שביתה חלקית בלתי מוגנת

עתירת המבקשים לסעד הקבוע המבוקש בתובענה העיקרית ולצו המניעה הזמני נומקה בכך, כי הפעולות שנקטו המשיבים מהווים שביתה או שביתה חלקית, והשביתה היא שביתה בלתי-מוגנת, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957 . קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שביתה חלקית בלתי מוגנת: .Iההליך .1הליך זה שלפנינו פשט צורה ולבש צורה חדשות לבקרים. תחילתו בבקשת צד בסכסוך קיבוצי שהגישו המבקשים בתב"ע שם/2- 4נגד המשיבים מס' 1ומס' 2, הסתדרות המורים בישראל (להלן - ההסתדרות) וארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים (להלן - הארגון), ביום 7.1.1980, בקשר לעיצומים שהפעילו המשיבים בבתי-הספר השונים במדינה. המבקשים עתרו מבית-הדין "לקבוע כי השביתה או השביתה החלקית הינה בלתי-מוגנת" ו"להורות למשיבים להימנע מקיום שביתה או שביתה חלקית". כן ביקשו צו זמני המורה לכל אחד מהמשיבים להימנע מקיום שביתה או שביתה חלקית ממחרת הגשת הבקשה ועד תום הדיון בתובענה העיקרית. .2עתירת המבקשים לסעד הקבוע המבוקש בתובענה העיקרית ולצו המניעה הזמני נומקה בכך, כי הפעולות שנקטו המשיבים מהווים שביתה או שביתה חלקית, והשביתה היא שביתה בלתי-מוגנת, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז- 1957(להלן - חוק יישוב סכסוכי עבודה), מפני שהיא מתקיימת בשעה שחל על ההסתדרות הסכם קיבוצי שנחתם ביום 22.2.1979, בין המבקשים ובין ההסתדרות, לתקופה 1.4.1978- 31.3.1980(ראה נספח א' לבקשת צד בסכסוך קיבוצי); אשר לארגון, שלא היה צד להסכם הקיבוצי האמור, וגם לא נערך עמו כל הסכם קיבוצי לשנים 1978-1980, הסתמכה הבקשה על מכתב שהופנה ביום 25.12.1978על-ידי נציב שירות המדינה דאז, ד"ר אברהם פרידמן, אל היו"ר המנוח של הארגון, מר ראובן אבירם ז"ל (נספח ב' לבקשה) ושזה לשונו: "בהתייחס למכתבו של שר החינוך והתרבות מר ז' המר, אליך מיום 25.12.1970ולהסדר המפורש במכתבו של מנכ"ל המשרד מאותו יום הריני להבהיר כי: א. שכרם ותנאי עבודתם של המורים חברי ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים ייקבע החל מיום 1.4.1978בהתאם לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות. ב. אם ינקוט ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים בעיצומים או בשבית כללית על תביעות בענייני שכר ותנאי עבודה לשנים 1978/80, שומר לו נציב שירות המדינה את הזכות להורות לשלם שכרם של המורים מאותו מועד ואילך לפי השכר שהיה במרץ 1978ובמקרה זה ייחשב השכר ששולם מ- 1.4.1978ועד אותו מועד כמקדמה על חשבון השכר הבא". טענת המבקשים היתה, כי מכתב זה, שקבלתו אושרה על-ידי מר אבירם ז"ל ללא הסתייגות, יצר הסדר קיבוצי החל על הארגון, ומה עוד שהארגון וחבריו קיבלו על עצמם באופן מעשי הוראות המכתב ונהגו בהתאם לתנאי העבודה שפורסמו בחוזרי המנכ"ל של משרד החינוך, כלומר למעשה תנאי העבודה שנקבעו בהסכם הקיבוצי עם ההסתדרות. מכאן, שגם הארגון הכריז שביתה בתקופת תחולתו של הסכם קיבוצי, כי "הסכם קיבוצי", לעניין פרק רביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה - גם הסדר קיבוצי במשמע. .3בדיון על הבקשה לצו זמני פנה המותב למשיבים והסביר, כי מאחר שהוא סבור, שהתביעות שהם מעלים נגד המבקשים מכוונות לטענה של הפרת התחייבויות שניתנו להם על-ידי המדינה, הרי שהסכסוך הוא למעשה סכסוך משפטי, והדרך הנכונה ליישובו היא בהליך משפטי בפני מוסד שיפוטי ולא בקיום עיצומים. המותב הציע איפוא לצדדים להביא את תביעותיהם לפני בית-הדין שיכריע בהן לגופו. ההצעה נתקבלה על-ידי בא-כוח המבקשים, אך נדחתה על-ידי באי-כוח המשיבים. בסופו של הדיון הוציא בית-הדין צו מניעה זמני, אך הגביל תוקפו לעשרה ימים בלבד, וקבע כי בתום תקופה זו "תיבדק כל השאלה מחדש לאור התנהגותו של כל צד במאמצים לקראת חיסול הסכסוך" (ע' 22). .4כתום עשרת הימים התקיים דיון חדש כפי שנקבע, והמותב החליט שלא להאריך את תוקפו של צו המניעה בעיקר בהתחשב בעובדה, כי בתקופה הביניים לא גילו המבקשים כל יזמה למשא-ומתן לקראת פתרון הסכסוך, ומשבאה הצעה להסדר מצד נשיא בית-הדין הארצי - דחו אותה המבקשים. למבקשים ניתנה רשות לערער והוגש ערעור. בית-הדין הארצי ביטל החלטת בית-דין זה בכל הנוגע להסתדרות, והוציא נגדה צו מניעה זמני עד לגמר ההליך בפנינו; מאידך גיסא דחה בית-הדין הארצי את הערעור לגבי הארגון, בהתחשב בהודעתו של זה שלא יקיים עיצומים עד לתום ההליך בבית-דין זה, ובכך שלא הובא כל הסכם קיבוצי החל על הארגון והאוסר עליו לשבות. .5בינתיים, לקראת הדיון בתובענה העיקרית, חלה התפתחות ראשונה, ושינוי ראשון, באופייה ובתוכנה של התובענה. ביום 22.1.1980הגיש בא-כוח המבקשים "תוספת לבקשת צד בסכסוך קיבוצי" ובה הסביר, כי מאחר שבית-הדין קבע שהסכסוך בין הצדדים הוא סכסוך משפטי והציע להסכים על דיון בסכסוך גופו במקום על עיצומים, והמשיבים דחו הצעה זו, החליטו המבקשים לפנות מצידם לבית-הדין בבקשה להכריע בסכסוך לגופו. .6הבקשה "הנוספת" הסבירה, כי המדובר למעשה בשתי תביעות, ושתיהן מעוגנות בטענתם הבסיסית של המשיבים, כי קיימת התחייבות קבועה ומתמדת על הצמדת שכרם של עובדי ההוראה לשכרם של המהנדסים. לדעת המשיבים זוהי התחייבות כוללת, כלומר כל העלאת שכר אצל המהנדסים, וכל תוספת לשכרם של אלה, תגרור אחריה העלאה או תוספת מקבילה בשכרם של המורים. התחייבות כזאת ניתנה, לגרסת המשיבים, גם לכל אחד מהם במיוחד לגבי התקופה 1.4.1978-31.3.1980; לגבי ההסתדרות התחייבו על כך המבקשים בסעיף 28להסכם הקיבוצי שערכו עמה לתקופה זו. סעיף זה, המצטיין בנוסח מעורפל, מסובך ומסורבל במיוחד, קובע: " .28בדיקה נתונים ועדת משותפת לממשלה, למרכז השלטון המקומי