קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז פיקדון בבנק שלא כדין: 1. התובעת הגישה תביעה זו נגד הנתבע לתשלום סכום שני פקדונות שפורטו בסעיפים 8 ו9- לכתב התביעה, אשר קוזזו לטענתה שלא כדין על ידי הנתבע. סכום שני הפקדונות היה בחודש דצמבר 1985 ע"ס 52,018,458.96 ש"י, אשר עמד ביום הגשת התביעה 14.6.92 ע"ס 226,177 ש"ח. 2. התובעת הפקידה אצל הנתבע כספים בחשבונות ובפקדונות כמפורט בסעיפים 3 ו4- לכתב התביעה. 3. בתאריך 14.10.85 הטיל הנתבע עיקול על פקדונות התובעת וזאת במסגרת תביעה שהנתבע הגיש נגדה ונגד בנה, מר זאב לנדאו ואח'. התביעה נגד התובעת הוגשה עפ"י ערבותה לחובות בנה אצל הנתבע. התביעה הוגשה בת.א. 85/1794 והעיקולים הוטלו במסגרת המרצה 85/5270 בביהמ"ש המחוזי בחיפה (להלן: "התביעה"). 4. הנתבע באמצעות סניף דרך העצמאות חיפה, השיב לצו העיקול הזמני הנ"ל במכתב מיום 12.11.85 (ת/1), שבו נאמר על ידי הנתבע: "רשמנו לפנינו את העיקול לגבי כל אלה:ו...". בת/1 נכללו שני הפקדונות נשוא כתב התביעה. 5. בתאריך 21.11.85 ניתן פסק הדין בתביעה הנ"ל במעמד צד אחד בלבד (מוצג נ/26), כנגד לנדאו זאב שהוא בנה של התובעת, לנדאו רונית, כנגד התובעת וכנגד בתה קרן מרגלית ז"ל. במסגרת פסק דין זה, אושר העיקול הזמני. 6. לאחר מתן פסק הדין, מומשו הפקדונות נשוא הדיון (סעיף 4א' לתצהירו של עו"ד רבינוביץ). הנתבע טוען כי היה זכאי לממש את הפקדונות האמורים גם מכח זכות הקיזוז שהוקנתה לו בהסכמי הקיזוז, על ידי התובעת ובתה. 7. התובעת ביחד עם נתבעת נוספת בתיק הנ"ל, קרן מרגלית ז"ל, הגישו בקשה לביטול פסק דין הנ"ל שניתן כאמור במעמד צד אחד בלבד (ת.ה. 85/6598). במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין שנדונה בפני כב' השופט מ. בן יאיר, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר פשרה. בעקבות הסדר הפשרה, פסק הדין שניתן נגד התובעת ונגד קרן מרגלית ז"ל מיום 21.11.85 התבטל. הצדדים הסכימו כי במקום החיובים שהוטלו על התובעת וקרן מרגלית ז"ל, הן תשלמנה סך של 40,000$ לפי הפירוט בסעיף 2 לת/2. בנוסף הוסכם כי הנתבע זכאי לקבל כספים ממחזיק נוסף הבנק הבינלאומי הראשון עפ"י תשובת בנק זה להודעת העיקול בת.ה. 85/5270. 8. בשל חשיבות יתר פרטי ההסדר ונוסחו, המהווה מוקד למחלוקת שבין הצדדים, אביאו כלשונו: "4. למשיב לא תהיינה טענות בדבר משיכת כספים של המבקשות - הנתבעות מבנק לאומי לישראל בע"מ, סניף דרך העצמאות, הכל בכפוף לביצוען המלא של הוראות סעיף 2 לעיל. 5. עם ביצוען המלא של הוראות סעיף 2 לעיל, אין ולא תהיינה לצדדים בבקשה זו טענות או דרישות כלשהן אלה כלפי אלה ביחס לתביעה בת.