימי. ברם, יש להדגיש כי: "....לגישת בית-הדין לעבודה, נשק השביתה מיועד לשימוש במקום שאין אפשרות להשיג את מילוי הדרישה בכלים משפטיים קיימים. זה המצב כשמדובר בסכסוך כלכלי. אולם סכסוך משפטי יכול להיות מוכרע במסגרת המערכת השיפוטית ועל כן אין מקום לשביתה בנסיבות. מתוך גישה זו לשביתה, בית-הידן אף קבע כי בכל הסכם קיבותי יש למעשה מכללא התחייבות לא לשבות בתקופת ההסכם..." (שם [10], שם). "הסכם ההבראה" לעומת ההסכם הקיבוצי המיוחד: ואולם, נשאלת השאלה האם "הסכם ההבראה" של קונצרן כור מהווה "הסכם קיבוצי" כדין, לפחות במה שנוגע לסכסוך הנוכחי. תחילת לא הוגש לתיק כל הסכם, אלא מעין חוזר לא חתום, שנראה יותר כדף אינפורמציה פנימי. אחר כך הוגשה לעיוננו "חליפת מכתבים" בין יושב ראש האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות לבין מנכ"ל כור, ולפיה מתחייבת ההסתדרות לפעול בהתאם ל"תוכנית ההבראה". את "חלפית המכתבים" המתייחסת להסכם של שנת 1988, לא טרחו הצדדים להגיש לרישום כ"הסכם קיבוצי" עד מאי 89או בסמוך לכך; ובכל מקרה הסכם חתום ומפורט, לא הונח בתיק בית-הדין עד היום. לא בכל מקרה ייראה "אימוץ גורף" של תניות אלו או אחרות וללא פירוט מתאים, כהסכם קיבוצי (השווה: דב"ע מח/4- 4[1], בע' 272). חרף זאת, אנו מוכנים, לצורך הדיון הנוכחי, לראות בתניות "תוכנית ההבראה" "הסכם קיבוצי", ולשקול את מידת ההיגיון בטענת המבקשת כי הסכם זה גובר על ההסכם הקיבוצי המיוחד. לשאלה זו פנים לכאן ולכאן. לנו נראה כי מאחר ש"הסכם ההבראה" אינו כלל בדיון בעניין דרגות: ממילא אין הוא יכול לבטל את זכותם המוקנית של המשיבים כי המבקשת תיכנס עמה למשא ומתן בקשר לקידום בדדרגות. כך למשל, בהקשר לשירות המדינה, ביקש בית-הדין הארצי לעבודה להפריד בין "קידום בדרגות" לבין "תוספות שכר": "...במקרים שיהיה על בית הדין להכריע בשאלות כאלה, תהיה דעתנו נוטה להקנות יציבות ואמינות לדרגות ולתקן בשרות המדינה ולראות בקידום עובד ביטוי ומסירות ולא אמצעי להוספת שכר..." (דב"ע מז/31-4, מח/1- 4מדינת ישראל - איגוד המשפטנים; לא פורסם, ההדגשה לא במקור). "הסכם ההבראה" אוסר "תוספות שכר", אך אינו אוסר "דיון בקשר לדירוג" או "קידום בדרגות"; והוראה מפורשת בהסכם קיבוצי על תבוטל "בעקיפין" (השווה: דב"ע מז/17- 4[2]). אף שברור כי הסכם קיבוצי מאוחר יכול לבטל זכויות שהוקנו בהסכם קיבוצי מוקדם (דב"ע מז/130- 3[3]), הרי לדעתנו במצב כזה צריך הביטול להיות מפורש וברור, ולא רק מוסק. עם זאת, קשה להתעלם ממה שנפסק בהזדמנות אחרת (דב"ע מה/25- 4[4], בע' 404). שם נקבע כי תיקון "עיוותים בדירוג", פירושו הלכה למעשה תוספות שכר. העולה מן המקובץ הוא, כי לא ניתן לומר - ובוודאי שלא בצורה חד-משמעית - ש"הסכם ההבראה" מבטל את התחייבות המבקשת לדיון בקשר לדרגות עובדיה. מכיוון שכך, ממילא עתירת המבקשת לסעד הצהרתי בקשר לכך, דינה להיכשל. נזכיר מושכלות ראשונים - מתן סעד הצהרתי נתון לשיקול דעת בית-הדין, ותנאי למתן סעד כזה הוא, שהמצב עליו מבקשים להצהיר הוא ברור וחד-משמעי (תב"ע מח/6- 4[5]). ההצדקה למתן צו מניעה: על-פי המסמכים שהוגשו חל על הצדדים גם הסכם קיבוצי כללי מיום 4.8.1988, שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית ("הסכם המסגרת"). המבקשת חברה בהתאחדות התעשיינים, וממילא היא אחד הארגונים הכלכליים, שלשכתו חתומה על הסכם המסגרת. בסעיף 13לאותו ההסכם נאמר: "הסכם קיבוצי כללי זה ממצה את המשא ומתן ברמת 'המסגרת' וכן ברמת הענפים של ההסכמים הקיבוציים הכללים, וכן ברמת ההסכמים הקיבוציים המיוחדים: הצדדים מתחייבים שלא לשבש במשך תקופת תוקפו של הסכם זה את מערכת יחסי העבודה ולא לנקוט באמצעי שביתה או השבתה או שביתת האטה או חלקית ואמצעי לחץ כלשהם לרבות הכרזת סכסוכי עבודה" (ההדגשה לא במקור). ובסעיף 9להסכם המסגרת החליטו הצדדים על הקמת "ועדת מעקב" שתפקידה בין השאר: "לטפל בחילוקי דעות שיתעוררו באשר לביצועו של הסכם זה בין ברמת הענפים ובין ברמה של יחידי הצדדים". לעניין מעמדו של "סעיף שקט תעשייתי", קבע בית-הדין הארצי: "ארגון עובדים החותם על הסכם קיבוצי הככולל סעיף שקט תעשייתי גורף ובצידו הצהרות כי נתמלאו כל תביעותיו, מתחייב שלא לשבות במהלך ההסכם, הן כאשר התביעה היא משפטית והן כאשר מדובר בתביעה כלכלית" (דב"ע מט/16- 4[6], בע' 210; והשווה דב"ע מט/19- 4הסתדרות עובדי המדינה ואח' - מדינה ישראל; לא פורסם). בקשר לתחולת "הסכם מסגרת" מצאנו בפסיקה, כי לעתים עצם ההצטרפות להסכם כזה תיראה כמיצוי התביעות הכספיות הישירות והעקיפות גם יחד (ראה דב"ע מח/29-4 [4]). ולעניין "מנגנוני פישור" שבהסכמים קיבוציים, נאמר: "...שעה שהצדדים הקימו מנגנון ליישוב חילוקי דעות עליהם לכבד את חתימתם הם, ולהיזקק לאותו מנגנון, כל אימת שחילוקי דעות מתעוררים..." (דב"ע מט/9- 4ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל; לא פורסם). נראה לפיכך, כי לא היה שום הכרח ליתן הודעה על שביתה, לפני מיצוי הכלים העומדים לרשות הצד הנפגע על-פי הסכם או על-פי הדין. במקרה דנן, היה על המשיבים לנסות ליישב את הסכסוך, בדרך של פניה ל"ועדת המעקב" לפי הסכם המסגרת; ובלית ברירה לפנות לבית-הדין בבקשה לסעד הצהרתי מתאים. תביעה כמו זו האחרונה היא בסמכות בית-הדין (השווה: דב"ע מח/2- 4[8]). המבקשת המצהירה בטיעוניה לפנינו, הן על הסכמתה להבאת הנושא לדיון לפני "ועדת המעקב" שהוקמה לפי הסכם המסגרת, והן על נכונותה כי הנושא ידון (בהעדר הסדר לפני ועדת המעקב) "בבקשת צד בסכסוך קיבוצי" שתוגש לבית-הדים מטעם המשיבים. המשיבים מצידם לא גילו שום נכונות להיעזר בועדת המעקב, וגם בבית-הדין התייצבו כמשיבים בעקבות שביתה שפרצה, ולא כמבקשים סעד הצהרתי על זכותם לפי ההסכם הקיבוצי המיוחד. מכיוון שכך, על בית-הדין ליישם את מה שנאמר בדב"ע מח/20- 41[9]: "על בית הדין בשוקלו את ליתן צו מניעה אם לאו, לבדוק אם השביתה היתה "צעד ראשון', או אחד הצעדים הראשונים או שהיא באה לאחר נסיון כן, שלא צלח, להגיע להסכם... לסעיפי ה'שקט התעשייתי' בהסכמים השונים, לרבות בהסכם המוסד לבוררות מוסמכת, יינתן משקל רב שעה שתוכרז שביתה בתקופה המוסכמת על ידי הצדדים לתחולת ההסכם הקיבוצי..." (שם [9], בע' 458). במקרה דנן, מכיוון שהשביתה וההודעה עליה היו אחד הצעדים הראשונים שנקטו המשיבים, מבלי שקדמה לכך פניה ל"ועדת המעקב" או לבית-הדין, וחרף "סעיף השקט התעשייתי", יש ליתן צו מניעה נגדה. ברם, צו זה יעמוד בתוקפו רק עד שימצו המשיבים את האפשרויות הנתונות להם בדין ובהסכם, והקודמות ל"הודעה על שביתה", או לקיומה. אין צו להוצאות.דיוןקידום עבודהדירוג שכר (דרגה)