קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיטורים של ספרית שכירה: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (השופטת פורת - דן יחיד: תב"ע מ/1766-3) התבררה תובענה של המשיבה (להלן - העובדת) נגד המערערת (להלן - המעבידה) בעתירה לחייב את המעבידה לשלם פיצויי פיטורים, תמורת "הודעה מוקדמת", ושכר ארבעה ימי עבודה ופדיון חופשה. בית-הדין האזורי חייב בתשלום פיצויי פיטורים חלקיים, פדיון חופשה שנתית ושכר ארבעה ימי עבודה. בפני בית-הדין ערעור של המעבידה. .2העובדות הצריכות לערעור, כפי שקבען בית-הדין האזורי, הן: א) העובדת, ספרית לפי מקצועה, עבדה בשירות המעבידה, בעלת מספרה, החל מיום 1.12.1974ועד ליום 4.11.1979; ב) העובדת תכננה פתיחת מספרה משלה והדבר גרם לריב וליחסים מתוחים בין הצדדים; ג) ביום 4.11.1979מנעה המעבידה בעד העובדת אפשרות להמשיך בעבודתה, על אף זאת שהעובדת עמדה על זכותה להמשיך בעבודה; ד) בקשר לתכניותיה לפתוח מספרה משלה והכנותיה לקראת זאת, אמרה העובדת לאחת הלקוחות, שהיא עומדת לפתוח מספרה משלה "ודיברה על לב הלקוחה לעבור למספרתה". .3במסגרת הכנת הדיון על-ידי הרשמת ביקשה המעבידה - חלופית - לקזז, מכל סכום שיפסקו, הוצאות הקשורות ב"השתלמויות". .4לאחר שבית-הדין האזורי עומד על עצם הטרוניה שבפי המעבידה בקשר לפעולות העובדת לשם פתיחת מספרה משלה, פותח בית-הדין האזורי את החלק האופרטיבי של פסק-הדין באומרו: "נפתח ונציין, כי זוהי זכותו של עובד לסיים את יחסי עבודתו עם מעבידו ככל שייראה וייטב בעיניו, ולבור לו מקום עבודה אחר בין אם כשכיר או כעובד עצמאי בעל עסק משלו (זאת כל אימת שאין הוא קשור עם מעבידו בחוזה עבודה לתקופה קצובה, שאז עלול הוא לגרום להפרת חוזה העבודה בנתקו את יחסי העבודה לפני תום התקופה החוזית). מכאן שהיתה לתובעת הזכות המלאה לתכנן ולפעול לקראת פתיחת מספרה משלה, בכל עת שיעלה הדבר על דעתה. אך במה דברים אמורים? כל עוד שמרה התובעת בעת עבודתה בשירות הנתבעת על חובת נאמנות לנתבעת כמתחייב מיחסי עובד-מעביד. שכן, יחסי עובד-מעביד מטילים חובת אמון הדדי בין הצדדים לחוזה העבודה, והיא המחייבת את העובד להימנע מכל מעשה שאינו עולה בקנה אחד עם חובה זו: אסור לו לעובד לעשות מעשה העשוי לפגוע באינטרס העסקי של מעבידו, והפרת החובה האמורה יכול שתובא בחשבון עת עומד בית-הדין לפסוק בשאלת פיצויי פיטורים. עלינו לבחון, אפוא, כלום עשתה התובעת מעשה שהיה עשוי לפגוע באינטרס העסקי של הנתבעת ועל כן לא עלה בקנה אחד עם חובת הנאמנות שהיא חבה כלפיה, בעת עבודתה בשירותה". בית-הדין האזורי קבע, כי אכן פוטרה העובדת ועל כן חייבת המעבידה בתשלום פיצויי פיטורים. אשר לשיעור הפיצויים - מלאים או חלקיים - אומר בית-הדין: "עת נוכחה הנתבעת כי התובעת מנסה 'למשוך' לקוחות, אין תימה כי חשה איום על עסקה שלה. שהרי התובעת, שהיא ספרית מעולה ומבוקשת, היוותה ללא ספק 'כוח משיכה' לא קטן ללקוחות המספרה, וניתן היה לצפות כי אכן תצליח להעביר למספרתה חלק ניכר מהלקוחות... יחד עם זאת, בל נשכח לתובעת את 'חסד נעוריה', שהרי קרוב לחמש שנים ועד המועד בו החלה מתכננת מספרה משל עצמה, שירתה את הנתבעת כיאות, ובעבודתה המקצועית - המעולה, תרמה לעסקי המספרה, לטיבה וליוקרתה. לפיכך, בבואנו לחתוך בפיצויי הפיטורים, בל נתעלם מתקופות טובות שהיו ביחסי העבודה שבין הצדדים, אשר למרבה הצער נשתבשו כחלוף השנים. בהיותי מונחית, כמצוות סעיף 17לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג- 1963(להלן - החוק), על-ידי הוראות תקנון העבודה מיום 19.6.1962הכלול בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים - ומאידך בהסתמכי על פסיקת בית-הדין הארצי לעבודה לאמור, כי "החובה רק להיות מונחה על-ידי הכללים ולא על-ידי ההוראות המפורטות בו (דב"ע לה/17-3; לה/20-3, [1], בע' 400) נראה בעיני כנכון לנכות כ-% 30מסכום הפיצויים הכולל המוקנה בחוק ולהעמידו על 500, 6שקל בלבד (ראה מוסכמה שנרשמה על-ידי הרשמת, כי סכום הפיצויים המל - אם יגיע - הוא בסך 555, 95ל"י)". אשר ל"תמורת הודעה מוקדמת" אומר בית-הדין: "אכן, על-פי ההלכה הפסוקה 'מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה' הוא, כי לעובד במשכורת חודשית מגעת הודעה מוקדמת (או תמורתה) בשיעור משכורתו החודשית. ברם יש סייגים להלכה. אין זה סביר, כי שעה שמפטר מעביד עובד, שממנו צפויים נזקים לעסקו, יחויב במתן הודעה מוקדמת העשויה להגדיל את נזקיו. אף במקרה דנן, בהיוודע לנתבעת דבר נסיון 'משיכת לקוחות' נזעקה לעמוד בפרץ: היא השעתה מידית את התובעת מעבודתה, לבל תוסיף למשוך לקוחות ממנה ולהזיק לעסקי מספרתה. בנסיבות אלה, אינני רואה לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת, כולה או בחלקה, כפי שעותרת התובעת, והתביעה לחלף הודעה מוקדמת נדחית בזאת". את טענת הקיזוז דוחה בית-הדין, מהטעם שלא הוכח כי התשלומים הקשורים ב"השתלמות" היו קשורים בתנאי שבהתקיימו חייבת העובדת להחזיר למעביד את הסכומים שקיבלה. .5במרכז טענותיה של המערערת - טענות שהועלו על הכתב - עמדו טענות אלה: א) העובדת לא פוטרה; ב) נסיבות הפיטורים הצדיקו שלילת פיצויי הפיטורים; ג) בית-הדין האזורי טעה בכך, שלעניין שיעור הפיצויים הביא בחשבון את העובדה שבעבר לא היה רבב בעבודתה של העובדת. .6עם גמר הדיון בערעור ניתן פסק-דין חלקי, אשר דחה את הערעור ונאמר שנימוקים יינתנו בנפרד. כן נאמר שם, שבפסק-הדין המשלים יוחלט בשאלת הוצאות משפט. .Iiפסק-דין .1השאלה הראשונה שעליה יש להשיב היא, אם היה מקום לקבוע שהעובדת פוטרה מעבודתה, כפי שקבע בית-הדין האזורי. התשובה לשאלה זאת היא, חד-משמעית - כן. בית-הדין האזורי התייחס לכל חומר הראיות והגיע, תוך הסתייגות מסוימת מעדות העובדת, ובעיקר על סמך עדות המעבידה עצמה, למסקנה, שסיים יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, ביום שהסתיימו, בא על-ידי המעביד ולא על-ידי העובדת. המסקנה של בית-הדין מעוגנת, כאמור, בחומר הראיות, ואין כל סיבה להתערבותנו. .2מכאן לשאלה, אם טעה בית-הדין האזורי בכך שהפחית את פיצויי הפיטורים ב- % 30בלבד. עד שנתייחס, ישירות, לשאלה עצמה, טוב שייאמר שוב, כי מדובר ב"פיצויים" מכוח החוק ולא בפיצויים על הפרת חובה חוזית - מפורשת או מכללא. בפסק-הדין שבערעור עומדת השופטת המלומדת על חובות שביסודם של יחסי עובד-מעביד ואומרת, כי "הפרת החובה... יכול שתובא בחשבון עת עומד בית-הדין לפסוק בשאלת פיצויי הפיטורים". ייתכן שעצם השימוש במלה "פיצויים" מביא לטעות השגורה, טעות שלא היתה נגרמת לו במקום הדיבור "פיצויי פיטורים" היה משתרש מונח המקביל ל-.severance pay כי לא ב"פיצויים" במשמעות החוזית מדובר, תעיד גם העובדה שפיצויי פיטורים משתלמים גם בהתפטרותו של העובד, ואותה התפטרות אינה קשורה כלל במעביד (הסעיפים 7, 8וחלקית סעיף 11). במידה שהפרת החובה החוזית שקלה לעניין שיעור הפחתתם של פיצויי הפיטורים - פעל הדבר רק לטובת המעבידה. .3נחזור לכלל, והכלל הוא - עצם הפיטורים מחייבים את המעביד לשלם פיצויים (דב"ע לה/5-3, [2]): שלילתם או הפחתתם של הפיצויים יכול ותבוא רק מכוח סעיף 16או סעיף 17לחוק. בענייננו חל סעיף 17, כבר בפסק-הדין