קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שיתוק מלא לאחר תאונת דרכים: 1. התובעת נפגעה בתאונת דרכים, ביום 18.4.95, עת נסעה ברכב, מ.ר. 45011-00, נהוג ע"י בעלה, הוא הנתבע מס' 1, כשרכב זה מבוטח ע"י הנתבעת מס' 2. התובעת ילידת 1927 ולה שלוש בנות בגירות. בשל פציעתה פונתה התובעת לביה"ח יוספטל באילת ומשם הועברה לביה"ח "סורוקה" בבאר שבע. מבי"ח זה הועברה התובעת לטיפול בביה"ח הדסה בירושלים ומשם הועברה ביום 30.4.95 למחלקת שיקום נוירולוגית בביה"ח ע"ש שיבא תל השומר. התובעת שוחררה לביתה ביום 22.9.95 כשהיא מרותקת לכסא גלגלים, ותלויה בזולת בכל תפקודי היומיום. מומחה נוירולוג שנתמנה ע"י ביה"מ, פרופ' יובל הרישנו מסכם מצבה של התובעת בחוות דעתו מיום 2.12.96 כדלקמן: "גב' X היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה לפני כשנה וחצי ונגרמה לה פריקה של חוליות C5-6, עם שיתוק מלא בגפיים התחתונות ושיתוק מלא למעשה של הגפיים העליונות בחלקים הדיסטלים והעדר שליטה על הסוגרים. הפגיעה החמורה הזאת בחוט השדרה הצוארי הינה קבועה ואין לצפות לשינוי לטובה במצבה בשנים הבאות. מצבה מתאים לסע' 3.29 ג' - 100% לצמיתות". (ראה חוו"ד המומחה הנ"ל וכן תצהיר הבת צ'יכט עידית, ת/1 סע' א'-ב'). בתובענה הנדונה עותרת התובעת לחייב הנתבעת מס' 2 בנזקיה עקב התאונה הנדונה. 2. התובענה הוגשה ביום 23.8.95, אלא שמסיבות שאינן קשורות בביה"מ הוגש כתב הגנה רק לאחר חודש מאי 1996 וזאת לאחר שביה"מ הורה על מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש. מחיקה זו בוטלה בהסכמת בעלי הדין. חוות דעת מומחים הושלמו רק בינואר 1997. לתובעת נפסק תשלום תכוף בתובענה נפרדת - לכך אתיחס בהמשך הדברים. הראיות שהובאו בפני ביה"מ הן כדלקמן: - עדות בת התובעת, הגב' צ'יכט עידית, באמצעותה הוגשו מסמכים שונים; - חוות דעת מומחים שנתמנו ע"י ביה"מ - פרופ' י. הרישנו בתחום הנורולוגיה ופרופ' י. שאקו בתחום השיקום; - חוו"ד מומחים שונים, מטעם הצדדים, לענין צרכי השיקום של התובעת ועלותם. 3. כאמור מונה פרופ' י. שאקו כמומחה מטעם ביה"מ בתחום השיקום, הוא הנושא המרכזי אשר במחלוקות בין בעלי הדין. מחוות דעתו עולים עקרי הדברים שלהלן: 3.1 התובעת זקוקה לסעוד מקיף. היא זקוקה לעזרת הזולת בכל הפעולות החיוניות דוגמאת שינויי תנוחה, הלבשה, רחצה היגיינה אישית והאכלה. התובעת זקוקה להימצאותו של אדם בדירתה כל היממה. 3.2 התובעת זקוקה לדירה בקומת קרקע או דירה עם מעלית. בדירה נדרשים פתחים רבים למעבר כסא גלגלים. חדר שרותים ורחצה צ"ל מרווחים. 3.3 יש צורך בהסקה ומיזוג אוויר בדירת התובעת. 3.4 ניתן להסיע התובע ברכב מסוג VAN אליו תועלה עם כסא גלגלים. 3.5 התובעת זקוקה לטיפול פיזיוטרפי פעמיים בשבוע כל ימי חייה. 3.6 התובעת זקוקה לכסא גלגלים וכסא לשירותים. אלה מתבלים כל חמש שנים. בכסא גלגלים יש להניח כרית למניעת פצעי לחץ שמתבלה כל 3 שנים. 3.7 התובעת זקוקה לעמידון ע"מ לתרגל עמידה וכן זקוקה למנוף להקל על העברתה בין המיטה לכסא. 3.8 התובעת זקוקה למיטה עם פיקוד חשמלי. 3.9 המומחה מפרט הצרכים הרפואיים של התובעת. יש צורך בביקורת במרפאת שיקום פעם בשישה חדשים. "יש צורך בבדיקת שתן פעם בחודש, בדיקת אולטרא קול של דרכי השתן פעם בשנה ובדיקת דם שיגרתית פעם ב- 3 חדשים. לנתינת שתן זקוקה לצנתר סיליקון שמוחלף ע"י אחות פעם בחודש, לשקית עם ברז אחת לשבוע ושתי שקיות חד פעמיות ביום. כמו"כ זקוקה לנרות וכדורים לפעולת מעיים (כיום מקבלת טבלית אורטילס ונר קונטלקס כל יום). בגלל הספסטיות יש צורך בתרופת ליורזל (כיום מקבלת 90 מ"ג ביום). זקוקה לתרופת נויבטרופן להרחבת קיבלת שלפוחית השתן (כיום מקבלת טבליה אחת ביום). כמ"כ מקבלת כיום 2 טבליות סולבקס להוצאת ליחה. בנוסף התובעת זקוקה לתרופת קונברטין בגלל יתר לחץ דם (עוד מלפני התאונה)...". בתשובה לשאלות הבהרה של ב"כ התובעת מוסיף ומאשר המומחה צרכי התובעת כדלקמן: - מיטה מתכוונת עם מזרון מיוחד ו-"מזרון ביצים". - סדי לילה לידיים. - גרביים אלסטיות. - מכונת כביסה ומייבש. - כסא גלגלים ממונע. - טלפון עם רמקול. - חיתולים, כריות וסדינים. - כפפות חד פעמיות. - פדי גזה. - תרופה בשם בלקלוסל למניעת ספסטיות. 