א. 85/1794, וכל העיקולים על נכסי המבקשות יבוטלו ויוסרו לאחר ביצוען המלא של הוראות סעיף 2 לעיל. 6. בנוסף לחיובים המצויינים בהסכם זה במפורש, המבקשות - הנתבעות לא תהיינה חייבות לשאת בכל תשלום שהוא כלפי המשיב גם אם מחזיק אחר כלשהו יאשר את רישומו של העיקול ביחס לנכסיהן המצויים בחזקתו". הסכם הפשרה אושר על ידי ביהמ"ש וקיבל תוקף של פסק דין. 9. בתאריך 18.2.92 (ת/3), פנתה התובעת אל הנתבע בעניין הפקדונות נשוא התביעה ולאחר שהתברר לה לטענתה כי הפקדונות קוזזו והועברו לטובת חובו של זאב לנדאו וזאת עפ"י תשובת הנתבע (ת/4). 10. התובעת ניהלה התכתבות עם הנתבע ובו טענה כי העברת סכומי הפקדונות מנוגד להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין (ת/2) ודרשה כי הסכומים יוחזרו לה. משלא נענתה בחיוב, הגישה את התביעה. 11. הנתבע חולק על העובדות והפרשנות שמייחסת התובעת למימוש ולהעברת הפקדונות נשוא התביעה וטוען כי הגם שהוטלו על הפקדונות נשוא התביעה עיקולים זמניים ותשובת סניף הבנק בדרך העצמאות (נ/25 ו-ת/1) שניתנו על יסוד התייעצות משפטית וזאת ככל הנראה עפ"י שמות המכותבים להודעה זו כפי שמופיע עליה, נוסח התשובה לא הבחין בין פקדונות ששועבדו למשיב באמצעות כתבי קיזוז, לבין פקדונות שלא שועבדו לו. 12. כאמור, הנתבע איננו חולק על כך כי לאחר מתן פסק הדין (נ/26) מיום 21.11.85, אשר ניתן בהעדר ואושרו בו העיקולים הזמניים, מומשו הפקדונות הכספיים נשוא הדיון בסך של כ35,000-$ והועברו לחשבונו של מר זאב לנדאו (ראה מסמך נ/32) ונזקפו על חשבון חובו לנתבע. אולם, לטענת הנתבע, מימוש הפקדונות היה על סמך כתבי הקיזוז. 13. הכספים שמומשו מפורטים בסיכומיו של ב"כ הנתבע והם: ביום 9.12.85 הומר פקדון מס' 53/22786 בשווי של כ20,000-$ ותמורתו הועברה לחשבונו של מר זאב לנדאו (מוצגים נ/28 ו-נ/30 משקפים פעולה זו). ביום 25.12.85 הומר פקדון מס' 23/730030 ותמורתו בסך של כ15,000-$ הועברה לזכות חשבונו של מר לנדאו (מסמכים נ/23א', נ/23ב', נ/29 ו-נ/35 משקפים פעולה זו). 14. המחלוקת בין הצדדים הינה האם הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין כולל בתוכו את הכספים שמומשו או שקוזזו עפ"י האמור בסעיף הקודם וזאת כטענת התובעת או יש לומר שהסכם הפשרה צופה את פני העתיד והוא נעשה בהתחשב בסכומים שכבר נגבו על ידי הנתבע קודם לחתימתו וזאת כטענת הנתבע. 15. אין מחלוקת בין הצדדים כי בהסכם הפשרה לא נאמר דבר בנוגע לסכומים שגבה הנתבע והעביר לחשבונו של מר זאב לנדאו, כאמור בסעיף 11 לעיל. השאלה שבמחלוקת היא כיצד יש לפרש שתיקה זו בהסכם הפשרה. 16. שמעתי את העדויות ושקלתי את טענות הצדדים וכן עיינתי בסיכומיהם, והגעתי למסקנה כי דין התביעה להדחות. 17. כאשר לנתבע, לבנק שעבוד על פקדונות בצורת כתבי קיזוז (מוצגים נ/5 ו-נ/8), יש לו למעשה הגנה או "הצדק סביר", כמשמעותו בסעיף 48(א) לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז1967-, בשל זכותו לקזז חיובים שבינו לבין הלקוח וזאת לפני שימלא את צו העיקול (ראה ע"א 80/323, אלתית בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד ל"ז(2) 673 וכן ע"א 87/533, ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' וולך ואח', פ"ד מ"ד(2), עמ' 864 בעמ' 875 ואילך וכן ראה פסק הדין בעניין בנק לאומי לישראל בע"מ נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח' פ"ד מ"ט(1), 177). 