תאונה במשחק כדורסל בעבודה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה במשחק כדורסל בעבודה: ההליך 1. ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (אב-בית-הדין - השופטת ליפס; נציג הציבור- מר קנר; תב"ע שם/671-0) שדחה את עתירת המערער להכיר בתאונה שארעה לו ביום 8.2.1978 כפגיעה בעבודה. 2. העובדות הצריכות לעניין, כפי שנקבעו על-ידי בית-הדין האזורי, הן: .I"א) התובע מועסק ב'אגד' כנהג; ב) בעיר מגוריו של התובע - אשדוד - קיימת קבוצת כדורסל של 'אגד' שמשתתפים בה חברי 'אגד' (נהגים, מכונאים וכו') הגרים באזור. הקבוצה משתתפת במשחקי ליגה פנימית של 'אגד'; ג) אימוני הקבוצה נערכים באולם שדמי השכירות עבורו שולמו על-ידי 'אגד' והוא הדין לגבי התשלום למאמן הקבוצה. ציוד הספורט הכללי, כגון כדורים, נרכש על-ידי 'אגד', בו בזמן שהציוד האישי, כגון בגדים, נרכש על-ידי השחקנים עצמם; ד) האימונים והמשחקים נערכים בשעות הערב על חשבון זמנם של החברים ואין 'אגד' משלמת להם עבור השתתפות בפעילות הספורטיבית בקבוצה; ה) ב- 8.2.1978 השתתף התובע באימוני הקבוצה, נפל, שבר את ידו הימנית ולא עבד כחודשיים ימים". בנוסף ובמקביל ל"פעולות ספורטיביות חברתיות שונות "דוגמת משחקי כדורסל, נערכות ב"אגד" פעולות ספורטיביות במסגרת מכון ספורט בו מקבלים החברים "הדרכה ספורטיבית מבוקרת", כשהמגמה העיקרית היא על-ידי כך "למנוע בעיות גב, בעיות לחץ דם ובעיות כלי דם". התובע נפגע במסגרת פעילות ספורטיבית-חברתית שבה היה ל"אגד" אינטרס כללי למען שיפור כושרם הגופני של חבריה. 3. בית-הדין דחה את התביעה בקובעו, כי לא די ב"אינטרס כללי" כאמור, כדי "ליצור זיקה וקשר לעבודת התובע כנהג". "אינטרס כללי" זה, דומה לאינטרס הכללי של "אגד" "בגיבוש חברתי של עובדיה באמצעות הרצאות, מסיבות וכו'". ולא הרי פעילות מעין זו כהרי פעילות במכון הספורט, בה יש ל"אגד" "אינטרס ישיר, מיוחד וברור. במכון זה נערכות פעולות ספורט מתואמות לצרכיהם המיוחדים של חבריה ובהתחשב באופי עבודתם ואף נעשים מחקרים רפואיים לצורך אותה פעילות". 4. עיקר טענותיו של בא-כוח המערער בהודעת הערעור היו, כי שגה בית-הדין בכך שלא קבע כי ל"אגד" יש "עניין וקשר לפעילות שבה נפגע המערער" וכי משחק כדורסל הוא במסגרת עבודתו, וכי טעה בית-הדין קמא בראותו להבחין בין שני סוגי פעילות ספורטיבית. בטיעונו בעל-פה הוסיף הפרקליט המלומד וטען, כי יש לגשת לבחינת הסוגיה גישה חברתית-מודרנית, לפיה מושגים כמו "מפעל" ו"עבודה" הינם בעלי תוכן דינמי ומשתנה עם הזמן (דב"ע לד/281-0). אין זה נכון לשים את הדגש - כפי שעשה בית-הדין קמא - על האינטרס התועלתי של המעביד. הפרקליט המלומד הצביע גם על דב"ע לב/69-0, בו דובר בתאונה שארעה בעת הפסקת צהריים שלא בחצריו של המעביד. 5. בתשובתו טען בא-כוח המוסד, כי ההלכה העולה מדב"ע לד/281-0, הנ"ל היא הנותנת שדין הערעור להידחות. 