קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שביתה בלתי מוגנת של עובדי רשות הנמלים: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בחיפה (אב-בית-הדין - השופט כנפי; נציגי ציבור - ה"ה פיינשטיין וקלופמן; תב"ע מא/5-4) התבררה בקשה של רשות הנמלים, בעתירה שבית-הדין "יקבע כי עובדי הגוררות (בנמל חיפה) קיימו שביתה בלתי-מוגנת בתאריך הנקוב בכתב התביעה (28.1.1980) כמשמעותה בסעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה". המשיבים לבקשה היו: .1הוועד הפועל של ההסתדרות; .2מועצת פועלי חיפה (הכוונה לוועד הפועל של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י וההסתדרות הכללית של העובדים בא"י - מועצת פועלי חיפה (להלן - ההסתדרות). .2בית-הדין האזורי דחה את הבקשה, ומכאן הערעור של רשות הנמלים לבית-דין זה. העובדות הצריכות לערעור הן: א) בבקשה שפתחה את ההליך (להלן - "הבקשה") נאמר: " .6בתאריך 27.1.1980התקיימה שביתת מחאה בת 21שעות בכל נמלי הארץ. .7עובדי הגוררות (העובדים במשרות בנות 21שעות) ביקשו על אף השביתה הכללית לחזור ולעבוד החל בשעה 16.00ביום שביתת המחאה וזאת תוך כוונה שלא להפסיד שכר בנוסף על שכר יום עבודה ( 8שעות) שהפסידו עקב שתתפותם בשביתה עד השעה .16.00 .8מאחר ושאר העובדים סירבו לחזור לעבודה ביום שביתת המחאה (לאחר שעה 16.00) לא נתאפשרה העסקת עובדי הגוררות ביום האמור וכמפורט בסעיף 7שלעיל. .9לאור זאת הודיע ועד הגוררות כי באם לא תאפשר המבקשת העסקתם בתאריך 27.1.1980החל משעת 16.00תימשך שביתתם גם לאחר תום שביתת המחאה בת 24השעות. .10ואכן למחרת, ביום 28.1.1980, לא התייצבו לעבודה 3מכונאים מעובדי הגוררות ובכך גרמו להשבתת 3צוותי הגוררות של הנמל ולהשבתת הנמל כולו. .11המשיבים נדרשו לפעול להפסקת העיצומים אך הדבר לא עלה בידם". ב) בכתב התשובה שהוגש בשם ההסתדרות נאמר: " .3המשיבים לא הכריזו על שביתה מיום .27.1.1980 .4עובדי הגוררות הודיעו על נכונותם לעבוד ביום 27.1.1980, לגרור אניות נוסעים ולבצע עבודות חיוניות נוספות (מטעמי ביטחון). .5כן ביקשו עובדי הגוררות לעבוד באופן מלא החל משעה 16.00כמפורט בסעיף 7לבקשה. .6הנהלת הנמל סירבה לתת לעובדי הגוררות אפשרות לעבוד באופן מלא כמפורט לעיל. .8א. 3מכונאים מצוות הגוררות לא התייצבו לעבודה ביום 28.1.1980 מחמת מחלה ו/או מחמת נסיבות שאינן ידועות למשיבים. ב. נציגי המשיבה השניה עשו מאמצים רבים כדי להפעיל את חברי ועד מדור הגוררות על מנת שידאגו למציאתם של מחליפים לשלושת המכונאים. ג. כל הנסיונות למצוא עובדים מחליפים עלו בתוהו ובני משפחותיהם הודיעו כי הם נמצאים מחוץ לעיר, במילואים וכיו"ב. .9המשיבים יחזרו ויטענו כי באי-כוח המשיבה השניה נקטו בכל האמצעים