קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת פיצויים בגין פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי: .1לאחר עשרים וחמש שנות עבודה (בערך) כדייל-אוויר (כלכל) בחברת אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ (להלן - החברה) פוטר התובע, ושולמו לו פיצויי פיטורים כחוק. בתביעה זו טוען התובע כי פוטר בניגוד להסכם הקיבוצי החל, והוא תובע פיצויים בשל הפרה זו בגובה המשכורות ותוספות אחרות מיום פיטוריו ועד הגיעו לגיל 65(להלן - פיצויי הפרת הסכם). עוד תובע הוא הפרשי שבד ותוספות אחרות בעד תקופה שלפני פיטוריו, וכן השלמת פיצויי פיטורים. .2את התביעה הגיש התובע נגד החברה, נגד ההסתדרות הכללית (להלן:ההסתדרות) נגד דן שוורצברד מהאגף לאיגוד מקצועי של ההסתדרות (להלן:שוורצברד) ונגד המפרק הזמני של החברה. ההסתדרות ושוורצברד פנו לבית-הדין בבקשה למחק על הסף את התביעה נגדם, ובקשתם נענתה בהחלטה מיום .2.9.1986 .3בהחלטה ביום 9.3.1987 קיבל בית-הדין את בקשת בא-כוח החברה בחלקה, ונמחקו מספר סעיפים מתצהירו של התובע שעניינם פיצוי הפרת הסכם. הטעם שניתן שם היה - כיוון שהפיטורים היו בהסכמת ההסתדרות אין לדבר על פיטורים בניגוד להסכם קיבוצי (בע' 87). בקשת רשות לערער שהגיש בא-כוח התובע נדחתה על-ידי נשיא בית-הדין הארצי ביום 5.5.1987(דב"ע מז/75-9). בקשת בא-כוח התובע למחוק סעיפים מתצהיר שהגישה החברה - נדחתה ביום 5.7.1987(בע' 12). .4כיוון שכך, לא היה עוד צורך לדון בתביעת התובע לפיצויי הפרת הסכם, וההליך נמשך רק לגבי השלמת פיצויי פיטורים והפרשי שכר בעד תקופה שלפני פיטוריו. .5התובע טוען כי כשנה לפני שפוטר נמנע ממנו לצאת לטיסות, על אף היותו מוכן לכך, ובכל אותה תקופה קיבל רק שכר רגיל בלי התוספות הנלוות כאילו היה טס, שהן: אש"ל, עמלות בר וגמול שעות נוספות (להלן - התוספות הנלוות). עוד טוען התובע כי פוטר בשל צמצומים בחברה על-פי ההסכם הקיבוצי מיום 30.12.1982(ת/2, להלן - הסכם הפרישה). לכן זכאי הוא להשלמת פיצויי פיטורים בגובה ההפרש בין הפיצויים לפי הסכם הפרישה לבין אלה שקיבל. .6החברה טוענת כי התוספות הנלוות משולמות דק למי שעובד בפועל, ואין התובע זכאי להן. אשר לפיצויי פיטורים - טוענת החברה - התובע לא פוטר בשל צמצומים על-פי הסכם הפרישה, אלא בשל בעיות משמעת. אין התובע זכאי ליהנות מהסכם הפרישה, שכן סעיף 2בו קובע כי הוא לא יחול "על עובדים שיפוטרו מסיבות משמעת", לפנים משורת הדין - ממשיכה וטוענת החברה - הוצע לתובע כי יוחל לגביו הסכם הפרישה, אך מאחר שהתובע סירב לחתום על כתב פיטורין וסילוקין (ת/7) - דבר שהיה עליו לעשותו על-פי הסכם הפרישה - אין ההצעה עומדת, ואין הוא זכאי לפיצויי פיטורים מוגדלים. .7העובדות הבאות אינן שנויות במחלוקת - א) מחודש מרס 1982ועד שפוטר (להלן - תקופת הקרקוע) לא עבד התובע, ושולמה לו המשכורת הרגילה ללא התוספות הנלוות: ב) ביום 23.2.1983קיבל התובע מכתב מהחברה בעניין הפסקת עבודתו ביום 31.3.1983, על-פי ההסכם הקיבוצי מ- 27.12.1982"בעניין צמצום מספר עובדי החברה" (ת/3); ג) ביום 15.3.1983קיבל התובע מכתב נוסף מהחברה בנדון "סיום עבודה" על-פי הסכם הפרישה, לפיו נקבע סיום יחסי עובד-מעביד ל- 6.4.1983(ת/24); ד) התובע סירב לחתום על כתב פיטורין וסילוקין (ת/7); ה) ביום 