קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים בגלל בקשה לעבוד בחצי משרה: .Iההליך .1בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופט גוטמן; נציגי הציבור - גב' בן-פורת ומר גולדשטיין; תב"ע שם/517-3) נעתר לעתירת התובעת (להלן - העובדת) וחייב את הנתבעת (להלן - המועצה) לשלם לה פיצויי פיטורים. על כך מערערת המועצה, אך בית-הדין האזורי לא חייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנה, ריבית או הפרשי הצמדה. ועל כך ערעור שכנגד של העובדת. .2א) בכתב התביעה טענה העובדת כי פוטרה מן העבודה ב-31.10.1979, מאחר שביקשה "לעבור לעבוד בחצי משרה"; ב) בכתב ההגנה טענה המועצה, כי העובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, מפני ש-(1) ביקשה לעבוד חצי מרה ובטרם קיבלה תשובה - "עשתה דין לעצמה והחלה לעבוד חצי משרה"; (2) אחרי חמש שנות עבודה מלאה העלתה העובדת שתי תביעות חלופיות: צמצום משרתה כדי מחצית או התפטרות עם פיצויי פיטורים; ג) בישיבה המקדמית נקבעו שתי פלוגתות: (1) פוטרה או התפטרה; (2) אם פוטרה - האם זכאית לפיצויי פיטורים; ד) לאחר שהושלמה פרשת ההוכחות (בעל-פה ובכתב) של העובדת, ביקשה המועצה רשות לתקן את כתב ההגנה על-ידי הוספת טענה חלופית, לפיה העובדת אינה זכאית לפיצויי פיטורים בשל הוראות סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - חוק פיצויי פיטורים) "כיוון שהתובעת זכתה בביטוח פנסיוני". הרשות ניתנה וכתב ההגנה תוקן כמבוקש. .3א) בית-הדין האזורי הגיע למסקנה, שהעובדת לא התפטרה מן העבודה כי אם פוטרה. וכך החלטתו: "בסעיף 13לתצהירו אומר משה דוקטורי, ראש המועצה האזורית גזר (ע' 18לפרוטוקול): .13לפנים משורת הדין פניתי שוב אל התובעת במכתב מיום 17.10.1979, אשר העתק ממנו מצ"ב ומסומן באות ת/5, ובו ניתנה לה האפשרות לשוב לעבודה מלאה עד תום החודש (אוקטובר), שאם לא כן תפוטר מ-1.11.1979". במכתב ת/ 5שבא בהמשך למכתב ת/ 3נאמר, בין השאר, 'מועד תום עבודתך אצלנו יהיה 31.10.1979(ולא מ- 1.10.1979כפי שהודפס בטעות). וב-ת/ 2נאמר, בין השאר: ואנו נאלצים להודיע לך בצער על הפסקת עבודתך מ-1.10.1979'. מהמצוטט לעיל עולה ברורות, כי היתה זו הנתבעת שנתנה ביטוי, שלא משתמע לשתי פנים, לכוונה להביא את יחסי העובד והמעביד בינה לבין התובעת לידי גמר ונתקיים התנאי שהנתבעת הודיעה על כוונתה זו לתובעת (דב"ע ל/1-3, [1], בע' 24). על כן אנו קובעים, כי התובעת פוטרה מעבודתה על-ידי הנתבעת. משכך, הוכיחה התובעת עילתה כדי לזכות בפיצויי פיטורים ואין לעילה דבר עם הנסיבות לפיטורים (דב"ע לה/5-3, [2], בע' 120)"; ב) בית-הדין האזורי קבע אמנם שמעשה העובדת - עשיית דין לעצמה - מהווה הפרת משמעת חמורה, אלא שבהסכם הקיבוצי תנ/ 1אין למצוא הוראה לעניין שלילת פיצויי פיטורים ואף לא בפרק ג' לחוקת העבודה לעובדים ברשויות המקומיות בישראל. גם הסתמכות על סעיף 15לחוק פיצויי פיטורים אינה מועילה, שכן לא הוכח שהעובדת היתה זכאית על פי חיקוק לגמלה מאת המעביד ואף אם היה בנמצא "חיקוק" כזה, לא הוכח כי ביום הפיטורים (1.11.1979) היתה העובדת זכאית לגמלה מאת המועצה - לפיכך פסק בית-הדין שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים; ג) מפאת חשיבותה, ראויה לתשומת לב דרך התייחסותו של בית-הדין קמא ליישום "ההסכם הקיבוצי תנ/ 1החל על הצדדים" וליחס הגומלין שבין הוראות הסעיפים 16ו- 17לחוק פיצויי פיטורים. משקבע כי המדובר בהפרת משמעת חמורה, הקשה בית-הדין, האם, על-פי ההסכם הקיבוצי הנ"ל, יש לשלם "בנסיבות המקרה" את פיצויי הפיטורים כולם או קצתם? לאחר שהפך והפך בהסכם ולא מצא בו "הוראה לעניין שלילת פיצויי פיטורים" נדרש בית-הדין לטענה, כי יש לשלול את פיצויי הפיטורים על-פי הכללים המנחים מכוח סעיף 17לחוק, ואמר: "הלכה פסוקה היא (דב"ע לו/2-3, מיכאל חלפון נגד מדינת ישראל - לא פורסם), כי סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 16לחוק אינם משלימים זה את זה ואינם פועלים במצטבר, אלא שבאים זה במקום זה, כך שרק אם אין לפעול מכוח סעיף 16- פועלים מכוח סעיף .17משחל על הצדדים ההסכם הקיבוצי תנ/ 1אין להזדקק יותר לכללים המנחים מכוח סעיף 17לחוק". .3בית-הדין לא חייב את המועצה בתשלום פיצויי הלנה, מפני שהעובדת לא תבעתם בכתב התביעה. בית-הדין ראה את עצמו מנוע - על-פי ההלכות הפסוקות - מלפסוק ריבית והפרשי הצמדה. .4בערעורה השיגה המועצה על קביעתו של בית-הדין האזורי בדבר פיטורים חרף הודעות ההתפטרות (ת/1, ת/2) המלמדות על גמירת דעת מוחלטת לזנוח את משרתה הקודמת. כן שגה בית-הדין לפי הטענה, כאשר לא פסק שהעובדת פוטרה בנסיבות השוללות את זכותה לפיצויי פיטורים. ההסכם תנ/ 1- שתוקפו פג ב-31.3.1978, היינו לפני המועד הרלבנטי - עניינו קביעת מסלול הקידום של העובדים ולא פיצויי פיטורים. בית-הדין צריך היה להגיע - על סמך קביעתו הוא - שהמדובר בעבירת משמעת חמורה, ועל-פי "תקנון העבודה" אליו מפנות הוראות סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים - למסקנה שיש לשלול פיצויי פיטורים. .5בערעור שכנגד טען בא-כוח העובדת כי בית-הדין האזורי טעה בראותו עצמו מנוע מלפסוק פיצויי הלנה בשל כך בלבד שאלה לא נתבעו בכתב התביעה. כן טען הטוען שפיצויי הלנה - שהם סנקציה עונשית - מהווים סעד שונה מתוספת הצמדה וריבית שתכליתה לעדכן את ערך הכסף בעתות אינפלציה. .6במרכז ההתדיינות בבית-הדין האזורי עמדה לבירור התכתבות בין העובדת לבין ראש המועצה. להלן עיקר הכתובים, לפי סדר כתיבתם: א) מכתבה של העובדת מיום 3.9.1979(נ/1): "עקב סיום התחייבותי למועצה ועקב סיבות אישיות אני מבקשת לעבוד חצי משרה, כלומר שלושה ימים בשבוע. אבקש את הסכמתך..."; ב) מכתב נוסף, מיום 7.9.1979(ת/1) ובו פירוט הנסיבות: " .5לאור האמור אבקשך לאשר לי המשך עבודתי בלשכה בחצי משרה (שלושה ימים בשבוע). .6במידה והדבר בלתי-אפשרי אבקשך לזכותני בפיצויים המגיעים לי עבור שנות עבודתי"; ג) תשובתו של ראש המועצה, מיום 16.9.1979(ת/2): "... הנהלת המועצה אינה מאשרת לך הפחתת שעות העבודה, כמו כן אנו לא מאשרים ךר תשלום פיצויים במידה ותחליטי להפסיק את העבודה ולהתפטר"; ד) מכתב שני של הנ"ל, מיום 2.1.9.1979(ת/3): "בהמשך למכתביך מ- 3.9.1979ומ- 7.9.1979וכן למכתבי מ-16.9.1979, בו הודענו לך כי הנהלת המועצה אינה מאשרת לך הפחתת