קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה במגלשת מים בבריכה: 1. התובעת ילידת 9.2.78, היתה קטינה במועד הגשת התביעה, אשר הוגשה באמצעות הוריה, התובעים 2 ו3-, הגישה תביעה זו נגד הנתבעים בגין נזקי גוף שארעו לה בתאריך 30.8.92, כאשר בעת שגלשה על מגלשה לתוך בריכה קטנה ובעת שהרימה את ראשה מהמים והסתובבה על מנת לצאת אל מחוץ לבריכה, הגיע גולש אחר ופגע עם רגלו בפניה של התובעת וגרם לה לנזקים באפה ובפניה (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעים כפרו בטענות התובעים וטענו כי אין לייחס להם כל רשלנות וכי התובעת 1 פעלה בניגוד להוראות, גלשה ללא משלח ולא יצאה מיד מהמים והיתה צריכה לצפות לכך שגולש אחר יפגע בה במידה ולא תצא מן המים מיד. זאת ועוד, הנתבעים טוענים כי האחריות לגלישה הינה על הגולש בלבד. 3. בעקבות התאונה קיבלה התובעת טיפול ראשוני בבריכה ולאחר מכן פונתה לביה"ח כרמל בחיפה, שם אובחן שבר באפה. התובעת טופלה ונשלחה לביתה למנוחה ולמעקב רפואי. האחריות: 4. התובעת טוענת כי יש לייחס אחריות לנתבעים וזאת מאחר ובמקום הגלישה במגלשה לא עמד משלח וכן כי המציל שהיה למטה, שכב על כיסא נוח ונרדם. כתוצאה מכך, ירד גולש אחר אחרי התובעת והתנגש בה עוד בטרם הספיקה לצאת מהמים. 5. ב"כ התובעת מפנה לפסק הדין בעניין ע"א 80/145, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד ל"ז(1), 122, שבו נקבעו המבחנים בדבר חובת הזהירות המושגית והקונקרטית ואימתי יש לראות הפרת חובת זהירות על ידי נתבעים והמבחן לקשר הסיבתי שבין הפרת החובה לנזק שנגרם. כמו כן, מפנה ב"כ התובעת לפסק דין בעניין ע"א 90/3124, סבג נ' אמסלם, פ"ד מ"ט(1), 102, שבו נדון מקרה דומה בו נפגע התובע, כאשר גולש אחר גלש אחריו ופגע בו ברגלו ופצעו. ביהמ"ש בעניין הנ"ל קבע אחריות לנתבעים בכך שהמשלח לא פיקח על תנועת הגולשים ומסקנה זו הוסקה מהעובדה שהובאו עדויות כי על ברכיו של המשלח ישבה נערה בזמן אירוע התאונה. יש לציין כי האחריות במקרה זה הוטלה על אף קיומם של שלטי אזהרה. 6. כאמור, ב"כ הנתבעים כופר באחריות וטוען כי התובעת לא שעתה לשלט אזהרה בכניסה למתקן גלישה האוסר על גלישה ללא משלח ולמרות האיסור היא גלשה ביחד עם חבריה מספר רב של פעמים באותו יום. לטענת ב"כ הנתבעים, התובעת הודתה בכך שהיתה מודעת לעובדה שיש לגלוש בפרקי זמן כאלה שיאפשרו לגולש לעזוב את שטח הבריכה לפני שיגיע הגולש הבא. העובדה שהיו מקרים קודמים שבהם גלשו ילדים ללא משלח, יש בה לדעת ב"כ הנתבעים כדי לחזק את המסקנה שהתובעת ביחד עם חבריה לא הקפידו על נוהלי הבטיחות בעת הגלישה ולא שמרו על מרווחי זמן כאמור. 7. לדעת ב"כ הנתבעים פסק הדין בעניין סבג נ' אמסלם הנ"ל, אינו ישים במקרה זה, מכיוון ששם נקבע שהיה משלח אשר לא נתן דעתו לעבודה והוא נתן הוראה לגולש הפוגע, לגלוש למרות שהמגלשה לא היתה פנויה. ב"כ הנתבעים מפנה לפסק הדין בעניין ע"א 95/323, אוריון יהודה נ' קיבוץ שפיים (לא פורסם), שבו נקבע כי גלישה במגלשה אינו סיכון שיוצר חובת זהירות קונקרטית אלא סיכון סביר במסגרת השימוש במגלשה. לפיכך, טוען ב"כ הנתבעים שיש לייחס רשלנות תורמת גבוהה מצד התובעת שלא פעלה בהתאם לנוהלי הבטיחות שהיו ידועים לה, גלשה ללא מרווח זמן ולא יצאה מהבריכה אלא המתינה לחבריה וכך נפגעה. 