פרשנות הסכם פרישה עם עובד

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פרשנות הסכם פרישה עם עובד: .Iההליך .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופטת הרדוף; נציגי הציבור: ה"ה מוניץ ומזרחי; תב"ע לט/1760-3) שדחה את עתירת המערער לחייב את המשיבה לשלם לו סך של 687.87, 42ל"י להשלמת פיצויי הפיטורים ששולמו לו. .2אלה העובדות הצריכות לעניין, כעולה במיוחד, מפסק-הדין שבערעור: א) המערער עבד אצל המשיבה מאוקטובר 1962עד 31.3.1979; ב) ביום 15.3.1979נערך "זכרון דברים" בין המערער, הנהלת המשיבה ומועצת פועלי נתניה, שנושאו היה: "תנאי פרישה של צבי ורדי עובד מפעל 'אורה'" (להלן - הסכם הפרישה) (ההדגשה לא במקור); ג) הסעיפים החשובים לענייננו, בהסכם הפרישה, הם הסעיפים 1ו-6: " .1החבר צבי ורדי יפרוש מעבודתו כמנהל חשבונות במפעל 'אורה' .31.3.1979תנאי פרישתו יהיו כדלקמן: (א) הנהלת 'אורה' תיתן אישור לקבלת זכויות פנסיה המקיפה במבטחים בכל שנות עבודתו ב'אורה'; (ב) יינתנו פיצויים בגובה 2/3על-פי חישוב משכורת חודש אפריל 79עבור כל שנות עבודתו בפועל (כולל החלקיות). % 2.33שהופרשו לפיצויים ייכלל בפיצויים שיינתנו; (ג) הפיצויים ישולמו לחבר ורדי צבי על-פי החוק, כלומר בתום 60יום מיום הפרישה, בתאריך 31.5.1979". " .6הנהלת 'אורה' תיתן הוראה ל'מבטחים' להעביר לזכותו של החבר צבי ורדי את ההפרשה לפיצויים % .2.33סכום זה ינוכה מסכום הפיצויים המגיעים לו כמפורט בסעיף קטן (ב) לסעיף גדול 1"; ד) להבטחת זכויות של המערער הופרשו ל"מבטחים" דמי גמולים, בשיעורים כמפורט להלן: .1בתקופה 10/62עד 3/66, הופרשו % 12- על חשבון תגמולים: % 3.5(מהם % 2של המערער ו-% 1.5של המשיבה) ו-% 8.5על חשבון פיצויי הפיטורים (מכספי המשיבה). .2בתקופה 4/66עד 12/72, הופרשו % 13.5לצורך פנסיה מקיפה (מזה % 4של המערער ו-% 9.5של המשיבה. .3בתקופה 1/73עד 3/79: % 13.5כנ"ל וכן % 233של המשיבה להשלמת פיצויי פיטורים ובסך-הכל %15.83; ה) בדמי הגמולים שהופרשו כמתואר לעיל הובטחו, במשולב, זכויותיו של המערער לפנסיה מקיפה וזכויותיו לפיצויי פיטורים. את דמי הגמולים שנועדו למקרה של תשלום פיצויי פיטורים - % 8.5ו-% 2.23- לא יכלה "מבטחים" לשחרר אלא על-פי הודעה מטעם המעביד שאין הוא מתנגד לכך שהכספים ישולמו לעובד; ו) פיצויי הפיטורים שהגיעו למערער לפי האמור בסעיף 1(ב) להסכם הפרישה הסתכמו ב-183.30, 136ל"י, מזה 016.30, 74ל"י ששולמו על-ידי "מבטחים". להשלמת החסר שילמה המשיבה למערער סך של 167, 62ל"י. .3טענת המערער היתה, כי הפירוש הנכון להסכם הפרישה הוא שהמשיבה היתה רשאית לנכות מתשלומיה היא, רק אותו סכום (קרן ורווחים) שצמח מדמי הגמולים בשיעור של %; 2.3ולא הסכום (קרן ורווחים) שצמח מדמי הגמולים בשיעור של % .8.5על כן תבע המערער מהמשיבה את התשלום הנוסף הנ"ל (625.96, 42ל"י). .4את החלטתו לדחות את התביעה נימק בית-הדין קמא בכך, כי לא נאמר בהסכם הפרישה שהמשיבה תשלם פיצויי פיטורים במישרין, אלא נאמר שהפיצויים "יינתנו..." (סעיף 1(ב) להסכם הפרישה) כלומר הן על-ידי המשיבה והן על-ידי "מבטחים" וההלכה היא שכאשר הסכום שהצטבר בקופת גמל, מתשלומי המעביד, אין בו כדי לכסות את פיצויי הפיטורים בהם חייב המעביד, ישלים המעביד מכיסו את החסר (דב"ע לה/87-3, [1] (בע' 67). ואם בפיצויי פיטורים סטטוטוריים כך, בפיצויי פיטורים על-פי הסכם, מקל וחומר. העובדה שדמי הגמולים בשיעור של % 8.5לא הוזכרו בהסכם הפרישה אינה מלמדת אלא זאת, שכל הצדדים ראו כמובן מאליו, שהסכום שצמח מדמי הגמולים אלה הם כספי המעביד (המשיבה) העומדים לרשותו לצורך תשלומי פיצויי פיטורים. לעומת זאת נתנו הצדדים את דעתם במפורש ל-%2.33, מפני שדמי גמולים אלה שולמו לחלק מהתקופה שבעדה שולמו גם כספים לצורך פנסיה מקיפה, בשיעור העולה על % 8.33(%9.5). מאחר והסכם הפרישה בא להבטיח את זכותו של המערער לפנסיה מקיפה, עלתה כנראה השאלה, אם הוא יהיה זכאי גס לכספים שנבעו מדמי גמולים שהמשיבה שילמה באותה עת בנוסף על אלה שנועדו לפנסיה מקיפה והתשובה באה בסעיף 1(ב) להסכם הפרישה. לו פעלה המשיבה מילולית, לפי האמור בסעיף 6להסכם, והיתה מורה ל"מבטחים" להעביר למערער רק את הסכום הנובע מ"ההפרשה לפיצויים %2.33" ולא את הסכום הנובע מ-% 8.5- אזי היה סכום אחרון זה נשאר ב"מבטחים" ככספי המעביד בלא שהמערער יהיה זכאי לו, אך הוא היה זכאי לקבל את שוויים, במישרין, מהמשיבה. אולם משקיבל המערער את הסכום הנ"ל מ"מבטחים", אין הוא זכאי לקבלו, שנית, מהמשיבה. .5עיקר טענותיו של בא-כוח המערער בערעור היו, כי בית-הדין קמא לא נתן להסכם הפרישה עדיפות עליונה לעומת החוק והפסיקה, ולא פירש נכונה את משמעות המלה "יינתנו" ואת העובדה "שדווקא % 2.33נזכרו בהסכם". כן שגה בית-הדין בקובעו, שאין המערער זכאי לקבל פעמיים את אותו הסכום, שעה שהסכם הפרישה קובע זאת מפורשות. בטיעונו בעל פה הוסיף הפרקליט המלומד שהסכם הפרישה הוא הסכם בין עובד ומעבידו ואין לפרש את המלה "יינתנו" כעשויה להטיל חובת תשלום גם על "מבטחים", שלא היתה צד להסכם. "מבטחים" אמנם שילמה את הסך השנוי במחלוקת (687.87, 42ל"י), אך אין בכך לשחרר את המשיבה מלשלם סכום זה, כחלק מהתחייבויותיה על-פי הסכם הפרישה. ככלות הכל ההסכם בא להיטיב עם העובד ואין בכך כל פסול. .6בא-כוח המשיבה טען, שאין אפשרות, לפי מהות הסכם הפרישה, לראות כאילו "מבטחים" אינה נוגעת לעניין. הרי על-פי ההסכם מחויבת "מבטחים" להתחיל לשלם פנסיה מקיפה ואין כל משמעות למלה "יינתנו", אם "מבטחים" נשארת "בחוץ". בהסכם שנוסח בחפזה לא הוזכר אמנם הסכום המתקבל מהצטברות %8.5, אך כספים אלה נשארו בשליטת המעביד והיוו חסכון לקראת היום בו יצטרך, אם בכלל, לשלם פיצויי פיטורים. .7ביום שמיעת הערעור ניתן פסק-דין הדוחה את הערעור, תוך ציון שנימוקים יינתנו בנפרד ובאותה מסגרת ייקבע עניין ההוצאות. להלן, הנימוקים: .Iiפסק-דין (נימוקים) .1המסמך המרכזי עליו נסב המשפט הוא "זכרון (ה)דברים" מיום 15.3.1979 בין המערער למשיבה ושהאיגוד המקצועי היה שותף לו. מאחר שנושאו היה הסדרת "תנאי הפרישה של צבי ורדי עובד מפעל 'אורה'", בדין נקרא זכרון הדברים, בפי כל, "הסכם פרישה" ואין תימה שההוראה הראשונה באה להבטיח שהמערער