ולהסתדרות המורים בישראל תבדוק בחודש יולי 1979את השפעת הסכם השכר לשנים 1978- 1980והשינויים שחלו בהם עד תאריך הבדיקה על התפלגות דרגות השכר ששימשה בסיס להסכם זה בהשוואה להתפלגות שכר עובדי ההוראה באותה עת. מסקנות הבדיקה יופעלו לגבי עובדי ההוראה החל בראשית שנת הלימודים תש"ם". .7על אף שהנוסח הנ"ל אינו מזכיר כלל לא את שכר המהנדסים, ולא הצמדת שכר בדרך כלל, מודים המבקשים כי סעיף 28"על אף ניסוחו העקיף המעורפל" אכן קובע הצמדה בין שכר המורים לשכר המהנדסים (סעיף 14לתוספת לבקשת צד בסכסוך הקיבוצי). אלא שלא כמשיבים, הגורסים הצמדה מלאה וכוללת של שכר המורים לשכרם של המהנדסים, טוענים המבקשים, כי ההצמדה כפי שהובטחה בסעיף 28האמור מתייחסת רק ל"התפלגות הדרגות". מה פירושו של אותו ביטוי "התפלגות הדרגות"? לגרסת המבקשים, כפי שבאה לביטוי בבקשה, בסיכומים ובחומר הראיות, הכוונה לכך שהעלאות במשכורת ייתכן שיינתנו לא רק על-ידי קביעת העלאה או תוספת ישירה, אלא בדרך של תזוזה בתקנים והעברת עובדים מדרגות נמוכות לדרגות גבוהות יותר. לפיכך כוונת סעיף 28היא שהעלאה בדרך זו בשכר המהנדסים תילקח בחשבון לעניין ההצמדה; ומאחר שאצל המורים - להבדיל מהמהנדסים, אין בכלל דרגות, תקבע ועדה מיוחדת את מידת ההשפעה על ההצמדה - זאת כוונת הסעיף - ותו לא. .8אשר לארגון שלא היה צד להסכם קיבוצי, מעוגנות תביעותיו לגבי תוספות שניתנו למהנדסים על מכתב שנשלח ביום 25.12.1979, עם תום שביתתם הממושכת של המורים העל-יסודיים, מאת נציב שירות המדינה, ד"ר פרידמן, לד"ר אבירם ז"ל, בנוסח כדלקמן (להלן - מכתב ההצמדה): "לבקשתך הריני חוזר ומאשר כי מכתבים והסכמים אשר לפיהם הוצמד שכר המורים לשכרן של קבוצות עובדים אחרות יישארו בתוקפם. בדיקת הנתונים תיערך על-פי השיטה שנהגה בעבר, בחודש יולי 1979" (ראה נספח מב/ 1בתב"ע שם/3-4). .9כאמור הביאה "הבקשה הנוספת" של המבקשים להכרעת בית-הדין שתי תביעות של המשיבים לתוספות שכר שניתנו למהנדסים (ראה סעיף 6לעיל). שתי התוספות הן "גמול הנדסי" (שהמשיבים תובעים במקביל לו "גמול פדגוגי") ו"תוספת כוננות-על" (ראה זכרון הדברים בין הממשלה ובין הסתדרות המהנדסים מיום 18.3.1979- נספח מב/ 2לבקשה הנוספת, וכן מכתב של הממונה על הסכמי עבודה בנציבות שירות המדינה אל סגן החשב הכללי מיום 12.6.1979, בעניין כוננות-על אצל מהנדסים, הנדסאים, טכנאים ודירוג המח"ר - נספח מב/ 3שם). גמול הנדסי הוא תוספת המשתלמת לכל מהנדס בכל דרגה, באחוז משכרו המשתנה בהתאם לדרגה; תוספת כוננות-על ניתנת למהנדסים בדרגות הגבוהות (5-10) באחוז מהשכר המשולב המשתנה בהתאם לדרגה. 10שתי התוספות הללו ניתנו למהנדסים אחרי שנחתם ההסכם הקיבוצי עם ההסתדרות (22.2.1979) ואחרי שניתן לארגון מכתב ההצמדה (25.12.1978). מכאן תביעתם של המשיבים לגמול פדגוגי ולתוספת כוננות-על. המגיעות להם מכוח עיקרון ההצמדה המלאה לשכר המהנדסים, שהובטחה להם לגרסתם. לעומתם טענו המבקשים בבקשתם, כי ההצמדה שהם התחייבו כלפי המורים בסעיף 28להסכם הקיבוצי ובמכתב ההצמדה, מוגבלת לפיצוי על עליית מהנדסים מדרגה לדרגה, שינויים בתקן, "רה-דירוג" ושינויים כיוצא באלה. מאוחר יותר, כבר תוך כדי הבאת הראיות, הופיעה גם הטענה, כי אין לתת תוספות מכוח הצמדה בתקופה של תחולת הסכם קיבוצי. טענה זו באה לידי ביטוי בסיכומים אולם הבקשה לא תוקנה. .11לפיכך עתירת המבקשים היתה לפסק-דין הצהרתי הקובע, כי ההצמדה לשכר המהנדסים מכוח סעיף 28להסכם הקיבוצי ומכתב ההצמדה מוגבלת לשינויים בהתפלגות דרגות השכר בלבד ולא להצמדה מלאה; כי אין למורים זכות, מכוח ההסכם הקיבוצי ומכתב ההצמדה, לתבוע ולקבל מהמבקשים תוספת כוננות-על ותוספת גמול הנדסי, אשר ניתנו למהנדסים לפי הסכם השכר שלהם; כי בדיקת הנתונים לפי סעיף 28להסכם הקיבוצי, כפי שבוצעה על-ידי המבקשים (בהתאם לפירוש שהם נותנים לאותו סעיף) קבעה את השיעור הנכון; לחלופין - למנות מומחה לסטטיסטיקה כדי לקבוע את גובה התוספת המגיעה לעובדי ההוראה, לפי הפירוש הנכון של סעיף 28להסכם הקיבוצי. .12בדיון המוקדם, אשר התקיים ביום 25.1.1980בפני אב-בית-הדין, סוכם על דעת כל הצדדים, כי תחילה תידון "הבקשה הנוספת", ורק אחר-כך - אם יתעורר - יידונו הבקשה המקורית ובקשות הביניים השונות שהוגשו בקשר עמה. לאחר מכן, ביום 29.1.1980, בתחילת הדיון בתובענה לגופה בפני כל המותב, סוכם על-פי הצעת הצדדים, כי גם החלק הראשון הזה של ההליך, הנובע מ"הבקשה הנוספת", יחולק לשני שלבים: א) תחילה תידון שאלת הפרשנות הנכונה של סעיף 28בהסכם הקיבוצי ושל מכתב ההצמדה, בכפוף לטענות שיועלו על-ידי הצדדים; ב) בכפוף למה שיוחלט בשלב הראשון - קביעת שיעור התוספת (ע' 3בפרוטוקול בתב"ע שם/2-4). למעשה מכאן ואילך דן המותב רק בבקשה להכריע בסכסוך לגופו. הבקשה המקורית הופיעה מחדש רק בדברי בא-כוח המבקשים בסיום הסיכומים, ועל כך עוד ידובר להלן. .13אולם כבר באותו יום חלה התפתחות חדשה. בא-כוח המבקשים ביקש למחוק את כל הבקשות ככל שהן נוגעות לארגון, ולנהל את ההליך רק נגד ההסתדרות. יחד עם זה הצהיר בשם המבקשים, כי כל מה שייקבע בהליך לזכות חברי ההסתדרות יינתן גם לחברי הארגון. הארגון נמחק מרשימת המשיבים, כשבא-כוחו מכריז כי שום החלטה בהליך שהארגון אינו צד לו, לא תחייב אותו (ע' 3ו- 4בתב"ע שם/2-4). הישיבה נמשכה לאחר מכן בנוכחות ההסתדרות כמשיבה יחידה ונשמעה עדותו של ד"ר פרידמן, הנש"ם לשעבר. .14אך ניהול המשפט עם משיב אחד בלבד לא האריך ימים. כבר באותו ערב הכריז הארגון על כוונתו לחדש העיצומים, ולמחרת היום חזר המצב למעשה לקדמותו; המבקשים הגישו "בקשת צד" חדשה במיוחד נגד הארגון (תב"ע שם/3-4) ובתחילת הישיבה באותו יום ביקש בא-כוחם לאחד את התביעה החדשה - לגופו של עניין - עם התביעה המקבילה ("התביעה הנוספת" שבתב"ע שם/2-4), ולמחוק סעיף 30(ב) בבקשה החדשה (כנגד הארגון; בסעיף קטן זה נאמר כי מעמדו של מכתב ההצמדה כהסדר קיבוצי); כן הצהיר, כי המבקשים לא יטענו שאין מעמד משפטי למכתב ההצמדה, ובמידה שבית-הדין יקבל פירוש למכתב זה המתאים לגרסת הארגון, המבקשים לא יטענו שאיננו מחייב אותם. באי-כוח שני המשיבים הודיעו על הסכמתם, ובית-הדין החליט כמבוקש והעניק להסכם שהושג בין הצדדים תוקף של החלטת בית-הדין. מאחר שהבקשה בתב"ע שם/3- 4("החדשה") היתה בתוכנה זהה לזו שבתב"ע שם/2-4, (עם הדגש על הנקודות המיוחדות לארגון), חזר כאמור המצב לקדמותו, והתוצאה היחידה של מה שקרה יום קודם הסתכמה בצורך לשמוע פעם נוספת את עדותו של ד"ר פרידמן בכל הנוגע לתביעות הארגון. .15אולם לא היו אלה ההתפתחויות האחרונות. זמן קצר לאחר מכן, תוך כדי מהלך הגשת הראיות, הכריז הארגון על שביתות חלקיות בבתי-הספר העל-יסודיים לשלושה ימים. המבקשים פנו בבקשה לצו מניעה זמני וכן ביקשו לצרף תב"ע שם/2- 4את כלל מורי בתי הספר העל-יסודיים, בנימוק שלפי הידיעות שהגיעו לאוזני המבקשים מתכוונים חברי הארגון לפתוח בפעולות "עצמאיות", כשלמוסדות הארגון הרשמיים לא תהיה כביכול יד בכך. המותב הוציא צו מניעה נגד הארגון; אשר לבקשה לצירוף כלל-המורים - החליט לקיים דיון בבקשה זו למחרתו, לאחר שתינתן הודעה על כך כמפורט בתקנה 17(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדר דין בסכסוך קיבוצי), תשכ"ט- .1969בתגובה לכך ביקש בא-כוח המבקשים לבטל בקשתו. יו"ר הארגון, מר ולר, הצהיר כי הארגון ינקוט כל הצעדים להבטיח ביצועו של הצו על-ידי חברי הארגון. .16מאוחר יותר נתבקשנו שוב לצרף את כלל המורים ולתת גם נגדם צו מניעה. המותב נענה לבקשה, צירף את כלל המורים, ונתן - למעשה בהסכמה - צו נגד כלל עובדי ההוראה, אך קבע תחילתו של הצו - ככל שהוא נוגע לכלל המורים - עשרים וארבע שעות אחרי מתן הצו, על מנת לאפשר למורים שירצו בכך - עד לשעה אחת לפני תחילת הישיבה - להגיש בקשה מנומקת להופיע בהליך. למרות חששותיהם של המבקשים ולמרות ההודעות המטילות אימה בכלי התקשורת - כי בית הדין "יישטף" בבקשות להישמע וכי המוני מורים יופיעו בישיבה וירצו לטעון במשפט, לא הוגשה אף בקשה אחת בנדון, וגם נוכחות הקהל בדיון מכאן ואילך לא עלתה על מה שהיה רגיל עד אז. לפי שנמסר לנו יש לרשום זאת לזכות פעולת שכנוע נמרצת מצד מוסדות הארגון, והמותב מבקש לציין זאת לחיוב. גם "ההתפרצויות" בבתי-ספר מסוימים, ככל ששמען הגיע למותב, היו מועטות ביותר. בהתאם לצו שניתן היה כלל המורים מיוצג בהליך על-ידי הארגון. .17עם סיום הבאת הראיות, שמע המותב את סיכומי הצדדים. בקשר לכך תרמו באי-כוח המבקשים והארגון חידוש פרוצדורלי חשוב: בנוסף למה שסיכמו בעל-פה הם גם הגישו לבית-הדין ריכוז לסיכום טענות בכתב, כשהסיכומים בעל-פה משמשים מעין השלמה לזה שבכתב. הדבר הקל בהרבה על עבודת המותב, ואנו מציינים זאת לשבח. לדעתנו מן הדין היה לעודד נוהל זה גם במשפטים אחרים, אולי על-ידי פרסום הנחיה מאת נשיא בית-הדין הארצי, בדומה לנוהל הקיים בארצות הברית. .18בקשר לסיכומים יש עוד לציין, כי בא-כוח המבקשים חזר בסיכומיו לבקשה המקורית ולמתן צו קבוע נגד המשיבים. כזכור נתבקש בית-הדין בבקשה המקורית להצהיר, כי השביתה או השביתה החלקית שנקטו המשיבים מהווים שביתה בלתי-מוגנת כמוגדר בסעיף 37א לחוק יישוב סכסוכי עבודה, וכן לתת צו מניעה קבוע (ראה סעיף 2לעיל). אמנם, עם הגשת הבקשה המיוחדת נגד הארגון הצהיר בא-כוח המבקשים, שאם לא תיגרם החמרה תבוטל הבקשה המקורית עם מתן פסק-הדין, אולם כדבריו נקט הארגון לאחר מכן צעדים להחמרת המצב, ואין ההתחייבות האמורה תופסת יותר. לפיכך ביקש מתן צו מניעה קבוע להימנע מכל שביתה או שביתה חלקית עד תום תקופת ההסכם הקיבוצי הנוכחי ביום 31.3.1980, או - לחלופין - עד תום הדיון בערעור, אם יוגש. .19בקשר לכך עורר בא-כוח המבקשים גם שאלה כללית יותר על מעמד השביתה וחוקיותה, וזאת לאור קביעתנו בהחלטה מיום 23.1.1980, כי שביתה בלתי-מוגנת אינה שביתה אסורה, וכי לאור הפסיקה אין לומר שהחוק אוסר שביתה בלתי-מוגנת והוא אף אינו מכריז עליה כבלתי-חוקית (ראה ע' 30- 31בתב"ע שם/2-4). טענת המבקשים היתה כי בכך נתפסנו לכלל טעות, וכי לאור פסק-דינו של השופט מ' לנדוי, בבג"צ 289/79(טרם פורסם), לפיו שביתה חלקית בלתי-מוגנת היא שביתה בלתי-חוקית, טעה גם בית-הדין הארצי בפסיקתו, וכל שביתה בלתי-מוגנת אין לראות בה שביתה לגיטימית. לפיכך ביקש שנתקן קביעה זו וניתן הדרכה נכונה לציבור. .Iפסק-דין .1התובענה ששומה עלינו לפסוק בה עתה מורכבת למעשה משתי הבקשות שהדיון בהן אחד, מ"הבקשה הנוספת" שבתב"ע שם/2-4, המביאה להכרעתנו את סכסוך העבודה שבין הצדדים לגופו, והבקשה שבתב"ע שם/3-4, ככל שהיא נוגעת לבעיות השנויות במחלוקת לגופן. מכאן שתחום העניינים העומדים לדיון מוגבל על-ידי הכלול בתובענה המאוחדת כאמור, ומכאן גם התשובה במה נעסוק ובמה לא נעסוק בפסק-הדין. .2וראשית - במה לא נעסוק? ברור שלא נעסוק כלל בשאלת יישומן של המלצות הוועדה הידועה בשם "ועדת עציוני". הדבר צריך להאמר, כי במהלך הדיון שמענו מדי פעם, מצדדים שונים, הערות כי ביסודו של הסכסוך מונחת הימנעות המדינה מליישם המלצות אלה. בית-הדין היה ער לכך והציע למשיבים מספר פעמים, וחזר והציע, להביא בפניו כל בעיה המשמשת בסיס לסכסוך, וכל תלונה שיש להם נגד המבקשים, לשם דיון בכל הבעיות הללו לגופן. אולם כל פניותינו למשיבים לא נענו, בסופו של דבר היו אלה המבקשים שהגישו תביעה מתאימה לבית-הדין, ותביעתם אינה כוללת עניין המלצות ועדת עציוני ואין מקום לכלול עניין זה בהכרעה. .3ועוד נקודה: לא נדון גם בשאלה של הלנת