תאונה בעבודה יד נתפסה במכונה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בעבודה יד נתפסה במכונה:

1. התובע יליד 1965, הגיש תביעה זו נגד הנתבעת עקב תאונה בעבודה שאירעה לו לטענתו בתאריך 31.10.91, כאשר עסק בניקוי מכונה לייצור בלוקים (להלן:נ "המכונה"), במפעלה של הנתבעת וידו הימנית נלכדה בין ציר המכונה לעגלת החומר וכתוצאה מכך נשבר פרק היד הימני (להלן:ב "התאונה").

2. הנתבעת, מעבידתו של התובע כפרה בעצם אירוע התאונה וכן באחריותה לתאונה. כמו כן, כפרה הנתבעת בהיקף הנזקים הנטענים.

3. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ולתובע שולמו דמי פגיעה כפי שעוד יפורט להלן.

4. בתאריך 28.11.96 ניתן פסק דין בהעדר הגנה. הנתבעת ביקשה את ביטול פסק הדין וצירפה תצהיר מטעם מנהל הנתבעת. בתצהיר זה כפרה הנתבעת ברשלנותה וטענה כי נסיבות התאונה אינן ברורות. כן טענה כי הנזק שנגרם הינו מזערי (סעיף 6 לבקשה לביטול פסק הדין).

ביום 18.3.97 הגיעו הצדדים להסדר לביטול פסק הדין וביהמ"ש נתן להסדר זה תוקף של החלטה.

האחריות:ו
5. התובע מייחס לנתבעת פרטי רשלנות וכן טוען כי מנהל הנתבעת ערך שינויים במכונה על מנת שזו תפעל מהר יותר.

עפ"י גרסת התובע, בעת שעבד על המכונה הוא הבחין באבן הנמצאת בעגלת המכונה. המכונה היתה במצב "ניוטרל", דהיינו החלקים הנעים בה היו אמורים שלא לזוז במצב זה.
התובע הכניס את ידו על מנת להוציא את האבן ולפתע החלו חלקי המכונה הנעים לזוז לכיוון המשפך וידוע של התובע נתפסה בתוך המכונה וכך אירעה התאונה. לטענת התובע, הוא איננו יודע מה גרם לתזוזה במכונה אשר גרמה לתאונה.

6. לשאלה האם כאשר הכניס את ידו לתוך המכונה על מנת להוציא את האבן, הפסיק התובע את פעולת המכונה ומדוע קיימת סתירה בין מה שמסר בביהמ"ש לבין תצהירו השיב התובע:נ

"מדוע בתצהיר ציינתי שהפסקתי את עבודת המכונה וכעת אני אומר שהכנסתי את הידית למצב ניוטרל, אני משיב שבסעיף 5 לת/1 הצהרתי שהמכונה אינה פועלת ולא צריכה לפעול כל עוד שלא מפעילים אותה באמצעות הידיות. אני לא הפסקתי את המכונה באופן מוחלט וסופי. למכונה יש מפסק ראשי, המפסק הראשי מבטל את כל פעולות המכונות, כולל המנועים והמשאבות במפעל. לא היה צורך בכל פעולה שהייתי צריך לעשות, להפסיק את המפסק הראשי ולא הפסקתי אותו, מכיוון שהמכונה נשוא הדיון אם אינני נותן לה פקודות היא לא עובדת. לשאלתך, האם קרה בעבר מקרה שבו המכונה במצבה כפי שהיתה לפני התאונה החלה לעבוד מבלי שהפעילו אותה, אני משיב שלא היו מקרים כאלה שהעגלה עבדה באופן עצמאי או לבד.
היו מקרים שידיות היה להם בלאי גבוה, תוך כדי עבודה, הידיות האלה היו נתפסות /או שנותנות פקודה לבד או שלא היו עובדות בכלל והייתי חייב להחליף אותם. אלה ידיות שהנתבעת הוסיפה אותם למכונה ולא היו מקוריות" (עמ' 10, ש' 21 ועמ' 11 רישא).