בדב"ע לה/17-3; לה/3/20, [1] עמד בית-דין זה על השוני שבמשקלו של הסכם קיבוצי לעניין שני הסעיפים האמורים. בפסק-הדין שבערעור נתנה השופטת המלומד דעתה לפסק-הדין שבדב"ע לה/17-3; לה/20-3, [1], והדגישה, כי נאמר שם "החובה (היא) רק להיות מונחה על-ידי הכללים ולא על-ידי ההוראות המיוחדות". על משמעות המובא מפסק-הדין הנ"ל יש לעמוד מהמשך האמור שם: "משחייב בית-הדין להיות מונחה על-ידי הכללים שבהסכם הקיבוצי, חייב הוא בשניים: הוא חייב שלא להתעלם מההסכם הקיבוצי, והוא חייב להביא בחשבון את המיוחד במקרה שבו הוא בא לקבוע בשאלת שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם (דיון מס' ל/6-3, [3], בע' 76). לאמור משקל מיוחד לעניין העומד לדיון, והעומד לדיון הוא - מהות המשמעת והפרת המשמעת על-ידי מנהל עסקים של חברה, שהוא גם אחד ממנהלי החברה. הסעיפים הרלבנטיים שבתקנון העבודה הם בסעיף 33, 52ו-53" (שם, [1], בע' 400-401). לשון אחר - יש להתייחס להסכם הקיבוצי, ליתן את הדעת לקטלוג העונשין שבו- סעיף 51-55י - לאתר את הקרוב ביותר, ולהביא בחשבון את המיוחד בענף, במפעל ובתפקיד, שספק אם הסכם לעניין התעשיה הביאו בחשבון. .4מרשימת העבירות שבהסכם הקיבוצי המשמש לעניין סעיף 17לחוק - הקרובה ביותר לענייננו היא זאת שבסעיף 53ח: "עבד (העובד) במקום אחר ללא רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל". אותו סעיף מתייחס לכל העבירות החמורות ביותר, כולל "גניבה" ו"בזבוז חומרים בזדון". רשימת העונשים מאותו סעיף היא החל מהפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום, דרך פיטורים ללא הודעה מוקדמת או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים ועד לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. יש להביא בחשבון שרשימת העונשים מתייחסת גם לעבירה כגון גניבה וחבלה. לפי הפסיקה, יש ומביאים בחשבון את העובדה שעצם הפיטורים הם "עונש". ברור שבענייננו לא היה מקום לאנלוגיה. מצד שני לא מצאנו פגם בכך שבית-הדין האזורי לא ראה, על סמך עובדה מוכחת אחת, להביא לתוצאה החמורה ביותר - שלילה מלאה של פיצויי הפיטורים, והסתפק בשלילת תמורת "הודעה מוקדמת" והפחתת הפיצויים ב-%.30 בנימוקי הערעור טענו, כי הפיטורים באו בעקבות "פרובוקציה מכוונת במטרה לגרום לפיטורים (של העובדת) ולזכותה בפיצויי הפיטורים". בדין נתן בית-הדין האזורי את דעתו רק למעשים שהוכחו, ולמעשה - לאחד בלבד (סעיף .2פסקה ד', שבחלק iלעיל). העובדה, שהעובדת תכננה הפעלת מספרה משלה ואכן חודשים ספורים לאחר שפוטרה הפעילה את המספרה, עובדה זאת, כשלעצה, אין בה כדי להשפיע על שלילת פיצויים או הפחתתם מעבר לעולה מהמעשה שהוכח. לתוצאה של שלילת הודעה מוקדמת הגיע בית-הדין על-פי הכללים לעניין חובת מתן הודעה מוקדמת וקבע, כי "אין זה סביר, כי שעה שמפטר מעביד עובד שממנו צפויים נזקים לעסקו, יחויב במתן הודעה מוקדמת העשויה להגדיל את נזקיו". אין ענייננו מחייב לעמוד על השאלה, מתי פטורים ממתן הודעה מוקדמת עת בפיטורים רגילים מדובר. משמדובר בפיטורים "משמעתיים" - מצויה התשובה בסעיף 53להסכם הקיבוצי, עת שלילת הזכות להודעה מוקדמת היא חלק מה"עונש". .5את הטענות הקשורות ב"קיזוז" הוצאות השתלמות דוחים אנו מטעמיו של ביתהדין האזורי. כן דוחים אנו את הטענה לעניין המועד הקובע לפיצויי הלנה, בין היתר, מהטעם שבנסיבות המקרה ובפיצוי של % 5לחודש פעל בית-הדין במסגרת שיקוליו הלגיטימיים, כפי שפעל. .6התוצאה היא שדין הערעור להידחות. המערערת תשלם למשיבה 000, 1שקלים בתוספת מע"מ הוצאות ערעור זה.שכיריםפיטורים