שהיו ברשותם כדי להביא לעבודה מלאה של צוותי הגוררות". ג) בתצהיר שצורף לתשובת ההסתדרות נאמר בין השאר " 3מכונאים מצוות הגוררות לא התייצבו לעבודה ביום 28.1.1980מחמת מחלה או מחמת נסיבות אחרות שאינן ידועות לי" (למצהיר); ד) במהלך הדיון בבית-הדין האזורי התברר לראשונה לפרקליט אשר ייצג את ההסתדרות, כי ייתכן ובתיקים אשר בידי רשות הנמלים מצויות "תעודות מחלה" שהוגשו במועדן לרשות הנמלים, על-ידי שלושה המכונאים שלא התייצבו לעבודה ביום .28.1.1980בבקשה שפתחה בהליך אין כל התייחסות לתעודות המחלה. כנראה שלפי דרישת פרקליטה של ההסתדרות הביא פרקליטה של רשות הנמלים לבית-הדין האזורי ביום שנקבע להוכחות שלוש תעודות מחלה שהוגשו כמוצגים ואמר, כי שלושה המכונאים "אמנם המציאו תעודות מחלה אלו ת/1-ת/3"; ה) האישורים הרפואיים ניתנו על-ידי שלושה רופאים ממרפאות שונות, קובעים אבחנות שונות ובאחד מהם "ימי המחלה" המאושרים שונים מאלה שבשני האישורים האחרים. כל אחד מהמכונאים הגיש את אישורו לרשות הנמלים והאישור נתקבל ללא כל הסתייגות. מצד רשות הנמלים לא נעשה דבר לעמוד על מהימנותם ולא טענו שהוגשו מעבר לזמן או שהושגו למען ההליך המשפטי"; ו) עם סיום ישיבת בית-הדין שבה הוגשו תעודות המחלה כמוצגים, אמרו באיכוח הצדדים: "אנו מסכימים כי בית-הדין יכריע במחלוקת על סמך החומר הנמצא לפיו. לא נגיש ראיות נוספות ולא נחקור את המצהירים". .3עיקר הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי פרקליטה של רשות הנמלים היו: א) לא הוכחשה אף עובדה מהותית; ב) לא סביר שבמשך 24שעות לא הצליחו לאתר אף אחד מבין 11העובדים; ג) "בית-הדין בקרב עמו יושב ולכן מותר לו להסיק מסקנות המתחייבות ממהלך העובדות"; ד) "אין זה סביר שלפתע לכל העובדים תהיה סיבה שלא לבוא לעבודה". .4עיקר הטענות שהעלה בבית-הדין האזורי פרקליטה של ההסתדרות היו: א) "רק שלושת המכונאים לא התייצבו לעבודה, ואלה חלו"; ב) "ההנהלה (רשות הנמלים) לא נקטה צעדים... לאמת את תעודות המחלה"; ג) שיבוץ משמרות נעשה מראש. עובד (הכוונה אינה לשלושה המכונאים אלא לשמונה האחרים) לא חייב לצפות שיקראוהו לעבודה בשעות המנוחה שלו. מותר לו לתכנן את זמנו החופשי. .5בפסק-הדין שבערעור נדרש בית-הדין האזורי, במנומק, לכל הטענות שהועלו בפניו. בית-הדין מדגיש, כי: "כתב התביעה הנתמך בתצהיר, מצומצם בהרבה מן הטענות שטען בא-כוח המבקשת בדברי סיכומיו, שכן בכתב התביעה, המהווה תצהיר, אין זכר לכך שההנהלה עצמה פנתה ליתר העובדים ודרשה מהם לבוא לעבודה במקום שלושת המכונאים שלא התייצבו. רק נאמר שההנהלה דרשה מאת המשיבות לפעול להפסקת עיצומים. אין, איפוא, לפנינו כל ראיה על כך כי המבקשת פנתה אל יתר העובדים ודרשה מהם לבוא לעבוד במקום