האם תאונה בזמן מרדף אחרי שודד נחשבת לתאונת דרכים ? 1. זוהי תביעה כספית – תביעת נזקי גוף עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). לטענת התובע, בלילה שבין 29.12.98 וה-30.12.98, עת עבד כשומר באזור התעשיה ברמלה, הוא נפגע מרכב, שהיה נהוג ע"י אלמוני, בעת ביצוע פריצה וגניבה מהאתר עליו שמר. מכאן התביעה נגד מבטחות הרכב אותו הוא נהג בעת האירוע. הצדדים הגיעו לידי הסכמה כי עובדות האירוע הן כפי המפורט בסעיף 33 לתצהיר מענה התובע על השאלון שנשלח אליו (ת/1). לטענת הנתבעות נסיבות האירוע, כפי המפורט בתצהיר, אינן מהוות "תאונת דרכים" עפ"י החוק, הן משום שלא מתקיים הקשר הסיבתי בין הנזק שנגרם ובין "השימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", והן בשל "החזקה הממעטת" לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". מכאן התביעה. 2. נסיבות האירוע בסעיף 33 לתצהירו כותב התובע: "במועד התאונה הייתי במילוי תפקידי בעבודה, שמרתי על חנויות "מגא-ספורט", "בסט ביי", "גרינברג" ואחרות באזור תעשיה רמלה, כאשר התפקיד שלי היה לשמור על החנויות הנ"ל מתוך המכונית שלי, להסתכל מסביבי ולעשות סיבובים ברכב ליד החנויות. בשעה 3:10 לפנות בוקר או בסמוך אליה, בתאריך 30.12.98, הגיעו לפתע 3 מכוניות "סוברו", "ג'י.אמ.סי" ו-"שברולט קורסה", הקיפו את רכבי משלושה צדדים, כאשר החלק האחורי של רכבי היה כלפי חלונות של החנות, ובכך מכוניות אלה סגרו לי את היציאה. ממכוניות אלה יצאו פורצים והתחילו לשבור את החלונות של החנות. נהג של מכונית מסוג "ג'י.אמ.סי" נכנס ברכבי מצד קידמי-שמאלי. באותה עת אני הייתי עדיין במכונית שלי, ובעת ההתנגשות הנ"ל קיבלתי מכה בראש. מיד יצאתי מהאוטו, וקיבלתי מכה חזקה בגב מהצינור שהיה בידיים של אחד מהפורצים. מפאת המכה החזקה בגב, נפלתי על המכונית שלי וספגתי מכות קשות בחזה וביד ימין. עד הראיה, סרגיי אוץ, שומר החנות "היפר נטו", אשר ישב באותם הרגעים בתוך האוטו שלי, במושב קידמי ימני ליד מושב של הנהג, צעק, שאני צריך להציל את חיי, ואני נכנסתי פנימה לתוך רכבי. באותו רגע, שפתחתי את דלת רכבי כדי להיכנס פנימה, קיבלתי מכה חוזרת בגב. הצלחתי לסובב את האוטו ולצאת, והתחלתי לנסוע במהירות כדי להגיע למשטרה ולהודיע על האירוע. רכב "ג'י.אמ.סי" התחיל לרדוף אחרי, ופגע בחלק שמאלי-אחורי של רכבי, כאשר שתי המכוניות - שלי ושלו נסעו במהירות גבוהה, וכתוצאה מהתנגשות זו קיבלתי מכה חזקה בראש, חזה ויד ימין. למרות הכאבים, ובנסיון להצלת חיי, המשכתי בנסיעה והגעתי למשטרה". בעדותו בביהמ"ש הוסיף התובע לענייננו, כי מטרת מרדף עבריינים/הפורצים אחריו, לרבות ההתנגשות ברכבו במהלך אותו מרדף, היתה "כדי שאני לא אוכל לנסוע למשטרה להודיע שהם שודדים". על רקע מערכת עובדות זו, המוסכמת על הצדדים, חלוקים הצדדים בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" עפ"י החוק, באם לאו ? 3. דיון חוק הפיצויים לנפגעי "תאונת דרכים", בסעיף ההגדרות, קובע לאמור: "תאונת דרכים" - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". סעיף הגדרות זה כולל בחובו את ההגדרה הבסיסית – "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". לאחר מכן, באות החזקות החלוטות: החזקות המרבות - לפיהן אירוע של גרם נזק גוף, בכל אחד מן המקרים המפורטים בחזקות אלו, יחשב, כ"תאונת דרכים" עפ"י החוק; והחזקה הממעטת המוציאה מאורע שארע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, עת הנזק נגרם ע"י המעשה עצמו – מתחולת ההגדרה של "תאונת דרכים". ברע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח ואח', פ"ד נ(3) 532, קובע ביהמ"ש העליון את דרך ההליך הפרשני בו יש ללכת על מנת לקבוע אם נזק שנגרם באירוע תאונתי, עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים" עפ"י החוק. תחילה, יש לבדוק, האם האירוע נופל לגדר ההגדרה הבסיסית. במסגרת זו יש לבחון אם היה "שימוש" ע"י רכב וכן יש לבחון התקימותם של מרכיבי ההגדרה הבסיסית. אם ההגדרה הבסיסית לא חלה, יש לבחון את תחולתן של החזקות החלוטות המרבות. לבסוף, אם ההגדרה הבסיסית או אחת החזקות החלוטות המרבות חלות, יש לבדוק האם חלה החזקה החלוטה הממעטת המוציאה את האירוע מהיותו "תאונת דרכים", עפ"י החוק, כאשר נטל ההוכחה, במקרה זה, חל על הטוען לקיומה של החזקה הממעטת. ההגדרה הבסיסית מחייבת כי המאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף, יהיה עקב "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כאשר השאלה אותה עלינו לשאול הנה: האם נזק הגוף נגרם לתובע עקב השימוש (העיקרי או המשני) ברכב ? הקשר הסיבתי העובדתי, נבחן ע"י מבחן הסיבה בלעדיה אין. את הקשר הסיבתי המשפטי, עלינו להעמיד במבחן משולב - מבחן הסיכון בשילוב עם מבחן השכל הישר. הקשר סיבתי ישלל, מקום בו השימוש ברכב לא היה הגורם לאירוע ולנזק, אלא הרכב שימש כ"זירה" בלבד למקום התרחשות האירוע, מבלי שתרם באופן רלוונטי, ממשי, לקרות הנזק. (ראה לעניין זה רע"א 8061/95 עוזר יצחק נ' אררט חברה לביטוח בע"מ ואח' ע"א 6000/93 עזבון המנוח פואז קואסמה ואח' נ' האשם רג'בי ואח', פ"ד נ(3) 661 דנ"א 4015/99 רותם חברה לביטוח בע"מ נ' נאסי מזאוי ואח', פ"ד נז(3)145). על רקע הנחות יסוד משפטיות אלו, יש לבחון את האירוע הנדון. ייאמר כבר עתה, מדובר באירוע אחד אשר היה לו מספר שלבים. מוכן אני לקבל את עמדת התובע כי יש לבחון כל שלב משלבי האירוע, אם הוא עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים" עפ"י החוק, אולם, אין ספק, כי מדובר באירוע אחד, ממנו ניתן ללמוד על הקשר הסיבתי הכולל ולבחון את השאלה האם מדובר ב"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה". שלב א' : העובדות: "במועד התאונה הייתי במילוי תפקידי בעבודה, שמרתי על חנויות... התפקיד שלי היה לשמור על החנויות הנ"ל מתוך המכונית שלי... בשעה 3:10 לפנות בוקר... הגיעו לפתע 3 מכוניות.. הקיפו את רכבי משלושה צדדים..