6. אחד מנציגי הציבור שהוזמן כדין, לא בא ולא נתן סיבה להעדרו. הדיון התקיים בלעדיו. פסק-דין 1. השאלה המתעוררת בערעור זה אינה מחייבת חידוש הלכה או שינויה, אלא יישומה לפי דפוסים שהתגבשו בפסיקה. לא בכדי הפנו אותנו שני הפרקליטים לדב"ע לד/281-0, שכן באותו פסק-דין סוכמה הפסיקה הקודמת של בית-דין זה, תוך התייחסות לפסיקה ולהלכה בארצות אחרות כ"מקורות מדריכים". במרכז שיקוליו העמיד בית-הדין את "מידת הזיקה למפעל", בה ראה את המבחן הקובע להיותה של תאונה אגב פעילות ספורטיבית. 2. עיקר ההלכה העולה מדב"ע לד/281-0, הוא, כי - א) השאלה, אם תאונה כנ"ל מהווה תאונת עבודה, "עומדת עקרונית באותו מישור שבו עומדת השאלה, אם ובאילו נסיבות יש לראות כ'תאונת עבודה', תאונה שארעה בעת ארוחה, בשעת הפסקה או עת עושה העובד לנוחותו. באלה ובאלה אין המדובר בפעולה שבה מקיים העובד חובתו כלפי מעבידו, או בפעולה המביאה 'למעבידו תועלת מוחשית'" (שם, בע' 88). התשובה תלויה בכך אם אשר עשה העובד בעת התאונה היה קשור לעבודה work) connected) ואבן הבוחן הינה כאמור "מידת הזיקה למפעל". ב) העובדות בדב"ע לד/281-0, היו כי: הפעילות הספורטיבית - פרי של משא-ומתן - היוותה חלק מ"תנאי העבודה" במשמעות הרחבה ביותר; היא התקיימה בשעות העבודה הרגילות ובמסגרת ארגונית המוגבלת לעובדי המפעל ומפעלים אחרים; ההוצאות כוסו על-ידי המפעל וועד העובדים; הפילות היתה במסגרת של "פעילות ספורטיבית בליגה של מקומות עבודה, ולא היתה לשם שיאים ספורטיביים". עם זאת, ראה בית-הדין לסייג ולומר, שאין הכרח שכל העובדות תתקיימנה במצטבר כדי שיראו את הפעילות כ"קשורה בעבודה": "הכל תלוי במכלול הנסיבות" (שם, בע' 90); ג) "תנאי עבודתו הפיזיים של העובד או מאמציו בעבודתו", כשלעצמם, אינם אבן בוחן ל"מידת הזיקה למפעל", "אלא אם מדובר בפעילות ספורטיבית שיקומית" (שם, [בע' 91); ד) ה"עניין" אשר למעביד בפעילות ספורטיבית הוכח "על-ידי כך שהמעביד סייע בארגון (הסעה), השתתף במימון וזקף את הזמן לחשבון יציאות עבודה" (שם, 91 (ההדגשות שלנו). 3. חזרה לענייננו ובמיוחד לאבחנה שעשה בית-הדין האזורי בין שני סוגי הפעילות הספורטיבית. נראה לנו כי אין להיצמד לאבחנה הנ"ל, שתחילתה ומקורה בהשוואה בין שני סוגי הפעילות, ויש בה כדי לטשטש ואולי אף להטות את חוד הניתוח המשפטי מעיקר הסוגיה העומד לבירור ולהכרעה. יש לכוון את המבט לשאלה עצמה כמות שהיא: האם תאונה בעת אימונים בכדורסל בנסיבות כמתואר לעיל (סעיף 12 להליך) הינה תאונת עבודה. באים, אפוא, לאומדן "מידת הזיקה למפעל". 4. בתור מפעל הדואג לרווחתם של חבריו ועובדיו ולגיבושם החברתי, מארגנת "אגד" פעילויות חברתיות, תרבותיות וספורטיביות מחוץ לשעות העבודה. אין ספק שפעילויות אלה, ופעילויות נופש אחרות, יש בהן כדי לתרום להרחבת אפקים, להרגשתם הטובה של העובדים וכן לבריאותם ול"אגד" עניין בכך. אך מידת האינטגרציה של פעילות זו או אחרת למסגרת העבודה, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. נראה לנו כי במקרה דנן צדק בית-הדין האזורי שלא הכיר בפעילות הספורטיבית בה נפגע המערער כחלק מעבודתו וזאת בשל מספר טעמים שהקובע והמכריע הוא שהפעילות נעשתה מחוץ לשעות העבודה. 5. הערעור נדחה. אין צו להוצאות.דיני ספורטכדורסל