18. בתחרות שבין "זכותו של מעקל" לעומת "זכות קיזוז", ידה של האחרונה על העליונה. מקום שיש לבנק זכות קיזוז, אין כספים אלה כפופים לעיקול (ראה פסק הדין בעניין אלתית הנ"ל, שבו מודגם העיקרון דווקא באמצעות חריג, שלפיו המחוקק החליט להגביל את זכות הקדימה של הבנק ויש בו כדי ללמד על זכות הקדימה, עמ' 680 ואילך). במילים אחרות, כאשר מדובר בעיקול של נושה רגיל, אין הדין מצמצם את הפעלתה של זכות הקדימה של הבנק ועל כן הבנק רשאי לקזז את החיובים ההדדיים שבינו לבין הלקוח. 19. ישנו מצב אחר, שבו הוטל עיקול על חשבון הלקוח העומד ביתרת זכות והבנק רוצה לקזזה עם יתרת החובה של חשבון אחר ולמנוע בכך את קיום צו העיקול ותשאל השאלה באיזה מידה נשארה בידו של הבנק הזכות להגן על עצמו באמצעות הקיזוז?. פרופ' בן אוליאל (בספרו "דיני בנקאות", חלק כללי, מהדורה תשנ"ו1996-, בעמ' 363), סבור כי גם במצב זה זכות הקדימה של הבנק מכח הסכם קיזוז ממשיכה לחול והיא עדיפה על העיקול. 20. ומן הכלל אל הפרט, במקרה שבפני, קיימת זכות קיזוז עפ"י הסכמי קיזוז הנ"ל, ולאחר מכן בא הנתבע ובתביעתו ביקש עיקול זמני, אשר עם מתן פסק הדין הראשון, מתאשר על ידי ביהמ"ש. השאלה הינה האם בעצם העובדה שישנה זהות מבחינת הגוף המשפטי של בעל זכות הקיזוז ובעל זכות העיקול, יש בה כדי לפגום בזכות הראשונה העדיפה, כאמור. כדי להשיב על השאלה, נציב אותה בשלב ראשון למצב שבו מדובר בשני גופים משפטיים, אשר אין קשר ביניהם, כאשר לאחד זכות קיזוז ולשני זכות עיקול, במצב זה התשובה ברורה ובתחרות בין הזכויות, זכותו של בעל זכות הקיזוז עדיפה. ואם נחזור לשאלה הנ"ל, כאשר מדובר בזהות הגוף המשפטי המחזיק בשתי הזכויות ומאבד אחת מהן (את הזכות לעיקול בשל ביטול פסק הדין הראשון), עדיין יש בידיו את הזכות הנוספת, היא זכות הקיזוז שהינה עדיפה על זכות העיקול, כאמור. 21. אמנם לכאורה, כאשר מעמידים את העובדות עפ"י הסדר הכרונולוגי כפי שהועמדו על ידי ב"כ התובעת, מתקבל הרושם כי יש ממש בטענות התובעת, דהיינו כי עם ביטול פסק הדין הראשון, מיום 21.11.85, אשר ניתן במעמד צד אחד בלבד, מתבטלים גם העיקולים שאושרו בפסק דין זה. אולם, בחינת הדברים לעומקם ומבחינה משפטית, הביאני למסקנה כי עצם ביטול העיקולים, איננו מפקיע את הזכויות של הנתבע עפ"י הסכמי הקיזוז בהם התחייבויותה וערבותה של התובעת לחובות בנה, לגבי הפקדונות נשוא הדיון. 