ממכוניות אלה יצאו פורצים והתחילו לשבור את החלונות של החנות. נהג של מכונית מסוג "ג'י.אמ.סי" נכנס ברכבי מצד קידמי-שמאלי. באותה עת אני הייתי עדיין במכונית שלי, ובעת ההתנגשות הנ"ל קיבלתי מכה בראש". דיון: סבור אני כי שלב א' אינו יכול לבוא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י החוק. הרכב שבו ישב התובע יחד עם שומר נוסף שהיה עמו, שימש באותה עת "זירה" בלבד – 'ביתן שמירה' ("בוטקה" כלשון התובע) - בהעדר 'ביתן שמירה' אחר באתר. ברי כי בנסיבות אלה לא מתקיימת ההגדרה הבסיסית, שכן אין עסקינן בשימוש ברכב למטרות תחבורה. בוודאי שחלה במקרה הנדון החזקה הממעטת לפיה האירוע נגרם כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של התובע, חזקה המוציאה את האירוע מגדר "תאונת דרכים". שלב ב' : העובדות: "מיד יצאתי מהאוטו, וקיבלתי מכה חזקה בגב מהצינור שהיה בידיים של אחד מהפורצים. מפאת המכה החזקה בגב, נפלתי על המכונית שלי וספגתי מכות קשות בחזה וביד ימין". דיון: סבור אני, כי גם שלב ב' אינו יכול לבוא בגדר "תאונת דרכים" עפ"י החוק. יציאתו של התובע אמנם היתה מתוך הרכב, אך כפי שכבר נאמר, באותה עת, הרכב שימש כ'ביתן השמירה' בו ישב התובע. על כן, גם הפעם, לא ניתן להתייחס לרכב כ"רכב מנועי" אשר נעשה בו שימוש "למטרות תחבורה", אלא כ'ביתן שמירה'. כפועל יוצא, גם נפילתו של התובע על הרכב, יש לראותה כנפילה על 'ביתן השמירה'. אם לא די בכך, הרי שגם הפעם, מדובר במעשה תקיפה - מעשה שנעשה במתכוון - כדי לגרום נזק לגופו של התובע, כשלרכב אין כל קשר לאירוע שהתרחש, וגם אם בעקבות החבטות שקיבל נפל על הרכב. המצאותו של הרכב בזירת האירוע, הינו כהמצאות כל "עצם" אחר בזירת האירוע, ולא מעבר לכך. לאמור, גם בשלב זה לא התקיים הקשר הסיבתי – העובדתי והמשפטי – במסגרת ההגדרה הבסיסית, מה גם, שאף אם היה מתקיים, היתה חלה החזקה הממעטת, המוציאה את האירוע מגדר "תאונת דרכים". שלב ג' : העובדות: "עד הראיה... אשר ישב באותם הרגעים בתוך האוטו שלי, במושב הקידמי ימני ליד מושב של הנהג, צעק, שאני צריך להציל את חיי, ואני נכנסתי פנימה לתוך רכבי. באותו רגע, שפתחתי את דלת רכבי כדי להיכנס פנימה, קיבלתי מכה חוזרת בגב". דיון: גם כאן, עדיין מדובר בהמשך לאותו אירוע, כאשר הרכב ממשיך לשמש כזירה בלבד: מקום מפלט לתובע ממכותיהם של הפורצים, אל תוך 'ביתן השמירה'. יתרה מכך, גם אם נאמר כי כניסתו של התובע אל תוך הרכב נועדה על מנת לעשות שימוש תחבורתי ברכב – להמלט מן המקום – אין הדבר יכול להועיל לתובע, שכן, המכות שקיבל מהתוקפים/הפורצים בעת הכניסה לרכב, בוודאי שמצויה בתחום החזקה הממעטת, ואין עסקינן ב"תאונת דרכים". שלב ד' : העובדות: "הצלחתי לסובב את האוטו ולצאת, והתחלתי לנסוע במהירות כדי להגיע למשטרה ולהודיע על האירוע. רכב "ג'י.