קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסק דין הצהרתי לביטול הסכם עבודה: .1בפנינו בקשת צד בסכסוך קיבוצי שבין ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי חיפה ואח' (להלן - המבקשים), לבין מדינת ישראל (להלן - המשיבה). המבקשים עותרים לפסק-דין הצהרתי כי הסכם מסויים בטל, ולחלופין כי עובדי המדינה ברפא"ל זכאים לתוספת שעות קיץ בשיעור של % 3על השכר המשולב, לרבות תוספות המכונות פמ"מ ותמ"מ, וכי התוספות הנ"ל תהוונה חלק בלתי נפרד משכר העובדים לכל דבר. .2עם הגשת ההליך העיקרי ביקשו המבקשים צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה מלנכות את התוספת הנ"ל משכר העובדים, אך משנודע לבא-כוח המבקשים כי המשיבה כבר ניכתה משכר העובדים את הסכומים השנויים במחלוקת, הודיע לבית-הדין כי אין הוא רואה עוד טעם בדיון בבקשה לסעד ביניים, וביקש דיון מזורז בעתירה לגופה. אף על פי שנראה לכאורה כי המחלוקת נשוא דיון זה היתה צריכה להתברר בפני ועדה פריטטית ולאחריה בפני המוסד לבוררות מוסכמת, ביקשו באי-כוח הצדדים כי בית-הדין יפסוק לגופו של עניין, מכיוון שמדובר לטענת המבקשים, במימוש זכות מכוח הסכם, כאשר ההסכם עצמו ופירושו הנכון שנויים במחלוקת. באי-כוח הצדדים הגישו לבית-הדין תצהירים, מסמכים ורשימת עובדות מוסכמות. הם ויתרו על סיכומים, וביקשו כי בית-הדין יפסוק לגופו של עניין על יסוד החומר שהוכח לפניו. .3ביום 1981, 5.8נערך הסכם בין הצדדים (מצורף לכתב התשובה) (להלן - "הסכם א"). עניינו של הסכם א הוא הנהגת שבוע עבודה מקוצר בימים א-ה החל מיום .1.9.1981באותו יום, 5.8.1981נערך הסכם נוסף, (להלן - "הסכם ב"), בין הנהלת רפא"ל לבין ועדי העובדים ברפא"ל, ובו הוסכם כי העובדים מוותרים על זכותם לשעות קיץ, ותמורת זאת יקבלו תוספת של % 3בגין ויתור זה, כמקובל מעת לעת ועל-פי הנחיות התקשי"ר. עוד הוסכם בהסכם ב הנ"ל כי הפעלת הסדר זה של ויתור על שעות קיץ מותנית במעבר לשבוע עבודה מקוצר בן 5ימים ברפא"ל. .4המבקשים עותרים לפסק-דין הצרתי כי הסכם ב הנ"ל בטל משום שהמשיבה מסרבת לשלם תוספת של %3, והיא מציעה לשלם רק %2.55, ומשום שהמשיבה אינה כוללת במושג שכר משולב את התוספות המכונות פמ"מ ותמ"מ. .5השאלות שהועמדו במחלוקת בהסכמה על-ידי באי-כוח הצדדים הן כדלהלן: א) האם הוראות הסכם א הנ"ל מחייבות את הצדדים ואם כן מכוח מה; ב) האם על המשיבה לשלם למבקשים בגין ויתור על שעות קיץ תוספת בשיעור % 3או %2.55; ג) האם תשלום תוספת כאמור צריך לחול גם על תוספות פמ"מ וגם/או תמ"מ; ד) האם זכאים המבקשים לחזור ולעבוד שעות קיץ תוך ויתור על התוספת הנ"ל; ה) האם התוספת הנ"ל מהווה חלק בלתי נפרד משכר העובדים. .6לשאלה מהי מידת החיוב של הסכם א; בעובדות המוסכמות נאמר כי הסכם א הנ"ל, אף על פי שהוא מכונה הסכם קיבוצי מיוחד, לא הוגש לרישום לפי חוק הסכמים קיבוצים תשי"ז- 1957(להלן - חוק הסכמים קיבוציים). עם זאת העובדים ברפא"ל מועסקים בפועל על-פי הסכם א הנ"ל מסמוך לאחר חתימתו ועד היום. המשיבה טוענת בלשון רפה כי הסכם א הנ"ל אינו בעל נפקות משפטית מכיוון שלא אושר בידי גורמים מוסמכים ובהם משרד האוצר, ועל כן משתמעת הטענה כי מי שחתם על הסכם א הנ"ל עשה זאת תוך חריגה מסמכות. כלל ידוע הוא כי הגשת הסכם שנועד להיות הסכם קיבוצי לרישום היא בגדר דרישה קונסטיטוטיבית, וכי בלעדי רישום כאמור לא נוצר הסכם עבודה קיבוצי כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים. עם