3.10 בחוו"ד מציין המומחה כי צפוי שתוחלת חייה של התובעת תתקצר ב- 15% בשנים שנותרו ממועד התאונה. 4. עפ"י חוות הדעת הנ"ל והראיות האחרות שהוגשו מטעם הצדדים נזקיה של התובעת מאז נפגעה בתאונה ועד למתן פסה"ד הם כדלקמן: 4.1 הדירה בה התגוררה התובעת עובר לתאונה לא התאימה עוד לתובעת. דירה זו היתה בקומה ראשונה על עמודים, אליה הובילו כ- 20 מדרגות. גם הפתחים והמעברים בתוך הדירה לא התאימו למעבר בכסא גלגלים. בת התובעת הגב' עידית צ'יכט (להלן תקרא "הבת") העידה כי נאלצו לשכור דירה מתאימה בעבור שכ"ד בשווי 700$. ההסכם אמור היה להיות מצורף לתצהירה כנספח ג' אלא שמשום השמטה כנראה לא צורף. הבת מעידה כי הדירה הקודמת שהיתה בחזקתה הושכרה בעבור 400$ לחודש, אלא שלא צורף הסכם השכירות או כל מסמך אחר בענין. במצב דברים זה חסד עושה הנתבעת משמסכימה היא בסיכומיה להכיר בהוצאה של 225$ לחודש, החל מנובמבר 1995, בשל ההפרש שבין עלויות ההשכרה של שתי הדירות. הנתבעת מסכימה כי בחודש אוקטובר טרם הושכרה הדירה הקודמת ובשל כך יש להכיר במלוא ההוצאה. לפיכך הייתי מחשב מלוא ההוצאה של התובעת בשל התאמת הדיור מאז אוקטובר 1995 ועד מתן פסה"ד כדלקמן: 10.600$ = (225$ X חודש 44) + 700$ הסך הנ"ל מסתכם בסך 43.248 ש"ח. על סכום זה יש להוסיף הפרשי רבית כחוק מאמצע התקופה - דהיינו מ- 1.8.97 ועד יום מתן פסה"ד. הבת טענה להוצאות שונות באשר להסכמי השכירות לגביהן לא הובאה כל ראיה, וע"כ אין להכיר בהן. 4.2 הנתבעת בסיכומיה מכירה בצרכיה של התובעת לסיעוד מקיף למלא שעות היממה. נטען ע"י התובעת כי הוצאותיה בפועל ל- א.ש. שרותי כח אדם וסיעוד בע"מ, בעבור שרותי סיעוד הסתכמו מאז חודש יולי 1995 ועד 10.5.98 בסכום כולל של 216.378 ש"ח משוערכים ליום הגשת הסיכומים ב- 16.9.98, כולל הפרשי רבית. הנתבעת טוענת כי היה על התובעת להקטין נזקיה ולשכור שירותיו של עובד זר אז היתה מסתכמת עלותו עד ליום 14.9.98 בסך 167.607 ש"ח בלבד, לפי הוצאה של 4000 ש"ח בחודש. הנתבעת לא הצביעה על כל טעות בחישוביו של ב"כ התובעת עפ"י קבלות שהוצגו על ידיו. (ראה הנספחים 84 עד 100 ב- ת/1 וכן נספח ג' ב- ת/3). הסך 216.378 ש"ח לו טוענת התובעת מחושב ליום הגשת סיכומיה ב- 16.9.98 משוערך להיום עומד על סך 223.345 ש"ח. הוצאה זו התיחסה לתקופה של 34 חודשים מאז יולי 1995 ועד מאי 1998. - הוצאה ממוצעת של 6569 ש"ח לחודש. יש להניח, איפוא, כי מאז מאי 98 ועד יום מתן פסה"ד נדרשה התובעת להוצאה נוספת בסך: חודש 14 X 6569 ש"ח = 91.966 ש"ח. סה"כ הוצאות התובעת בשל סיעוד מאז יולי 95 מועד בו שוחררה מביה"ח ועד ליום פסה"ד עומד על סך: 223.345 ש"ח + 91,966 = 315.311 ש"ח. סבור אני כי בתקופה קשה זו מאז שוחררה התובעת מביה"ח ונדרשה להסתגל למצבה החדש תוך מציאת שרותים ההולמים את צרכיה, אין להכביד על התובעת ולהכיר במלא ההוצאות בהן נשאה בפועל. לפיכך סבור אני כי יש לחייב הנתבעת במלוא הסכום שצויין לעיל בתוספת הפרשי רבית בגין הסך 223.345 ש"ח מיום 16.9.98 ובגין הסך 91.966 ש"ח מיום 1.2.99. 4.3 התובעת נזקקה לטיפול פיזיוטרפי, ריפוי בעיסוק, ובדיקות רפואיות. הוצגו מסמכים לענין הוצאותיה של התובעת בשל כך (ראה נספחים 101-116 ב-ת/1 ו- ת/3 נספח ה' והשלמת מידע ב- בש"א 98/2225). עפ"י חישוב ב"כ התובעת בסיכומיו הסתכמה ההוצאה ליום הגשת הסיכומים ביום 16.9.98 בסך 78,001 ש"ח, לגבי התקופה אוקטובר 1995 ועד מאי 1998 - סה"כ 31 חודשים. הסכום הנ"ל משוערך להיום הוא 80,512 ש"ח. ההוצאה הממוצעת לחודש ע"כ: 80.512: ב31 ש"ח = 2597 ש"ח, מאז מאי 1998 ועד ליום מתן פסה"ד יש להניח ע"כ כי לתובעת היתה הוצאה נוספת בשל הטיפולים הנ"ל בסך: חודש 14 X 2597 ש"ח = 36.358 ש"ח סה"כ ההוצאה ליום מתן פסה"ד עומדת איפוא על סך: 36.358 + 80.512 ש"ח = 116.870 ש"ח הנתבעת אינה תוקפת כלל החישוב שנעשה ע"י התובעת, אך טוענת לעומת זאת שהתובעת היתה זכאית לטיפול פיזיוטרפי - הוא עקר הוצאת התובעת - במסגרת קופה"ח. לענין זה הגישה הנתבעת אישור קופ"ח (נ/5) שם נאמר "פיזיוטרפיה למניעת ספסטיות הגוף - נכללת בסל השירותים לחולים כרוניים בקהילה עד 12 טיפולים בשנה, ללא תשלום לכל אבחנה. מעבר ל- 12 טיפולים בתשלום ע"י המבוטח לפי קוד 80074 תע' מש' הבריאות, סך של 112 ש"ח לכל טיפול". כאשר הוצג המסמך הנ"ל, הוא נתקבל בהסכמה בכפוף לטענת ב"כ התובעת כדלקמן: "אין לי התנגדות להגשת המסמך... בכפוף לכך שאהיה רשאי לצרף לסיכומי מכתב מטעם הקופה הסותר את הממצאים ולחילופין אהיה רשאי להתיחס להוראות החוק המתיחסות שיש בהן כדי לסתור את האמור". בסיכומיו מצא לנכון ב"כ התובעת להעיר לענין הוצאות אלה לעתיד, כי לא הוכח כי התובעת נכללת בהגדרה של חולה כרוני כאמור ב- נ/5. פרופ' שאקו קבע כי התובעת תהא זקוקה לטיפול פיזיוטרפי פעמיים בשבוע כל ימי חייה (סע' 3.5 לעיל) - אין ספק שמצב דברים זה מלמד על צורך קבוע ומחלה כרונית. לא היתה כל הסתייגות נוספת מאת ב"כ התובעת. התובעת שוחררה מאישפוז ב- 22.9.95. עפ"י קביעתו של פרופ' שאקו נזקקה התובעת, כאמור, לשני טיפולים בפיזיוטרפיה בשבוע. ע"כ במהלך התקופה מאז 1.10.95 ועד מתן פסה"ד חלפו 180 שבועות בהם נזקקה התובעת לכאורה ל- 360 טיפולים. עפ"י קבלות שצירפה התובעת (ת/1 נספחים 116-104 ו-ת/3 נספח ה') קיבלה התובעת כ- 303 טיפולים לפי עלות של 200 ש"ח לטיפול וזאת עד חודש מאי 1998. עד למתן פסה"ד היתה אמורה לקבל 76 טיפולים נוספים ובסה"כ 379 טיפולים בפועל. ההלכה הפסוקה היא שיש לנכות הוצאות טיפולים רפואיים, אשר הניזוק זכאי לקבל מקופ"ח שבה הוא חבר (ראה ע.א. 95/5557 סהר חברה לביטוח בע"מ נ. אלחדד פד"י נא (2) 724, 752). מימים ימימה קיימת ההלכה שעל הניזוק לפעול להקטנת נזקיו. התובעת היתה זכאית לקבל 45 טיפולים ללא תשלום ויתר הטיפולים לפי תעריף של 112 ש"ח לטיפול. לפי נתונים אלה הוצאותיה של התובעת בשל טיפולי פיזיוטרפיה אמורים היו להסתכם ב- 37.408 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 1.8.97 ועד מתן פסה"ד. על סכום זה יש להוסיף סך 800 ש"ח בשל הוצאות של ריפוי בעיסוק (ראה ת/1 עמ' 101). הנני פוסק סכומים אלה לתובעת. 4.4 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל עזרים ואביזרים רפואיים להם היא נזקקת, עפ"י קביעת המומחה השיקומי, בסה"כ סך 38.994 ש"ח. הנתבעת מסכימה שהפריטים להם טוענת התובעת אושרו ע"י המומחה השיקומי, אלא שהתובעת בחרה בפריטים יקרים מהנדרש ולא צורפה כלל קבלה אודות רכישת עמידון שעלותו 9750 ש"ח. הנתבעת מוכנה להכיר בהוצאה בסך 23.967 ש"ח. הנני מחליט לפסוק לתובעת בשל ראש נזק זה לעבר סך 30,000 ש"ח ליום מתן פסה"ד. 4.5 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל הוצאות בהן נשא בעלה עקב הצורך לשהות לצידה במהלך אישפוזה. עפ"י חישובי התובעת מסתכם נזק זה עפ"י קבלות שצורפו בסך 34,784 ש"ח. הנתבעת אינה כופרת בסיכומיה, בצורך שבהוצאות הנטענות, אלא שלפי חישוביה, ההוצאות, עפ"י הקבלות שצורפו (ת/1 עמ' 145), מסתכמות בסך 28.548 ש"ח, כשהסכום משוערך ליום הגשת סיכומיה. לדבריה טעתה התובעת בחישוביה. עפ"י הקבלות והחשבונות שהוצגו מסתכמות ההוצאות הנטענות בסך 33.164 ש"ח משוערך ליום מתן פסה"ד, כאשר על סכום זה יש להוסיף רבית כחוק מיום 1.9.95 ועד יום מתן פסה"ד. 4.6 התובעת מבקשת לפצותה בשל עזרת האב והבת במהלך אישפוזה בסכום גלובלי של 50,000 ש"ח. לענין זה מפנה התובעת לעדות הבת (ת/1 סע' ב', פרוט' 13 ו- 15-16). טוענת הנתבעת לעומתה, כי לא הוכחו נזקיהם ו/או הפסידהם של האב או הבת. כבר נפסק לעיל סכום בשל הוצאותיו בפועל של האב, עקב שהייתו לצד התובעת ולא הוכח נזק מעבר לכך. לא הוכח גם כי שהיית הבת נדרשה לצד האם בנוסף לזו של האב. צודקת הנתבעת כי לא הובאו ראיות מפורטות לענין ראש נזק זה. יחד עם זאת, מוסרת הבת עדות מפורטת אודות עבודתה היא ועבודת האב (פרוט' 13). התובעת נפגעה קשה ביותר ונטען כי שהו לצידה הן האב הן הבת. באותם מועדים לא יכולים היו לצאת לעבודתם. הנני מחליט לפסוק לתובעת בשל ראש נזק זה סכום גלובלי בסך 10,000 ש"ח ליום מתן פסה"ד. (ראה לענין זה ת"א (י-ם) 94/946 ארבל נ. המרכז הרפואי שערי צדק - לא פורסם - וכן דוד קציר "פיצויים בשל נזק גוף" מהד' רביעית עמ' 972-978 - להלן ייקרא ספר זה בקיצור "קציר"). 4.7 התובעת מבקשת לפצותה בשל הוצאות הנוגעות לרכישת תרופות בעבר. תרופות אלה פורטו בתצהיר הבת (ת/1 סע' ז'). צורף תחשיב לפיו הסתכמה עלות התרופות ליום הגשת תצהיר הבת בסך 32.950 ש"ח (ראה ת/1 עמ' 156-158) ולאחר מכן היתה הוצאה נוספת בסך 16,062 ש"ח (ת/3 סע' ב'). כבר צויין לעיל כי התובעת הסכימה להגשת אישור קופה"ח בדבר הטיפולים והתרופות הנתנים על ידיה (ראה סע' 4.3 לעיל ו-נ/5). באותו אישור ניתן פירוטו לתרופות הנתנות ע"י קופה"ח. התובעת אינה מתכחשת לפירוט זה, אך סבורה כי יש מקום לאשר הוצאות התובעת בפועל, אפילו לא עמדה על מתן התרופות ע"י קופה"ח. כבר הוזכרה ההלכה שנפסקה ב-ע.א. 95/5557, לפיה אין הנפגע רשאי לתבוע פיצוי בעבור שירות, או תרופה, הנתנים ע"י קופה"ח, אלא שנטל ההוכחה לענין זה הוא על הנתבעת. על הנתבעת הנטל להוכיח כי הנפגע יכול היה להקטין את נזקו. הנתבעת לא התנגדה להצגת החשבונות והקבלות שצורפו לעדות הבת. איש מבעלי הדין לא טרח למיין המסמכים שהוגשו ולערוך חישוב מפורט לגבי התרופות הנתנות ושאינן נתנות ע"י קופה"ח. אין לצפות לכך מביהמ"ש שיעשה המלאכה תחת בעלי הדין, שלהם הענין בדבר והחובה להוכיח טענתם. גם הנתבעת אינה כופרת בכך שחלק מהתרופות אינן נתנות ע"י קופה"ח ובכך שהתובעת בפועל מימנה התרופות, לגביהן הוגשו החשבונות. בהתחשב בנסיבות ובטענות כולן הנני מחליט לפסוק לתובעת בשל ראש נזק זה סך 40,000 ש"ח ליום מתן פסה"ד. 4.8 בסיכומיה טוענת התובעת להוצאות שונות בעבר, שהן תוצאה של התאונה הנדונה, בסכום כולל של 70,968 ש"ח. (הוצאות אלה פורטו בנספח 45 והמצורפים לו ב-ת/1 וכן בנספח א' ב-ת/3; פורטו גם הוצאות נוספות בשל הסעה באמבולנס והוצאות נוספות - ת/1 נספחים 75-83, ת/3 נספח ד; הוצאות בשל הסעתה של אחות - ת/1 נספח 69; ותשלומים למד"א - ת/1 נספח 71). הנתבעת טוענת מצידה כי הוצאות רבות אין להן נגיעה לתאונה הנדונה. הוצאות אחרות, לטענתה, משמשות כל בני הבית ואין לזקוף ההוצאה כולה לחובת הנתבעת. הנתבעת מתמקדת בהוצאה לרכישת מזגן, רכישת מכונת כביסה ומייבש. הנתבעת סבורה כי אין הצדקה להתחברות התובעת למוקד שרותי חירום של "נטלי" בסכום של 11.310 ש"ח, כאשר אין לכך כל אישור רפואי. הנתבעת מוכנה להכיר בהוצאה כוללת של 15,663 ש"ח. המומחה השיקומי הכיר בצורך של התובעת להתקנת מזגן ורכישת מכונת כביסה ומייבש (ראה סע' 3.3 ו- 3.9 לעיל). המומחה לא נשאל אודות התחברות התובעת לשרותי חירום, ולא הובאו ראיות לענין זה. לענין היקף הנזקים, אשר יש להכיר בהם במקרים בהם נגרמו נזקי גוף חמורים, קבע כבר ביה"מ: "עם כל הבנתנו למערער ולרצונו לשקם את עצמו, ואהדתנו הטבעית לאדם הסובל סבל רב... הרי בכל זאת יש להכיר בסייגים לנושאים היכולים לשמש עילה לפיצוי..." (ע.א. 84/663 עטיה נ. עטיה פד"י מד (3) 720 בעמ' 732). יש להכיר בעובדה שהתובעת היתה עושה שימוש באביזרים שונים בביתה גם אלמלא התאונה, ובני משפחתה גם נהנים מחלק מן האביזרים כגון מזגן, מכונת כביסה ומייבש. (ראה ע.א. 76/813 סוליקה נ. מ"י פד"י לא (3) 518 בעמ' 525). כך הדבר גם לגבי נקיון ושיפוצים בבית. בהתחשב באמור לעיל הנני מחליט לפסוק לתובעת בשל ההוצאות השונות שנגרמו לה סך 50,000 ש"ח ליום מתן פסה"ד. 4.9 התובעת טוענת לנזק בשל צריכה מוגברת של חשמל מים וארנונה לעבר. לענין זה מעידה הבת כי נדרש להפעיל המזגן באופן רצוף ובשל צרכי התובעת יש להפעיל לעיתים תכופות מכונת הכביסה. הבת מעריכה כי תשלומי הארנונה עלו עקב החלפת הדירה ב- 185 ש"ח לחודש. כך גם עלו לטענתה מיסי ועד הבית. הנתבעת מכירה בכך כי ההוצאות אכן גדלו, אך טוענת כי לא הוצגו לענין זה מסמכים לתמוך בגרסת הבת ואין להסתפק בהערכות. בהעדר ראיות לתמוך בגרסת הבת והערכותיה הנני פוסק לתובעת בראש נזק זה סך 15,000 ש"ח ליום מתן פסק הדין. 4.10 התובעת מבקשת בסיכומיה לחייב הנתבעת בתשלום סך 159,273 ש"ח בשל עזרה שנדרשה במשק הבית בעבר. העידה הבת, כי קודם התאונה התובעת נהגה לטפל במשק הבית ללא כל עזרה והיום מנועה מכך. העובדת המטפלת בתובעת דואגת רק לסביבתה המידית של התובעת (פרוט' 15). לענין זה לא הוצגו קבלות, אך טוענת התובעת שברור שבני הבית נדרשו לסייע בעבודות משק הבית ואין בשל כך להנות את הנתבעת. טוענת הנתבעת כי גם אלמלא התאונה לא ניתן היה לצפות מהתובעת להמשיך ולטפל במשק הבית בשל גילה המתקדם. (ע.א. 88/185 אבו ג'עפר נ. אבו ג'עפר פד"י מה (3) 117 בעמ' 123). על כך משיבה התובעת, על סמך אותו פס"ד, כי בכל מקרה יש להכיר בגידול צרכיה של התובעת עקב הנזק שנגרם. לענין ראש נזק זה אין להתעלם מכך שביה"מ הכיר בהוצאות של עזרה בטיפול בתובעת עצמה, ויתר בני הבית אנשים בוגרים האמורים לטפל בעצמם. עדיין, בשל תרומתה הצנועה של התובעת למשק הבית, שאבדה עקב התאונה, סבור אני כי יש לפסוק לתובעת סכום גלובלי בסך 30,000 ש"ח ליום מתן פסה"ד (על בסיס חמש שעות עבודת עוזרת בית בשבוע שעלותם 600 ש"ח לחודש, מאז התאונה. ראה באותו ענין גם "קציר" עמ' 583). 5. לאחר שנבחנו נזקיה המיוחדים של התובעת לעבר, יש לבחון עתה נזקיה הצפויים בעתיד, והם כדלקמן: 5.1 כבר התיחסנו לקביעת המומחה, פרופ' י. שאקו כי תוחלת החיים של התובעת צפויה להתקצר ב- 15% מאז התאונה שארעה ב- 18.4.95, עת היתה התובעת בת 68 (ראה סע' 3.10 לעיל). בסיכומיה מסכימה הנתבעת כי עפ"י לוחות תוחלת החיים, היו צפויות לתובעת עובר לתאונה 16 שנים נוספות. בניכוי 15%, תוחלת החיים הצפויה היא 13.6 שנים נוספות, עד לגיל 81.5. היום התובעת כבת 72 (ילידת 1927) כך שתוחלת החיים מהיום 9.5 שנים. 5.2 הנתבעת, בסיכומיה, אינה חולקת על העובדה כי דירת התובעת, בה החזיקה עובר לתאונה, אינה מתאימה לצרכיה. (ראה גם חוו"ד המומחה פרופ' י. שאקו סע' 3.2 לעיל). מאז התאונה ושחרור התובעת מאשפוז בבתי החולים, נשכרה לתובעת דירה חילופית התואמת את צרכיה (ראה סע' 4.1 לעיל). טוענת הנתבעת כי בשל תוחלת החיים שנקבעה לעיל, אין לחייב הנתבעת בהוצאות של רכישת דירה חילופית ויש להסתפק בהפרש שבין התמורה בגין השכרת הדירה המקומית של התובעת, לעומת שכירת הדירה החילופית. כבר צויין לעיל, לענין נזקיה של התובעת בעבר, כי ההפרש בין השכרת דירתה הקודמת של התובעת, לבין שכירת דירה חילופית, מסתכם בסכום השווה ל- 225$ לחודש. עד תום תוחלת חייה צפוי נזק זה להסתכם בסך: חודשים 114 X 225$ = 25.650$. לענין התאמת הדיור הוגשה ע"י התובעת חוות דעת "נגב תים", בעריכת מר אליהו טלמון. חוו"ד זו הוגשה בהסכמת הנתבעת ובשל השמטה לא סומנה כמוצג (ראה פרוט' 16-17). עפ"י חווה"ד, סבור המומחה כי ניתן לאתר דירה מתאימה לתובעת בעלות של 110000$, בעוד שדירתה היא שוויה 75000$. עלות ההתאמה של הדירה כ- 6000$. עולה איפוא שההפרש בין שווי דירת התובעת לבין דירה מתאימה בתוספת דמי ההתאמה, הוא סה"כ: 75,000$ - 6000$ + 110,000$ = 41,000$. בשל תוחלת החיים, הצפויה לתובעת, אינני סבור כי יש לחייב הנתבעת במלא ההוצאות של רכישת דירה חילופית. על התובעת לפעול להקטנת נזקיה. בנסיבות הנדונות נראה נכון לחייב הנתבעת בעלות השכרת דירה עד תום תוחלת חיי התובעת, בתוספת מחצית ההפרש שבין עלות זו לבין עלות רכישת דירה חילופית, דהיינו בסכום השווה ל: (25.650:2 - 41.000$) + 25.650$ = 33.325$ ובסה"כ: 135,966 ש"ח. 5.3 בגין רכישת רכב ואחזקתו מתבקש ביה"מ לפסוק לתובעת סה"כ 690,578 ש"ח, כאשר סכום זה כולל, מחיר הרכב מסוג וואן, עלות אחזקת הרכב, עלות מעלון להרמת כסא גלגלים ועלות עזרת צד ג' שישמש כנהג. הנתבעת מצידה טוענת כי התובעת אינה מסוגלת לנהוג ודי בפסיקת הוצאות ראויות בשל הסעתה במונית, או באמבולנס. לחילופין נטען, כי אפילו יש לפסוק פיצוי בשל רכישת רכב הרי שיש לפסוק סכום בשל הצורך בהחלפת הרכב הנוכחי ולנכות טובת ההנאה בה זוכים בני המשפחה. אלמלא התאונה, כך נטען, ממילא היתה מחזיקה המשפחה ברכב. כפי שצויין כבר, קבע המומחה פרופ' י. שאקו כי התובעת זקוקה לשם הסעתה ברכב מסוג וואן, אליו תועלה עם כסא גלגלים. אין מחלוקת לגבי העובדה, שקודם התאונה עשתה המשפחה שימוש ברכב משפחתי רגיל מסוג סובארו. עולה מן העדויות כי התובעת ממעטת לצאת את ביתה, ולא נראה מוצדק הדבר שהמשפחה תחזיק בשני כלי רכב. לפיכך צפוי כי המשפחה תחליף הרכב הקיים ברכב מסוג וואן, אשר ישמש את המשפחה - התובעת ובעלה. ע"כ צפויה היתה התובעת לעשות שימוש ברכב גם אלמלא התאונה ויש לפצותה בשל גידול בהוצאות הניידות, כאשר יש לקחת בחשבון שאף בעלה של התובעת יהנה מן השימוש ברכב שיירכש. (ראה לענין זה "קציר" עמ' 533). במקרה אחר בו הנפגע עצמו לא יכול היה לעשות שימוש ברכב וגם בני המשפחה נהנו מרכב זה נפסק שיש להכיר רק ב- 60% מן ההוצאות השוטפות שבהחזקת הרכב. (ראה ע.א. 89/283 עירית חיפה נ. מוסקוביץ פד"י מז (2) 718 בעמ' 733). במקרים אחרים הכיר ביה"מ רק בנזק הנובע מהחלפת הרכב, לעומת העלות המלאה שברכישת רכב חדש (ראה ע.א. 92/2596 הסנה נ. כהן ו-ע.א. 96/2801 אל-על נ. יפרח, דינים עליון כרך נד 662, 672). בהסכמת הנתבעת הגישה התובעת חוות דעתו של מר משה קצין, כלכלן במקצועו, לענין הוצאות הניידות הצפויות לתובעת בעתיד (ראה פרוט' 16-17. בשל השמטה לא סומן מוצג זה). חוות דעתו נערכה ביום 17.8.95, לפי המחירים בחודש יולי 1995. עפ"י חווה"ד הנ"ל עלות חודשית לאחזקת רכב מסוג "ואן" היא 2438.37 ש"ח, והעלות החודשית בשל מעלית להרמת כסא הגלגלים לתוך הרכב הוא 344.83 ש"ח. סכומים אלה משוערכים ליום מתן פסה"ד הם: 3259 ש"ח ו- 461 ש"ח. הסכומים החדשיים הנ"ל מהוונים עד תום תוחלת חייה של התובעת של 9.5 שנים, מסתכמים בסכומים להלן: - אחזקת רכב: 99.0872 X 3259 = 322.925 ש"ח בניכוי 40% עפ"י הפסיקה שפורטה - 193755 ש"ח - הוצאות מעלית לרכב: 99.0872 X 461 ש"ח = 45.679 ש"ח סה"כ הוצאות הניידות לעתיד: 239.434 ש"ח. אינני סבור שיש לאשר הוצאות של נהג צמוד לתובעת כאשר צפוי שבעלה או המטפל שיוצמד לתובעת ידאגו להסעתה. 5.4 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת, בשל הוצאות סיעוד הצפויות בעתיד, בסך 926,030 ש"ח, או 954,840 ש"ח, עפ"י שתי חלופות שהוצעו - העסקת מטפל דרך חברת כוח אדם, או העסקת מטפל בהעסקה ישירה. כבר צויין כי עפ"י חוו"ד המומחה פרופ' י. שאקו זקוקה התובעת לסעוד מקיף (ראה סע' 3.1 לעיל). גם נקבע לעיל, כי בעבר נשאה התובעת בהוצאות סיעוד ממוצעות של 6569 ש"ח לחודש (ראה סע' 4.2 לעיל). פרופ' טלר בחוו"ד שהוגשה מטעמו (ת/2) מפרט בהרחבה את היתרונות שבהעסקת עובד זר באמצעות חברת כוח אדם ושלא בהעסקה ישירה, שהיא זולה יותר. בין היתר מונה המומחה היתרונות שלהלן: - התובעת זקוקה למטפלת מקצועית, דבר שניתן להבטיח באמצעות חברת כ"א; - הבטחת טיפול שוטף ללא תקלות; - עובד בודד יתקשה בטיפול רצוף בתובעת, וחברת כ"א יכולה להעניק הטיפול במשמרות. אותם יתרונות מונה גם העדה וקסלר לירון שהיא מנהלת חברת כח אדם המספקת שירות זה בבאר שבע (עדותה בעמ' 21-23 לפרוט'). העדה מציינת כי משפחת התובעת "מחוייבת בתשלום של כ- 10.000 ש"ח לחודש בעבור העסקת העובד". בפועל ראינו כי ההוצאה הממוצעת למעשה נמוכה יותר. במקרה אחר, שכבר אוזכר, לא שלל ביה"מ את הצורך בהעסקת עובד באמצעות חברת כוח אדם, כאשר מדובר בנכות קשה במיוחד, אך ראה לנכון לנכות סכום מסויים מן ההוצאה, בשל זכותו של הנפגע לקבל סיוע מהמוסד לביטוח לאומי (ראה ע.א. 96/2801 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ. יפרח דינים עליון כרך נד 662). באותו מקרה הכיר ביה"מ בהוצאה חודשית של 9000 ש"ח לחודש (פס"ד מיום 18.8.98). אין מחלוקת בין הצדדים לגבי העובדה שהתובעת זכאית להשתתפות מל"ל בהוצאות המטפל, ב- 15 שעות שבועיות בלבד לפי עלות של 27.15 ש"ח לשעה (ליום 1.3.98 - ראה פרוט' 23). בסיכומיה חולקת הנתבעת על היתרונות אשר מיחסים להעסקת מטפל דרך חברת כוח אדם. ניתן, לדבריה, גם בהעסקה ישירה להבטיח טיפול שוטף וממושך (ראה עדות מר גדעון האס פרוט' עמ' 37 ועדות מר צבי נתן - פרוט' 33). בעדותה מפרטת הבת את הקשיים בהם נתקלה למעשה, כאשר מטפלים עזבו את ביתם או פוטרו, ונאלצו להמתין לעובדים חליפים (פרוט' 13). סבור אני כי בהתחשב בנכותה הקשה במיוחד של התובעת, והצורך בטיפול במהלך היממה כולה, נכון להכיר בצורך של העסקת עובדים דרך חברת כוח אדם, ע"מ להבטיח טיפול רצוף, כך שהנטל לא יפול על בני המשפחה. יש גם להכיר בהוצאות העקיפות, עקב אחזקת עובד זר בבית, כדוגמאת, הוצאות מוגברות של חשמל מים וכלכלה. בהתחשב בנתונים כולם, ובהוצאות שהיו לתובעת בשל ראש נזק זה, בעבר, נכון להעריך הוצאותיה של התובעת לעתיד בשל סיעוד בסך 7000 ש"ח לחודש ובסה"כ: 99.0872 X 7000 ש"ח = 693.610 ש"ח. 5.5 בנוסף להוצאות הסיעוד מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בשל עזרת צד ג' שתדרש בעתיד מבני המשפחה, בסכום גלובלי של 400,000 ש"ח. עפ"י הפסיקה אכן ראוי לפצות ניזוק בשל עזרתו של בן משפחה בעבר אפילו לא נשא בהפסד כספי בשל כך. כך יש לנהוג כאשר נדרשת מבן המשפחה טרחה יתירה החורגת מן הטיפול הרגיל שרשאי אדם לצפות משאר בשרו בעת צרה (ראה "קציר" עמ' 573). במקרה הנדון משפוסק ביה"מ פיצוי בשל הסיעוד הדרוש לתובעת לעתיד אין מקום לכפל פיצוי ע"י חיוב בפיצוי בשל עזרת בני משפחה. יתר ע"כ אין להכיר במסגרת תובענה זו בתביעת מיטיבים לעתיד (ראה "קציר" עמ' 969-970). 5.6 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל עזרה שתדרש במשק הבית בעתיד, בסכום השווה ל- 530,910 ש"ח. כבר נפסק (בסע' 4.10) לעיל, כי ראוי לפצות התובעת לעבר, בשל גידול צרכיה במשק הבית, עקב אי יכולתה לתרום תרומתה הצנועה לענין זה, אפילו שניתן היה לצפות לכך שהיתה נדרשת בכל מקרה לעזרה במשק הבית. בעת מתן פס"ד זה התובעת כבת 72. צויין כי תרומת התובעת למשק הבית, אלמלא נפגעה, יש להעריך כ- 600 ש"ח לחודש. נראה נכון לפצותה בשל נזק זה עד מלאת לה 75 שנים, אז יש להניח כי היתה נזקקת לעזרה מלאה במשק הבית, אפילו לא היתה נפגעת. אין גם להתעלם מכך, שגם העובד הסיעודי המטפל בתובעת מסייע במשק הבית. לכן הייתי אומד נזק זה בסך: 34.3864 X 6000 ש"ח = 20.632 ש"ח. 5.7 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל הוצאות מוגברות בגין חשמל, מים וארנונה סך 94,200 ש"ח עפ"י הפסד חודשי של 785 ש"ח. כבר נפסק לעיל כי לא הביאה התובעת הראיות הדרושות להוכחת ראש נזק זה לעבר, ובשל כך נפסק פיצוי בסך 15000 ש"ח בדרך של אומדן (ראה סע' 4.9 לעיל). עפ"י אותו אומדן הנני מחליט לפסוק לתובעת סך 30,000 ש"ח לעתיד. יש לציין כי הנתבעת הסכימה בסיכומיה לחייבה בסך 25.444 ש"ח בשל ראש נזק זה. 5.8 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל טיפול פיזיוטרפי בעתיד בסך 192000 ש"ח. דנו כבר בראש נזק זה ככל שהתיחס להוצאות התובעת בעבר (סע' 4.3 לעיל). הוכח כי התובעת זכאית ל- 12 טיפולים בשנה ללא תשלום ומעבר לכך תדרש לשלם סך 112 ש"ח לכל טיפול לפי התעריף הידוע ביום 7.4.98 (ראה נ/5). סכום זה משוערך להיום עומד על סך 119 ש"ח. יש לציין שגם לאחרונה חזר ופסק ביה"מ כי על התובע למצות זכויותיו החוקיות להקטנת נזקיו (ראה ע.א. 96/2801 שאוזכר לעיל). עפ"י קביעת פרופ' י. שאקו זקוקה התובעת לשני טיפולים בשבוע שהם 8 טיפולים בחודש, לאחר ניכוי טיפול אחד ללא תשלום. בעבור שמונה טיפולים תדרש התובעת לשלם 8 X 119 ש"ח = 952 ש"ח. עלות טיפולים אלה עד תום תוחלת חייה של התובעת: 99.0872 X 952 ש"ח = 94.331 ש"ח. 5.9 בגין עלות תרופות בעתיד מבקשת התובעת לחייב הנתבעת בסך 73.090 ש"ח. בסיכומיה מונה התובעת תרופות שלטענתה אינן נתנות במסגרת סל הבריאות. בנוסף מבקשת היא לחייב הנתבעת בסכום גלובלי של 30,000 ש"ח בעבור דמי השתתפות צפויים של התובעת בעלות התרופות, אשר כן נתנות בסל הבריאות (לענין זה מפנה התובעת ל- "קציר" עמ' 511-512 ופסה"ד המוזכרים שם). הנתבעת מכירה רק בחלק מן התרופות, לגביהן טוענת התובעת כי אינן כלולות בסל הבריאות ומוכנה להכיר בפיצוי גלובלי בסך 10,000 ש"ח בשל השתתפות התובעת. בת התובעת טענה בתצהירה כי ההוצאה הממוצעת בשל תרופות עומדת על 2000 ש"ח לחודש. בסיכומיה מצמצמת התובעת הוצאותיה לענין זה במידה רבה הן מבחינת היקף התרופות הן העלות (ראה ת/1 סע' ז'). אין בפני ביה"מ חוו"ד רפואית מפורטת אודות התרופות להן נזקקת התובעת והכמות הנדרשת. יחד עם זאת אין להתעלם מקבלות שצורפו לתצהיר הבת אודות רכישת התרופות. אין להניח שהתובעת רכשה התרופות מתוך התנדבות. כאשר משווים את התרופות המפורטות בסיכומי התובעת, למכתב קופה"ח (נ/5) בו ניתן פירוט התרופות הנתנות בסל הבריאות, עולה כי אכן אותן תרופות שפורטו אינן כלולות בסל הבריאות. הנני אומד נזקה של התובעת בשל הוצאה זו לעתיד בסך 30,000 ש"ח בחישוב גלובלי. 5.10 התובעת מבקשת לחייב הנתבעת בשל אביזרים ועזרים רפואיים בסכום כולל של 218.724 ש"ח. בחוו"ד אישר פרופ' י. שאקו פירוט האביזרים והעזרים הדרושים לתובעת. הוא אף השלים הרשימה בתשובתו לשאלות הבהרה מטעם התובעת. באשר לעלות אביזרים אלה הוגשה חוות דעת פרופ' טלר מטעם התובעת ומנגד חוו"ד מר האס. יש להדגיש כי פרופ' טלר לא היוון הסכומים המוצעים על ידיו (פרוט' 26). עקרון היסוד שבדיני הנזיקין הינו כי יש להשיב המצב לקדמותו - ופירוש הדבר לענינינו הוא שיש לאפשר לתובעת לרכוש אביזרים ועזרים שיאפשרו לה חיים סבירים ככל שניתן הדבר (כבדרך אגב צויין הדבר ב-ע.א. 80/714 גולדברגר נ. בסה פד"י לז (3) 109 בעמ' 113). תוך התיחסות לחוו"ד פרופ' י. שאקו והבהרותיו לענין צרכי התובעות וכן לחוו"ד המומחים מטעם הצדדים, הנני סבור כי יש להכיר בהוצאות שלהלן על בסיס חודשי ומשוערכות ליום מתן פסה"ד: (1) כסא גלגלים ממונע - 246 ש"ח (2) כסא שרותים - 36 (3) כרית ישיבה - 18 (4) עמידון חשמלי - 221 (5) מנוף לסייע בהעברה - 64 (6) מיטה בגובה כסא גלגלים - 93 (7) מזרון נגד פצעי לחץ - 35 (8) כפפות חד פעמיות - 5 (9) חיתולים חד פעמיים - 80 (10) צנטר סיליקון - 40 (11) פדי גזה - 120 (12) שקיות עם ברז לאיסוף שתן - 67 (13) שקיות חד פעמיות - 40 סה"כ עלות חודשית 1065 ש"ח לפיכך עלות האביזרים והעזרים עד תום תוחלת חיי התובעת היא כדלקמן: 99.0872 X 1065 ש"ח = 105.528 ש"ח. 5.11 התובעת מבקשת לאשר הוצאותיה באשר לחוו"ד מומחים שהוזמנו מטעמה, והם נגב תים, משה קצין ופרופ' טלר. התובעת הגישה חשבוניות באשר לשני המומחים הראשונים, אך השמיטה הגשת חשבונית מטעם המומחה השלישי. הנני מחייב הנתבעת בסכום כולל של 15,000 ש"ח בשל הוצאות המומחים. 6. לתובעת נקבעו 100% נכות צמיתה ואין מחלוקת כי היתה מאושפזת 154 ימים. התובעת ילידת 1927. לפיכך יש לפסוק לתובעת בגין כאב וסבל הסכומים שלהלן: - כאב וסבל בגין 100% נכות: 128.786 ש"ח פחות 38% לפי תקנה 3 לתקנות פלת"ד (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו 1976: 48.939 79.847 ש"ח. - כאב וסבל בגין 154 ימי אישפוז 39.666 סה"כ פיצוי בגין כאב וסבל: 119.513 ש"ח הסכום הנ"ל נושא הפרשי רבית כחוק מיום התאונה 18.4.95 ועד יום מתן פסה"ד. 7. סיכומו של דבר הנני מחליט לחייב הנתבעת בפיצוי התובעת בסכומים שלהלן: 7.1 נזקים שבעבר: 7.1.1 השכרת דירה (סע' 4.1 לעיל) - 43.248 ש"ח 7.1.2 סיעוד בעבר (סע' 4.2 לעיל) - 223.345 7.1.3 טיפול פיזיוטרפי (סע' 4.3 לעיל) - 38.208 7.1.4 עזרים ואביזרים (סע' 4.4 לעיל) - 30.000 7.1.5 הוצאות הבעל (סע' 4.5 לעיל) - 33.164 7.1.6 עזרת המשפחה (סע' 4.6 לעיל) - 10.000 7.1.7 רכישת תרופות (סע' 4.7 לעיל) - 40.000 7.1.8 הוצאות שונות (סע' 4.8 לעיל) - 50.000 7.1.9 צריכה מוגברת - חשמל, מים ארנונה (סע' 4.9 לעיל) - 15.000 7.1.10 טיפול במשק הבית (סע' 4.10 לעיל) - 30.000 סה"כ נזק לעבר - 512.965 ש"ח 7.2 נזקים צפויים בעתיד 7.2.1 התאמת דיור (סע' 5.2 לעיל) - 135.966 ש"ח 7.2.2 רכישת רכב ומעלית (סע' 5.3 לעיל) - 239.434 7.2.3 סיעוד בעתיד (סע' 5.4 לעיל) - 693.610 7.2.4 עזרה במשק הבית (סע' 5.6 לעיל) - 20.632 7.2.5 הוצאות מוגברות (סע' 5.7 לעיל) - 30.000 7.2.6 טיפול פיזיוטרפי (סע' 5.8 לעיל) - 94.331 7.2.7 תרופות (סע' 5.9 לעיל) - 30.000 7.2.8 אביזרים ואביזרים (סע' 5.10 לעיל) - 105.528 7.2.9 הוצאות מומחים (סע' 5.11 לעיל) - 15.000 סה"כ נזק לעתיד - 1.364.501 7.3 פיצוי בגין כאב וסבל (סע' 6 לעיל) - 119.513 ש"ח 7.4 בגין הוצאות/נזקים בעבר וכאב וסבל יש להוסיף הפרשי הצמדה ורבית כפי שנקבע בסעיפי הנזק השונים לגבי כל פרט ופרט. סה"כ הסכומים לעיל בתוספת הפרשי הצמדה ורבית, כנאמר לעיל, ישאו הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל. 7.5 הנני מחייב הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 259.600 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל בתוספת מע"מ כחוק. 7.6 מן הסכומים שנפסקו לעיל יש לנכות התשלומים התכופים ששולמו עפ"י פס"ד שניתן ב-ת.א. 96/2339, משוערכים ליום מתן פסה"ד בתוספת הפרשי רבית כחוק מיום התשלום בפועל ועד יום מתן פסה"ד. תאונת דרכיםשיתוק