22. עצם העובדה כי בתשובת הנתבע לפי מסמך ת/1, נכללים הפקדונות, אין בה כשלעצמה כדי להפקיע או לגרוע מזכויות הנתבע לקיזוז הפקדונות שנמצאו בידיו, אם כי למען הסדר הטוב, עדיף היה אילו ציין הנתבע במסמך זה את העובדה כי פקדונות אלה משועבדים עפ"י כתבי הקיזוז הנ"ל. 23. העובדה שמבחינת העיתוי, פעל הנתבע רק לאחר שהעיקול הזמני אושר עם מתן פסק הדין הראשון, יש בו כדי להצביע על הליך תקין שבו המתין הנתבע למתן פסק דין שיקבע את גובה החוב של הנתבעים בתיק האמור ורק לאחר מכן, לממש את הפקדונות שלגביהם היו בידיו זכויות כפולות של קיזוז ושל עיקול שבנסיבות אין האחת סותרת את רעותה. 24. התובעת ביקשה להוכיח כי לא ידעה במשך כ6- שנים, דהיינו מסוף 1985 ועד לתחילת 1992 כי הפקדונות נשוא הדיון מומשו. אינני מקבל טענה זו מצד התובעת. נוצר הרושם משמיעת העדויות כי התובעת עצמה, אמנם לא היתה בקיאה במהלכים ובפעולות שננקטו בחשבונותיה (ראה חקירה נגדית, עמ' 5 - 6 לפרטיכל). התובעת לא יכלה לזכור או לאשר הוראות משיכת כספים בחתימתה (נ/14א', נ/14ב') ואף לא יכלה לזכור אם עו"ד יונגר ייצג אותה (עמ' 6 סיפא ו7- רישא לפרטיכל). 25. לעומת זאת, בנה של התובעת מר זאב לנדאו, בקיא היטב בפעולות שבוצעו בחשבונותיה ובתצהירו ת/12 וכן בחקירתו הנגדית (עמ' 1 לפרטיכל מיום 9.5.96), מגולל עד זה את מכלול העובדות בנוגע להקלעותו לקשיים כספיים, ערבותה של התובעת ולחובותיו, הסכם הפשרה (ת/2) וכן המגעים בין הצדדים שהגיעו להסכם זה, כך שניתן לקבוע במידה הקרובה לוודאות כי עד זה ניהל למעשה את ענייני התובעת והיה הרוח החיה מאחורי המשא ומתן וההסדרים אליהם הגיעו הצדדים. 26. בנסיבות אלה, אין להוציא מכלל אפשרות כי יש ממש בטענת הנתבע כי ההמתנה עד לפניה הראשונה של התובעת לנתבע בתאריך 18.2.92 (ת/3), אכן כוונה לעיתוי שהיה נוח למר לנדאו, שהליכי פשיטת הרגל כנגדו בוטלו והסדר הפשרה עם הנתבע הושלם. שכן, לא מתקבל על הדעת כי אדם אשר יש בידיו חשבונות ופקדונות בסכומים של כמה עשרות אלפי דולרים ואשר יש בידיו פסק דין לפיו מאושר עיקול זמני על הפקדונות נשוא הדיון והוא מגיש בקשה לביטול פסק דין זה, בעת בירור בקשה זו, לא יתן את דעתו לגבי פקדונות אשר עיקולם אושר. עפ"י העובדות הפקדונות מומשו בין התאריכים 9.12.85 ועד 25.12.85. הסכם הפשרה ת/2 אושר בתאריך 2.2.86. בת/2 עצמו שניתן מספר שבועות לאחר מימוש הפקדונות נשוא הדיון, נאמר ש"כל העיקולים על נכסי במבקשות יבוטלו ויוסרו לאחר ביצוע המלא של הוראות סעיף 2 לעיל" (סעיף 5 לת/2). ודוק: מדובר ב"עיקולים" ולא ב"זכות קיזוז". 27. כאמור, התובעת היתה מיוצגת בהליכים על ידי עו"ד וכן כאמור בנה מר לנדאו היה מעורב בהסדר הפשרה שהושג. העד מטעם הנתבע, מנהל הסניף ברח' הרצל 4 בחיפה - מר שלמה חיון, מסר בעדותו כי היוזמה להגיע להסדר בעניינה של התובעת ובתה, שערבו לחובותיו של מר זאב לנדאו, היתה של עו"ד יונגר (עמ' 13 רישא לפרטיכל) וכי עו"ד יונגר ביקש שכנגד תשלום נוסף בסך 40,000$ יוותר הנתבע על ערבותם של התובעת ובתה. עד זה, המליץ בפני ההנהלה ואמנם בסופו של דבר, נחתם הסכם הפשרה (ת/2) בין הצדדים. 