26.5.1983שלחה החברה לתובע את המכתב הבא - "הננו להודיעך בזאת כי מאחר שעד לתאריך מכתבנו זה לא החזרת לחברה את כתב הפיטורין והסילוקין חתום על ידך כנדרש, יופקדו בחשבונך בבנק בתאריך 5.6.1983פיצויי הפיטורים בשיעור של % 100בהתאם לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963" (ת/9); ו) סכום הפיצויים לפי הסכם הפרישה הוא - 472.20, 5ש"ח (ת/6). ביום 5.6.1983קיבל התובע 915.18, 2ש"ח; .8א) בא-כוח התובע טוען כי בתקופת הקרקוע זכאי התובע לקבל גם את התוספות הנלוות, וזאת משני טעמים - (1) הדבר הובטח לו על-ידי המנכ"ל בשיחה עם חבר הוועד ג'ו יחזקאל, כפי שהעיד התובע (בע' 14, סעיף 2). (2) סעיף 7בכתב התביעה, הדן בזכותו של התובע לקבל את התוספות הנלוות בתקופת הקרקוע לא הוכחש על-ידי החברה בכתב ההגנה, ולכן יש לראות זאת כהודאה (תקנה 24(א) לתקנות בית-הדין לעבודה (סדרי דין) תשכ"ט-1969, להלן - התקנות). ב) פיטורי התובע לא היו בשל בעיות משמעת, אלא במסגרת צמצומים (ת/3) ועל-פי הסכם הפרישה (כאמור במכתב ת/24). יתרה מזו, עד הנתבעת דוד פתחי אלדר (להלן - פתחי) אומר זאת מפורשות - "עם התובע היו בעיות משמעת, אבל אנחנו לא פיטרנו אותו לפי הליך של פיטורי משמעת, אלא כיוון שהיה צריך לפטר מאות עובדים הכנסנו אותו לרשימת המועמדים לפיטורים שהוגשה לנציגות העובדים, וההסתדרות לא התנגדה לפיטוריו" (בע' 39, שורות 15-20). ובחקירה החוזרת - "אנחנו פנינו לשוורצברד (מחזיק תיק אל-על בהסתדרות) לפיטורי התובע (זאת אני יודע משיחות עם חברי ועד ואנשי הנהלה וגם עם שוורצברד עצמו), הנימוקים של אל-על היו שהתובע יושב בבית ואיננו טס, בשל סירוב הטייסים לטוס איתו. זאת במסגרת פיטורי מאות העובדים (צמצומים). ההסתדרות הסכימה" (שם, שורות 25-31); ג) על-פי הסכם הפרישה אין מוטלת כל חובה על התובע לחתום על "כתב פיטורין וסילוקין" (ת/7). התנאה זו של החברה היא הוספת תנאי, באופן חד-צדדי, להסכם הפרישה. עד כאן טענות בא-כוח התובע. .9א) בא-כוח החברה טוען בסיכומיו כי אין התובע זכאי לתוספות הנלוות מהטעמים הבאים - (1) אין זה נכון - כטענת בא-כוח התובע - שזכותו של התובע לקבל תשלום בעד התוספות הנלוות בתקופת הקרקוע לא הוכחשה בכתב ההגנה. הדבר הוכחש בסעיפים 9ו-11, שם נאמר - " .9אל-על מבחישה את טענות התובע שבסעיף 9לכתב התביעה. התוספות הנלוות או התשלומים הנלווים שהתובע מזכיר בסעיפים 9, 10ו- 11הם מטבעם תשלומים המשולמים לאדם העובד בפועל ואינם משולמים למי שאינו עובר בפועל. .11אל-על מכחישה את זכאות התובע לתשלומים שבסעיף 11לכתב התביעה" (ההדגשה במקור). (2) בעדותו אומר התובע שההבטחה נמסרה לו מפי חבר ועד. החברה הכחישה את זכותו לתוספות הנלוות, אך התובע לא הביא את חבר הוועד להעיד בבית-הדין. (3) התוספות הנלוות הן בעלות אופי של החזר הוצאות, וזכאי להן רק מי שעובד ויש לו הוצאות אש"ל, הוא משתתף במכירת פריטים לנוסעים בעת הטיסה, והוא עובד בשעות נוספות. ב) התובע היה עובד בעייתי, ובמהלך עבודתו בחברה היו לו בעיות משמעת רבות. הדברים הגיעו לידי כך שטייסים סירבו לעבוד איתו. החברה החליטה לפטרו, אך כיוון שהיתה דרושה הסכמת ההסתדרות לכך, וזו לא ניתנה, המשיכה החברה לשלם לתובע את משכורתו מבלי שעבד בפועל. משניתנה לבסוף הסכמת ההסתדרות לפיטורים - פוטר התובע ונשלח לו מכתב הפיטורים (ת/3). מאוחר יותר הציעה החברה לתובע, לפנים משורת הדין, פיצויי פיטורים על-פי הסכם הפרישה (ת/24). התנאי לכך היה שיחתום על כתב פיטורין וסילוקין, אך התובע סירב לעשות כן. לאחר שניתנו לו מספר הזדמנויות לחתום על אותו מסמך והוא עמד בסירובו - החליטה החברה לבטל את ההצעה, ושילמה לו פיצויי פיטורים לפי החוק, כאמור במכתב החברה מיום 26.5.1983(ת/9). עד כאן טענות בא-כוח החברה. .10הסעיף בהסכם הפרישה עליו מסתמכת החברה בטענתה כי החתימה על כתב פיטורין וסילוקין הוא תנאי לקבלת הפיצויים המוגדלים - זה לשונו - "מסירה העבודה: .6א. עובד שסיים את עבודתו בחברה, חייב למסור את העבודה בצורה מסודרת, בהתאם להוראות החברה, ולחתום על כל הטפסים והמסמכים שנדרש על-ידי החברה לחתום עליהם עם סיום עבודתו בחברה. ב. עובד שסיים את עבודתו בחברה יחזיר לחברה כל רכוש של החברה המוחזק בידיו, בסמוך לסיום העבודה. כמו-כן חייב עובד כזה להחזיר לחברה את תעודת העובד ואת תעודת איש צוות אוויר שלו ושאר המסמכים שנמסרו לו עקב עבודתו ובקשר אליה" (נספח א להסכם הפרישה). סעיף זה זהה בנוסחו לסעיף 14בהסכם הקיבוצי המיוחד מיום .27.12.1982במכתב מיום 15.3.1983(ת/24) הופנתה תשומת לבו של התובע לסעיף זה. .11א) איננו מקבלים את גרסת התובע כי הובטח לו על-ידי החברה שבתקופת הקרקוע ישולמו לו התוספות הנלוות כאילו טס. מה שאמר התובע בעדותו כי חבר ועד אמר לו שהסמנכ"ל הבטיח - אין די בו כדי לבסס חיוב של החברה כלפיו. אף איננו מקבלים שהחברה לא הכחישה בכתב ההגנה את הטענה בדבר זכותו של התובע לתוספות הנלוות בתקופת הקרקוע. נראית לנו טענת בא-כוח החברה שבסעיפים 9ו- 11לכתב ההגנה יש הכחשה כזאת. תקנה 24(א) לתקנות קובעת כי כדי שטענת עובדה בכתב התביעה לא תיראה כאילו מודים בה, צריך שזו תוכחש בכתב ההגנה "במפורש או מכללא", ואם תימצי לומר שהחברה לא הכחישה במפורש - הרי שהכחשה מכללא ודאי יש כאן; ב) ככלל - ובאין ראיה המלמדת אחרת, ובענייננו אין ראיה כזאת - התוספות הנלוות אינן חלק מהשבר הרגיל. דמי אש"ל הינם החזר הוצאות שהוציא העובד בקשר לעבודה; עמלת בר - זו עמלה המשולמת ל"דיילים שבזמן הטיסה מוכרים פריטים פטורי מס לציבור הנוסעים" (דברי התובע בע' 22, שורות 9-11); גמול שעות נוספות - הינו תשלום בעד עבודה בשעות נוספות. בתקופת הקרקוע לא היו לתובע הוצאות בקשר לעבודה, הוא לא היה בזמן הטיסה כאשר מכרו פריטים שונים לציבור הנוסעים, והוא לא עבד בשעות נוספות; ג) אשר על כן, אין התובע זכאי לתשלום התוספות הנלוות בתקופת הקרקוע, ותביעתו בגין פריט זה - נדחית. .12א) מקבלים אנו את טענת בא-כוח החברה כי התובע היה עובד בעייתי והיו לו בעיות משמעת. מקובלים עלינו גם דבריו שבתקופת הקרקוע ביקשה החברה לפטרו, אך לא הצליחה להשיג את הסכמת ההסתדרות לכך. אולם, איננו מקבלים שבסופו של דבר, התובע אכן פוטר מסיבות של משמעת. הדבר עולה ברורות ממכתב הפיטורים (ת/3), שאין בו זכר לענייני משמעת, אלא "צמצום מספר עובדי החברה". בדב"ע לג/2- 3[1], קבע בית-הדין הארצי כי הסיבה לפיטורים "היא זאת הפועלת אותה עת במניע למעשה" (שם [1], 157מול האות ה). בענייננו - מעשה הפיטורים הוא המכתב מיום 23.2.1983(ת/3), והמניע הוא זה הכתוב בו. הדבר גם מקבל חיזוק ותמיכה מדברי עד הנתבעת פתחי (ראה סעיף 8(ב) לעיל); ב) ההצעה שהציעה החברה לתובע להחיל על פיטוריו את הסכם הפרישה - ואין נפקא מינה אם נעשה הדבר לפנים משורת הדין או מכל סיבה אחרת - הצעה זו לא נדחתה על-ידי התובע. אכן, על פיצויים חוזיים, שלא בפיצויים על-פי החוק, ניתן להתנות, אלא שבמקרה שלפנינו - חתימה על כתב פיטורין וסילוקין לא היה תנאי על-פי הסכם הפרישה. אין כל ממש בטענת בא-כוח החברה, כי התנאי עולה מהאמור בסעיף 6בנספח א להסכם הפרישה (צוטט בסעיף 10לעיל). באותו סעיף, שכותרתו היא "מסירת העבודה, מוטלת חובה - "- - - לחתום על כל הטפסים והמסמכים שנדרש על-ידי החברה לחתום עליהם עם סיום עבודתו בחברה". לאמור, מדובר בטפסים ובמסמכים שיש להם קשר עם סיום העבודה ומסירתה. כתב הפיטורין והסילוקין אין לו דבר עם סיום העבודה או מסירתה. כל עיקרו מופנה לעתיד, למה שעלול לקרות אחרי סיום העבודה. זאת ועוד - ויתור על זכויות (מבלי להיכנס לשאלה מתי ויתור כזה תופס במשפט העבודה) איננו דבר של מה בכך. עיון בכתב הפיטורין והסילוקין (ת/7) מלמד שהעובד נדרש לוותר על "תביעות מכל סוג שהוא - - - בגין עבודתו - - -", ואם נפגע, דרך משל, בתאונת עבודה - האם עליו לוותר גם על תביעת נזיקין? מכל מקום, התחייבות כזאת צריך שתהיה מפורשת, ואין להטילה על דרך הפרשנות. בהסכם הפרישה אין התחייבות מפורשת כזאת. .13 לפיכך, זכאי התובע לפיצויים על-פי הסכם הפרישה. אין מחלוקת שסכום הפיצויים לפי הסכם הפרישה הוא 5.472.20ש"ח, וכי ביום 5.6.1983קיבל התובע 915.18, 2ש"ח. מכאן שהוא זכאי להשלמה של -557, 2ש"ח כפי שתבע. .14התובע מבקש כי נחייב את החברה לשלם לו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בא-כוח החברה טוען שיש לבטל את פיצויי ההלנה משני טעמים. הראשון - אין פיצויי הלנה חלים צל פיצויי פיטורים חוזיים: והשני - חילוקי רעות שיש בהם ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים מוגדלים. אנו נתייחס רק לטעם השני. בא-כוח התובע טוען כי הסיבה המצדיקה הפחתת פיצויי הלנה או ביטולם צריך שתפעל במועד הקבוע לתשלום פיצויי הפיטורים. בענייננו - כך בא-כוח התובע - לא עמדה כלל באותו מועד השאלה של זכאות התובע לפיצויים מוגדלים, ולא זו היתה הסיבה לאי-התשלום במועד. הסיבה היתה - התנאת התשלום בחתימה על כתב הפיטורין והסילוקין. .15צודק בא-כוח התובע שהסיבה המצדיקה ביטול או הפחתה של פיצויי הלנה צריך שתפעל במועד הקובע לתשלום, וכי סיבה שנולדה לאחר מעשה - אין להתחשב בה. אולם, אנו סבורים שבמקרה זה שלפנינו אכן פעלה הסיבה באותו מועד. החברה היתה סבורה כי החתימה על כתב הפיטורין והסילוקין היא תנאי לעצם זכאותו של התובע לפיצויים מוגדלים. בכך טעתה, אך אין לומר, שאובייקטיבית, לא היתה מחלוקת שיש בה ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים מוגדלים. ואם לא מחלוקת - טעות כנה היתה. לפיכך אנו מפחיתים את שיעור פיצויי ההלנה ומעמידים אותו על הפרשי הצמדה בתוספת % 1בעד כל חודש שלא שולמו הפיצויים, על הקרן והפרשי ההצמדה. .16אנו מחייבים את החברה לשלם לתובע סכום של -.557, 2ש"ח בתוספת פיצויי הלנה כאמור בסעיף 15לעיל, מיום 6.4.1983ועד יום התשלום בפועל. .17החברה תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של -. 000, 6ש"ח בתוספת מע"מ.חוזהתעופהדייליםפיטוריםהסכם קיבוצי