חצי משרה, אנו נאלצים להודיע לך בצער על הפסקת עבודתך מ-.1.10.1979 זאת גם מן הסיבה שללא אישור וללא הסכמה נטלת את החוק לידיך וביצעת בפועל את הפחתת שעות העבודה (גם ללא דיווח למנהלת הלשכה) במשך חודש ספטמבר. תופעה מעין זו אינה מעידה על אחריות ואפילו אם צודקת טענתך על עייפות, הרי אינה עומדת במבחן לפעל במסגרת תקינה וסדירה. אבקשך לפנות למזכיר המועצה לסיכום הפרטים הקשורים בפיטוריך וכל הקשור בפיטורים כפי שבא לביטוי במכתבי מ-16.9.1979"; ה) ולבסוף, מכתבו של מזכיר המועצה לעובדת, מיום 17.10.1979(ת/5) הנושא את הכותרת "מילוי משרה": "בהמשך למכתב ראש המועצה מ-27.9.1979, אנו מבקשים לתקן בסעיף הראשון שאם לא תחזרי לעבוד במשרה מלאה, מועד תום עבודתך אצלנו יהיה 31.10.1979(ולא מ- 1.10.1979כפי שהודפס בטעות). כמו כן היות ואינך יכולה כטענתך לעבוד במשרה מלאה, אנו רואים בכך התפטרות ולצערנו לא נוכל לזכותך בפיצויים (משום שחצי משרה שהינך מעוניינת בה אינה ניתנת לביצוע)". .7לאחר שמיעת טענות הצדדים, הציע בית-הדין שיהרהרו וישקלו, אם עומדים הם על ערעורם. בא-כוח המועצה הודיע, כי העובדת עברה לעבודה במועצה אזורית אחרת, באותו מקצוע, בחצי משרה. עם זאת יתייעץ הפרקליט עם מרשתו ויתן תשובה תוך שלושה שבועות. ואכן ניתנה תשובה ובה נאמר, כי אין המועצה רואה דרך לשלם לעובדת, לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים. על-פי הסכמים בין קרנות הפנסיה וההסתדרות הכללית לבין מרכז השלטון המקומי בעניין רציפות זכויות הפנסיה וכן בין ממשלת ישראל לבין מרכז השלטון המקומי וההסתדרות הכללית - הובטחו כל זכויותיה של העובדת, והסכמת המועצה לתשלום פיצויי פיטורים "יהיה בה משום העדפה בלתי-הוגנת על פני עובדיה האחרים היות והמשיבה תזכה בתשלום כפול שלא כדין". .Iiפסק-דין .1צדק בית-הדין האזורי בקובעו, שהעובדת לא התפטרה מן העבודה, כי אם פוטרה, סיפור המעשה מתחיל אמנם בהודעת העובדת כי "עקב סיום התחייבותה(י) למועצה" ועקב סיבות אישיות היא מבקשת לעבוד חצי משרה בלבד (נ/1), אך אין לראות בהודעה זו מתן ביטוי לכוונה להביא את היחסים עובד-מעביד לידי סיום. נהפוך הוא. העובדת הביעה את רצונה להמשיך לעבוד, אם כי במתכונת מצומצמת, וכך פעלה הלכה למעשה. המועצה עמדה בפני שתי אפשרויות: לקבל את הצעת העובדת לעבוד ב"חצי משרה" או לעמוד על קיום החוזה. המועצה בחרה באפשרות השניה ונתנה לעובדת הזדמנות "לחזור בתשובה" עד ה-1.10.1979, מועד שתוקן אחר-כך ל- 31.10.1979(ת/ 3ו-ת/5). בסופו של דבר העובדת פוטרה ב- 31.10.1979ובית-הדין האזורי, כאמור, לא ראה לנכון לשלול ממנה או להפחית את פיצויי הפיטורים, אף כי סבר שהמדובר בהפרת משמעת חמורה. .2יש להבהיר, במאמר מוסגר, "התחייבותה" של העובדת מהי? סעיף 6להסכם תנ/ 1קובע את מסלול הקידום ("מסלול נמרץ") לעובד המתחייב בכתב לעבוד "בטיפול ישיר" שלוש שנים רצופות "על-פי נוסח ההתחייבות" המצורף להסכם. בנספח א' להסכם מובא נוסח "ההתחייבות" לפיו מצהיר העובד, כי "הסכם העובדים הסוציאליים מיום 9.12.1976" חל עליו, כי הוא מתחייב לעבוד ב"טיפול ישיר" לתקופה של 3שנים רצופות וכי ההוראות שבהסכם יחולו על