שלושת המכונאים שלא התייצבו בתקופה אשר לכל הדעות יתר העובדים הנ"ל היו בשעות מנוחה, לא שובצו מראש וללא דרישה לא היתה לכן כל חובה מצידם לבוא לעבודה מיזמתם או מכוח חובותיהם כעובדים במהלך הרגיל של העבודה. לא למותר הוא לציין, כי לא הוכח בפנינו חוזה עבודה המחייב עובד להפסיק את שעות המנוחה הרגילות על-פי דרישת מעביד בנסיבות נתונות. זאת ואף זאת: המבקשת מצידה אך לא עשתה כל ניסיון להזמין עובדים אלה במישרין ורק הסתפקה בדרישתה מאת ארגון העובדים להפסיק עיצומים. אמת, נכון הדבר, כי עצם ההתראה שבאה מצד הוועד יום קודם לכן, בצירוף העובדה ששלושה מכונאים אכן לא התייצבו לעבודה, מעוררת חשד רציני כי אכן המדובר הוא בפעולה מאורגנת, אך מול חשד זה מתייצבת העובדה, כי שלושת המכונאים לא התייצבו מסיבות מחלה וטענתם זו נתמכת על-ידי שלוש תעודות רפואיות של שלושה רופאים שונים בגין מחלות שונות. תהיה זו, אפוא, מסקנה מרחיקת לכת אם נניח כי שלושה רופאים שונים עשו יד אחת שמשמעותה קנוניה ומתן אישורים שאינם אישורי אמת. לא נעלם מעינינו כי מצבו של מעביד במצב כגון דא הוא מצב קשה ואפשרויותיו להוכיח קנוניה שואפות לאפס, אך גם לא נתעלם מעינינו, שהמעביד במקרה זה לא עשה מה שניתן היה לעשות באופן סביר, לאמור: לשלוח שליחים אל העובדים במנוחה ולדרוש מהם להתייצב לעבודה. פנייתה של המבקשת אל ארגון העובדים יצאה מתוך הנחה כי המדובר בעיצומים והלא ארגון העובדים לא אישר מסקנה זו לפחות מן הטעם, שלא היתה לו ידיעה, כטענתו. העולה מכל האמור הוא, כי לא נוכל להסיק שיתר העובדים שהיו במנוחה השתתפו בשביתה כלשהי ואילו שלושת המכונאים שלא התייצבו הצדיקו את אי-ההתייצבות בסיבה סבירה שהיא מחלה". .6בערעור חזרו באי-כוח הצדדים על טענותיהם בבית-הדין האזורי. פרקליטה של רשות הנמלים הדגיש את החיוניות שהזדקקות לראיות נסיבתיות, באשר ב"טכניקה מתוחכמת אפשר להשבית בקלות כל מפעל" ואשר ל"תעודות המחלה" - ביקש, חלופית, להחזיר את העניין לבית-הדין האזורי לשם השלמת ראיות. פרקליטה של ההסתדרות הדגיש, שכל אחד מאחד-עשר העובדים לא התייצב לעבודה מטעמיו הוא: שמונה כלל לא היו חייבים להתייצב לעבודה באותו יום ושלושה היו חולים ומחלתם אושרה בתעודת מחלה שהיתה כל הזמן בידי רשות הנמלים שלא עשתה דבר להזמתן. .Iiפסק-דין .1רשות הנמלים ביקשה מבית-הדין האזורי, כי יקבע שעובדי הגוררות בנמל חיפה קיימו שביתה בלתי-מוגנת, כמשמעותה בסעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה, ביום 28.1.1980(סעיף 1שבחלק iדלעיל). כדי שבית-הדין יוכל לפסוק כפי שעתרו ממנו, חייבת היתה רשות הנמלים להוכיח, ראשית כל, כי אכן התקיימה שביתה כלשהי של עובדי הגוררות בנמל חיפה באותו יום. לאחר מכן היו מתעוררות כל השאלות