זאת, ברור כי ההסכמים הנ"ל, הסכם א והסכם ב הם בגדר הסדר קיבוצי היכול לשמש בסיס לחוזה עבודה אישי אם מתקיים כל הנחוץ להוכחת תנאי מכללא. לדעתנו, אכן בפנינו הסדר קיבוצי וזאת לא רק על יסוד הכתוב בהסכמים הנ"ל, אלא בעיקר משום שהוראותיהם של ההסכמים הנ"ל קויימו בפועל לפחות באופן חלקי. ברור איפוא כי על יסוד האמור לעיל מוכח מיניה וביה קיומו של תנאי מכללא שהוא התחייבות ישירה כלפי כל עובד ועובד, שאם יוותר על שעות קיץ יהיה זכאי לקבל את התוספת האמורה. נוצר איפוא הסכם עבודה אישי בין המשיבה לבין כל אחד מיחידי המבקשים הן באמצעות ההסכמים הנ"ל, והן בדרך של התנהגות, שהיא קיום הוראות ההסכמים הנ"ל הלכה למעשה. שאלת החריגה מסמכות או הצורך בקבלת אישורים מגורמים מוסמכים, אינה טענה רצינית, לדעתנו, שכן ההסכמים הנ"ל וכן הפעלתם הלכה למעשה נעשתה על-ידי הנהלת רפא"ל, וככל שהדבר נוגע לעובדים יש להנהלת רפא"ל סמכות נחזית להתחייב כלפיהם בדבר תנאי עבודה, על יסוד כל האמור לעיל אנו מצהירים בזאת כי ההסכמים הנ"ל מחייבים את הצדדים בדרך של חוזה עבודה אישי, אשר נוצר באמצעות ההסכמים הנ"ל מחד גיסא, ומכוח התנהגות המשיבה מאידך גיסא. .7אשר לגובה שיעור התוספת; לא השכלנו להבין על שום מה גורסת המשיבה כי גובה התוספת צריך להיות %2.55, גם הוראת התקשי"ר מ/124, עליה סומכת המשיבה, וגם הסכם א הנ"ל מדברים ברורות על תוספת של % .3עדותו של ד"ר אהרון שנהר בסעיף 9לתצהירו מעורפלת. נאמר בו כי השימוש במונח תוספת % 3בא לתאר את מהות התשלום ולא את במותו. סתם ולא פירש, על שום מה משלמים ברפא"ל % .2.55לדעתנו, אין להכניס בהסכם דברים שלא נאמרו בו צריך לפרש את ההסכם פשוטו כמשמעו. נאמר בו מפורשות תוספת של %3, ואין בפנינו כל ראיה כי צריך לפרש מונח זה אחרת, אנו סבורים איפוא כי גובה התוספת האמורה הוא %.3 .8לשאלה האם התוספת הנ"ל עריכה לחול על תוספת פמ"מ או תמ"מ; אין חולקים כי תוספות פמ"מ ותמ"מ שולמו לעובדים עוד בטרם נולד הסכם א הנ"ל, תוספות אלו משתלמות באחוזים על השכר המשולב. לא הוכח בפנינו כי באיזה שהוא הסכם שבין הצדדים קיימת הגדרה של המונח שכר משולב. המונח הזה שכר משולב הוא מונח חוזי וכדי לדעת מה הוא כולל ומה אינו כולל היה על הצדדים להוכיח כי קיים חוזה ובו הגדרת המושג הזה, דבר שהצדדים לא הוכיחו. באי-כוח הצדדים היפנו אומנם את תשומת ליבו של בית-דין זה להגדרת המונח משכורת משולבת כמפורט בהוראת התקשי"ר 24.301, אך לא מצאנו בהגדרה זו תשובה לענייננו, שכן כל מה שנאמר בה הוא כי משכורת משולבת מורכבת ממשכורת משולבת תחילית ותוספות וותק משולבות כפי שנקבעו בהסכמי השכר. על-פי הגדרה זו אין להגיע למסקנה כי תוספות פמ"מ ותמ"מ מהוות חלק מן השכר המשולב, אלא למסקנה הפוכה והיא כי תוספות אלו הינן תוספות ייחודיות המשתלמות באחוזים על השכר הקובע, ועל בן אין לראות בהם חלק מהשכר המשולב, או בלשון בא-כוח המבקשת חלק בלתי נפרד משכר העוברים. ברור איפוא כי התוספת של % 3לא תחול על תוספות פמ"מ ותמ"מ. .9כל האמור לעיל יפה גם לגבי התוספת של % 3בשל ויתור על שעות קיץ. גם זאת תוספת ייחודית אשר אין לראות בה חלק מהשכר המשולב כמשמעותו בהוראת התקשי"ר הנ"ל. .10לאור האמור לעיל ברור כי אין המבקשים זכאים לחזור ולעבוד שעות קיץ תוך ויתור על התוספת שהיתה צריכה להשתלם להם בתמורה כאמור לעיל. .11התוצאה היא שניתן בזאת פסק-דין הצהרתי כאמור לעיל בפסק-דין זה.חוזה עבודהחוזהביטול חוזהפסק דין הצהרתי