ההתחייבות. על היחסים בין העובדת לבין המועצה חלות, איפוא, הוראות ההסכם תנ/ .1לגבי דידנו חשוב לוודא מה בין תנ/ 1לבין שלילת פיצויי פיטורים (סעיפים 16ו- 17לחוק). .3בית-הדין האזורי דחה אחת לאחת את הטענות עליהן השתיתה המועצה את זכותה לשלול פיצויי פיטורים מעובד (ראה סעיף 3(ב), (ג) שבהליך). הטענה העיקרית היתה, כי באין הסכם קיבוצי הדן בסוגיה, יש לנהוג לפי הוראות סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים, היינו להיות מונחה על-פי הוראות "תקנון העבדה". בית-הדין האזורי פסק, כי אין בהסכם הקיבוצי קביעה המאפשרת שלילת פיצויי פיטורים חלקית או מלאה, אך העדר קביעה כאמור אינו מאפשר או מחייב להזדקק לסעיף 17, כי אם מחייב שפיצויי הפיטורים ישולמו בכל מקרה של פיטורים ובשיעור מלא. את זאת למד בית-הדין האזורי מסתמא על סמך עיון בספר כל שהוא, בו הובאה מובאת קצרה מתוך פסק-דין דב"ע לו/2-3, שלא פורסם (ראה סעיף 3(ג) שבהליך). מן הראוי והרצוי להביא את המובאת הנ"ל, בת שלוש השורות, בהקשרה המלא, כפי שהיא מופיעה בסעיף 4, בדב"ע לו/2-3: "הטענה הראשונה היא שלהשלמת ההסכם הקיבוצי המיוחד צריך שישמש 'תקנון העבודה'. טענה זאת אין לקבלה. 'תקנון העבודה', בהיותו ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, מנחה את בית-הדין מכוח סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים, היינו בכל אותם המקרים שאין הסכם קיבוצי כאמור בסעיף 16לחוק, הקובע את הנסיבות 'המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד'. סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים וסעיף 16לחוק אינם משלימים זה את זה ואינם פועלים במצטבר, אלא שבאים הם זה במקום זה, כך שרק אם אין לפעול מכוח סעיף 16, פועלים מכוח סעיף .17טענה, שקיים אמנם הסכם קיבוצי כאמור בסעיף 6), אך מאחר ואין הוא עונה על כל המצבים - יבוא 'תקנון העבודה' וישלים מכוח סעיף 17, טענה כזאת - אין לקבלה. ההסכם הקיבוצי המיוחד - הוא התופס והוא ממצה. פיטורים בנסיבות שההסכם הקיבוצי האמור בסעיף 16לחוק אינו קובע כי ישולמו בגינם רק פיצויים חלקיים או שלא ישולמו פיצויי הפיטורים כלל - פיטורים כאלה מחייבים לשלם מלוא הפיצויים. לשאלה, אם אכן מהווה ההסכם הקיבוצי המיוחד - הסכם קיבוצי לעניין סעיף 16לחוק, יידרש בית-הדין בסעיפים 11- 15שלהלן". מסתבר מן המובאת, שהעלו שם הטענה, כי ההסכם הקיבוצי המיוחד החל על הצדדים, דן אמנם בסוגיה של שלילת פיצויי פיטורים בגין עבירות משמעת אך מלאכתו אינה שלמה, "אין הוא עונה על כל המצבים" ויש להשלימו בעזרת "תקנון העבודה" באמצעות סעיף 17לחוק. על טענה זו השיב בית-הדין בשלילה; בהמשך, בחן בית-הדין מקרוב, אם ההוראות שבהסכם הקיבוצי, בסוגיה הרלבנטית, עולות בקנה אחד עם המתחייב מסעיף 16לחוק. מאחר שפסק-הדין דב"ע לו/2- 3לא פורסם - זולת קטע קטן מבודד מהקשרו - רואה בית-הדין להביא קטע נוסף, שיש בו כדי לסייע לפתרון השאלה בה עסקינן: "היחס שבין חוק פיצויי פיטורים לבין ההסכם הקיבוצי שבו מדובר בסעיף 16לחוק אינו שונה, ביסודו, מהיחס שבין חקיקה ראשית לחקיקת משנה. כשם שחקיקת משנה, תנאי לנפקותה הוא קיום תנאים