פיצויים מחברת הביטוח וגם מביטוח לאומי על תאונת דרכים

הטענה העיקרית שהועלתה בבית-הדין האזורי בשם המוסד לביטוח לאומי היתה, כי מאחר והנכה קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין נכותו כתוצאה מתאונת דרכים, אין מתקיים התנאי לזכאות שבסעיף 127כו (ב)(1) לחוק. הפרקליט טען שלעניין סעיף 127כו(ב) (1) לחוק הדיבור "תביעה משפטית" כולל גם "תביעה" שהוגשה לחייב (במקרה זה - חברת הביטוח) ואינו מוגבל לתובענה המוגשת לבית-משפט. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים מחברת הביטוח וגם מביטוח לאומי על תאונת דרכים: 1. בבית-הדין האזורי בבאר-שבע (השופט הראשי י' רבי - דן יחיד; תב"ע לט/5-0) התבררה תובענה של המשיב (להלן - הנכה) נגד המוסד לביטוח לאומי בעתירה שהמוסד יחויב בתשלום גמלת נכות מכוח פרק ו 2 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - החוק). בית-הדין האזורי פסק בעתירת הנכה ומכאן הערעור של המוסד לביטוח לאומי לבית-דין זה. 2. העובדות הצריכות לערעור - עובדות שלא היו שנויות במחלוקת הן: א) ביום 1.12.1967נפגע הנכה בתאונת דרכים; ב) עורך-דין שייצג את הנכה בפני חברת הביטוח, שבה היה מבוטח כלי הרכב שהיה מעורב בתאונה, ניהל משא-ומתן בין הצדדים ובעקבותיו הגיעו להסכם שלפיו שילמה, ביום 12.12.1969, חברת הביטוח סך של 000, 73 ל"י. לפי כתב התביעה כלל אותו סכום; 000, 3 ל"י - ריפוי; 000, 10 ל"י הוצאות; ג) הנכה הוא "נכה קודם" כהגדרת המונח בסעיף 137כא לחוק הביטוח הלאומי, ודרגת נכותו %100; ד) בחודש מרץ 1976 הגיש הנכה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקצבת נכות, אך תביעתו נדחתה בנימוק שכבר קיבל פיצוי בגין נכותו מחברת הביטוח, כאמור בפסקה ב' דלעיל. 3. הטענה העיקרית שהועלתה בבית-הדין האזורי בשם המוסד לביטוח לאומי היתה, כי מאחר והנכה קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין נכותו, אין מתקיים התנאי לזכאות שבסעיף 127כו (ב)(1) לחוק. הפרקליט טען שלעניין סעיף 127כו(ב) (1) לחוק הדיבור "תביעה משפטית" כולל גם "תביעה" שהוגשה לחייב (במקרה זה - חברת הביטוח) ואינו מוגבל לתובענה המוגשת לבית-משפט. כנגד טענת פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי, טען הנכה, שלא היה מיוצג על ידי עורך-דין, כי כל אשר קיבל מחברת הביטוח היה "בגדר ריפוי בלבד ולא היה בו כל פיצוי עבור הפסד השתכרות". כן טען שחברת הביטוח הוסבר לו בשעתו, כי רשלנותו התורמת לתאונה היתה בגדר % 50 ובהתאם לכך נקבע סכום הפיצוי. לטענה זאת לא התייחס בא כוח המוסד לביטוח לאומי. 