8. שקלתי עניין זה והגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה כאשר הפעילו הנתבעים את מתקן הגלישה ללא משלח ואיפשרו לתובעת ולנערים ונערות אחרים לגלוש במגלשה מבלי שהוצב במקום משלח, יש בכך משום רשלנות. יתכן ויש כאן גם הפר חובה שבדין, שכן משוכנעני כי עפ"י תנאי הרשיון מחובת הנתבעים לאייש את המגלשה עם אדם שמפקח באופן ישיר על הגלישה, אולם מאחר והצדדים לא טענו בעניין זה, אין צורך להכריע בשאלה זו בפסק דין זה ודי בכך שאקבע כי יש במחדל שבאי הצבת המשלח ואי חסימת המתקן לגלישה ללא משלח משום רשלנות מצד הנתבעים. העובדה שקיימים שלטים האוסרים גלישה ללא משלח, כאשר מדובר בילדים ואף בנערים ונערות בני 14, אין בה די. 9. התובעת אמנם נחקרה באשר לידיעתה את הסכנה, אולם מבחן האדם הסביר שיש להפעיל במקרה זה הוא המבחן של נער או נערה בני 14 ולא מה יודעת ומה חושבת התובעת היום, כאשר היא בוגרת. הדברים באו לידי ביטוי גם בפרטיכל הדיון, כאשר התובעת אמרה כי בעת הגלישה ללא משלח "לא חשבנו על כך שאנו לוקחים סיכון על עצמינו בזמן הגלישה כי היינו ילדים" (עמ' 2, ש' 24 ואילך לפרטיכל). גם העד עברון אמר דברים דומים, דהיינו כי בעת שגלשו ללא משלח "היינו בני 14 ולא חשבנו על הסכנות" (עמ' 9, ש' 15 לפרטיכל). אין ספק כי הדברים כפי שהובאו לעיל משקפים דעה של בני נוער בגיל זה ועל כן אדם המפעיל מיתקן גלישה, חייב לקחת בחשבון כי העדרו של משלח מצד אחד ואי סגירת המיתקן לשימוש הקהל מצד שני עשויים להוביל לתאונה מסוג התאונה שארעה לתובעת. 10. אינני מסכים עם הטענה כי המקרה שבפני שונה מהמקרה בעניין סבג נ' אמסלם וסבורני שהמקרה שבפני אף חמור יותר מבחינת המחדל מצד הנתבעים מהמקרה שנדון שם. כפי שצויין, במקרה של סבג נ' אמסלם היה משלח והיו שלטי אזהרה, אולם ביהמ"ש מצא לחייב את הנתבעים בשל היסח הדעת מצידו של המשלח ואילו במקרה שבפנינו אין מדובר בהיסח דעת אלא במחדל לפיו לא היה משלח כלל, דבר שהוביל לשימוש התובעת וחבריה, במתקן הגלישה באופן שלא נשמרו פרקי הזמן הדרושים לגלישה בטוחה ולגרימת התאונה. סיכומו של דבר, אני קובע שהאחריות לאירוע התאונה הינה על הנתבעים. אשם תורם: 11. ב"כ הנתבעים טוען לאשם תורם בשיעור מירבי לתובעת 1. לעומתו סבור ב"כ התובעים שאין להטיל רשלנות תורמת כלשהי על התובעת 1. שקלתי את הדברים ונראה לי כפי שנרמז לעיל ובהתחשב בעובדה שמדובר בתובעת שהיתה בת 14 במועד אירוע התאונה ונהגה במקרה זה כפי שבני נוער אחרים נהגו, אינני סבור שיש לייחס רשלנות תורמת כלשהי לתובעת. הנכות הרפואית: 12. התובעת הגישה חוות דעת של ד"ר שמואל גולדן, כירורג פלסטי, אשר מאזכר בחוות הדעת את העובדות לפיהם עפ"י מכתב שחרור מביה"ח כרמל מיום 30.8.92 סבלה התובעת משבר באף שהוחזר למקום ב"גישה חיצונית" וכן מזכיר ד"ר גולדן את בדיקתו של ד"ר מיטק, אשר המליץ על ניתוח פלסטי של האף. בבדיקתו מצא ד"ר גולדן: "סטיה של כל האף ימינה עם בליטת עצם בגב האף בצד ימין. הבליטה גם נראית וגם נמושה ומתחתה מעין שקע בעומק כ3- מ"מ. רריות האף אדומות ומגורות, נזלת כרונית. בליטה קשה במחיצת האף בצד שמאל, הגורמת להפרעה במעבר האוויר וכן בליטה קטנה בצד ימין של המחיצה. רגישות למגע באף". 