שכר, שהוזכרה בעת הדיון אין ספור פעמים, בעיקר בטענות הסתדרות המורים. בקרב עמנו אנו יושבים וידוע לנו על הלנת השכר של עובדי ההוראה ועובדים אחרים במערכת החינוך, אלא שהתרופה להלנת שכר נתונה בחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, הקובע פיצויי הלנה לעובד ששכרו הולן. מכאן שהדרך להיפרע ממעביד המלין שכרו של העובד היא בהגשת תובענה לתשלום פיצויי הלנה (ולעניין זה דין המדינה כמעביד כדין כל מעביד אחר). ואכן תלויות ועומדות בבית-דין זה, ובבתי-דין לעבודה באזורים אחרים, תביעות רבות של עובדי הוראה לפיצויי הלנה. יש בדרך זו של הגשת תביעה על-ידי העובד עדיפות רבה על כל דרך אחרת, מפני שהיא מאפשרת קבלת פיצוי שלכל הדעות איננו ליברלי כלפי המלין, ויש הרואים בו עונש דרקוני יותר מפיצוי. מנסיוננו אנו יודעים, כי לפחות כאשר מדובר במוסדות ממלכתיים, עצם הגשת התביעה לפיצויי הלנה בדרך זו גורמת מייד לתשלום הקרן, כך שהמשפט מתנהל כבר על הפיצויים בלבד. ואילו במקרה של הליך בסכסוך קיבוצי, כל שיושג יהיה רק פסק-דין הצהרתי, שאולי יגרום יתר הקפדה להבא, אך העובד שנפגע לא רק שלא יקבל פיצויי הלנה, אלא שגם להפרשי הצמדה לא יהיה זכאי, שהרי בית-הדין לא יפסוק סכום כסף. אין כמובן מניעה שארגון עובדים יתערב בדרך הליך קיבוצי בסכסוך קיבוצי נגד תופעה כוללת של הלנת שכר, בנוסף לתביעות המוגשות על-ידי העובדים, אולם כל תביעה כזאת לא הוגשה לפנינו. למותר לציין, גם במקרה הזה וגם במקרה הקודם של המלצות ועדת עציוני, שאם יוגשו תביעות אלו, או אחת מהן, על-ידי אחד המשיבים או שניהם, בית-הדין ייזקק להן, ידון בהן ויחליט בהתאם לנתונים. .4ועתה, מה הן הנקודות שבית-הדין צריך להכריע בהן? כאמור עומדת לדיון התובענה שהוגשה על-ידי המבקשים, ונושא הדיון וההכרעה מוגדר על-ידי המבוקש בתובענה זו. מה שהמבקשים הביאו להכרעתנו הוא זכאותם של עובדי ההוראה לשתי תוספות המקבילות לתוספות שזכו בהן המהנדסים: גמול פדגוגי ותוספת כוננות-על; ועל זכאותם או אי-זכאותם של המורים לתוספות אלו נסוב הדיון שלפנינו. .5אין מחלוקת, כי תביעותיהם של המשיבים מעוגנות בהסכם הקיבוצי הנוכחי ככל שהעניין נוגע להסתדרות, ובמכתב ההצמדה -ככל שהמדובר בארגון. ההכרה בפלוגתה זו תלויה בראש וראשונה בהכרעה מה פירוש יש לפרש סעיף 28להסכם הקיבוצי (ראה סעיף 6בחלק iלעיל). טענת המבקשים היא, כאמור, כי סעיף זה לא בא להבטיח למורים הצמדה מלאה וכוללת לשכר המהנדסים, אלא רק הצמדה הנובעת מהתפלגות הדרגות (סעיף 7לחלק iלעיל). אם יסתבר שהמבקשים צודקים בטענה זו, לא יהיה יותר כל צורך לדון בתביעות לשתי התוספות, שהרי ברור כי שתיהן לא נובעות מהתפלגות דרגות אצל המהנדסים, לא משינויים בתקן או רה-דירוג, אלא שהן מהוות תוספות ישירות לשכר. אבל לאחר עיון ובדיקה הגיע המותב למסקנה, כי בעניין זה אין הדין עם המבקשים. .6אין חולק, כי סעיף 28האמור מנוסח בצורה מסורבלת, מסובכת ומעורפלת במידה בלתי-רגילה, עד שקשה להבין לא רק את כוונתו הכללית של הסעיף, אלא אף את המשמעות הפשוטה של המלים והפסוקים המופיעים בו, ובהכרח מגיעים למסקנה שאין תוכו כברו; די אם נזכיר, כי בכל הסעיף הזה לא מוזכר כלל ההסכם הקיבוצי של המהנדסים, וגם לא שכר המהנדסים והצמדת שכרם של המורים לשכר המהנדסים, ובכל זאת מודים המבקשים עצמם, בסעיף 14לבקשתם, כי "סעיף ...28אכן קובע הצמדה בין שכר המורים ושכר המהנדסים" (סעיף 7בחלק 1לעיל). הדבר מוסבר בכך, כי מסיבות שונות לא היה זה רצוי לדבר דברים ברורים, כי זה יכול היה לעורר תביעות נוספות ומופרזות, החורגות מעבר למדיניות השכר המוסכמת, וגם בהתנגדות שעצם ההצמדה עוררה אצל המהנדסים והחשש של אלה, כי לאור התחייבויות כאלו יקשה עליהם להשיג תביעותיהם שלהם. ואכן שמענו, כי מזכ"ל הסתדרות המורים, ד"ר שלום לוין, לא הסכים תחילה לנוסח זה ותבע לומר דברים ברורים כפי שסוכמו, ורק בקושי שוכנע שמוטב לקבל את הסעיף בנוסח המוזר והמעורפל בו הוא מופיע (ע' 15בפרוטוקול). כל זה ניתן להבין; אולם העובדה בעינה עומדת, כי הסעיף נוסח במין "קוד" הנהיר רק ליחידי סגולה שהשתתפו בניסוחו. ומאחר שיחידי סגולה אלה חלוקים בדעותיהם ביחס למשמעותו, אין לנו מנוס מלנסות לפרשו לפי התרשמותנו ולפי חומר הראיות שברשותנו. .7לאור כל מה שנאמר לעיל לגבי סעיף זה והנוסח שלו, ברור כי לא ניתן לפרשו פירוש של ממש על דרך הפשט, ואין מנוס מלהיזקק לפרשנות של "דרש" ושל "רמז" ואולי אף של "סוד". בכך נוכל להסתייע על-ידי עדויות של אנשים שהשתתפו במשא-ומתן על ההסכם הקיבוצי לשנים 1978- .1980אנו סבורים כי סעיף 28מהווה הוראה אובליגטורית בהסכם הקיבוצי, ואם כך הרי שחלים על פירושו כללי הפרשנות הרגילים של חוזים, וניתן לשמוע עדויות על נסיבות עשייתו. וכך שמענו מפי ד"ר שלום לוין, שהשתתף במשא-ומתן שקדם לעשיית ההסכם הקיבוצי מטעם ההסתדרות, כי נציגי ההסתדרות התנגדו בכל תוקף לסעיף 28בניסוחו ודרשו שההצמדה תובטח במפורש. ד"ר פרידמן ביקש ממנו שלא יכביד עליו ולא יגרום לדרישות של קבוצות עובדים אחרות. במעמד החתימה הוא דרש מפרידמן הצהרה ברורה, כי כל מה שיקבלו המהנדסים, יקבלו גם המורים, "וד"ר פרידמן הבטיח זאת", בנוכחות עובדים בכירים של משרד החינוך (ע' 19, שורות 8- 15לפרוטוקול בתב"ע שם/2-4). סיוע עקיף לעדות זו ניתן למצוא בתצהירים של מר ולר, בתשובות ל"בקשה הנוספת" ולבקשה המיוחדת שבתב"ע שם/3- .4מר ולר הוא כיום יו"ר הארגון, ובזמנו השתתף במשא-ומתן להפסקת השביתה של המורים העל-יסודיים. כך למשל הצהיר, כי בסיום השביתה ועם חתימת מכתב ההצמדה הובטח לו, כי גובה שכרם של המורים יותאם לשכרם של המהנדסים, וכל תוספת שתינתן למהנדסי - תינתן גם למורים (תצהיר התשובה לבקשה הנוספת, סעיף 7). מר ולר לא