הצריכות לעניין "שביתה בלתי-מוגנת שאינה הפסקת עבודה מלאה", כי שביתה כזאת, שאינה אלא "מין משנה" - species- של "שביתה", היא נשוא סעיף 37ג לחוק יישוב סכסוכי עבודה - הסעיף שבמסגרתו ביקשו לפעול. .2ברור שבאין "שובתים", אין שביתה. רשות הנמלים טענה, כי השובתים היו אחד-עשר עובדי גוררות בנמל חיפה. רשות הנמלים ביקשה שבית-הדין יקבע כך, בעיקר, על-פי ראיות נסיבתיות (סעיף 3שבחלק iדלעיל). .3ענייננו אינו מחייב להידרש לשאלה, אם להוכחת העובדות הצריכות ל"קביעה" על-פי סעיף 37ג, על בית-הדין להיות מונחה על-ידי ראיות בהליך עונשי או על-ידי ראיות בהליך אזרחי, ובאיזה מידה סעיף 32לחוק בית-הדין לעבודה מאפשר להביא בחשבון את המיוחד העולה מפעולה קבוצתית, עת יכול ופרט "יסתתר" אחרי הקבוצה. .4בית-הדין האזורי לא פסל ראיות נסיבתיות ואף אנו לא נפסול, לעומד לדיון, ראיות נסיבתיות. בתור ראיה נסיבתית להוכחת קיום השביתה ביום 28.1.1980, ביקשו לראות את העובדה ש"ועד הגוררות" הודיע כי "לאחר תום שביתת המחאה בת 24שעות (הכוונה לשביתת מחאה ביום 27.1.1980) תימשך השביתה (סעיפים 6- 9ב"בקשה" כמובא בסעיף 2שבחלק iלעיל). שתי תשובות לטענה זאת. התשובה האחת - כלל לא טענו שהתקיימה שביתה כפי ש"הודיע ועד הגוררות" היינו שביתה נמשכת אחרי 27.1.1980, אלא שביתה ביום 27.1.1980בלבד; התשובה השניה - אין אמנם נתונים סטטיסטיים על שביתות שקבוצת עובדים זו או אחרת איימה בהן ולא קיימה, אך כל המצוי בתחום זה יודע כי היה והיה כדבר הזה, היינו איום בשביתה שנשאר בגדר איום. גם רשות הנמלים היתה מודעת לכך שאין די באותה הודעה כראיה נסיבתית להוכחת קיומה של השביתה. על-כן, טענה רשות הנמלים, לעובדה נוספת, והיא - כי אכן אחד-עשר עובדי גוררות לא התייצבו לעבודה ביום .28.1.1980 בקשר להודעת "ועד הגוררות", טען פרקליטה של רשות הנמלים, כי עובדה זאת כלל לא הוכחשה על-ידי ההסתדרות. לאור התוצאה הקשורה בראיות הנסיבתיות, אין צורך לעמוד על טענה זאת ומשקלה, אך טוב שייאמר כי אכן אותה עובדה לא הוכחשה על-ידי ההסתדרות, ובדין ההסתדרות לא הכחישתה; לא ברור מי הוא אותו "ועד גוררות" ומה מעמדו בחוקת ההסתדרות, כך שהיא תהיה רשאית להכחיש או לאשר פעולות של אותו "ועד", והרי אותו "ועד" כלל לא היה צד להליך. .5מפסק-הדין שבערעור עולה, כי בשני הנתונים, במצטבר, מוכן היה בית-הדין האזורי לראות ראיות נסיבתיות להוכחת השביתה. אף אנו נניח כך. השאלה, מהי התוצאה של הנחה זאת. התוצאה מבינת ראיות היא - העברת נטל ההוכחה או נטל השכנוע. יהא משקלן של ראיות נסיבתיות אשר יהא - אין הן בגדר סוף פסוק. אין הן עדיפות על ראיות ישירות. על כל פנים - אין הן מונעות בעד בית-משפט להשתכנע, על סמך כלל הראיות, כי אמנם היו נסיבות