למטה מזה אומר התובע:ב

"אתה מפנה אותי לתרשים נספח א' לת/2 ושואל האם ידי נתפסה כאשר עגלת החומר נעה קדימה ואני משיב שברגע שהבחנתי העגלה נוסעת קדימה, שלפתי את ידי מתוך העגלה אך בכל זאת היא נתפסה בין הפטיש לעגלה ואני שלפתי אותה והעגלה המשיכה לנוע קדימה. לשאלתך, היכן היא נעצרה, אני משיב שהיא המשיכה לנוע, אני הוצאתי את היד והיא נעצרה אחרי הפטיש" (עמ' 11, ש' 12 ואילך).
7. מטעם התובע העיד מר נזיה בסיס, אשר טען כי הזהיר את מנהל הנתבעת מספר פעמים כי מדובר במכונה מסוכנת (עמ' 13, ש' 26 - 27 לפרטיכל). עד זה ניהל בזמן הרלוונטי יומן עבודה (נ/3) עת מנהל הנתבעת שהה בחו"ל.

כמו כן, העיד העד כי מילא את טופסי המל"ל עבור התובע ואף חתם במקום המיועד לחתימת המעביד והכוונה היא לטופס 250 (ת/4) וטופס התביעה לנפגעי עבודה (ת/5).

יש לציין כי התובע המשיך לעבוד אצל הנתבעת וכך גם עד זה וזאת במשך תקופה ארוכה לאחר אירוע התאונה ולא הובאו כל ראיות מצד הנתבעת בהן היא כופרת באותם רישומים שבוצעו על ידי עד זה. על רקע זה, יש לתמוה בנוגע לטענתה של הנתבעת אשר ניסתה לפגוע באמינותו של עד זה, בטענה כי אינו אובייקטיבי בשל העובדה שהגיש כנגדה תביעה בגין הלנת שכר עבודה בבית הדין לעבודה.

8. לטענת הנתבעת, התובע סתר עצמו בדבר אופן קרות התאונה. המסמכים אשר
מילא והגיש למל"ל טען כי התאונה אירעה עת ניקה את המכונה. מאוחר יותר טען כי נפצע תוך כדי עבודה על המכונה ותוך ניסיון להוציא אבן מתוך עגלת החומר בעודו יושב על כיסא ההפעלה.

אינני מוצא סתירה של ממש באמור לעיל, שכן התרשמתי עפ"י אוצר המילים בעברית שבהם השתמש התובע כי ניתן ליישב את פעולת הוצאת האבן מתוך עגלת החומר כפעולה הנכללת במסגרת ניקוי המכונה.

9. שקלתי את טענות הצדדים ונראה לי שהתובע הצליח להרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי אמנם אירעה התאונה בעת העבודה על המכונה, כגרסתו.

כאמור, התובע הגיש תביעה למל"ל (ת/5), אשר בה תיאר את אופן אירוע התאונה כדלקמן:ו

"בעת שעסקתי בניקוי המכונה ליצור בלוקים "עבודה שגרתית שמתבצעת מידי יום לאחר סיום העבודה" נלכדה ידי הימנית בין ציר המכונה לעגלת החומר וכתוצאה מכך נשבר פרק היד הימני".

התובע חתם על תביעה זו והמעבידה באמצעות העד מר בסיס נזי אישרה את פרטי השכר בתאריך 12.1.92. הגם שהמעבידה איננה מאשרת את העובדות, אין לקבל טענה כפי שטוענת המעבידה שהתאונה לא אירעה כלל במהלך העבודה או בקשר עם המכונה נשוא הדיון.

10. כפי שצויין, העיד מר נזי בסיס ואישר את גרסת התובע והעובדות שנרשמו במסמכים, לרבות העובדה כי מדובר היה במכונה מסוכנת וכי הוא הזהיר את מנהל הנתבעת בנוגע לסכנות אלה.

כאמור, עבר זמן של חודשים רבים ממועד התאונה ועד להפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת ולא נשמעה מפי מנהל הנתבעת כל טענה וכל הכחשה במשך תקופה זו לאירוע התאונה או לנסיבות ולעובדות כפי שנמסרו למל"ל.

אילו סבר מנהל הנתבעת כי אמנם מדובר בתביעה שקרית מצד העובד והתאונה בנסיבות כפי שתוארו על ידי התובע ועל ידי מר נזי בסיס, לא תיתכן, היה מקום לצפות שהוא יביע מחאתו או יתן את תגובתו לתביעה שכזאת בטרם הוגשה התביעה נשוא הדיון כנגד הנתבעת.

חוות דעת מומחה בטיחות:נ
11. הנתבעת הגישה חוות דעת של אינג' יעקב עשת (נ/6), אשר קבע בחוות דעתו כי המכונה נשוא הדיון היתה מגודרת לבטח וכן כי לא מצא בה פגמים בטיחותיים היכולים לגרום לתובע לפגיעה וכן הוא טרח להוסיף כי לא מצא התרשלות מצידה של הנתבעת ומסקנתו היתה ש"אין לי ספק בכך שהתובע לא נפצע עת עבד על המכונה".

