קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים: .1 התובע עבד אצל הנתבעת מיום 1.9.1970ועד שפוטר ללא הודעה מוקדמת ביום .13.7.1978הנתבעת טוענת שהפיטורים היו מוצדקים ומסרבת לשלם לו פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. .2 על הצדדים חל ההסכם הקיבוצי בענף הדפוס, ולכן גם תקנון העבודה מיום 19.9.1962(להלן - התקנון). .3 הנתבעת הביאה שורה של עדים שגוללו לפני בית-הדין שורה של מקרים בהם היה מעורב התובע ושבהצטברותם, כך טוענת הנתבעת, מוצדק היה לפטר את התובע על אתר, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. .4 ארבעה עניינים הזכירו עדים אלה: א) המכות עם העובד שמעון ברהום; ב) המקרה עם הלקוח מלניק; ג) המקרה עם הציירת; ד) הריב בקשר לחופשה וניבול הפה. .5 לאחר ששמענו את עדי הנתבעת והתובע הגענו למסקנה, כי המקרים (א) (ב) ו-(ג) לא היו הסיבה לפיטוריו של התובע, או לא יכלו להחשב ככזו, וכי הסיבה היחידה לפיטוריו על-ידי מנהל הנתבעת היה מקרה (ד). גם מתוכן הדברים בת/ 1ניתן לראות שאמנם זה המקרה שגרם לפיטורים. אין בידינו אף לקבוע, כי כל המקרים אמנם ארעו בדיוק כפי שהנתבעת תארה אותם, עדי הנתבעת לא שכנעו אותנו שכל דבריהם נכונים ומדויקים; וגם בינם לבין עצמם היו סתירות. נזכיר רק את המקרה הקשור לציירת (מקרה (ג)), שמכל שלושת המקרים הוא הקרוב ביותר למועד הפיטורים. הציירת אמרה בעדותה, שהתובע לא סיים את העבודה באותו יום ונגרם לה נזק בשל כך (ע' 5, שורות 13-19), ולעומתה אומר מנהל הנתבעת, כי העבדה הסתיימה באותו יום (ע' 11, שורות 14-16). במיוחד צריך להתעלם מענ/4, עובדיה חנניה, שבעדותו היה חמקמק, דבריו היו מבולבלים ומגמתיים ואין לסמוך עליהם. (עד זה הצמיד, למשל, את הוויכוח שהביא לפיטורים לעניין הציירת, דבר שהוא בסתירה לדברי כל האחרים, ע' 9, שורות 1-7). אנו מעדיפים לקבל את גרסת התובע באשר למקרים אלה. .6 ועוד, לאחר כל מקרה ומקרה משלושת המקרים הראשונים לא ננקטו נגד התובע כל אמצעי משמעת. הפעם היחידה, שלדברי מנהל הנתבעת (ענ/5), נערך בירור בנוכחות נציג ממועצת הפועלים, נדלר, קשור למקרה עם הציירת (ע' 11, שורות 1-14). התובע טוען - להד"ם (ע' 16, שורות 12-15), ואנו מעדיפים את גרסתו. הנתבעת אף לא טרחה להעיד מטעמה את נדלר, שבוודאי יכול היה למסור לנו את הפרטים המדויקים, אם אמנם היה בירור כזה, והוא נכח בו. כיוון שכך, הרי אף אם קרו כל המקרים כגרסת הנתבעת - אין היא יכולה לנהל חשבון פתוח לאורך כל תקופת עבודתו של התובע, בחינת "וביום פקדי ופקדתי". אינקיטת צעדים על-ידי המעביד - כמוה כויתור וכהסכמה (וראה גם דב"ע ל/14- 3[1]). .7אם כן, שומה עלינו לבחון רק את מקרה (ד) ולראות היש בכך כדי להצדיק שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. .8עובדות המקרה הן: בחודש יולי 1978ערך מנהל הנתבעת את סדר החופשות של העובדים. מסיבות הקשורות בעבודה לא היה אפשר שהתובע והעובד שמעון ברהום ייעדרו בו-זמנית, ומאחר שברהום הודיע מספר פעמים על שינויים בתאריכי צאתו לשירות מילואים - קבע מנהל הנתבעת, כי חופשתו של התובע תתחיל כעבור מספר ימים (לתובע נמסרה הודעה ביום חמישי שחופשתו מתחילה ביום ראשון שלאחריו). המועד שנקבע לחופשתו של התובע לא היה לרוחו, כי כבר עשה סידורים לבילוי חופשתו במועד אחר, ולא היה מוכן לצאת לחופשה לאחר הודעה כה