מסוימים, שסבירות וודאות הם מאלה, כך גם אותו הסכם קיבוצי. בחינת נפקותו של ההסכם הקיבוצי אינה במקרה כזה התערבות ביחסים שבין הצדדים ליחסי עבודה קיבוציים, אלא הבחינה המקובלת של נפקותה של חקיקת משנה. .10הוראה בהסכם הקיבוצי האמורה לשלול פיצויי פיטורים היא בבחינת הוראה עונשית. הוראה כזאת מחייבת מידת ודאות וסבירות לקיום הכלל 'אין עונשין אלא אם כן מזהירין', ולמניעת שרירות. בפסק-הדין שבדב"ע לה/ 8-3, [3], ע' 125, בא כבר לבית-דין זה לדון בניסוח סתמי של המונח 'עבירת משמעת' (שם, [3], בע' 135), והאמור שם תופס במידה רבה גם לענייננו. .11הסעיף הרלבנטי שבתקשי"ר, שאומץ על-ידי ההסכם הקיבוצי המיוחד, מאפשר לשלול את זכותו של עובד לפיצויים כל אימת שיפוטר בשל האשמה (!) פלילית (האשמה ולא הרשעה) וכל אימת שיפוטר בשל עבירת משמעת ועבירת משמעת מהי - אין אנו יודעים מעיון בהסכם הקיבוצי. אף אם נניח שיודעים 'עבירת משמעת' מהי, מתוך הזדקקות לפרקים אחרים שבתקשי"ר - פרקים שלא אומצו על-ידי ההסכם הקיבוצי המיוחד ועל כן ספק רב אם יש להם נפקות לענייננו - יצא שישללו זכות לפיצויי פיטורים בכל המקרים שבהם העילה לפיטורים היא עבירת משמעת - קלה כחמורה - החל מאיחורים בודדים ועד להפרות המשמעת החמורות ביותר. הלכך ייקרא קביעת 'נסיבות' לשלילת זכות, ובכך יראו מידת ודאות מינימלית למניעת שרירות - התשובה ברורה". וסוף דבר: " .12משמתברר שההסכם הקיבוצי המיוחד אינו עונה על הנדרש מהסכם קיבוצי לעניין סעיף 16לחוק פיצויי פיטורים, באים לסעיף 17לחוק, ודרכו ל'תקנון העבודה' המהווה את ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה. והשאלה היא, איזה סעיף מסעיפי 'תקנון העבודה' הוא הישים לענייננו". .4הוראות סעיף 17אינן באות איפוא כ"השלמה" להסכם קיבוצי מיוחד לפי סעיף 16, היינו להסכם קיבוצי העוסק בנושא של בעיות פיצויי פיטורים אגב טיפול בענייני משמעת ועונשים. ההסכם תנ/ 1(שהוחלף ב- 22.1.1979בהסכם קיבוצי חדש; ראה פסטרנק, [4], הסכמים קיבוציים, סימן 13.5.2) עניינו כל כולו: סולם דרגות, מסלול קידום, תנאי שכר וכדו'. אין לו זיקה לענייני משמעת והענשה. על כן מדובר "בענף עבודה שאין בו הסכם קיבוצי" (סעיף 17לחוק), קרי הסכם קיבוצי הקובע באילו "נסיבות" מוצדקים פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד" (סעיף 16). באים איפוא "לתקנון העבודה" (הסכם קיבוצי מיום 962ו. 19.9בין "התאחדות בעלי התעשיה לבין ההסתדרות הכללית). .5המעשה שעשתה העובדת סווג כהפרת משמעת חמורה (סעיף 53א לתקנון העבודה: "הפר משמעת באופן חמור"). העובדת פוטרה לאחר אזהרה, התראה ותוך מתן הזדמנות (עד 1.10.1979) והזדמנות נוספת (עד 30.10.1979) לחזור למסלול ולחדול ממעשיה החוזרים ונשנים, של עשיית "דין" לעצמה. כל אלה - ללא הועיל. אין אנו בדעה כי נסיבות המקרה מצדיקות שמעביד יצא מגדרו ויגלה התחשבות יתירה. בנסיבות המקרה יש לקבל את הערעור ולבטל את פסק-הדין של בית-הדין האזורי ואנו קובעים כי אין העובדת זכאית לפיצויי פיטורים. הערעור שכנגד נדחה. העובדת תשלם למועצה הוצאות כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 700שקל.חצי משרהמשרהפיטורים