13. באבחנתו מצא ד"ר גולדן שהשבר באף התרפא עם סטיה של כל האף ובליטות במחיצה הגורמים לשינוי בצורת האף החיצונית וגורמים להפרעות נשימה. לדעתו המצב הוא סופי ועל כן קיימת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 69(1)ב' של תקנות המל"ל. 14. לעומת זאת, הגישו הנתבעים חוות דעת של פרופ' יואכימס שמצא בבדיקתו אצל התובעת "סטיה של קצה האף לימין והתרחבות קצה האף. סטיה של מחיצת האף לשמאל. הפרעה קלה לזרם אוויר (שיטת ברזל קר 5 - 3)". בהמשך לחוות דעתו, קובע פרופ' יואכימס כי: "הסטיה גורמת להפרעה בינונית בנשימה" (עמ' 2 לחוות הדעת). פרופ' יואכימס סבור כי הנכות העיקרית של התובעת הינה בתחום הקוסמטי, אולם מאחר ומדובר בנערה צעירה הוא נוטה להעריך את נכותה בשיעור של 10% לפי סעיף 69(1)ב' לתקנות והוא מוסיף כי: "אין קשיי נשימה ניכרים" (ראה שם). לבסוף מציין פרופ' יואכימס וזו קביעה ששנויה במחלוקת בין הצדדים והיא כי ניתן לתקן את אפה של התובעת בניתוח שסיכויי הצלחתו מצויינים ועלותו הכוללת היא בין 2,000$ ל3,000-$ בהרדמה מקומית וביום אשפוז. על רקע האמור, טוען ב"כ הנתבעים כי יש להעריך את נזקיה של התובעת בשיעור של 0%, מכיוון שהיא מסרבת לניתוח. 15. ב"כ התובעת טוען כי שלח את חוות הדעת של פרופ' יואכימס לד"ר גולדן אשר השיב כי אמנם ניתן לבצע ניתוח, אולם תוצאותיו אינן מובטחות והנכות תישאר (מסמך ת/2). לדעתו של ד"ר גולדן, הסיכון הוא שלא ניתן לשחזר את האף למצבו הקודם, לפני הפגיעה. הוא מסכים שמדובר ביום אשפוז, אולם הריפוי בעקבות הניתוח הוא בין שבועיים לחודש ימים והעלות של הניתוח היא בין 3,000$ לבין 10,000$. 16. בפסק הדין בעניין ע.א. 86/252, גולדפרב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מ"ה(4), 45, בעמ' 54, נאמר מפי כב' השופט ברק (כתוארו דאז), בעניין ניתוח "יש להתחשב בסיכונים שהניתוח עשוי לגרום... במידת הכאב והסבל שהניזוק צפוי להם אם יסכים לניתוח... כמו כן יש לקחת בחשבון את סיכויי ההצלחה של הניתוח". ביישום הכללים שנקבעו בפסיקה, נראה שיש לקחת בחשבון את מכלול הדברים כמקשה אחת ודי בכך שאחת הסיבות עומדת לו לסרבן הניתוח, כדי להצדיק את הסירוב ובלבד שהסירוב הוא בתום לב. במקרה שבפני, כאשר מדובר באיבר רגיש כמו האף וכאשר קיימת דעה רפואית של מומחה בתחום הפלסטיקה העוסק בניתוחים פלסטיים באף, יש להניח לטובת התובעת וכך התרשמתי מעדותה כי סירובה לעבור ניתוח המוצע הוא אמיתי ונובע משיקולים עניינים ומחשש שמא הניתוח לא יצליח ואף לא יצמצם את אחוזי הנכות. לפיכך, אינני מוכן לקבוע כי סירובה של התובעת לניתוח אינו סירוב כדין. אשר על כן ומשקבעו שני המומחים שמדובר בנכות רפואית בשיעור של 10%, יש לקבוע כי זו היא נכותה הצמיתה של התובעת. מכאן אעבור להיקף הנזק. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 17. בהתחשב בסוג הפגיעה בעובדה שמדובר בנערה בוגרת שסבלה מפגיעה משמעותית באפה ובעובדה שמדובר בנכות שעיקרה אסתטית, אם כי במראה החיצוני הסטיה הפנימית באף איננה בולטת ונראית לעין, נראה לי שיש לפסוק לתובעת בראש נזק זה סך של 33,500 ש"ח (לעומת זאת השווה ת.