שמהן אפשר היה להסיק מסקנה עובדתית מסוימת, אך מראיות אחרות עולה, כי במציאות היה אחרת. .6את השביתה ביקשו לראות בכך שאחד-עשר עובדי גוררות לא התייצבו לעבודתם ביום 28.1.1980(סעיף 2, פסקה א (10), שבחלק iלעיל). אשר לשמונה מהם קבע בית-הדין האזורי, כי איש מהם כלל לא היה חייב לעבוד באותו יום. ממצא עובדתי זה מבוסס על ראיות ולא נתערב בו. ברור, על כל פנים, עת מדובר בשביתה של יום אחד, כי עובד שאינו חייב לעבוד באותו יום - אינו שובת בו; מה גם, שבית-הדין קבע עובדתית כי רשות הנמלים עצמה לא פנתה אל אותו עובד, ביום 28.1.1980בדרישה שיתייצב לעבודה. .7נותר עניין שלושת המכונאים. בענייננו יש משקל מכריע להעדרות של שלושה המכונאים, לעצם קיומה של השביתה שלה טוענים. תהא ההנחה, שעובד אשר אינו מתייצב לעבודה למחרת היום שבו הודיע ה"ועד" כי תתקיים שביתה הוא "שובת", חזקה ככל שתהא, ברור שאין זאת הנחה שאין לסתור אותה בראיות. ראיות כאלה - ראיות על פניהן לפחות - היו בידי רשות הנמלים. הכוונה לתעודות מחלה שהמציא כל אחד משלושת המכונאים לרשות הנמלים, עם שובו לעבודה ביום ששב. תוכנה של כל תעודה הוא חד-משמעי, התעודות ניתנו על-ידי רופאים שונים ממרפאות שונות. רשות הנמלים לא עשתה דבר שמצפים ממעביד שיעשה עת מוגשת לו תעודת מחלה שהוא חושד כי יש בה פסול ואין הוא מוכן לפעול לפיה. .8תעודת מחלה מוגשת למעביד על-ידי העובד, במסגרת היחסים החוזיים שביניהם, על מנת להצדיק העדרות מעבודה ולפי העניין - לשם מימוש זכויות מתוך חוק דמי מחלה או זכויות חוזיות. לא נוכל לקבל את הטענה מבית-משפט "בתוך עמו יושב" ועל-כן עליו להתעלם מתעודות המחלה - כאילו כל הרופאים בישראל נותנים תעודות מחלה תוך עשיית שקר עם עצמם, ורק על מנת לרמות את הזולת. .9מאז חודש פברואר (כנראה) לשנת 1980היו תעודות המחלה בידי רשות הנמלים. ב"בקשה", רשות הנמלים לא גילתה קיומן של התעודות; היא לא עשתה במועד דבר להזמתן ונתנה לכל אחד משלושת העובדים יסוד להניח, כי התעודות "מתקבלות" על-ידי רשות הנמלים כטובות וכשרות. בנסיבות אלה, בדין מצא בית-הדין האזורי בתעודות המחלה ראיה מספקת לכך, כי כל אחד משלושת המכונאים לא התייצב לעבודה בשל מחלה. גם זאת קביעה עובדתית שבית-דין זה לא יתערב בה. .10במסגרת הערעור ביקש פרקליטה של רשות הנמלים שהעניין יוחזר לבית-הדין האזורי על-מנת לאפשר לו "להשלים ראיות". לא הצביעו על ראיות "חדשות" שלא היו בשעתו בידי רשות הנמלים, ואם הכוונה היא לחקור את הרופאים על תעודות המחלה הרי מי שיכול היה להלין על התוצאה מהתייחסות לתעודות הוא ודאי לא רשות הנמלים שהתעודות היו כל הזמן בידיה, ורק במקרה נודע הדבר לצד השני. התוצאה היא שדין הערעור להידחות. אין צו להוצאות.שביתהרשות הנמלים