יקבל זכויות פנסיה מקיפה ב"מבטחים". אלא שעניין פיצויי הפיטורים מילא תפקיד לא מבוטל בדיוני הצדדים כמשתקף במסמך הסופי. .2הכינוי "הסכם פרישה" אינו צריך להטעות: אין המדובר, הפעם, בהסדר מקיף דוגמת ההסדר לגביו נאמר בדב"ע לב/22-3, [2], כי: "השאלה העומדת להכרעה... היא דבר זכאותו לפיצויי פיטורים של העובד, היוצא לפנסיה בהגיעו לגיל פרישה מוסכם. המונחים 'פרישה', 'גיל פרישה' או 'הסכם פרישה', אינם מקובלים או שגורים במשפט העבודה, אלא בהקשר עם הסדר ליציאה לפנסיה בהגיע העובד לקץ חיי העבודה שלו..." (שם, [2], בע' 117) (ההדגשות לא במקור). .3כאמור, אין המדובר ביישום הסכם כללי ליציאה לפנסיה, ובאין ידיעה על גילו של המערער אין לדעת אם הגיע ל"גיל פרישה", כשם שאין לדעת על שום מה הוחלט והוסכם שיפרוש מן העבודה. אפשרי הדבר שהיתה זו פרישה "מוקדמת", אך לא בכך עסקינן. ענייננו הוא בפירוש הוראות הנוגעות לפיצויי הפיטורים. .4לית מאן דפליג ש"הסכם הפרישה" הוא - כפי שטען בא-כוח המערער - בין המערער והמשיבה ואין "מבטחים" "צד" לו, אך ברי שעיקר הוראותיו באות להסדיר כיצד לנהוג בכספים שהצטברו ב"מבטחים". מוקד המחלוקת הוא הסכום שצמח מהפרשת דמי גמולים (%8.5), שלא נאמר לגביו מה שנאמר לגבי הסכום שצמח מ-%2.33, היינו - ש"% 2.33שהופרשו לפיצויים ייכלל בפיצויים שיינתנו" (סעיף 1(ב) להסכם הפרישה; ההדגשה לא במקור). משמע שהסכום הנ"ל, המונח בקופת "מבטחים", יהווה חלק ("ייכלל") מהכספים ש"מבטחים" תשלם למערער על חשבון פיצויי הפיטורים. ועוד נאמר בהסכם, במשלים, שהמשיבה תיתן הוראה ל"מבטחים" לשלם "את ההפרשה לפיצויים %2.33" וסך זה "ינוכה מסכום הפיצויים" (סעיף 6להסכם הפרישה). .5מה יש ללמוד מהעדר הוראה מקבילה לעניין "ההפרשה לפיצויים %8.5" (אם להשתמש בלשון הסכם הפרישה)? האם יש ללמוד שהמשיבה לא היתה צריכה להורות ל"מבטחים" להעביר את הסכום הנ"ל למערער כדי ש"ייכלל בפיצויים שיינתנו" ואזי לא היה מקום שסכום זה "ינוכה מסכום הפיצויים". כזאת היתה צריכה להיות טענתו של המערער לו הקפיד להיות עקבי עם עצמו, אך שומה היה עליו להחזיר ל"מבטחים" את הסכום (687.87,42) שנפל לאמתחתו "ללא סיבה" ומותר היה לו לתבוע את אוחו סכום עצמו מהמשיבה, להשלמת פיצויי הפיטורים המגיעים לו - לפי טענתו - אך ורק מכיסה. המערער אמנם תבע את הסכום הנ"ל מהמשיבה - ועל כך המשפט בבית-הדן האזורי והערעור לפנינו - אך נמנע מלהחזיר תחילה ל"מבטחים" את אשר קיבל ממנה מ"ההפרשה לפיצויים %8.5". .6אשר ארע הוא, פשיטא, שבעקבות הקבוע בהסכם הפרישה ("יינתנו פיצויים...") "מבטחים" שילמה למערער, לפי הוראת המשיבה, את כל שהצטבר בקופתה למטרת פיצויי פיטורים ובכלל זה, בראש וראשונה, את הסכום הנובע מ-% .8.5כל עוד לא באה הוראה כאמור היה הסכום הנ"ל חלק מכספי המשיבה ומששולם הסכום - מכספי המשיבה שולם, ואין המערער זכאי לקבלו הימנה פעם שניה. .7על כן דחינו את הערעור ביום שמיעתו. המערער ישלם למשיבה הוצאות משפט כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 000, 1שקלים בתוספת מע"מ.חוזהפרשנות חוזהפרשנותהסכם פרישהפרישה