א. 94/298 (י-ם), מיכל גל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (לא פורסם), שם נפסק סכום גבוה יותר בשל כיעור של האף). עזרת צד ג' בעבר: 18. התובעת טוענת לעזרת צד ג' בעבר בסכום של 8,000 ש"ח. לא צורפו מסמכים בעניין זה ויש להניח כי בסמוך לאחר הפגיעה נזקקה התובעת לעזרה מסויימת על ידי הוריה, אשר בהעדר הוכחה אני קובע באומדן גלובלי פיצוי בראש נזק זה בסך של 2,000 ש"ח. הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד): 19. התובעת אינה טוענת להוצאות בגין נסיעות בעבר וכן בהוצאות למימון הניתוח שצויין לעיל. לעומת זאת, מציין ב"כ הנתבעים עלות הוצאות ניתוח בעתיד בסכום של כ9,000- ש"ח. בהתחשב בעובדה שהתובעת הודיעה שאיננה מעוניינת לעבור ניתוח, אינני רואה מקום לפסוק הוצאות בעניין זה ובאשר להוצאות בגין העבר, לרבות שכרו של המומחה מטעם התובעת והוצאות נסיעה, בהעדר מסמכים, אני פוסק באומדן גלובלי סך של 5,000 ש"ח בראש נזק זה. הפסד השתכרות בעתיד: 20. התובעת טוענת להפסד השתכרות עפ"י נכות בשיעור של 15% משכר ממוצע במשק מוכפל בתוחלת העבודה שלה. הנתבעת כופרת בראש נזק זה וטוענת שמדובר בנכות אסתטית בלבד ואין מדובר בנכות תפקודית כלשהי. 21. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי שזהו המקרה המתאים לפסיקת סכום גלובלי בגין ראש נזק זה וזאת בהתחשב בעובדה שפסיקת הנזק בראש הנזק הבלתי ממוני לקחתי בחשבון כי מדובר בנכות אסטטית בעיקרה. עם זאת, כפי שצויין לעיל, הן ד"ר גולדן והן פרופ' יואכימס ציינו בחוות הדעת כי קיימת אצל התובעת סטיה של מחיצת האף הגורמת להפרעה מסויימת לזרם האויר. המחלוקת בין הצדדים היתה אם מדובר בהפרעה קלה או בהפרעה בינונית של הנשימה. בנסיבות המקרה, מאחר והתובעת אינה מעוניינת בניתוח, יש להניח כי אם קיימת הפרעה מסויימת בנשימה מדובר בהפרעה קלה בלבד ויש להתייחס לאי הבהירות בחוות הדעת של פרופ' יואכימס בעמ' 2 לחוות הדעת לעומת המסקנה בסיום חוות הדעת, לפיה אין קשיי נשימה ניכריים, כאי בהירות בניסוח בלבד. יחד עם זאת, ניתן לתרגם קושי מסויים שבהפרעה קלה לנשימה לנכות תפקודית מסויימת וקלה, שבגינה יש לפסוק סכום גלובלי כאמור. בהתחשב במכלול הטענות ובאמור לעיל, נראה לי שפסיקת סכום גלובלי בסך של 45,000 ש"ח יהיה תואם לנסיבות. בסכום זה, לקחתי בחשבון את כל מרכיבי ראש נזק זה, לרבות הפסד תנאים סוציאליים. 22. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 33,500 ש"ח ב. עזרת צד ג' בעבר 2,000 ש"ח ג. הוצאות רפואיות עבר ועתיד 5,000 ש"ח ד. הפסד השתכרות לעתיד 45,000 ש"ח סה"כ 85,500 ש"ח יש לציין כי במועד פסק הדין, התובעת הינה בוגרת ולכן הסכומים בסעיפים א', ג' ו-ד' ישולמו ישירות לה. הסכום בסעיף ב' ישולם לתובעים 2 ו3-. הסכומים ישולמו לידי ב"כ התובעים. לסכומים הנ"ל יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור של 17.5% בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת המשפט. תאונות בגני שעשועים ופארקיםתאונות בבריכהבריכת שחיה / בריכת מיםמים