קצרה. התחיל ויכוח בין התובע ומנהל הנתבעת, שהתפתח להטחת מלות גנאי זה בפני זה. בתארו את המקרה, אומר מנהל הנתבעת בעדותו: "במשך הוויכוח גם אמרתי לתובע שעליו להתחשב עם המקום שהוא אוכל ממנו. אז אמר לי התובע וצעק: מתי אכלתי אצלך? אמרתי לו: אתה דפוק בראש אם אתה מבין כך. בינתיים התאספו כל העובדים והתובע צעק: אשתך והבנות שלך דפוקות. התרגזתי ולקחתי בקבוק מפלסטיק וזרקתי אותו על התובע ולא פגע. אמרתי לו: אם הבת שלי ואשתי דפוקות - אתה מפוטר ברגע זה. נתתי לו מכתב פיטורים. שלוש פעמים שיניתי את נוסח המכתב לפי בקשתו של התובע, כי לא רצה לעזוב" (ע' 12, שורות 13-24). מכתב הפיטורים צורף וסומן ת/.1 .9אם נבחן את קטלוג העבירות שבתקנון (סעיפים 51-53) הרי שסבורים אנו, שהעבירה המתאימה למקרה זה היא - התקוטטות (סעיף 52(ג)). אין, לדעתנו, לראות במקרה זה עבירה על סעיף 53לתקנון, המכיל רשימה של עבירות חמורות, כפי שמבקש בא-כוח הנתבעת. מה גם שעצם התנגדותו של התובע לקבל הודעה של שלושה ימים ליציאה לחופשה - צודקת. זכותו שחופשתו תיקבע לפחות 14יום מראש (סעיף 9(א) לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951). .10בבואנו לקבוע את ה"עונש" המתאים למקרה זה איננו יכולים להתעלם גם מכך, שהתפרצותו של התובע באה לאחר התגרות מצד מנהל הנתבעת ("אתה דפוק בראש אם אתה מבין כך"), ובהיות גם עצם הפיטורים - עונש (כגון: הפסד ותק). סבורים אנו שיש להסתפק בעונש זה בלבד (פסקה ג' ברשימת ה"עונשים" שבסעיף 52לתקנון). .11אין מחלוקת, כי שכרו האחרון של התובע הה 432, 9ל"י, וכי תקופת עבודתו היתה 7שנים, 10חדשים ו- 13ימים (מ- 1.9.1970ועד 13.7.1978). לפי זה סכום פיצויי הפיטורים הוא 224.60, 74ל"י. .12בא-כוח הנתבעת בסיכומיו טוען, שלאור הנסיבות אין לפסוק לתובע פיצויי הלנה; סתם ולא פירש לאילו נסיבות כוונתו וגם לא ציין איזו מן החלופות המופיעות בסעיפים 18ו-20(ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח- 1958(להלן - חוק הגנת השכר) התקיימה כאן. לאחר ששקלנו את העובדות בענייננו, סבורים אנו, שבהחילה על המקרה את סעיף 53לתקנון ואת הסנקציה החמורה ביותר שם - טעתה הנתבעת טעות כנה. ניתן גם לומר שהיו חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים (סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר). יש, איפוא, מקום להפחית את פיצויי ההלנה. אנו מעמידים את פיצויי ההלנה עד ליום מתן פסק-דין זה על סכום קצוב של 000, 30ל"י. .13אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסכום של 224.60, 74ל"י בתוספת פיצויי הלנה בסך 000, 30ל"י, ותמורת הודעה מוקדמת בסכום של 432, 9ל"י. .14אם לא ישולם הסכום של 224.60, 74ל"י תוך 14יום מיום שפסק-דין זה יודע לנתבעת, יתווספו על סכום זה הפרשי הצמדה וריבית, לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, (להלן - חוק פסיקת ריבית) מהיום ה- 15ועד התשלום בפועל. על הסכום של 432, 9ל"י יתווספו הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית מיום הגשת התביעה, דהיינו מיום 18.1.1979, ועד התשלום בפועל. .15הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסכום כולל של 000, 6ל"י בתוספת מע"מ. כן תשלם הנתבעת לקופת בית-הדין את האגרה הדחויה.הודעה מוקדמתפיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים