שלילת דמי אבטלה למרות הסכמה לעבוד

עיקר טיעונו של העורר הוא, כי למרות הסכמתו לצאת לכל עבודה במחלקת הבלתי-מקצועיים נרשמו לו סירובים שמשמעותם היא שלילת זכות לדמי אבטלה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שלילת דמי אבטלה למרות הסכמה לעבוד: .Iההליך .1בבית-הדין האזורי בתל-אביב (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציגי ציבור - ה"ה שרוני ומלכי; תב"ע מא/32-02) נדון ערעור על החלטת ועדת ערר כאמור בסעיף 43לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט- 1959(להלן - חוק שירות התעסוקה). נשוא הערר בפני ועדת הערר היה סירובה של לשכת העבודה ליתן אישור על היות העורר "מובטל" לעניין זכאות לגמלה מכוח פרק ו' 1- ביטוח אבטלה, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח- 1968(להלן - חוק הביטוח הלאומי). ועדת הערר דחתה את הערר, והערעור בפני בית-הדין האזורי היה במסגרת סעיף 43, סיפא, לחוק שירות התעסוקה. בית-הדין האזורי לא מצא פסול בהחלטת ועדת הערר ודחה את הערעור. הערעור שבפנינו הוא על פסק-הדין של בית-הדין האזורי. .2העובדות הצריכות לערעור הן: א) עניינו של המערער התברר בפני ועדת ערר שליד שירות התעסוקה וקטעים רלבנטיים מהחלטתה מובאים בסעיף 3שלהלן; ב) על החלטת ועדת הערר הגיש המערער ערעור לבית-הדין האזורי; ג) בשם שירות התעסוקה הוגשה תשובה וקטעים מהאמור בה מובאים בסעיף 3שלהלן; ד) בית-הדין האזורי שמע עדות מפי המערער וכן מפי "פקיד ההשמה", שטיפל בעניינו של המערער במסגרת לשכת העבודה. כן עיין בית-הדין האזורי בכרטיסיו של התובע אצל פקיד ההשמה; ה) בטיעונו בבית-הדין האזורי הדגיש המערער, כי סיים לימודים בבית-ספר תיכון חקלאי ולאחר מכן סיים לימודים בסמינר. הוא עבד בהוראה בבתי-ספר יסודיים במשך 8שנים בערך, ובשנת 1967פוטר מהעבודה בנימוק, שמבחינה פדגוגית אין הוא מתאים להיות מורה; ו) בית-הדין האזורי דחה את הערעור מאחר ושוכנע, כי פקיד ההשמה "עשה מאמצים כנים כדי לשבץ את התובע בעבודה, אך התובע לא שיתף פעולה". בית-הדין האזורי עמד על הסיבה לכך, שלמרות רצונו של המערער לעבוד אין הוא נקלט בעבודה, ואמר "ייתכן והתובע אינו משתדל דיו למצוא עבודה, לא משתף פעולה עם אנשי התעסוקה ועם המעבידים אליהם הוא נשלח, באשר קשה לו לשכוח שבעברו הועסק כמורה ואילו עתה נאלץ הוא לחפש תעסוקה כעובד בלתי-מקצועי". בהתייחסו לעברו התעסוקתי של המערער התכוון בית-הדין האזורי לעובדות העולות מפסקה ה' דלעיל. .3בהחלטת ועדת הערר (סעיף 2, פסקה א' דלעיל), נאמר: "עיקר טיעונו של העורר בפנינו הוא, כי למרות הסכמתו לצאת לכל עבודה במחלקת הבלתי-מקצועיים נרשמו לו סירובים שמשמעותם היא שלילת זכות לדמי אבטלה בהתאם לסעיף 127ח (ב) של חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 7), תשל"ב- .1972שמענו את פקידי ההשמה שטיפלו בעורר, מר אלימלך תמם ושמואל דניאל, ובדקנו את הרישום בכרטיסו האישי של העורר בלשכה. מעדות פקידי ההשמה בלשכה עולה, כי כל הצעות העבודה שהוצעו לעורר נדחו על-ידו, פרט להצעת עבודה כשרת לבית-ספר אורט בחצי משרה בה הוא עובד עתה ושניתנה לו על-ידי הלשכה בתאריך .2.11.1980 במסמכי הלשכה שבדקנו אותם רשום, כי ביום 1.1.1979- יום רישומו בלשכה טען כי 'אינו מוכן לעבוד בבתי-חרושת רק במשרה ממשלתית). ב- 3.6.1979רשום כי 'אינו מוכן לשמוע על עבודה כרגע. צריך להישאר בבית עקב לידת אשתו'. ב- 20.7.1979הוצעה לו עבודה בדואר גבעתיים - תשובתו היתה ש'לא מוכן (לעבוד) בגלל עבודה מפוצלת'. ב- 3.2.1980הצעת עבודה במחלבת תנובה ומצוין שאינו רוצה לעבוד שם. הוא הדין בהצעות עבודה שניתנו לו ב- 9.2.1980לביח"ר למצות שלא הסכים לעבוד שם וב- 13.4.1980בדפוס ספרי וב- 14.10.1980למפעל הרכבת צעצועים בן עטר שלא רצה לעבוד בהם. העורר טוען עתה בפנינו, כי עדויות הפקידים הם שקר גס וגם הצעות העבודה שהוצעו לו הם בבחינת להד"ם. שמענו את הפקידים והתרשמנו כי דברי אמת בפיהם ואנו סומכים על עדותם המסתייעת ברישום מסמכי הלשכה". .4בערעורו טען המערער כי אין זה נכון שהוא מסרב לקבל עבודות המוצעות לו, אף כי מדובר בעבודה בלתי-מקצועית. לטענתו מוכן הוא - אב לשלושה ילדים לקבל כל עבודה. אלא שבבואו למקום עבודה - למשל לעבודת שרת באורט - מתברר עד מהרה שהוא מורה לשעבר, ואז מסרבים להעבידו בעבודה בלתי-מקצועית. כנגד זה טענו בשם שירות התעסוקה, שהמערער מפגין אי-שביעות רצון מהעבודות שאליהן מפנים אותו, וזאת הסיבה לכך שאין הוא נקלט בעבודה. .Iiפסק-דין .1עד שנעמוד על התוצאות שאליהן הגיעה ועדת הערר ועל התוצאות שאליהן הגיע בית-הדין האזורי, טוב שנתייחס לדרכים שבהן הלכו. בחלק iשלעיל הובאו בהרחבה דברים מהחלטת ועדת הערר ולא בכדי נעשה הדבר. הדבר נעשה על מנת להבליט שוועדת הערר נהגה בדרך שמצפים מוועדת ערר כי תנהג. היא חקרה את פקיד ההשמה שטיפל בעניין, עיינה במסמכים שברשות לשכת העבודה, שמעה את העורר ונימקה את החלטתה. הדגשנו את האמור על מנת להבליט כי כך יש לנהוג, אך לא תמיד נוהגים כך במטריה דומה הקשורה במימוש זכויות מכוח חוק הביטוח הלאומי. הכוונה היא לדיון בפני ועדות נכות לעניין פרק ו' לחוק הביטוח הלאומי. אף שם מתעוררת שאלה, אם הטוען לגמלה נעתר להצעת עבודה מתאימה או שדחה הצעה ללא סיבה סבירה, אך דרך הדיון שונה לחלוטין. לא מן הנמנע שאת השוני יש לייחס לעובדה, שבראש ועדת ערר לעניין "אישור אבטלה" יושב משפטן. מבלי לגרוע מהאמור רואה בית-הדין, לשם הדרכה בלבד, לאמר כי מאחר וההליך בפני ועדת ערר אינו "אדברסרי" והטוען כי קופח אינו מיוצג על-ידי עורר-דין, רצוי שבמקרים הראויים לכך, עת עובד הלשכה טוען שבהתנהגותו של הדורש עבודה היה ביטוי ל"סירוב", תימצא הדרך אשר תאפשר לוועדה לשמוע מפי המעביד או נציגו את הגרסה לעניין התנהגותו של דורש העבודה שממנה מבקשים להסיק "סירוב". .2כן יש לציין את הדרך שבה דן בעניין בית-הדין האזורי. על אף העובדה שלכאורה ב"ערעור" מדובר שמע בית-הדין עדים ועיין בראיות. דרך זאת טובה היא משום שלוועדת ערר אין הסמכות לשמוע עדים, על כל העולה מעדות בבית-משפט, וטוב שבית-הדין בוחן מחדש את העובדות ושומע ראיות בדרך שיפוטית. .3הן בוועדת הערר, ומבחינת התוצאה - הן בבית-הדין האזורי, נדון עניינו של המערער מבחינת סעיף 127ו'. השאלה שעמדה במרכז הדיון היתה, אם לשכת העבודה הציעה למערער "עבודה מתאימה" והוא "סירב" לקבלה. .4עד שנבחן, אם בדין קבעה ועדת הערר שהמערער "סירב" לקבל עבודה מתאימה ובדין אישר בית-הדין האזורי את קביעת ועדת הערר, טוב שנעמוד על מספר נתונים אישיים שהם מיוחדים לעומד לדיון. נתונים אישיים אלה הם: מדובר באדם מסיים בית-ספר תיכון, סיים סמינריון למורים, עבד בתור מורה בבתי-ספר יסודיים במשך שמונה שנים, עד שבשנת 1967חדל לעבוד בהוראה, מאחר ומשרד החינוך הביא לפיטוריו משום שמבחינה פדגוגית אינו מתאים להיות מורה (סעיף 2, פסקה ה', שבחלק iלעיל). מאז אין המערער עובד בהוראה, במידה שהוא עובד, והינו רשום בלשכת העבודה כעובד "בלתי-מקצועי". .5המערער אינו מלין על כך שהינו רשום במדור "עובדים בלתי-מקצועיים" ואין הוא מלין על כך שהעבודות אשר אליהן הופנה אינן "נאות" לו; מקרהו מסובך יותר. .6"סירוב" לקבל "עבודה מתאימה" יבוא, בדרך כלל, לידי ביטוי בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כ"סירוב". בית-הדין האזורי אומר אמנם בפסק-הדין שבערעור "התרשמנו כי מר אלימלך תמם עשה מאמצים כנים לשבץ את התובע בעבודה, אך התובע לא שיתף פעולה...". יחד עם זאת ובהקשר אחר, אך רלבנטי, אומר בית-הדין האזורי "התובע נשלח למספר רב של מקומות עבודה, אך לא נקלט בהם" (ההדגשה לא במקור) היא הנותנת. .7בנוסף למצב שבו "דורש עבודה" מופנה לעבודה ומתקבל לעבודה, או למצב שבו הוא מסרב מפורשות להיענות להצעה או שנוהג כך שיראוהו כ"מסרב", ייתכן מצב שבו דורש העבודה מופנה למקום עבודה, הוא פונה לאותו מקום, מתקבל לעבודה, מתחיל לעבוד, אך "אינו נקלט". .8המושג "אינו נקלט" אינו חופף את המושג "פוטר" או "התפטר". יכול ויראו "לא נקלט כ"סירב" ויכול ולא יראו כך. הכל תלוי במכלול נסיבות, כולל נסיבות הקשורות אמנם בטוען לזכאות אך אינן פועל יוצא של רצונו. בענייננו טען המערער, כי אחת הסיבות לכך שלא נקלט לעבודה היתה העובדה שעת הופנה לעבודה בלתי-מקצועית, ונודע למעביד שהוא היה במשך שנים מורה - סירב הלה להמשיך ולהעבידו. בקשר למצב זה עולה גם השאלה, מתחום השיקולים שצריכים להנחות פקיד השמה, אם בתבונה נהג עת מבחינת הסיכוי להיקלט בעבודה, הפנה מורה לשעבר לעבודת שרת בבית-ספר. .9מטעמים שעליהם נעמוד להלן, וגם מטעמים שעליהם עמד בי-הדין האזורי בפסק-הדין שבערעור, עת אמר "לאור התקופה הארוכה שהתובע לא עובד (ואנו) סבורים כי גם אם יזכה התובע בתביעתו זו ויימחק הסירוב מכרטיסו ויינתן לו אישור על אבטלה, לא יהיה הוא זכאי לדמי אבטלה בגלל חוסר תקופת הכשרה" - אין ערעור זה מחייב שיפסקו בשאלה, מהי תוצאת העובדה שהמערער "לא נקלט" לעניין אישור למטרת סעיף 127ו'(א) לחוק הביטוח הלאומי. .10אם מתעלמים מכל הבעייתיות הקשורה ב"אי-קליטה" - אין למצוא פגם בהחלטת ועדת הערר ופסק-הדין שאישר אותה החלטה. .11בטרם סיום, רואה בית-הדין לאמר דבר למיוחד במצבו של המערער בקשר ל"ביטוח אבטלה" במסגרת חוק הביטוח הלאומי. המערער יצא, למעשה, ממעגל העבודה מזה שנים. הוא יצא ממעגל העבודה בגיל 31עת איבד את מקצועו - מקצוע ההוראה. שמונה שנים עבד כמורה ורק בתום שמונה שנים גילה משרד החינוך ש"אפה של הכלה אינו נאה" - למורה אין כשרונות פדגוגיים. על אף שחלפו שנים מאז חדל להיות מורה, עדיין רואה המערער את עצמו כ"מורה מפוטר" (לשון כתב התביעה שהוגש לבית-הדין האזורי). המערער הוא למעשה "מחוסר עבודה" כרוני, אם ניתן להשתמש במילה "כרוני" בהקשר זה, על משקל "חוסר עבודה כרוני" או "סטרוקטורלי" להבדיל מ"חולף" או "קוניונקטורלי". לפתרון בעייתם של אנשים כמותו ובמצבו לא נועד ביטוח "אבטלה". כשם שביטוח אבטלה לא יענה על חוסר עבורה "סטרוקטורלי" וצריך פעולה ממישור אחר, כן לא יענה ביטוח אבטלה על צרכיהם של אלה שיצאו ממעגל העבודה; בגינם דרושה פעולה שיקומית. ביטוח אבטלה, ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ולא לאנשים שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו. מטעמים אשר עמו חרג המחוקק הישראלי מכלל זה בגין חיילים משוחררים למשך שנה מיום השחרור ובגין "עולים" למשך שנה מיום עלייתם. זה שביטוח אבטלה מיועד למי שבתוך מעגל העבודה ולא מחוצה לו, מוצא את ביטויו בשניים: בתנאי הבסיסי שקבע המחוקק, כי דמי אבטלה משלמים רק למי שהשלים תקופת אכשרה כאמור בסעיף 127ד לחוק, היינו עבד לפחות מחצית מספר הימים בפרק זמן כנקוב בחוק, בטרם היה למובטל, ובהוראה שבסעיף 127ד לחוק הקובעת תקופה מקסימלית לדמי אבטלה. .12בדין ציין, איפוא, בית-הדין האזורי, שהעומד למכשול בדרכו של המערער והמונע ממנו זכאות לדמי אבטלה אינו אי-רישומו בלשכת העבודה כמחוסר עבודה, כאמור בסעיף 127ד'(א) לחוק, אלא היותו מחוץ למעגל העבודה, כך שלא התקיים בו תנאי תקופת האכשרה". תנאי זה לא יתקיים בו כל עוד לא יעברו 180ימים תוך 360ימים או 270ימים תוך 540ימים, הכל כאמור בסעיף 127ד לחוק הביטוח הלאומי. וכאן באים ל"מעגל שוטה" שלמערער קשה לצאת ממנו. אילו היה זכאי לדמי אבטלה היו ודאי מפנים אותו לאכשרה מקצועית ו"בעד כל תקופת האכשרה המקצועית" - היו משלמים לו דמי אבטלה (סעיף 127לט לחוק). המערער, במעגל שבו הוא מצוי, אינו זכאי לא לזה ולא לזה. אין בפנינו נתונים מוכחים, אך הרושם הוא שבמשך כל השנים שבהם נמצא המורה-לשעבר מחוץ למעגל העבודה לא באה היזמה ולא נמצאה הדרך לעשות את המובן מאליו - לעשות להסבתו המקצועית של המערער, כך שמי שסיים בית-ספר תיכון, סיים, כנראה, סמינריון למורים ועשה בהוראה, טוב או רע, שמונה שנים, לא יופנה לעבודה בתור שרת בבית-ספר או לעבודה בלתי-מקצועית. על כל פנים, בסיום הדיון בערעור הצהיר המערער כי הינו מוכן להתייצב בפני "ועדת כושר" הפועלת במסגרת לשכת העבודה ולשתף פעולה לשם קבלת עבודה. אנו נוסיף, כי בית-הדין מקווה שבמסגרת שירות התעסוקה יימצאו הכלים לטיפול מעבר לשגרה לשם החזרתו של המערער למעגל העבודה. .13אשר לתוצאה הפורמלית של הערעור - עולה כבר מהאמור בסעיף 10דלעיל, כי דין הערעור להידחות.דמי אבטלה