28. דא עקא, עו"ד יונגר לא הוזמן כעד על ידי מי מהצדדים וב"כ התובעת טוען בסיכומיו כי אין לעדותו של עו"ד יונגר חשיבות. אינני מקבל עמדה זו של ב"כ התובעת. לעדותו של עו"ד יונגר, היתה חשיבות לאשר או להפריך את דבריו של העד מר חיון. כידוע, אי הבאת עד רלוונטי, פועלת לחובת הצד שלא הזמינו. 29. נטל ההוכחה והשכנוע הוא על התובעת לכל אורך הדרך בתביעה זו. כידוע בעל דין הטוען טענה מסויימת החשובה לעמדתו במשפט בין שזו טענה חיובית ובין שמדובר בטענה שלילית עליו הראיה. אמנם, עדותו של מר חיון כמו עדותו של עו"ד רבינוביץ בנוגע לדברים שאמר עו"ד יונגר הם בגדר עדות שמיעה ואין לתת להם משקל. אולם, אין להתעלם מהעובדה כי נושא הפקדונות הוא הנושא המרכזי בדיון שבפני ועל התובעת היה להביא את העד האמור שימסור מכלי ראשון מה היו פני הדברים עובר לחתימה על הסכם הפשרה. 30. בנסיבות שבהם לנתבע זכויות שעבוד בצורת כתבי קיזוז על הפקדונות, אי הבאת עדותו הרלוונטית של עו"ד יונגר מתפרשת לחובת התובעת הטוענת כי הפקדונות הנ"ל נכללו בהסכם הפשרה ת/2, גם אם הם לא נזכרים בו. זאת ועוד, משלא הובא עדותו של העד הנ"ל בפרשת התביעה, עדיין יכלה התובעת לבקש להביאו כעד הזמה וזאת לאחר שהועלו דברים וטענות מצד הנתבע כפי שמסר מר חיון בחקירתו הנגדית וכן עו"ד רבינוביץ בתצהירו. 31. כמו כן, טענתה של התובעת כי במשך השנים שעברו עד לפנייתה בתאריך 18.2.92, אישר הנתבע קיומם של הפקדונות, אף היא לא הוכחה ונסתרה בידי עדת הנתבע הגב' קטי מזרחי בתצהירה (נ/59). 32. טענה נוספת של התובעת הינה כי במכתבו של עו"ד רבינוביץ מיום 26.8.86 (ת/10 = נ/44), לא הזכיר ב"כ הנתבע לכונס הנכסים, עו"ד רניאל, את סכומי הפקדונות שקוזזו אלא רק את הסדר הפשרה ת/2. לכך השיב ב"כ הנתבע כי במכתב זה פורטו רק הסכומים הנוספים מעבר לסכומים שקוזזו. שקלתי האם יש בדיווח (ת/10) האמור כדי לשנות את המסקנות אליהם הגעתי. בסופו של דבר, אני סבור שאין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי. נראה לי כי הסיבה שבת/10 לא מופיע קיזוז סכום הפקדונות, הינה אותה סיבה שהדבר איננו מופיע בת/2, קרי; טעות או היסח הדעת. אולם, אין בטעות או בהיסח דעת זה כדי לשנות את המצב העובדתי והמשפטי, כפי שתואר לעיל ולגרוע מזכויות הנתבע על הפקדונות נשוא הדיון. 33. סיכומו של דבר, התובעת אשר עול ההוכחה עליה, לא הניחה בפני תשתית עובדתית מספקת לטענותיה כי הנתבע לא היה רשאי לממש את הפקדונות נשוא הדיון באמצעות זכות הקיזוז וזאת לאחר ביטול העיקול מכח פסק הדין הראשון ועל כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות שבהם לכאורה נוצרה אי בהירות מסויימת בהסכם הפשרה ת/2, ויתכן גם כי מדובר בטעות או היסח הדעת בניסוח הסכם זה (ראה גם סעיף 32 לעיל), אשר בעקבותיו נזקקו הצדדים להליך משפטי זה ובהתחשב במצבה וגילה של התובעת, אינני עושה צו להוצאות. בנקפיקדוןקיזוז