אמ.סי" התחיל לרדוף אחרי, ופגע בחלק שמאלי-אחורי של רכבי, כאשר שתי המכוניות - שלי ושלו נסעו במהירות גבוהה, וכתוצאה מהתנגשות זו קיבלתי מכה חזקה בראש, חזה ויד ימין. למרות הכאבים, ובנסיון להצלת חיי, המשכתי בנסיעה והגעתי למשטרה". דיון: שלב זה, הוא המורכב מבין ארבעת השלבים. כאן עשה התובע "שימוש ברכב למטרות תחבורה": - נסיעה ברכב לצורך בריחה מן המקום ונסיון להגיע במהירות לתחנת המשטרה להודיע על האירוע. ההתנגשות של רכב העבריינים/הפורצים ברכבו הנוסע של התובע, היתה בוודאי במהלך השימוש שעשה התובע ברכב למטרות תחבורה. כפועל יוצא, בשלב זה של האירוע, מתקיים הקשר הסיבתי - העובדתי והמשפטי - בין הנזק שנגרם ובין ה"שימוש ברכב למטרות תחבורה". אלא שבכך לא די. עתה, עלינו לבדוק, אם בנסיבות האירוע, חלה - כטענת הנתבעת - החזקה הממעטת. וזו לשונה של החזקה הממעטת: "ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". חזקה ממעטת זו, נדונה בהרחבה, בפסק הדין בעניין ע"א 2199/99 עיזבון המנוח עודד לזר ז"ל ואח' נ' רשות הנמלים והרכבות והמגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ' (1) בעמ' 938 (להלן: פס"ד לזר). בפס"ד לזר, עסקינן היה באדם אשר נשכב על פסי רכבת במטרה להתאבד. הרכבת שחלפה במקום, דרסה אותו למוות. בהתייחסו לחזקה הממעטת, אומר ביהמ"ש מפי כב' השופט אור: "....לפי גישת הפסיקה עובר לתיקון מספר 8, לא נפקד מקומה של התאונה המכוונת מהמונח "תאונת דרכים כהגדרתו בחוק. בכפוף למבחן הקשר הסיבתי, חוק הפיצויים פרס יריעתו על התאונה המכוונת. ... הביקורת על הפרשנות שנתן בית המשפט לחוק הפיצויים נשאה פרי והביאה תיקונים לחוק. לענייננו רלבנטי תיקון מספר 8... הוצע להחליף את הגדרת המונח "תאונת דרכים" באופן הבא: "תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, למעט אם אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש". ... בהקדמה להצעת החוק נאמר בהקשר זה: "הפירוש האמור ל"שימוש ברכב' מרחיב את תחולתו של החוק הרבה מעבר למטרות שלשמן חוקק, והוא מטיל עול כבד על ציבור הנהגים החייב בתשלום פרמיה גם עבור ביטוח פגיעות שאינן קשורות לסיכון תחבורתי... מוצע, איפוא, להחיל את העקרונות שביסוד סעיף 64 לפקודת הנזיקין ולהגביל את התחולה למקרים שבהם השימוש ברכב הוא למטרות תחבורתיות בלבד – לפי תורת "הסיכון התחברותי" המקובלת כיום במרבית ארצות אירופה, היינו, לפגיעות שארעו באקראי עקב הסעת הרכב או החנייתו או כתוצאה מהתדרדרות רכב שלא הוחנה כראוי. כמו כן מוצע [ 951] להוציא במפורש ממסגרת החוק את המקרים שארעו במכוון כדי לגרום נזק לגוף או לרכוש... בדברי ההסבר נאמר כי: בהגדרה המוצעת יובהר כי מדובר בשימוש ברכב למטרות תחבורה בלבד ולא לשום מטרה