עיינתי בחוות הדעת וכן בפרטיכל הדיון, בחקירתו הנגדית של עד זה והגעתי למסקנה שאין לקבל את ממצאיו ומסקנותיו וכל זאת מאחר שהתברר כי המומחה אשר סבר כי בדק את המכונה נשוא הדיון, בדק למעשה מכונה אשר יתכן והינה אותה מכונה ממש, אולם בעת הבדיקה היא היתה במקום אחר ולא במפעל הנתבעת. בנוסף, המומחה העיד כי לא נערכו שינויים במכונה ובהתייחס להנחה זו ערך את חוות דעתו.

דא עקא, עפ"י העדות של עת/2 מר נזי בסיס (עמ' 13, ש' 21 - 27 לפרטיכל) נערכו במכונה שינויים וכך גם העיד התובע ודבריו צוטטו לעיל.

12. המומחה העיד כי הפרטים העובדתיים בנוגע לתובע ולהכשרתו לעבוד על המכונה נאמרו לו ע"י מנהל הנתבעת ולכן אין לתת משקל של ממש לטענות עובדתיות שנמסרו למומחה מכלי שני.

זאת ועוד, המומחה אישר כי בדק את המכונה, אולם הבדיקה נעשתה בזמן שהמכונה היתה ריקה מחומר וספק בעיני אם בדיקה כזאת יכולה לשקף את אופן העבודה תחת עומס החומר.

המומחה לא טרח לעשות "שחזור" של התאונה עם התובע ויתכן ובנסיבות אילו עשה כן היו מתחוורים לו מספר דברים כמו העובדה כי בוצעו שינויים במכונה אצל התובעת וכך גם בידי הצד השלישי.

הוא הדין ביחס למפסקים או למפסקים הראשיים של המכונה שלגביהם מתייחס המומחה כאילו מדובר במכונה שנמצאת במפעל הנתבעת כאשר הוכח שלא כך היו פני הדברים, והתובע העיד בצורה שונה על מיקום המפסקים ופעולתם (ראה סעיף 6 לפסק דין זה).

13. העובדה כי פרטים אלה לא נכללו בחוות הדעת והמומחה בעדותו הסביר כי על אף שרשם שביקר באתר בו מותקנת המכונה, מתברר כי אין מדובר במפעלה של הנתבעת אלא במקום אחר אליו הועברה המכונה (ראה עמ' 22, ש' 20 - 22 לפרטיכל), יש בה כדי להפחית במידה רבה ממשקלה של חוות הדעת.

כמו כן, התרשמתי כי זו פעם ראשונה שהמומחה בוחן מכונה מסוג זה (עמ' 22, ש' 12 לפרטיכל).

והחשוב מכל הוא העובדה כי המומחה לא ידע לומר איזה חלפים הוחלפו במכונה ואמר כי אינו "יודע איזה חלפים הם החלפים ואיזה חלפים הם לא אותנטיים..." (עמ' 22, ש' 12 - 14 לפרטיכל).

למעשה, בהעדר מידע עובדתי אמין בנוגע לשאלות הנ"ל ובמיוחד בנוגע לשאלה איזה חלקים הם חלקים מקוריים ואיזה חלקים הורכבו או הוחלפו, על ידי הנתבעת והצד השלישי, אינם מאפשרים לקבל את מסקנותיו של המומחה בדבר גידור לבטח והעדר פגמים בטיחותיים במכונה.



14. סיכומו של דבר, לעניין אופן אירוע התאונה מבחינה עובדתית אני מקבל את גרסת התובע, אשר העיד בדבר פגמים וליקויים באופן הפעלת המכונה ובשיטת העבודה ועדותו זו נתמכה בעדותו של העד נזי בסיס אשר הזהיר את מנהל התובעת מפני הסכנה שבמכונה שנבעה עקב החלקים שהוספו בה.

15. ההלכה קובעת כי על המעביד מוטלת חובת זהירות מוגברת ככל שהדבר נוגע לעובדיו וליצירת תנאי עבודה ושטח עבודה בטוח וכאשר מדובר במכונה מסוכנת, שידיות ההפעלה בה הורכבו על ידי הנתבעת והיו בעיתיות וכן כאשר מדובר במכונה בלתי מגודרת, הרי שבנוסף לחובת הזהירות קיימת גם חובה חקוקה (סעיף 37 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש), התש"ל1970-), מצד המעביד להבטיח כי כל החלקים הנעים במכונה צריכים להיות מוגנים והמפסקים תקינים ומגיבים.