נחקר על עדותו זו. .8אך מה שחשוב עוד יותר הוא, כי סיוע לדברים אלה ניתן למצוא גם בעדויות של מי שהשתתפו במשא-ומתן "מהצד השני", היינו כנציגי המדינה. כך מאשר מר יהודה שרלין, מי שהיה אותה עת סמנכ"ל משרד החינוך, ישירות את עדותו של ד"ר לוין, כשהוא מעיד שד"ר פרידמן ביקש מלוין שלא יכביד עליו בניסוח של סעיף 28והבטיח הצמדה מלאה לשכר המהנדסים. "הוא לא דיבר על דרגות, דיבר על שכר והיה ברור שהוא מתכוון להצמדה מלאה" (ע' 10, שורות 26-33). אותו עד גם שפך אור על הנהוג בעניין זה במשך הזמן: "לצורך עדותי עברתי על כל התיקים במשרד החינוך לגבי המשא-ומתן עם המורים; בכולם נקבע כי שכר המורים הוצמד לשכר המהנדסים, על כל המרכיבים שנקראו בשמות שונים" (ע' 17שורות 15-17). .9כל העדויות הללו התקבלו עלינו כמהימנות, והעולה מכולן הוא, כי מלכתחילה הובטח והוסכם שכל תוספת שיקבלו המהנדסים אחרי חתימת ההסכם הקיבוצי (ויש לציין כי ההסכם של המורים היה הראשון בין ההסכמים הקיבוציים לשנים 19781980) תינתן גם למורים, ורק מסיבות שב"מדיניות גבוהה" הוחלט להסוות את הדבר בנוסח מעורפל ושימוש ב"התפלגות דרגות", כמונח לא מסוכן שלא ידקור כל עיניים, ותוך הוצאת המונח הזה מעבר למשמעות שהיתה רגילה עד כה. לפי סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, חוזה יש לפרש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו - מתוך הנסיבות. במקרה שלנו אין ספק שדעתם של הצדדים אינה משתמעת מסעיף 28כפי שנוסח; וכפי שראינו עתה, מה שמשתמע מתוך הנסיבות הוא, כי מה שהובטח למורים בעת המשא-ומתן על ההסכם הקיבוצי הוא, כי תינתן להם כל תוספת שיקבלו המהנדסים, וזהו מה שרצו לומר בסעיף 28להסכם הקיבוצי. .10אך גם אילו היינו מקבלים שסעיף 28חל רק על שינויים שחלו אצל המהנדסים בעקבות עליות מדרגה לדרגה, כטענת המבקשים, גם אז לא היה בכך כדי לסייע בקבלת גרסתם בקשר להתחייבותם על-פי ההסכם. סעיף 31(א) להסכם קובע, כי "תנאים שנקבעו בין הצדדים בהסכמים קיבוציים קודמים ימשיכו להיות בני-תוקף בתקופת תוקפו של הסכם זה, אלא אם ישונו במפורש או במשתמע על-ידי הוראה מהוראות הסכם זה; תנאים שנקבעו בין הצדדים בהסדרים קיבוציים והם מופעלים למעשה לאחר תקופת תוקפם ימשיכו להיות בני-תוקף בתקופת תוקפו של הסכם זה". בא-כוח המבקשים טוען בסיכומיו, כי הוראת סעיף 31צריכה לסגת לפני ההוראה הספציפית של סעיף 28; לא ירדנו לסוף דעתו בטענה זו. הרי לגרסתו סעיף 28חל רק על התפלגות דרגות השכר, ואם כך הרי בכך מתמצה כל הספציפיות של סעיף זה. לא נראה לנו שניתן לומר, כי מן הסעיף 28האמור נובע שאין כל דרך למתן תוספת שכר אלא על-פיו. הסעיף קובע הוראות ספציפיות בדבר קביעת המגיע למורים מכוח התפלגות דרגות השכר, ואין בכך כדי לפגוע בשמירת תוקפם של תנאים והסדרים קודמים מכוח הוראת המעבר הכללית בסעיף 31; בין ההסדרים האלה קיימת, על-פי חומר הראיות, גם ההצמדה לשכר מהנדסים שהונהגה עוד בשנת .1956כל זה אם מקבלים גרסת המבקשים; אך אנו כאמור סבורים כי סעיף 28, בפירושו הנכון, הוא שבא להבטיח לתובעים את זכותם לתוספות שהם תובעים. .11אמרנו כי אנו סבורים שסעיף 28הנ"ל מהווה הוראה אובליגטורית בהסכם הקיבוצי ויש לפרשו כדרך שמפרשים חוזים רגילים. אולם לדעתנו המצב לא היה משתנה גם אילו היינו מניחים שיש פה הראה נורמטיבית, המהווה נורמה בחקיקת העבודה האוטונומית, ושיש על כן לפרשה לפי כללי הפרשנות של חוקים וחיקוקים אחרים. בפרשנות של אנגליה ושל הארצות שקיבלו עקרונותיה המשפטיים קיימת מה שמכונה הנחה נגד כוונה בלתי-נוחה או בלתי-סבירה. מקסוול [5] אומר על כך בספרו הנודע על פרשנות של חוקים (מהדורה שתים-עשרה, עמ' 199): Where to apply words literally would produce a wholly" unreasonable result we must do some violence to the worlds and ".so achieve that obvious intention and produce a rational construction במקרה שלנו המחוקק, כלומר שני הצדדים שערכו את ההסכם הקיבוצי, התכוון בצורה ברורה להבטיח למורים שלא יפסידו מנכונותם להיות הראשונים להתקשר בהסכם קיבוצי ושחתימתם על ההסכם לא תמנע מהם לא את ההצמדה למהנדסים שנמשכה כבר מזה למעלה מעשרים שנה ולא הישגים שהיו יכולים להשיג אילו היו מצפים על מנת לראות מה ישיגו אחרים. בנוסף לכך הם גם הסכימו לסייע בידי הממשלה במניעת תביעות של קבוצות אחרות והשלימו עם נוסח פגום שלא ביטא כראוי כוונה זו. אילו היינו מפרשים את הסעיף באופן מילולי, היינו מגיעים לתוצאה שיש להעניש את המורים על נכונותם להיות הראשונים בין חותמי ההסכמים, ועל נכונותם לעזור למדינה בביצוע מדיניות השכר שקבעה ולמנוע מעצמם הטבות שבוודאי היו ניתנות להם אילו ציפו ולא מיהרו לחתום, כשם שניתנו לא רק למהנדסים, אלא - כמו במקרה של תוספת כוננות-על - גם להרבה קבוצות אחרות של עובדים. כך היתה מתקבלת תוצאה בלתי-סבירה בהחלט ויש להפעיל את ההנחה נגד כוונות בלתי-סבירות. אך כפי שאמרנו לעיל, לדעתנו סעיף 28, הוא הוראה אובליגטורית, וניתן היה להשתמש גם בכללי פרשנות רגילה של חוזים. .12מה המצב בנדון זה לגבי הארגון, שאינו צד להסכם הקיבוצי? אחת הטענות העיקריות של המבקשים היא, כי הארגון קשור גם הוא בהוראות ההסכם הקיבוצי, על-ידי הסדר קיבוצי המבוסס על מכתב נציג שירות המדינה מיום 25.12.1978, אשר קבע כי שכרם ותנאי עבודתם של חברי הארגון יהיו החל מיום 1.4.1978"בהתאם לחוזרי מנכ"ל משרד החינוך והתרבות" (ראה סעיף 2בחלק 1לעיל); כלומר - שוב בלשון סגי-נהור - בהתאם להסכם הקיבוצי המתפרסם בחוזר של המנכ"ל. לאחר שהמבקשים חוזרים בעקביות ובהתמדה שהארגון קשור למעשה בהוראות הזהות שבהסכם הקיבוצי, הם ללא ספק מנועים מלטעון, שאחד מסעיפי ההסכם הקיבוצי, כלומר אחד מסעיפי