אחרת, וכן יפורש בה כי במסגרת תאונת דרכים יכלל רק נזק שאירע במקרה ולא עקב מעשה שנעשה בכוונה כדי לגרום נזק כלשהו, בין נזק לרכוש ובין לנזק גוף, בין לאדם שכלפיו כוון המעשה ובין לכל אדם אחר". " מהנ"ל עולה, כי מטרת הצעת החוק היתה לצמצם את תחולת חוק הפיצויים לסיכונים תחבורתיים בלבד. במסגרת זאת, ביקשו מנסחי הצעת החוק להוציא מגדר חוק הפיצויים את כל סוגי התאונות המכוונות וכלפי כל הגורמים המעורבים בתאונות אלה; מחולל המעשה המכוון, האדם נגדו כוון המעשה, צד ג' שנפגע באקראי וכל אדם אחר שנפגע מהמעשה המכוון. הרציונל העומד ביסוד הצעת החוק הוא ברור: כאשר הגורם לפגיעה הוא מעשה מכוון, ממילא נשללת האפשרות כי מדובר ב"תאונה" אשר מעצם טיבה וטבעה אמורה להתרחש במקרה. עמדה זו נגזרה מגישתה הכללית של הצעת החוק לפיה אין להטיל על שכמו של ציבור הנהגים את הנטל לבטח סיכונים שאינם טיפוסיים לשימוש ברכב לצרכים תחבורתיים. ... תכלית החזקה הממעטת היא לקדם את המבחן התעבורתי ולהוציא מגדר תחולת החוק סיכונים של שימוש ברכב שאינם נובעים באופן טיפוסי משימוש ברכב למטרות תחבורה... בנסיבות בהן נגרמת פגיעה עקב מעשה הנעשה במכוון כדי לגרום נזק לאדם אחר, השימוש ברכב הוא ככלי לגרימת נזק ולא לצרכים תחבורתיים.... ... ...מעשה פלילי המכוון לפגוע באחר באמצעות כלי רכב אינו נמנה על סיכוני התחבורה שהחוק התכוון לעסוק, בהם..." ... "...אבקש להוסיף, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי נטייתי היא לומר, שהחזקה הממעטת חלה באופן שווה על כל השחקנים המעורבים בתאונה המכוונת, בין אם מחולל התאונה הצליח לפגוע בקורבן המיועד ובין אם לאו. במילים אחרות, המצב המשפטי בנוגע לתאונה המכוונת תואם את המלצתם של מנסחי הצעת החוק להוציא מגדר חוק הפיצויים כל תאונה שנגרמה כתוצאה ממעשה מכוון. החזקה הממעטת, על פי לשונה, אינה מבחינה כלל בין השחקנים השונים המעורבים בתאונה מכוונת. היא מתייחסת ל"מאורע" ולא לסוגי נפגעים. היא מוציאה את כל המאורע, במידה וחלו התנאים הקבועים לכך, מגדר חוק הפיצויים. כמו כן, כפי שהבהרתי לעיל, לדעתי, אין כל תנאי בחזקה הממעטת הקובע כי לצורך תחולתה, נדרש כי קורבנה המיועד של התאונה יהיה אותו אדם אשר בפועל יגרם לו או לרכושו נזק. גם אם כוונת מנסחי החוק היתה להגיע לתוצאה זו באמצעות הוספת הביטוי "אותו אדם", הרי במתכונתה הנוכחית של החזקה הממעטת תוצאה זו לא הושגה. על פי לשונה, כל שנדרש הוא, כי מחולל התאונה התכוון כי המעשה שעשה יפגע "באותו אדם" ספציפי בו הוא התכוון לפגוע, או ברכושו, גם אם לא הצליח לממש כוונה זו, וכי בעקבות כך נגרם נזק גוף כלשהו לתובע במישרין על ידי המעשה עצמו". (ההדגשות שלי – י.פ.) (ראה בנדון גם ע"א (ת"א) 3376/98 עצמון רפאל נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים בע"מ (טרם פורסם) ניתן ביום 19.1.04). בחינת מערכת העובדות שבפנינו במבחני החזקה הממעטת שבחוק, על הפרשנות המשפטית שניתנה לה, מובילה למסקנה כי, במקרה הנדון, חלה החזקה הממעטת; וכפועל יוצא, אין עסקינן ב"תאונת דרכים". מהשתלשלות האירוע, על כל שלביו, ניתן ללמוד באופן ברור על כוונת הפורצים/העבריינים המעורבים באירוע. כוונתם היתה, כל העת, כבר מהשלב הראשון, לתקוף את התובע, לפגוע ולחבול בו, על מנת שלא יפריע את פעולת הפריצה והגניבה מן העסקים עליהם שמר. כך עשו בשלב הראשון, עת התנגשו במתכוון עם מכוניתם ברכבו של התובע. כך עשו בשלב השני, עת היכו את התובע בזמן שיצא מרכבו. כך עשו בשלב השלישי, עת פגעו בתובע בזמן שניסה להכנס חזרה אל הרכב על מנת למצוא בו מקלט ממכותיהם, וזו היתה גם כוונתם בהתנגשות המכוונת ברכבו של התובע, על מנת לפגוע בו ולמנוע ממנו לברוח מן המקום ולהגיע אל תחנת המשטרה. בעדותו בביהמ"ש אומר התובע בעצמו כי מטרת ההתנגשות ברכבו היתה "כדי שאני לא אוכל לנסוע למשטרה ולהודיע שהם שודדים". בנסיבות אלו, סבור אני, כי בענייננו, חלה החזקה הממעטת; שכן, המאורע ארע כתוצאה ממעשה מכוון שנעשה תוך כוונה ברורה לגרום נזק לגופו ולרכושו של התובע, על מנת למנוע ממנו למלא את תפקידו כשומר. הנזק שנגרם לתובע, נגרם ע"י מעשה מכוון זה ולא ע"י השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי. החזקה הממעטת, כדברי כב' השופט אור, אינה מבחינה בין מניעים שונים לעשיית המעשה המכוון – פעילות עבריינית או אחרת. כל שנדרש על פיה, הוא שהמעשה נעשה במתכוון, כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אדם, כשבכוונת החוק להוציא מגדר החוק, את כל סוגי התאונות המכוונות, כלפי כל הגורמים המעורבים בתאונות אלה: מחולל המעשה המכוון, האדם נגדו כוון המעשה, צד ג' שנפגע באקראי וכל אדם אחר שנפגע מהמעשה המכוון. החזקה הממעטת, עפ"י לשונה, אינה מבחינה כלל בין "השחקנים השונים" המעורבים בתאונה מכוונת. היא מתייחסת ל"מאורע" ולא לסוגי נפגעים. היא מוציאה את כל המאורע מגדר היותו "תאונת דרכים", במידה וחלו התנאים הקבועים לכך. "הדרסות או נהיגה מכוונת אל עבר רכב אחר, בכוונה להתנגש בו, מקיימים בפועל זהות בין השימוש ברכב לבין המעשה המכוון. בנסיבות כאלה, יש לראות בתאונה תוצאה ישירה של המעשה המכוון". (כב' השופט ריבלין בספרו "תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים", מהדורה שלישית, עמ' 239). כפועל יוצא, ובשל החזקה הממעטת, גם ב"שלב ד'" אין עסקינן ב"תאונת דרכים" עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, ודין התביעה להידחות. 4. סוף דבר אני דוחה את התביעה. תקוותי כי התובע ימצא את סעדו המלא במסגרת חוק הביטוח הלאומי. בשל הנסיבות המיוחדות של האירוע ותוצאתו, אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות. רכבתאונת דרכיםתאונת דרכים במתכוון (החזקה הממעטת)ניצול הכוח המכני של הרכבהכרה בתאונת דרכים