16. במקרה שבפני, קיבלתי את גרסת התובע כי התאונה אירעה כאשר הכניס את ידו על מנת לסלק אבן מתוך עגלת החומר והמכונה זזה לפתע, וכתוצאה מכך אירעה התאונה.

התרשמתי כי במכונה בוצעו שינויים רבים שגרמו להעדר בטיחות וכאשר מדובר בשיטת עבודה שלפיה נוקתה המכונה באופן ידני, צריכה היתה המעבידה וחייבת היתה לצפות כי תאונה מסוג התאונה כפי שאירעה עשוייה להתרחש.

17. לפני סיום פרק זה, ברצוני להתייחס לטענתו של ב"כ הנתבעת לפיה קבע המומחה הרפואי מטעם הנתבעת, ד"ר יוסים כי מנגנון השבר אינו מתאים לכח דחיסה שהופעל על היד אלא מתאים לכוחות גזירה שיכולים להיות בזמן נפילה. אינני מקבל טענה זו, שכן נסיבות אירוע התאונה היו כאלה, לפיהם התובע משך את ידו באופן פתאומי בעוצמה על מנת להמלט מהחלק הנע במכונה ויתכן מאוד שתוך כדי שליפת היד מתוך המכונה נגרם השבר.

אשר על כן, אני קובע שהנתבעת אחראית לאירוע התאונה.

רשלנות תורמת:ב
18. הצדדים לא טענו בעניין זה, שכן כאמור הנתבעת כפרה מכל וכל באופן אירוע התאונה. עם זאת, שקלתי האם יש במעשיו של התובע לייחס לו רשלנות תורמת בכך שהכניס את ידו אל תוך עגלת החומר שבמכונה ותוך כדי כך שהמכונה החלה או לא פסקה מהעבודה, נגרמה התאונה.
הכלל הוא כי רק במקרים חריגים וקיצוניים של סטיה מכללי הבטיחות על ידי עובד, תקבע רשלנות תורמת על ידי עובד.

במקרה שבפני, התרשמתי כי מדובר במכונה מסוכנת וכי אופן ביצוע פעולות התובע להוצאת האבן שנתקעה, היתה שיטת העבודה כפי שהנהיגה המעבידה. שיטת עבודה זו היתה בלתי בטוחה ורשלנית ועל כן, אין מקום לייחס לעובד רשלנות תורמת.

מכאן להיקף הנזק.

נכות רפואית:ו
19. התובע נבדק על ידי ד"ר שטהל, אשר קבע בחוות דעתו מיום 21.5.95 (ת/3) כי מדובר בשבר תוך מפרקי בעצם הרדיוס. לדעתו, שברים תוך מפרקיים גם אם הם מתחברים, מזרזים ומחישים התפתחות של שינויים ניווניים המתבטאים תחילה בכאב ובהמשך בהגבלה בתנועות. לפיכך, קבע המומחה הנ"ל נכות רפואית בשיעור של 10% לצמיתות.

לעומת זאת, הנתבעת הגישה חוות דעת של ד"ר יוסים (נ/1), אשר קבע כי לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.

ד"ר קרב אשר מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש, מצא כי שורש כף היד הימני שנפגעה, במועד הבדיקה היתה ללא נפיחות וללא עיוות חיצוני וכן הוא מצא כי טווך התנועה בכפיפה, ביישור, בהטיה רדיאלית ובהטיה אולינארית הוא מלא וזהה לטווחים שביד הבריאה.

כמו כן, קבע המומחה כי התנועות בסיבוב פנימי וחיצוני מלאות. הכח הגס ביד שמור ואין פגיעה תחושתית כלשהי בכף היד.

זאת ועוד, ד"ר קרב קובע כי מדובר בשבר ללא תזוזה אשר נרפא לחלוטין ללא השארת כל פגם ועל כן, הוא סבור כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

בנסיבות ומאחר ובדיקת המומחה מטעם ביהמ"ש הינה המאוחרת מבין הבדיקות, אני מקבל את המלצת ד"ר קרב, לפיה לא נותרה לתובע נכות רפואית כתוצאה מהתאונה.