4. בית-הדין האזורי פסק לטובת הנכה ואמר: "בעיני המלים, 'תביעה משפטית' בסעיף הנ"ל סביר יותר לפרשם כתביעה משפטית שהוגשה לבית-משפט, נדונה בדרך כלשהי בין בפסק-דין ובין בפשרה. הכוונה היא, לדעתי, שידעו הצדדים איזה 'פיצוי בגין נכותו' קיבל הנפגע. לא בכדי נאמר ברישא של הסעיף 'הוא לא קיבל ואף אינו מקבל פיצוי בגין נכותו'. לדעתי, בנסיבות העניין, בין שנפרש את המלים 'תביעה משפטית' כפי שהמוסד מבקש לפרשם ובין שנפרש את המלים כפי שאני נוטה לפרש, הרי כך או כך צריכה להיות בפני בית-הדין הוכחה פוזיטיבית מהם הסכומים שקיבל התובע ואם אותם סכומים כולם משמשים 'פיצוי בגין נכות' כי ייתכן שהנפגע קיבל סכומי כסף עבור מרכיבים אחרים ושונים אך לאו דווקא כולם היו 'פיצוי בגין נכותו'. יש לזכור שמדובר במקרה של חריג ועל המוסד נטל ההוכחה לגבי הטענה שהתובע קיבל 'פיצוי בגין נכותו"'. 5. בהודעת הערעור העלה פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי שלוש טענות. הטענות הן: א) בית-הדין האזורי טעה בפירוש שנתן לדיבור "תביעה משפטית" שבסעיף 127כו (ב)(1) לחוק; ב) בית-הדין האזורי שגה כי לא היתה בפניו הוכחה פוזיטיבית מהם הסכומים שקיבל התובע ואם אותם סכומים כולם משמשים "פיצוי בגין הנכות"; ג) את הפיצוי בגין נכותו קיבל הנכה "אף מכוח חיקוק - היינו פקודת הנזיקין". בעקבות שאלה שהופנתה לפרקליט המלומד זנח הפרקליט טענה זאת לעניין הערעור שבו נטענה. 6. המשיב שלא היה מיוצג על-ידי עורך-דין, חזר בערעור על טענותיו בבית-הדין האזורי והוסיף טענה לעניין זכאותו ל"שיקום מקצועי". פסק-דין 1. השאלה המרכזית שעמדה לדיון בבית-הדין האזורי, והיא גם השאלה שתקבע את גורלו של ערעור זה, היא, אם הסכום של 000, 73 ל"י אשר הנכה קיבל בשנת 1969מאת חברת הביטוח (סעיף 2, פסקה ב', שבחלק iדלעיל) הוא בגדר "פיצוי שקיבל בגין נכותו... על יסוד תביעה משפטית שעילתה האירוע שגרם לנכות...". כן יש להידרש בערעור זה לשאלה, אם בדין פסק בית-הדין האזורי כפי שפסק משום שלא היתה בפניו "הוכחה פוזיטיבית מהם הסכומים שקיבל התוע, ואם אותם סכומים כולם משמשים 'פיצוי בגין נכות'" (מסעיף 5לפסק-הדין, כמובא בסעיף 4שבחלק iדלעיל). 2. על השאלה הראשונה לא השיב בית-הדין האזורי, אם כי אמר "בעיני המלים 'תביעה משפטית' בסעיף הנ"ל (סעיף 127כו(ב) (1) לחוק) סביר יותר לפרשם כתביעה משפטית שהוגשה לבית-משפט, נדונה בדרך כלשהי בין בפסק-דין ובין בפשרה. הכוונה היא, לדעתי, שידעו הצדדים איזה 'פיצוי בגין נכותו' קיבל הנפגע" (מסעיף 5 לפסק-הדין, כמובא בסעיף 4 שבחלק דלעיל). התוצאה שאליה נגיע מחייבת תשובה לשאלה. 3. אמנם על-פי המילון "תביעה", במקורות, פירושה - דרישה, הודעה נמרצת לפלוני למלא את התחייבותו, תביעת העובד לשלם לו את שכרו ופירוש "תביעה משפטית" בספרות החדשה - "הגשת תלונה לבית-דין נגד מישהו" (אבן-שושן, המילון החדש, ערך "תביעה"), השאלה עדיין בעינה עומדת, אם בהקשר הדברים "תביעה משפטית" היא רק "דרישה" שמצאה ביטוי בהגשת "כתב תביעה" לפתיחת "תובענה" בבית-משפט (תקנה 6לתקנות סדר הדין האזרחי; תקנה 6 לתקנות סדרי הדין בבית-הדין לעבודה). 