המסמך שפורסם בחוזר המנכ"ל, אינו חל על הארגון. כפי שהסברנו באחת מהחלטות הביניים, גם אנו סבורים שהארגון קיבל על עצמו את האמור במכתב הנש"ם, הסכים, ללא כל מחאה, להחלת תנאי העבודה והשכר כמוגדר שם על חבריו, וכפי שראינו בחומר הראיות גם פנה מדי פעם בעניין הפעלת הוראות שונות לגבי חברי הארגון, ובכך נוצר הסדר קיבוצי תקף. אולם מהנחה זו, שקיים הסדר קיבוצי בין המבקשים והארגון הזהה בתוכנו להסכם הקיבוצי שבין המבקשים וההסתדרות, נובעות מסקנות "בשני הכיוונים". התוצאה מקיומו של ההסדר הקיבוצי היא לא רק שכל שביתה שיכריז הארגון בתקופת חלותו של ההסדר תהיה בלתי-מוגנת, אלא גם שלחבריו מגיעות כל ההטבות וכל התוספות הנתונות מכוחו של ההסדר, לרבות אלו הנתונות בסעיף 28להסכם הקיבוצי. .13יתירה מזה: מה שאמרנו בסעיף הקודם ניתן להשיג גם ממכתב ההצמדה שהופנה ליו"ר הארגון על-ידי הנש"ם ושעליו מבסס הארגון עצמו את תביעותיו (ראה סעיף 8בחלק 1לעיל). במכתב זה "חזר ואישר" ד"ר פרידמן, כי כל ההסדרים הקודמים ("המכתבים וההסכמים") בדבר הצמדת שכר המורים לשכר קבוצות עובדים אחרות יישארו בתוקפם. בין אותם הסדרים היה קיים, מאז שנת 1956, גם ההסדר הכולל על הצמדת שכרם של המורים לשכר המהנדסים. במכתב ההצמדה, שלא כבסעיף 28שבהסכם הקיבוצי, אין כל הגבלה להתפלגות דרגות ומדובר באופן כללי ובלתי-מסויג על כל ההסכמים והמסמכים בדבר הצמדת השכר. הן מתצהירו של מר ולר, יו"ר הארגון כיום, בדבר נסיבות חתימת המכתב וההתחייבויות שניתנו אז, והן מהעדויות שצוטטו כבר קודם, והן מעדותו של מר אהרן ידלין, שר החינוך והתרבות לשעבר, למדנו, כי ההצמדה לא היתה מוגבלת להתפלגות דרגות, או לאיזה פרט אחר, אלא היתה מלאה וכוללת והקיפה כל תוספת הניתנת לשכרם של המהנדסים. .14ייתכן מאוד שבעת חתימת מכתב ההצמדה ובעת חתימת ההסכם הקיבוצי, הנש"ם וכל יתר נציגי הממשלה האמינו בכנות, כי לאור מדיניות השכר המוסכמת והסכמי המסגרת, לא תתעורר כלל שאלת מתן תוספות שכר למורים בעקבות הסכם קיבוצי שייחתם בעתיד עם המהנדסים, מפני שבאותו הסכם לא יהיו כל הטבות נוספות שלא ניתנו כבר למורים. מפי ד"ר פרידמן שמענו, כי אותה עת היה מוסכם שלאור המדיניות המקצועית שום קבוצת עובדים לא תקבל יותר ממה שנקבע בהסכם המסגרת, כלומר יותר מ-% .15זה היה המצב כשיצא לשהות קצרה בחו"ל; אך כשחזר כבר היתה המסגרת פרוצה, ולקבוצות עובדים שונות נקבעו - או הובטחו - תוספות העולות על מה שנקבע מלכתחילה. כאמור, ייתכן מאוד שהיתה פה טעות של הממשלה בהערכת המצב בשדה השכר והסיכויים להצלחת המדיניות שהונחה ביסוד הסכמי המסגרת. אולם ברור, כי אין בטענה זה כדי לבטל התחייבויות שקיבלה על עצמה הממשלה ויתר המבקשים יותר משזכאי אדם, שהתחייב למכור מקרקעין מתוך הנחה ששוויים בשוק יציב, לסרב להעבירם כשהתברר לו כי שוויים עלה. .15אנו קובעים איפוא, כי התחייבות להצמדה לשכר המהנדסים, בהסכם הקיבוצי ובמכתב ההצמדה, לפי העניין, היתה התחייבות כוללת, מלאה ולא מוגבלת. .16טענה נוספת היתה בפי המבקשים והיא, שאין לבצע תיקונים בשכרם של המורים מכוח ההצמדה, לאחר שכבר נחתם ההסכם הקיבוצי, אפילו ניתנו לאחר מכן תוספות שכר למהנדסים. ההצמדה אמנם קיימת, אולם שומה על המורים לצפות עד למשאומתן על ההסכם הקיבוצי הבא, ואז לדרוש לעצמם אותן תוספות. לא נראית לנו טענה זאת מכמה סיבות. ראשית, טענה זו לא הופיעה כלל אפילו באחת מהבקשות שהוגשו לבית-הדין תוך כדי הליך זה. לראשונה שמענו עליה בעדותו של ד"ר פרידמן, ולאחר מכן היתה התייחסות אליה תוך שמיעת עדויות, ולבסוף הופיעה בסיכומים; אולם הבקשה המשמשת בסיס לדיון זה לא תוקנה בנקודה זו עד עצם היום הזה. אך מה שחשוב יותר הוא, שסעיף 28עצמו סותר טענה זו. נאמר בו בסעיף זה, כי יש לבדוק ולקחת בחשבון את השינויים שחלו עד "תאריך הבדיקה"; כלומר שלעניין סעיף זה יילקחו בחשבון לא השינויים בשכר המהנדסים שחלו עד יום חתימת ההסכם הקיבוצי, אלא השינויים שחלו עד תאריך הבדיקה. תאריך זה של הבדיקה נקבע בסעיף 28ליולי 1979, אך למעשה הבדיקה במשמעות הנכונה לא התקיימה אז והיא עדיין צריכה להתקיים. .17תוך כדי הדיון נשמעה, אם כי בחצי פה, גם הטענה, שאם אכן קיימת התחייבות, הרי על כל פנים אין כל התחייבות ביחס למועד התשלום. אין כל צורך להקדיש זמן לטענה זו. המועד נקבע במפורש בסופו של סעיף 28עצמו, שבו נאמר, כי "מסקנות הבדיקה" יופעלו לגבי עובדי הוראה בראשית שנת הלימודים תש"ם, כלומר ביום 1בספטמבר .1979 .18העולה מכל האמור לעיל הוא, כי מכוח סעיף 28להסכם הקיבוצי ומכוח מכתב ההצמדה היו עובדי ההוראה זכאים לתוספות שכר המקבילות לתוספות שניתנו למהנדסים בהסכם הקיבוצי שנעשה אתם. אם נרצה ליישם קביעה זאת לגבי שתי התוספות המהוות את נושא הדיון שלפנינו - המסקנה המתבקשת היא, כי המורים זכאים לשתי התוספות הללו. שתי התוספות, גם "גמול הנדסי" וגם "תוספת כוננות-על", אינן תוספות הקשורות בביצוע תפקידים מיוחדים, או עמידה במבחנים מיוחדים, אלא שתיהן מהוות פשוט תוספות שכר, שהגורמים הנוגעים בדבר בחרו לכנותן בשם "תוספות" או "גמולים". תוספת הנדסית כפי שראינו ניתנת לכל מהנדס באשר הוא מהנדס, באחוז מסוים מהשכר המשתנה לפי הדרגה. המבחן היחידי לכשירות לקבל תוספת זו הוא היות האיש מהנדס. ברור שזו תוספת רגילה בשכרו של כל מהנדס, בהתאם לדרגתו, המכונה בשם אחר. מעצם הסדר ההצמדה ניתנת כל תוספת כזאת לכל מורה, בהתאמות המתחייבות מהעדר דרגות אצל המורים. אשר ל"כוננות-על", הרי זו ניתנת למהנדסים בדרגות גבוהות (מדרגה 5עד דרגה 10) ללא כל קשר לכוננות כלשהי, ולא כל שכן לכוננות מוגברת. אגב, היא ניתנה לא רק למהנדסים, אלא גם לטכנאים, ולעובדים בכל המקצועות האקדמאים. ברור איפוא, שאין זאת תוספת בעד כוננות מיוחדת, או בכלל תשלום בעד ביצוע תפקיד כלשהו. באותה מידת היגיון ניתן היה לכנותה בשם "תוספת השתלמות מוגברת", תוספת ספרות מיוחדת, ועוד כינויים רבים ושונים. ד"ר פרידמן בעדותו קבע על כן בהחלטיות גמורה כי: "כוננות-על ותוספת הנדסית הן שכר" (ע' 29, שורה 6). .19המסקנה היא איפוא, כי שתי התוספות הללו הן העלאות רגילות בשכרם של המהנדסים, והמורים זכאים לכך שהתוספות ישולמו גם להם עם ההתאמות המתאימות הנובעות מההבדלים בהסדרי תשלום השכר, כפי שכבר הוסבר, ואנו קובעים בהתאם לכך. .20לפני שנדון בבקשה למתן צו מניעה קבוע או זמני נגד המשיבים, עלינו לדון תחילה בבקשת בא-כוח המבקשים לבדיקה מחדש של עמדתנו לעצם המעמד של השביתה, מאחר שלדעתו קבענו בעניין זה, בשלבים מוקדמים יותר של ההליך, כללים בלתי-נכונים ומטעים. בהחלטתנו מיום 23.1.1980, אשר בה סרבנו להאריך תוקפו של צו המניעה הזמני (ע' 30בתיק הסעד הזמני בתב"ע שם/2-4), אמרנו בין היתר: "משפט העבודה במדינת ישראל אינו מכיר מושג של 'שביתה אסורה' או 'שביתה בלתי-לגיטימית', ובוודאי לא של מאבק מקצועי בלתי-חוקי או בלתי-לגיטימי. חופש השביתה הוא אחת מזכויות היסוד של האדם העובד במדינה דמוקרטית כמו ישראל, בדיוק כמו חופש ההתאגדות. שביתה בלתי-מוגנת אינה שביתה אסורה". בהמשך הסתמכנו על פסק-דינו של בית הדין הארצי בדב"ע לג/4- 4[1], בעניין: האוניברסיטה העברית ואח’, שבו נקבע, כי אין החוק אוסר שביתה בלתי-מוגנת ואין הוא מכריז שהיא "בלתי-חוקית", ואין הוא מוציא אותה מגדר "שביתה" לענין משפט העבודה. בא-כוח המבקשים מצא פסול בקביעה זאת. לגרסתו טעה בית-הדין הארצי כשלא שם לב להוראות הברורות בפרק הרביעי לחוק יישוב סכסוכי עבודה, הקובע סנקציות לגבי שביתה בלתי-מוגנת ושביתה חלקית בלתי-מוגנת; ואילו אנו בקביעתנו לא לקחנו כלל בחשבון, כי בינתיים ניתן בבית המשפט העליון פסק-דין בבג"צ 289/79- רשות הנמלים נגד בית-הדין הארצי לעבודה (טרם פורסם) (להלן - בג"צ רשות הנמלים) ובו נאמר מפורשות, מפי השופט מ' לנדוי, כי שביתה "בלתי- מוגנת" היא שביתה בלתי חוקית. בא-כוח המבקשים ביקש, איפוא, שנתקן את המעוות על מנת שלא תתקבל הדרכה המטעה את הציבור. בעקבות זה ביקשו גם באי-כוח המשיבים שנתייחס לעניין זה, ובהחלטתנו האחרונה לפני הסיכומים הבטחנו לעשות זאת בפסק-הדין, לאחר מתן הזדמנות נוספת לכל הצדדים להביע עמדתם. .21בדקנו עניין זה שנית בעיון רב, ובסופו של דבר הגענו למסקנה, שלא טעינו בקביעתנו הקודמת, לא שמנו מכשול בפני עוורים, ואין אנו צריכים לתקן את שאמרנו. אמרנו, כי משפט העבודה שלנו אינו מכיר שביתה אסורה או שביתה בלתילגיטימית, ואנו סבורים כי כך העניין. מעשה בלתי-לגיטימי הוא מעשה שהחוק אוסר אותו. אין בתחיקה שלנו כל הוראה האוסרת שביתה. על כן אמר בית הדין הארצי בדב"ע לג/4- 4[1], שהזכרנו לעיל, כי שביתה בלתי-מוגנת אינה שביתה אסורה, ואין במושג זה כשלעצמו כדי להעניק תרופה מבית-משפט. כל המושג הזה הוא רק תחליף ללשון יום-יום, מין כינוי טכני הבא לציין שהוראות מסוימות בחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, וסעיף 62(ב) לפקודת הנזיקין, אינם מתייחסים לשביתה המכונה "בלתי-מוגנת" (שם [1], בע' 129). .22לפיכך גם פסקו בתי-הדין האזוריים, כי שביתה בלתי-מוגנת אינה בלתיחוקית. בהחלטתנו אמרנו, כי חופש שביתה הוא זכות יסוד של האדם העובד בחברה דמוקרטית לא פחות מחופש ההתאגדות או חופש המצפון. כך גם אמר בית-הדין האזורי בבאר-שבע בפסק-הדין שצוטט בהחלטתנו מיום 23.1.1980; בתב"ע לג/1- 4[2], עירית אשקלון - ארגון מורי בתי-הספר העל-יסודיים, כי זכות השביתה הינה מהזכויות היסודיות של ציבור העובדים במסגרת משפט העבודה הקיבוצי, וכשם שבית-הדין יעשה את המוטל עליו לאכיפתו של החוק, כן ייזהר שלא להרחיב את ההגבלות שהוטלו בו למימושה של זכות זאת. .23הוראות הבאות להבטיח את חופש השביתה כמימוש זכות יסוד של ציבור העובדים נקבעו גם בתקנות של מרבית המדינות הדמוקרטיות; דברים אלה נאמרים לא מפני שיש לראות הוראות אלו כמחייבות אצלנו, אלא מפני שמן המפורסמות הוא, כי בשטח משפט העבודה הקיבוצי, יותר מבשטח אחר של המשפט, "סדנא דארעא חד הוא" וניתן ללמוד מנסיונם של אחרים (ראה למשל דב"ע לו/5-4, [3], בע' 15; דב"ע לו/7- 4- לו/ 9- 4[4], בע' 212). .24ברור, שכמו כל זכות יסוד, כך גם זכות השביתה מוגבלת בזכויותיהם של אחרים, ואם השימוש יתבצע בדרך שיש בה משום פגיעה בזכותו של אדם אחר, יתערב בית-הדין למניעת הפגיעה; וכך גם עשינו בהליך זה, כשנתנו פעמיים צווי מניעה. אולם מאחר שבאחת מחירויות היסוד המדובר, יש לשים לב לכך שהצעדים שיינקטו - רק במסגרת של מה שנקבע מפורשות בחוק יינקטו, ולא יחרגו מעבר למה שנקבע בחוק ומעבר למה שדרוש להבטחת ההגנה על הזכות שעליה באה להגן הוראת החוק, כשהזכות מתבצעת בתום לב. על כן נאמר בפסק-הדין של בית-הדין האזורי בבאר-שבע תב"ע לג/1- 4[2], שצוטט לעיל, כי כשם שבית-הדין יעשה את המוטל עליו בחוק, שומה עליו גם להיזהר שלא להרחיב את ההגבלות שהוטלו בחוק למימוש של הזכות המקבילה לשבות. אנו סבורים, כי במקרים מסוג זה, כשבית-הדין מפעיל שיקול דעתו אם להשתמש בסמכותו למתן צו מניעה, עליו לשקול, בין היתר, גם את התנהגותו של כל צד בשלבים קודמים של הסכסוך, ואת תרומתו להסדר הסכסוך בדרך של משא-ומתן; וכך גם עשינו בהחלטתנו מיום .23.1.1980 .25בא-כוח המבקשים מלין עלינו, כי בהחלטתנו האמורה התעלמנו מקביעותיו של השופט לנדוי בבג"צ רשות הנמלים. אולם קריאה בפסק-דינו של השופט לנדוי במשפט האמור מראה, כי המדובר בהערת אגב. הדברים לא היו דרושים להכרעה לגופו של עניין ולמעשה גם שם השימוש בביטוי "בלתי-חוקית" בא לתת כינוי לשביתה, בדומה לביטוי "בלתי-מוגנת". אין בכך כמובן כדי להמעיט ממשקלה של ההערה. .26ועתה, לבקשת המבקשים למתן צו מניעה קבוע, או צו זמני עד ליום 31.3.1980או עד תום ההליכים בערעור, אם יוגש ערעור. הנכון הוא, כי התחייבות המבקשים לבטל את התובענה המקורית, שעניינה היה מניעת העיצומים, אינה מחייבת לאור ההחמרה שגרם הארגון במהלך המשפט, כשהכריז על שביתה לשלושה ימים. וייאמר במפורש, כי יש לראות צעד זה בחומרה רבה, כי היה בו כדי לשבש את ההליכים ולהאריכם ולגרום לידי הקשחה מכל צד. אולם עם כל זה נראה לנו, שעם מתן פסק-הדין הנוכחי נוצרה ההזדמנות להסדר סופי של הסכסוך בדרך של משא-ומתן, שהוא בסופו של דבר הדרך היעילה ביותר לפתרון בעיות במישור יחסי העבודה הקיבוציים; ובמצב זה מתן צו מניעה רק יגרום רוגז, יקשיח שוב את העמדות ויפריע להשגת הפתרון המלא. נוסיף לכך, שלדעתנו המבקשים לא הוכיחו שהם ראויים להענות לבקשתם בעניין זה, כשדחו את הצעות ההסדר שהוצעו להם בבית-הדין הארצי. .27עם זה אנו מוצאים לנכון לומר, בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים, שדלתות בית-הדין לא יישארו נעולות, ואם עמדתנו לא תובן כראוי, ועם מתן פסק-הדין יחודשו צעדי ההפרעה, ההימנעות וההרגזה, ויבואו מכל צד שיבואו, ימצא הצד הנפגע אוזן קשבת בבית-הדין. .28שאלה אחרונה שנשארה: בבקשה הנוספת בתב"ע שם/2- 4ובבקשת צד שבתב"ע שם/3-4, נתבקשנו לפסוק גם בקשר לדרכי הביצוע המתאימות להכרעתנו בשאלות העקרוניות. המבקשים ביקשו בבקשתם מינוי מומחה לסטטיסטיקה שיקבע את המגיע למורים בהתאם לפרשנות שתתקבל. בסעיף 28להסכם הקיבוצי נקבע, שוועדת בדיקות המורכבת מנציגי הממשלה, המרכז לשלטון המקומי והמורים תבדוק ותקבע זאת. קיימות גם דרכים אחרות: בהסכם הקיבוצי נקבעה בסעיף 33פרוצדורה להכרעה בחילוקי דעות, קיימת גם פרוצדורה ליישוב חילוקי דעות בתוספת לחוק יישוב סכסוכי עבודה שגם בה ניתן להסתייע במקרה של קשיים בביצוע. לנו נראה, כי הפתרון היעיל ביותר יהיה אם נשאיר את בחירת האמצעי לביצוע המשימה להסכמה הדדית בין הצדדים, אם הצדדים לא יצליחו להגיע להסכם בעניין זה, יוכל כמובן כל צד לפנות לבית-הדין למינוי ועדה או סטטיסטיקאי או מומחה אחר, או למינוי בורר או בוררים, או קביעת כל דרך אחרת, ובית-הדין ייענה אז לאתגר זה ברצון; אולם מן הדין, לדעתנו, שקודם כל ייעשה נסיון לפתור את הבעיה ביזמת הצדדים עצמם. .29פסק-דין זה בכללותו ניתן על דעת כל חברי המותב, פרט לסעיף 19המשקף את דעת הרוב בלבד. חבר אחד של המותב היה בדעה, כי המורים זכאים רק לתוספת כוננות-על ולא לגמול פדגוגי, ולהלן נימוקיו: "בנקודה המכרעת של פסק-דין זה אין דעתי בכל עם עמיתי, הרואים את ה'כוננות-על' והגמול ההנדסי כמקשה אחת. ולא היא: אין הרי תשלום בעד כוננות-על כהרי תשלום גמול הנדסי. הקשר בין השניים מלאכותי ובא לצורך ההליך המשפטי שלפנינו בלבד. יש לדון בכל אחת משתי הסוגיות לגופן. נמצאנו למדים מעדותו של ד"ר פרידמן, שבין 'כוננות-על' ובין כוננות אמיתית, כמשמעו של מושג זה בתקשי"ר, אין ולא כלום. אדרבא: התברר לנו שמה שמכונה 'כוננות-על' הוא תוספת שכר השווה לכל נפש ואינה מותנית בתנאי כלשהו. לתשלום זה זכאי כל מי שנמנה עם בעלי הדרגות הגבוהות בדירוג המהנדסים (וכמו כן בדירוג האחיד, בדירוג המח"ר, דירוג עתונאים, דירוג הנדסאים וטכנאים ודירוג משפטנים) ויהיו אופי תפקידו, אחריותו, השכלתו והכשרתו אשר יהיו. ההיגיון וההגינות מחייבים. ויהיה זה רק מן הצדק והיושר, שתשלום זה יחול גם, בהתאמה לתנאי הדירוג המיוחדים שלהם, על עובדי ההוראה וחלקם לא יקופח, רק מפני שנחתם אתם הסכם קיבוצי בטרם באה לעולם תוספת השכר, שניתן לה השם התמוה 'כוננות-על', המשתלמת כיום לעובדים במרבית הדירוגים האחרים. בסוגיה זו אני מסכים לדעת עמיתי ומצטרף אליה. שונה המצב באשר לגמול ההנדסי. אין כל אדם יכול להיקרא מהנדס. תואר זה נקנה בלימודים ארוכים ובעמידה במבחנים. הגמול ההנדסי בא כפיצוי-מה על 'ההשקעה' שהשקיע העובד ברכישת תוארו. עקרונות דירוג המהנדסים שונים לחלוטין מעקרונות הדירוג של עובדי ההוראה. האחרון מבוסס על הבחנה בין רמות השכלה שונות והשכר נע בהתאם בין זה של מורה לא-מוסמך דרך מורה מוסמך ומורה בכיר עד למורה בעל השכלה אקדמית. לשון אחר: הגמול בעד קניית השכלה מהווה מלכתחילה ובדיעבד רכיב של שכר עובדי ההוראה. בעקבות הבחנה זו, שקיימת לגבי המורים - ובצדק - מקדמת דנא, הונהג לאחרונה גמול דומה גם בדירוג המהנדסים ובדירוגים אחרים. אם מתרגמים כיום את הגמול ההנדסי ל"גמול פדגוגי", אזי מוסיפים תוספת שכר על תוספת שקיימת בלאו-הכי, דבר המחזיר את העיוות שהיה לפנים ליושנו. המסקנה מהסתייגות זו היא, שיש לזכות את עובדי ההוראה בתשלום 'כוננות-על', כנהוג אצל יתר עובדי השירות הציבורי, אך לא בגמול הנדסי-'פדגוג'". .30סיכומו של דבר: אנו פוסקים ומצהירים: א) כי סעיף 28להסכם הקיבוצי בין המבקשים וההסתדרות לשנים 1978-1980, ומכתב ההצמדה שניתן לארגון, משמעותם התחייבות להצמדה כוללת ומלאה של שכר המורים לשכרם של המהנדסים; ב) כי מכוח ההסכם ומכתב ההצמדה זכאים המורים לתבוע ולקבל מהמבקשים תוספת כוננות-על ותוספת גמול פדגוגי, כפי שניתנו למהנדסים על-פי ההסכם הקיבוצי שנחתם עמם: ג) כי המורים זכאים לכל תוספת או הטבה על-פי האמור בפסקות (א) ו-(ב) לעיל מיום 1בספטמבר .1979 .31אשר להוצאות, הרי אנו סבורים כי מתן ההכרעה בהליך זה יפתח פרק חדש ביחסים בין הצדדים ויאפשר משא-ומתן יעיל להסדר כל השאלות השנויות במחלוקת. לשם כך חשוב ביותר שלא ליצור הרגשה של מנצחים ומנוצחים. הטלת הוצאות על אחד הצדדים לא תתרום להשגת מטרה זו. בנוסף לכך אין אנו סבורים כי המשיבים בהתנהגותם במהלך הדיון הוכיחו זכות להוצאות. לפיכך אין צו להוצאות.שביתה