בסיכום חוות דעתו ציין המומחה שמונה לבדיקת התובע אשר נפגע בתאונת דרכים, כי השינויים אשר חלו בהתנהגותו של התובע מאז התאונה הם קיצוניים ומצביעים על אפשרות של תסמונת פוסט טרואמטית הקשורה לחרדה בעקבות התאונה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי התנהגות לאחר תאונת דרכים: 1. התובע יליד 1960, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין תאונת דרכים שארעה בתאריך 13.1.94 שבה היה מעורב התובע ואשר בגינה נגרמו לו נזקי גוף. 2. הנתבעת איננה כופרת בחבותה לפצות את התובע על פי החוק הנ"ל. הצדדים חלוקים באשר להיקף הפיצויים המגיעים לתובע. 3. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים בנהריה שם אושפז למשך 4 ימים. בגליון חדר המיון, נרשם מפיו של התובע כי מדובר בתאונת דרכים עם סיפור של חבלה בראש ואבדן הכרה. כמו כן, התלונן התובע על פגיעה בחוליות, כאבי ראש וסחרחורת. מהתיעוד הרפואי עולה כי כאשר התקבל התובע לחדר המיון, הוא היה בהכרה מלאה ולא נצפו ממצאים חבלתיים חיצוניים. בדיקה נוירולוגית אשר עבר היתה תקינה וכן צילום גולגולת וע"ש צווארי היו ללא ממצאים טראומטיים. במהלך האשפוז נבדק התובע על ידי נוירולוג וכן על ידי רופא עיניים אשר קבעו כי הבדיקה היתה תקינה. התובע שוחרר לביתו להמשך מעקב וטיפול. התובע אושפז פעם נוספת בביה"ח מזרעה (מסמכי ת/4) וזאת מתאריך 25.12.94 ועד ליום 10.1.95 וזאת כפי שנרשם בסיכום המחלה "עקב ירידה במצבו הנפשי אשר חלה בעקבות תאונת דרכים בינואר 1994". חוות דעת המומחים הרפואיים: 4. מומחים מטעם בית המשפט שמונו בתיק זה בתחומים האורטופדי והפסיכיאטרי קבעו כדלקמן: ד"ר סודרי בתחום האורטופדי קבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. ד"ר עמיקם טל קבע בחוות דעתו כי לתובע נכות בשיעור של 5% מתוכם יש לייחס מחצית לתאונה, דהיינו נכות בשיעור של 2.5%. ד"ר עמיקם טל בדק את התובע 3 פעמים בטרם נתן את חוות דעתו. המומחה התרשם כי התנהגותו של התובע "מאוד מלודרמטית" (עמ' 4 לחוות הדעת) וכן כי "קיים מרכיב רציני של התחזות, התנהגות מכוונת להרשים את הבודק בהיותו סובל וחולה. כל זאת, תוך שליטה על התנהגותו ומרכיביה וכיוון התנהגותו כרצונו" (ראה שם). בסיכום חוות דעתו מציין המומחה כי השינויים אשר חלו בהתנהגותו של התובע מאז התאונה הם קיצוניים ומצביעים על אפשרות של תסמונת פוסט טרואמטית הקשורה לחרדה בעקבות התאונה. בשל ההתנהגות הנ"ל, שיש בה מרכיב של התחזות, התקשה המומחה לאמוד ולעמוד בדיוק על מידת ההפרעה האמיתית ולהפרידה מן החלק של ההתחזות. עצם ההתחזות עצמה, אף היא מהווה הפרעה נפשית, אולם היא רצונית ומכוונת ומהווה לדעת המומחה מנוף בעיניו של המתחזה, להשגים כלכליים. המומחה מצא כי התובע אשר היה מאושפז בשנת 88 בקשר עם ניתוח תוספתן, נרשם לגביו כי היה מעשן כבד וכן משתמש בסמים. בשיחותיו עם המומחה, הכחיש התובע את האמור, אולם המומחה מצא לנכון לתת משקל לתיעוד הרשום ולא לדבריו של התובע. כמו כן, מציין המומחה ביחס לעברו הרפואי של התובע כי הוא סבל מכאבי ראש במשך 4 שנים ואף נבדק על ידי נוירולוג משנת 89 ובביה"ח רמב"ם בתאריך 18.8.87. בסיכומו של דבר, העריך המומחה את נכותו הנפשית של התובע הקשורה לתאונה בשיעור של 2.5% כפי שצויין לעיל. נכות זו נקבעה באופן זמני לשנה והמומחה קבע את הצורך לבצע הערכה פסיכיאטרית נוספת לאחר המקרה לצורך החלטה באם תיוותר הנכות צמיתה אם לאו. דא עקא, התובע לא נבדק פעם נוספת על ידי המומחה והקביעה הנ"ל בנוגע לנכות הזמנית עומדת אף היא במחלוקת בין הצדדים כפי שיובהר להלן. טענות הצדדים: 5. התובע טוען לפיצויים על פי ראשי הנזק הכוללים נזק בלתי ממוני (כאב וסבל), הפסד השתכרות בעבר ולעתיד, עזרת צד ג' בעבר ולעתיד, נסיעות לקבלת טיפולים רפואיים בעבר ולעתיד, רכישת תרופות בעבר ולעתיד. 6. הנתבעת כופרת בכל טענות התובע וטוענת כי מדובר בפגיעה קלה וכי התובע איננו דובר אמת וגירסתו אינה הגיונית ואינה עומדת במבחן המציאות. הנתבעת מפנה לחוות דעת של ד"ר טל אשר טוען כי יש בהתנהגות התובע מרכיב רציני של התחזות. בעניין הנזקים טוענת הנתבעת כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה ואין כל הפסדי שכר בעתיד וכן כופרת התובעת בהזקקותו של התובע לעזרת צד שלישי וטוענת כי הוא חזר לאחר התאונה מיד לעבודה. לטענתה יש לפסוק לתובע סכום מתון של נזק בלתי ממוני. על פי חישוב הנתבעת התובע קיבל תשלומים תכופים אשר משוערכים להיום לסך של 13,410 ש"ח והיא מגיעה למסקנה כי התובע צריך להחזיר לה כספים ששולמו לו ביתר. אדון בראשי הנזק לפי סדרן, אולם תחילה יש לדון בשאלת הנכות הרפואית. נכות רפואית: 7. כאמור לעיל, קבע המומחה ד"ר עמיקם כי נכותו של התובע היא זמנית למשך שנה אחת, אשר בסיומה היה על התובע להיבדק לצורך קביעת דרגת נכות צמיתה. התובע לא התייצב לבדיקה המחודשת ונכות צמיתה לא ניתנה. הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה על מי היתה החובה ליזום בדיקה נוספת אצל ד"ר עמיקם לצורך הערכת נכות צמיתה. התובע טוען, כי הנתבעת היתה חייבת ליזום עדכון חוות הדעת ואילו הנתבעת טוענת, כי נטל ההוכחה הוא על התובע והוא חייב היה להבדק פעם נוספת על ידי ד"ר עמיקם לצורך קבלת חוות דעת מעודכנת. במחלוקת האמורה, הדין עם הנתבעת. ד"ר עמיקם קבע כי לתובע נכות זמנית בשיעור של 5%, אשר מחציתה בלבד, נובעת בקשר לתאונה. עול ההוכחה והשכנוע בנוגע לכל מרכיבי התביעה, לרבות נושא הנכות הרפואית הוא על התובע. משנקבע בחוות הדעת, כי הנכות היא זמנית, אשר המועד לגביה חלף ומשלא נקבעה נכות צמיתה, יש להניח כי הנכות כשמה כן היא, זמנית וחולפת. לפיכך, אני קובע כי נכותו הזמנית של התובע, היתה לפרק הזמן הנקוב בחוות הדעת של ד"ר עמיקם ומאותו יום ואילך, לא נותרה לתובע נכות צמיתה. הפסד השתכרות בעבר: 8. התובע טוען כי איננו עובד מיום התאונה ועד היום. לפיכך, מבקש התובע לפסוק לו פיצויים בגין 4 שנים שעברו. הנתבעת כופרת בטענות אלה של התובע וטוענת כי התובע חזר מיד לעבודה ולא נגרמו לו כל הפסדים. כמו כן, טוענת הנתבעת לחוסר אמינותו של התובע ולעדים מטעמו. לטענת הנתבעת, רמת השתכרותו של התובע שקדמה לתאונה היתה נמוכה. שקלתי את טענות הצדדים ולנוכח הקביעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה וכן בהתאם לעדויות שהובאו על ידי הנתבעת, עבד התובע בחודש ינואר 94 לאחר התאונה וכן העד מר בדיחי אלון, הבחין בתובע בחודש מאי 94, בשעת נהיגתו ברכב וכן בכך שבגדיו היו מלוכלכים בכתמי סיד וטייח, אני מקבל את עמדת הנתבעת כי התובע אמנם היה מסוגל לעבודה ולנהיגה ועשה את שני הדברים בפועל. יחד עם זאת, יש להניח שנגרמו לתובע הפסדי השתכרות מסויימים וזאת הן בשל תקופת אשפוזו והן בשל פרק זמן מסויים שהיה דרוש לצורך ההחלמה. בהעדר נתונים מוכחים, אפסוק לתובע סכום גלובלי ומתון בראש נזק זה. הסכום שנראה לי בנסיבות, הוא הסך של 5,500 ש"ח. הוצאות לנסיעה ועזרת צד ג' בעבר: 9. בהתחשב בסוג הפגיעה, משך האשפוז ובטענות הצדדים אני פוסק לתובע סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 3,000 ש"ח. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 10. כאמור נכותו הרפואית של התובע נקבע על ידי ד"ר עמיקם בשיעור של 5% כאשר הוא מייחס 2.5% לתאונה וזאת באופן זמני. התובע לא נבדק על ידי המומחה פעם נוספת ולא נקבעה נכות צמיתה. יחד עם זאת, על פי הוראות תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל פיצויים שאינו נזק ממון), תשל"ו1976-, רשאי ביהמ"ש לקבוע את סכום הפיצויים בראש נזק זה בשיעור שלא יעלה על 10% מהסכום המקסימלי. בהתחשב בכך שהתובע אושפז למשך 20 יום ועל פי נכותו הרפואית האמורה, אני פוסק לתובע סך של 8,500 ש"ח בגין ראש נזק זה. הפסד השתכרות לעתיד: 11. התובע השתכר עובר לתאונה סכומים הנעים בין 1,500 ש"ח ל2,400- ש"ח (בסכומי נטו). לטענת התובע, נפגע כושר השתכרותו בשיעור של 10%. לטענת הנתבעת, אין לקבל טענה זו מצד התובע והיא מצביעה על רמת השתכרותו הנמוכה (מוצגי נ/1). כמו כן, מציינת הנתבעת כי לתובע למעשה לא נותרה נכות צמיתה. במחלוקת לעניין גובה הנכות, הצמיתה קבעתי לעיל, אולם יש לציין כי גם אילו נקבעה הנכות בשיעור של 2.5% בקשר עם התאונה לצמיתות, בנסיבות העניין היה מקום לקבוע האם הנכות הרפואית משפיעה על תפקוד וכן היה מקום לקבוע את גובה הנכות התפקודית, וזאת לנוכח העדר תעודות אי כושר לתקופה שבה התובע לא עבד לטענתו. שקלתי את הדברים ונראה לי כי אין זה סביר כי אדם אשר לו נכות פסיכיאטרית בשיעור נמוך, גם אם היתה נקבעת נכות בשיעור של 2.5% לצמיתות, אם בכלל, לא יחזור לעבודה כפי שהתובע טוען. כאמור, קבעתי כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה וכן קיבלתי כממצא עובדתי כי התובע מסוגל היה לנהיגה ולעבודה וכך נהג ועשה ואין סיבה שלא ימשיך ויעשה זאת לעתיד. יחד עם זאת, לנוכח הממצאים והמסקנות של המומחה מטעם ביהמ"ש, ד"ר עמיקם טל, כפי שהובאו לעיל, אשר קבע כי עצם ההתחזות עצמה, מהווה הפרעה נפשית והפרעה זו גם אם היא מכוונת מצד התובע, הינה על פי חוות הדעת, קשורה עם התאונה, על פי ההלכה שקבועה בפסק הדין בעניין כץ נ' רוזנברג, (פ"ד מג(3) 421), ולנוכח חילוקי הדעות בנוגע לאפשרות קיומה של נכות מזערית בתחום הפסיכיאטרי, אפסוק לתובע סכום גלובלי בראש נזק זה בנוגע לעתיד. הסכום שנראה לי, בנסיבות, הוא סך של 12,000 ש"ח. עזרת צד ג' בעתיד: 12. בהתחשב באופי הפגיעה וסוגה מאחר ולתובע נקבעה נכות זמנית בשיעור של 2.5% בלבד המהווה לכל הדעות נכות זעומה שאינה מצדיקה מתן עזרת צד ג', גם אם היה מדובר בנכות צמיתה. לכן, לא אפסוק לתובע דבר בראש נזק זה. רכישת תרופות בעבר ולעתיד: 13. גם בעניין זה לא קיבלתי את טענות התובע ובכל זאת על יסוד חוק בטוח בריאות ממלכתי וההלכה בעניין סהר - חב' לביטוח בע"מ נ' אלחדד לפיו זכאי התובע לקבל טיפול ושירות רפואי על פי סל הבריאות. לא הוכח בפני כי התובע נוטל תרופות וכי התרופות אינן מסופקות או שקופת חולים איננה מחזירה כסף למבוטחה שרוכש תרופות מעין אלה. 14. סיכומו של דבר אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. הפסד השתכרות בעבר סך של 5,500 ש"ח ב. הוצאות בעבר סך של 3,000 ש"ח ג. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) סך של 8,500 ש"ח ד. הפסד השתכרות לעתיד סך של 12,000 ש"ח סה"כ 29,000 ש"ח 15. מסכום זה ינוכו התשלומים התכופים בצירוף ריבית והצמדה מיום התשלום ועד להיום. 16. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך הנקוב בסעיף 14 בניכוי הסכומים בסעיף 15 בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בצירוף מע"מ על התוצאה ובצירוף אגרת המשפט. הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. תאונת דרכים