4. בחוק הביטוח הלאומי המלה "תביעה" משמשת פעם לזה ופעם לזה. כך, למשל, ברור שהדיבור "תביעה" ו"הגשת תביעה" בפרק ז' לחוק פירושה - דרישה מהמוסד לאומי והגשת דרישה למוסד לביטוח לאומי. מאידך ברור שבמלה "תביעה" שבסעיף 104 לחוק המקורי ("לבית-הדין המקומי תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תביעה... ") הכוונה להגשת כתב לבית-הדין ובו דרישה למימוש זכות. בנוסח המשולב של החוק, כפי שבא בשנת 1968, בא סעיף 230 במקום סעיף 104 לחוק המקורי ובו כבר מדובר ב"תובענה". אין להניח שמאן דהוא התכוון לשינוי תוכן. כן נלמד מחוק התיישנות שכבר בשנת 1958 הזדקקו למלה "תובענה", אך באותו חוק מוגבלת אותה מלה ל"הליך אזרחי לפני בית-משפט" ולכל היתר משמשת המלה "תביעה". 5. כל האמור בא ללמד שלמלה "תובענה" רק משמעות אחת - הליך בבית-משפט במובן של actionבלשון האנגלית (ערך "תובענה" במילונו של אבן-שושן), בעוד שלמלה "תביעה" יכול ותהיה לה יותר ממשמעות אחת - כולל "תובענה" בחוק הביטוח הלאומי במקורו (סעיף 104), במובן של claim האנגלית, ואותה "תביעה" יכולה להיות "משפטית" במובן של legal claim או "מוסרית" במובן של ,moral claim הכל בהקשר המחייב. 6. ב"הקשר המחייב" יש לחפש תשובה לשתי שאלות. השאלה האחת - מהי דרכו של חוק הביטוח הלאומי ליחס הגומלין בין זכות לגמלה מכוח אותו חוק לבין זכותו של הזכאי לגמלה לפיצויים לפי פקודת הנזיקין מ"צד שלישי", השאלה השניה - מהו הטעם שבהוראה המיוחדת אשר בסעיף 127כו (ב) להבדיל מסעיף 127כו (א). 7. את התשובה לשאלה הראשונה נמצא בסעיפים 150- 153 לחוק. מסעיפים אלה למדים, שלמוסד לביטוח לאומי, למעשה, זכות "סוברוגציה" לתביעות לפי פקודת הנזיקין, אשר לזכאי לגמלה נגד צד שלישי. יתירה מזאת: זכאי לגמלה "שקיבל מצד שלישי תשלום על חשבון פיצויים כאמור, רשאי המוסד לזקוף סכום השווה ללא יותר מ-% 75 מאותו תשלום על חשבון הגמלה המגיעה ממנו" (סעיף 151). ללמדך - לא רק זכות לסוברוגציה הקנה המחוקק למוסד לביטוח לאומי, אלא גם הבטיח, שהזכאי לגמלה לא ירוקן מתוכן אותה הזכות על-ידי "קבלת תשלום על חשבון פיצויים". הסעיפים 150- 153 ישימים עת "המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה... משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לפי פקודת הנזיקין" (סעיף 150). לעניין סעיף זה צריך שיתקיים תנאי של"בו זמניות" (דב"ע לט/95- 0[1], ע' 185). מכאן שקשה לו להעלות על הדעת, אם כי אין זה בגדר הבלתי-אפשרי, שהסעיפים 150- 153 יהיו ישימים למקרהו של "נכה קודם". נכה קודם הוא מי שהיה נכה לפני יום כ"ג באדר ב' תש"ל (1באפריל 1970) והתקיימו בו בתאריך האמור תנאי הזכאות לפי סעיף 127כו (ב) (סעיף 127כא לחוק), והרי לפני 1באפריל 1975 לא חל פרק ו' 2- ביטוח נכות על "נכה קודם". 8. מן ההכרח היה, איפוא, לקבוע בחוק הוראות מיוחדות לעניין "נכה קודם" העונות על אשר ביקשו להשיג בגין כל זכאי אחר בסעיפים 150- 153 לחוק. 9. עד שנידרש להוראות שניתנו, מן הדין לעמוד על המיוחד שבביטוח "נכה קודם" במסגרת פרק ו' 2 לחוק הביטוח הלאומי. דרכו של כל ביטוח, לרבות ביטוח סוציאלי, ש"המקרה המזכה", ובעקבות זאת גם העילה, יבואו אחרי "תחילת הביטוח.. ולא לפניו. יכול כמובן המחוקק לקבוע אחרת, כך שגם "המקרה המזכה" וגם "העילה" מלפני "תחילת הביטוח" יזכו לגמלה. קביעה כזאת סוטה מהכלל ותתפרש פירוש מצמצם. 10. בפרק ו' 2 לחוק הביטוח הלאומי הפגין המחוקק רוחב לב. הוא הקנה זכויות לא רק בגין "מקרים מזכים" שאו לפני תחילת תוקפו של פרק ו' 2 לחוק, אלא, בגין "נכה קודם" אף בגין "מקרים מזכים" שבאו שנים רבות לפני שנחקק חוק הביטוח הלאומי עצמו. פיתרון זה שאינו עולה בקנה אחד עם "ביטוח סוציאלי", עולה ועולה עם מדיניות סעד. לכן נקבעו תנאי זכאות מחמירים בגין "נכה קודם". זאת ואף זאת: בצדק לא הטיל המחוקק את הנטל הכספי שבתשלום גמלאות נכות ל"נכה קודם" על ציבור המבוטחים. מקורות מימון גמלאות לנכה קודם אינם דמי ביטוח, או כמעט שאינם דמי ביטוח. מסעיף 217(א1) עולה כי % 75 מההוצאות "למתן גמלאות לנכים קודמים לפי פרק ו'2" לחוק באים מאוצר המדינה. לפנינו, איפוא, לא "ביטוח סוציאלי" במסגרת "ביטחון סוציאלי", אלא "שירות סוציאלי" במסגרת הביטחון הסוציאלי. 11. לאמור בסעיפים הקודמים - השלכה על ענייננו. אין זה סביר שהמחוקק התכוון, בהקשר ל"סוברוגציה" וזקיפת תקבולים מהחייב בנזיקין, לכך שמצבו של "נכה קודם" יהיה טוב ממצבו של "נכה חדש". משניתן לפרש את הסעיף 127כו (ב) (1) כך שלא יגיעו לתוצאה כאמור ולעניין הנדון יהיה מצבם של השניים שוגה, בשינויים המתחייבים, יש לעשות כן. סעיף 151 לחוק מביא לזקיפת תקבולים מצד שלישי על חשבון הגמלה. פירוש הדיבור "תביעה משפטית" בסעיף 127כו (ב) (1) כך, שרק תקבולים לאחר עצם הגשת תובענה לבית-משפט, יביא לאותה תוצאה. 12. ואם יטען הטוען, כי יש ללמוד מהשוני שבין סעיף 151 לחוק - שם נקט המחוקק לשון "זכאי שקיבל מצד שלישי תשלום" - לבין סעיף 127כו (ב) (1) שם נקט המחוקק לשון "...קיבל פיצוי בגין נכותו... על יסוד תביעה משפטית..." - ייאמר, כי הכלל הוא אמנם שיש לקרוא חוק ולפרשו כשלמות, כך שלשוני לשון תינתן משמעות, אך כלל זה אין למצות במלואו עת מדובר בחוק כגון חוק הביטוח הלאומי שצמח, במרוצת השנים, ענפים-ענפים ("ענפים" תרתי משמע) עת אין לייחס למחוקק שוני לשון שנקט בשנת 1973לעומת הלשון שנקט בשנת 1954, ככוונה לתוצאה שונה. 13. לסיכום האמור עד כאן: לדיבור "תביעה משפטית" אפשר גם ליתן משמעות של "דרישה" המבוססת על המשפט בבחינת ,legal claimמאחר ופירוש זה מתיישב עם ההקשר שבו בא אותו דיבור ואינו מביא לכך ש"נכה קודם" יועדף על "נכה חדש" זהו הפירוש הנכון. 14. מכאן לאמור בפסק-הדין שבערעור, "שלא היתה הוכחה פוזיטיבית מה הם הסכומים שקיבל התובע, ואם אום סכומים כולם משמשים 'פיצוי בגין נכות"' (מקטע פסק-הדין המובא בסעיף 4שבחלק iדלעיל). אשר ל"הוכחה פוזיטיבית" לסכומים שקיבל המשיב, הרי כבר במכתב של המשיב לבית-הדין האזורי - מכתב שאותו ראו כ"תובענה" שפתחה בהליך - הוא אישר את קבלת הסכום. השאלה היא, אם "אותו סכום כולו היה 'בגין נכותו' של המשיב. לאור המשמעות הרחבה של הדיבור 'בגין נכותו' בפרק ו' 2 לחוק הביטוח הלאומי והתייחסות לתוצאה הכוללת ניתן לאמר, כי כל אשר קיבל - קיבל 'בגין נכותו"'. מאידך, אפשר לאמר, דווקא עת מתייחסים לפקודת הנזיקין, כי הסכומים אשר המזיק משלם לניזוק - רק חלקם הוא בגין "הנכות" במשמעות מוגבלת. לא תמיד תמצא בפסק-הדין חלוקה מפורטת של הסכום שבית-משפט פסק, ורק לעתים נדירות תמצא חלוקה כזאת בפסק-דין שמפשרה. פירוש צר של המלים "בגין נכותו..." יביא, איפוא, לכך שהסעיף יתרוקן מכל תוכן. מאידך, ראיית כל הסכום כסכום שנתקבל בגין הנכות - תפגע בנכה. הפיתרון במקרה כזה הוא להיות מודרך על-ידי פיתרון שנתן החוק למצב דומה. הפיתרון הוא בסעיף 151 לחוק, הרואה רק % 75 מהסכום שקיבל הזכאי מהצד השלישי כסכום שזוקפים על חשבון הגמלה. 15. זהו הקו המנחה למצבים שבהם אין טענה שהסכום שנתקבל, בחלקו לפחות, בא לפצות על הפסדים או הוצאות שאינם ספציפיות "בגין הנכות". בענייננו טען המערער, כבר בכתב התביעה לסכומים כאלה המסתכמים ב-500, 44 ל"י מתוך הסכום של 000, 73 ל"י. בכתב ההגנה לא התייחס פרקליטו של המוסד לביטוח לאומי למהות הסכום הנ"ל של 500, 44 ל"י וטען, כי הסכום של 000, 73 ל"י שולם "בגין תאונת דרכים...". דא עקא - אין בכך שהסכום שולם בגין "תאונת דרכים", צריך שישולם בגין הנכות. במהלך הדיון בבית-הדין האזורי הגיש המשיב "כתב תגובה על הגנת הנתבע" ובו אמר "אני טוען שכל סכום שקיבלתי הוא בגדר ריפוי בלבד ולא היה בו כל פיצוי עבור הפסד השתכרות". ביום 18.5.1980 החליט בית-הדין האזורי, שפרקליטו של המוסד לביטוח לאומי רשאי להגיב, "אם ירצה בכך, תוך 7 ימים". תגובה לא באה, והתוצאה לענייננו היא, איפוא, שאכן קיבל המשיב סכום של 000, 73 ל"י, ולפי הוראתו בכתב התביעה - נותרו מאותו סכום 000, 29 ל"י "בגין נכות". הטענה ב"כתב התגובה על הגנת הנתבע" שכל הסכום היה "בגדר ריפוי בלבד" סותרת, איפוא, את כתב התביעה. מאחר ובא-כוח המוסד לביטוח לאומי לא הגיב בכתב ההגנה על האמור בכתב התביעה לעניין מהות התשלום והתשובה לא היתה ממין השאלה - טענת תשלום "בגין תאונת דרכים" אינה תשובה לטענה שסכומים מסוימים לא היו "בגין נכותו". 16. התוצאה בהקשר לאמור היא, שעל-פי המשיב עצמו - נתקבל על-ידו סכום של 000, 73 ל"י בעקבות תאונת דרכים שבה היה מעורב. באותו סכום נכללו פריטים שונים בסכום כולל של 500, 44 ל"י לכיסוי הוצאות ונותר סכום של 000, 29 ל"י בגין נכות. זהו הסכום שצריך כי ישמש לעניין הסעיף 127כו (ב) (1) לחוק, בצירוף הסעיף 127לט (ג) לחישוב הקצבה היחסית, ולא קצבה יחסית בשיעור של % 5.01 כאמור בסעיף 5 לכתב ההגנה. 17. בערעור טען המשיב גם לזכותו ל"שיקום". ללא כל קשר בשיעור הקצבה המגיעה למשיב, ברור שהזכות ל"שיקום" עומדת למשיב (סעיף 127מ לחוק). 18. בסיכום: הערעור מתקבל, חלקית, כך שמוצהר בזה כי המשיב זכאי ל"קצבה חודשית יחסית" כאמור בסעיף 127לט (ג) לחוק הביטוח הלאומי, עת הפיצוי לעניין סעיף 127כו(ב) עומד על סך 000, 29 ל"י. כן זכאי המשיב לשיקום מקצועי.פיצוייםתאונת דרכיםחברת ביטוחפוליסהביטוח לאומי