הפסד השתכרות בעבר:נ
20. שכרו של התובע היה בתקופה הרלוונטית 2,000 ש"ח כסכום נטו. סכום
זה משוערך להיום (עפ"י הפרשי הצמדה ללא ריבית) מגיע לסך של 3,750 ש"ח.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה ולתובע שולמו דמי פגיעה מתאריך 1.11.91 ועד ליום 6.2.92 (בטעות נרשם בסיכומי התובע עד
יום 6.2.91). במסמך מטעם המל"ל נרשם כי התקופות בעדן שולמה לו הן:ב
1.11.92 עד 31.12.91 ו7.1.92- עד 6.2.92.

לפיכך, בגין הפסד השתכרות לעבר, מגיע לתובע סך של:ו
11,250 ש"ח = 3 X 3,750

כמו כן, טוען התובע לנכות זמנית בשיעור של 20% בגין העבר בתקופה שמתחילה מיום 7.2.92 ועד 30.4.92 ומבקש לפצותו בגין הפסד השתכרות עפ"י שיעור הנכות הזמנית. תקופה נוספת של נכות זמנית בשיעור של 10% הינה מיום 1.5.92 ועד ליום 31.7.92 וגם בגין תקופה זו מבקש התובע לפצותו בגין הפסדי השתכרות עפ"י השיעור הנכות הזמנית.

אולם, התובע לא הציג הוכחות בנוגע להפסד השתכרות חלקי לתקופות הנ"ל וכן הוכח שהתובע המשיך לעבוד במשך כשנתיים לאחר התאונה במקום עבודתו אצל הנתבעת ועל כן אינני פוסק דבר בגין הנכות הזמנית.

הוצאות בעבר:נ
21. התובע טוען להוצאות בגין העבר לצורך נסיעות וטיפולים רפואיים וכן בעבור חוות דעת של ד"ר שטהל וחלקו של התובע בשכרו של ד"ר קרב.

הנתבעת כופרת בהוצאות התובע הנטענות.

בהתחשב בעובדה כי מדובר בתאונת עבודה והוצאות רפואיות צריכות להיות מכוסות ע"י המל"ל מצד אחד וכן כי יש להניח כי היו לתובע הוצאות מסוימות לנסיעות לצרכי טיפול רפואי אותן ביצע ברכב פרטי או בתחבורה ציבורית ולא שופה ע"י המל"ל וכן היו לו הוצאות רפואיות מסויימות, לרבות חוות הדעת, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סך של 4,500 ש"ח.


הפסד השתכרות בעתיד:ב
22. כמו כן, מבקש התובע לפצותו בגין הפסד השתכרות לעתיד לפי נכות בשיעור של 10%.

הנתבעת טוענת כי פרנסתו של התובע לא נפגעה והוא אף המשיך לעבוד אצלה במשך שנתיים לאחר קרות התאונה. לטענתה, לא היה לתובע כל הפסד השתכרות בעבר ולנוכח העדר נכותו אין הוא צפוי להפסיד שכר גם בעתיד.

בהתחשב בעובדה כי המומחה מטעם ביהמ"ש המליץ שלא לקבוע נכות צמיתה והמלצתו התקבלה, אין מקום לפסוק לתובע כל סכום בראש נזק זה.

נזק בלתי ממוני (כאב וסבל):ו
23. בהתחשב במכלול הנסיבות, תקופת אי הכושר והנכויות הזמניות וכן מיקום הפגיעה, אני פוסק לתובע עבור ראש נזק זה סך של 9,000 ש"ח.

24. סיכומו של דבר, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:נ

א. הפסד השתכרות בעבר 11,250 ש"ח
ב. הוצאות בעבר 4,500 ש"ח
ג. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל) 9,000 ש"ח



סה"כ 24,750 ש"ח


ניכוי תגמולי מל"ל:ב
25. אין חולק כי יש להפחית את תגמולי המל"ל שנתקבלו מסכום הפיצויים שנפסק. הנטל להראות מהם תגמולי המל"ל שצריך לנכותם הוא על הטוען, הנתבעת במקרה זה.

במכתב מיום 26.4.92 מאת המל"ל נאמר כי בתאריך 3.5.92 נזקף לחשבונו של התובע הסך של 4,591 ש"ח בגין דמי הפגיעה. סכום זה בצירוף הצמדה ללא ריבית מיום התשלום ועד היום יופחת מסכום הפיצויים.

לא הוכחו ניכויים בגין נכות זמנית ועל כן לא אביאם בחשבון.


26. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הנקובים בסעיף 24 בניכוי תגמולי המל"ל הנקובים בסעיף 25 ובתוספת שכ"ט
עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ ואגרת המשפט.

הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא ובפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון