קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים קטין פלשתינאי: 1. התובע הוא קטין, יליד 27.2.86 ממוצא פלשתינאי, תושב ערב הסעודית. הוא נפגע ביום 9.8.94 בתאונת דרכים כששהה בחופשה ביריחו, יחד עם בני משפחתו. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעים חייבים לפצות את התובע על נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. המחלוקת נוגעת להיקף הנזק: ב"כ התובע סבור שהוא עולה כדי מעל 8 מיליון ש"ח. עמדת הנתבעת היא כי הסכום הראוי עולה ללא יותר ממיליון וחצי ש"ח. 2. פגיעתו של התובע היתה קשה ביותר. ועיקרה חבלה מוחית קשה ושבר בעצם הטיביה הימנית. הוא הובהל לבית החולים "מאקאסד" ואושפז שם כשהוא מחוסר הכרה משך כחודש ימים. ביום 24.9.94 הועבר לבית החולים השיקומי בבית לחם. ביום 9.10.94 הועבר לבית החולים אלי"ן בירושלים שם אושפז עד יולי 96. השבר ברגל התחבר אך נותרה לתובע נכות קשה בגלל החבלה המוחית. מצבו הקשה של התובע מפורט בחוות דעתו של פרופ' שאקו מיום 5.8.96, ועיקר חוות הדעת מצוטט בעמ' 2-3 לסיכומי בא כח התובע, ואין צורך לחזור על כל הדברים כאן. נזכיר רק, כי התובע זקוק לכסא גלגלים, סובל מליקויים בזכרון, מסוגל ללכת מעט לשם תירגול בעזרת מכשיר והליכון, ובגלל הליקוי בשיפוט שנגרם עקב החבלה המוחית יש צורך בהשגחה מתמדת עליו. הוא אינו יציב, ברגל הימנית שיתוק חלקי, הברך בלתי יציבה. גם ביד השמאלית שיתוק חלקי. לעיתים אין שליטה על הסוגרים. בלילה יש צורך בטיטולים. יש קשיים בקריאה ובכתיבה. יש צורך במסגרת חינוכית אינדיבידואלית. התובע זקוק לעזרה בפעולות יום-יום: העברות, הלבשה רחצה, הכנת אוכל והגשתו, אך מסוגל לאכול ללא עזרה. הוא זקוק לדירה בקומת קרקע, או לדירה המצויידת במעלית. בדירה דרוש שיהיו פתחים רחבים למעבר כסא הגלגלים ולסידורי רחצה מרווחים. הוא זקוק לרכב פרטי או למונית לצרכי הסעה. הוא לא יוכל לעבוד ולהתפרנס למחייתו. יש צורך בטיפולי פיזיוטרפיה פעמיים בשבוע למשך 6 שנים. את כסא הגלגלים יש להחליף כל שנתיים עד הגיעו לגיל 16, ולאחר מכן אחת ל5- שנים. יש צורך במכשיר ארוך לרגל הימנית ובהליכון. אפשרי שיפור בענין השליטה על הסוגרים, עד לשליטה מוחלטת, ויש צורך לבחון את הדברים בשנים הקרובות. לדעתו של פרופ' שאקו, "הנכות לא תגרום לקיצור בתוחלת החיים". בתשובה לשאלות הבהרה, כתב פרופ' שאקו במכתבו מיום 4.9.96 כי לתובע נכויות אלו: לפי סעיף 32(1)א3- - שיתוק חלקי בצורה קשה של עצבי הגפיים התחתוניים - 40%; לפי סעיף 32(6)א2- - נכות של 20%; בגלל השיתוק ביד השמאלית לפי סעיף 31(1)א3- - נכות של 50%; בגלל הפגיעה הקוגניטיבית, לפי סעיף 34(ה) - 50%. באשר לניידות ציין המומחה נכות של 80%. 3. התובע הוא קטין, תושב ערב הסעודית. אזרחות הוריו ואזרחותו שלו היא ירדנית. התאונה ארעה ביריחו. על ענינו של התובע חל הדין הישראלי. את הערכת הנזק יש לעשות על פי המבחנים הנהוגים ביחס לניזוק ישראלי. יחד עם זה, בכל אותם ראשי נזק הנוגעים להחזרת המצב לקדמותו, יש לקחת בחשבון את הנתונים אשר מקורם בחו"ל המשפיעים על שיעור הפיצויים, על פי הרמה הסבירה של ההוצאות והעלויות בחו"ל ולא בארץ. ע.א. 87 / 702 מדינת ישראל נ' ג'ון כהן, פד"י מח(2), 705. הורי התובע נולדו ביריחו. מאז שנת 1982 מתגורר האב בסעודיה, הוא מורה לאנגלית בחב' "אראמקו", והאם עקרת בית. הוא תושב קבע בערב הסעודית, אך המשפחה אינה יכולה לקבל, בהתחשב במוצאה, אזרחות סעודית. המשפחה מתגוררת בג'דה בדירה שכורה בת 3 חדרים. לטענת הנתבעת, סיכוייו של התובע להישאר תושב קבע בערב הסעודית לאחר הגיעו לגיל בגרות קלושים, שכן יש צורך באישור מחדש לשהיה כתושב קבע בסעודיה כל 3 שנים, ויש חשש לצמצום היקף העובדים הזרים בממלכה הסעודית. לטענת הנתבעת, יש לקחת בחשבון כי "התובע יהא בעל מעמד של תושב קבע בערב הסעודית עד גיל 18, ובעל מעמד של אזרח ממלכת ירדן מגיל זה ואילך, עד תום תוחלת חייו". (סע' 8 לסיכומי הנתבעת). עמדת בא כח התובע היא, כי התובע יהיה גם הוא, כאביו, תושב קבע בערב הסעודית, וכי יש לחשב את הפיצויים על פי הנתונים שבארץ זו. לאחר ששקלתי את הראיות, הגעתי לכלל מסקנה, שיש להעדיף, בשאלה הנ"ל, את עמדת התובע. מדובר בקטין כבן 12 שנים; כל השנים הוא גר דרך קבע בסעודיה; אביו מושרש בארץ זאת, חרף כל המגבלות, כמורה בכיר בעל תעסוקה קבועה וסביר ביותר להניח, בכפיפות לאפשרויות קיצוניות שלא ניתן לחזותן, כי המשפחה כולה וגם התובע ימשיכו את חייהם בערב הסעודית לאורך שנים רבות. לפיכך אני קובע, כי הערכת הפיצויים תתבסס על ההנחה לפיה עתיד התובע משך כל חייו להתגורר בסעודיה ולהיות בה תושב קבע. 4. הנתבעת טוענת כי מוצדק במקרה דנן לשלם את הפיצויים בתשלומים עיתיים כאמור בתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים עיתיים), תשל"ח1978-. נושא זה נדון בהרחבה בע.א. 89 / 283 עיריית חיפה נ' איה מוסקוביץ ואח', פד"י מז(2), 718. אוזכרה שם עמדתו של כב' השופט ברק בע.א. 80 / 357 נעים נ' ברדה, פד"י לו(3) 762, בדבר יישום השיטה למקרים בהם המזיק היא המדינה כאשר "הערכת הנזק מבוססת על סיכוי עתידי, והערכתו קשה, באופן שטעות בהערכת הסיכוי בעתיד עשויה להיות קשה לשני הצדדים". גם כאן המדינה היא האחראית, ולטענת הנתבעת, אין לדעת מה יליד העתיד עבור התובע. מכאן הטענה לתשלום עיתי. נראה לי כי יש לדחות טענה זאת. פרופ' שאקו ציין במפורש כי אין קיצור בתוחלת חייו של התובע. בפרשת מוסקוביץ היתה הערכת תוחלת חייה של איה קשה ביותר, וצויין כי לא ניתן היה לדעת במי מהצדדים תפגע הערכה מוטעית של תוחלת החיים. (ראה שם, עמ' 729). בעניננו כאמור, לא עמדה שאלה זו במחלוקת, וגורם זה נראה לי כשיקול המכריע בכל מה שנוגע לתשלום עיתי. לפיכך אני קובע, שהתובע יקבל את פיצוייו בתשלום חד פעמי שייפסק להלן. 5. כאמור, יש להתחשב בהערכת הפיצויים בכך שהתובע הוא תושב סעודיה, וכי ימשיך לגור שם עד סוף תוחלת חייו. בכל הקשור לתנאי החיים ולכלכלת סעודיה מקובלת עלי עדותו של ד"ר גיל פיילר (ראה במיוחד עמ' 235 ועמ' 250), אם כי התרשמתי שגם אביו של התובע הוא עד אמין. המטבע הסעודי הוא הריאל. 3.75 ריאל הם דולר אחד של ארה"ב. ההכנסה הגולמית לגולגולת בסעודיה עומדת על כ7,000- דולר לשנה. ההכנסה הגולמית לגולגולת בישראל היא יותר מכפליים מכך, ולפי דברי ד"ר פיילר "זה המדד של רמת החיים". כאשר מדרגים את מדינות המזרח התיכון באשר לרמת החיים בהן, נמצא בתחתית את תימן וסודן והעשירות ביותר הן איחוד האמיריות הערביות וקאטאר. מדינת ישראל נמצאת בצמרת העליונה. ערב הסעודית נמצאת בדרג הבינוני-גבוה. בכווית שכר המינימום עולה על 600 דולר לחודש לאזרחים, ומגיע למעל 300 דולר לחודש לפועלים זרים. אין בערב הסעודית מס הכנסה והבריאות והחינוך הם חינם לתושבי הממלכה, אם כי הדבר תלוי, ככל הנראה, בהעסקת אבי המשפחה בחברת "אראמקו". משפחתו של התובע נמנית על המעמד הבינוני-גבוה שבסעודיה. בשוקלי את מכלול הנתונים הנ"ל, ובשים לב לכך שהערכת הנזק לגבי העתיד נתונה במידה רבה לאומדן והערכה, נראה לי מתאים להגיע לכלל דעה שהפיצויים לתובע צריכים לעלות על אלה שהייתי פוסק לנפגע בעל נתונים דומים תושב השטחים שבאוטונומיה, אך אינם צריכים לעלות על בערך 3 / 2 מרמת הפיצויים שהיינו פוסקים לתובע, לו היה מדובר בתושב ישראל. הערכה זו גם נתמכת בעדותו של אבי התובע, אשר העיד כי העלות לכיסוי כל צרכי התובע, מכל הסוגים, מגיעה כדי 9000.- ש"ח לחודש. (עמ' 30 לפר' מיום 25.2.97). 6. באשר לפיצוי בראש הנזק הבלתי ממוני - התובע זכאי לסכום המקסימלי במלואו ליום התאונה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאז ועד ליום התשלום ובצרוף שכ"ט ומע"מ. הפיצוי בראש נזק זה נפסק לו לפי החלטה מיום 7.10.96. (עמ' 4 לפרוטוקול). 7. באשר להפסד השתכרות בעתיד - אמנם השכר הממוצע בסעודיה נמוך בהרבה מזה שבישראל, והכלל הוא, כי שעה שמדובר בנפגע שהוא קטין יש ללכת על פי השכר הממוצע במשק. אולם, בסעודיה התפלגות ההכנסות בין בעלי השכר הגבוה לבעלי השכר הנמוך היא רבה, ויש הבדל ניכר בהשתכרות בין פועלים זרים, לבין תושבים קבועים בעלי הכשרה מקצועית, לבין אזרחי סעודיה המחזיקים בידיהם מקורות כלכליים ומשרות צבוריות המביאים עימם הכנסה ניכרת. יש לקחת בחשבון שמשפחת התובע נמנית על המעמד הבינוני-הגבוה בסעודיה. זוהי משפחה משכילה שמקדישה הרבה לרווחת הילדים ולמען השכלתם. אבי המשפחה משתכר כמורה בכיר מעל 12,000 ריאל סעודי לחודש, והתובע היה תלמיד מצויין. עמדת בא כח התובע היא כי יש לחשב את הפסד ההשתכרות לפי 7,000 ריאל סעודי לחודש, היינו לפי 1,870 דולר לחודש לערך. נראה מתאים, לאור כל הנתונים הנ"ל, להעריך כי אלמלא התאונה היה התובע יכול להשתכר סכום העולה כדי 1,200.- דולר של ארה"ב לחודש. הסכום החודשי עולה כדי 4,320.- ש"ח לחודש. התובע יגיע לגיל 18 שנה בפברואר שנת 2004. מדובר ב45- שנות עבודה. המקדם הוא 296.13. מקדם ההיוון הכפול הוא 0.847. מתקבל הפסד כולל, בראש נזק זה, של 1,083,550.- ש"ח (במעוגל). בגין הפסד פנסיה מוצדק לפסוק לתובע סכום של 40,000.- ש"ח. 8. בגלל נכותו ומגבלותיו זקוק התובע לליווי והשגחה משך כל שעות היממה. עמדת בא כח התובע היא כי ראוי להעריך הוצאה זו לפי 7,000.- ריאל סעודי לחודש, העולים בשוויים כדי 1,870.- דולר, ובשקלים לכדי 6,700.- ש"ח לחודש. עמדת הנתבעת היא, כי הפיצוי צריך להיות מחושב על פי 1,000.- ריאל סעודי לחודש. כפי שהזכרתי לעיל, המצב בסעודיה מאופיין בין היתר בכך שישנה התפלגות ניכרת של השכר, כך שעלות העסקת עובדים זרים או בלתי מקצועיים, כגון מטפלים וסועדים, היא נמוכה יחסית. נראה מתאים להעריך את ההפסד בראש נזק זה לפי 3,000.- ריאל לחודש לערך, היינו, כדי 2,900.- ש"ח לחודש. כיום התובע בן 12 שנה. לפניו עוד 65 שנות חיים. המקדם הוא 344.77. מתקבל הפסד של 999,833.- ש"ח. 9. פרופ' שאקו קבע שהתובע זקוק להסעות במוניות או ברכב פרטי. לפיכך אין הצדקה לקבוע שדרוש בשביל התובע רכב מסוג VAN. אני מעדיף את עדותו של קצין על פני זו של מר מוהר. יחד עם זה, אינני מקבל שהרכב המתאים צריך להיות בדומה לרכב סוזוקי סוויפט 1300 סמ"ק. סעודיה ארץ נרחבת, תנאי האקלים קשים, לתובע דרושה מכונית גדולה ואמינה עם מיזוג אויר מתאים בדומה למכונית האמריקאית מתוצאת ביואיק, המשרתת את משפחת הוריו. לא נראה מוצדק שתהא תלות במונית. צריך שתעמוד לרשותו מכונית פרטית מתאימה. לעיל נפסק פיצוי עבור מלווה. המלווה גם יוכל לנהוג במכונית. דרישת התובע, בגין רכב מסוג VAN, היא לסכום של 691,833.- ש"ח. עמדת הנתבעת היא כי ראוי לפסוק, בעבור מוניות, את הסכום של 262,767.- ש"ח. בהתחשב בכל הנתונים דלעיל, נראה מתאים לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 400,000 ש"ח. 10. מכלול הנתונים מראה שעלויות בניה בסעודיה נמוכות מאלה שבישראל. אין ספק שיש להתאים דירה לתובע, הכל כמפורט בחוות דעתו של פרופ' שאקו. מתאים להעריך את עלויות התאמת הדירה ואת הפרשי דמי השכירות שהתובע יאלץ לשלם בגין זה, בסכום של 200,000.- ש"ח. 11. עבור הוצאות למיזוג אויר מבקש התובע סכום של 200,000.- ש"ח. נראה לי כי בסעודיה הבתים ממוזגים. פרופ' שאקו אינו מאשר הוצאה זו. במצב דברים זה נראה שלא מוצדק לפסוק פיצויים בראש נזק זה. 12. התובע זקוק לפריטים רבים: חיתולים, כסאות גלגלים, כריות למניעת פצעי לחץ ומיטה מתאימה, וכדומה. מתאים לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 300,000.- ש"ח. 13. בסעודיה לא יהנה התובע מסל בריאות. הוא זכאי לשרותי בריאות וחינוך מכח היות אביו עובד "אראמקו". לדברי האב, אין הדבר כך שעה שהפגיעה ארעה מחוץ לסעודיה, אך בפועל נראה כי לא כך הדבר. יחד עם זה, אני מסופק אם התובע יזכה להטבות אלה לאחר הגיעו לגיל 18 שנה. פרופ' שאקו המליץ על שש שנים שבהם יקבל התובע טיפול פיזיוטרפי פעמיים בשבוע. טיפול קוגניטיבי תקשורתי שלוש פעמים בשבוע בתקופה זו, ועל מעקב של מרפאת שיקום או מרפאה אורטופדית אחת לחצי שנה. לפי עדותו של אבי התובע, הוא משלם בעצמו במזומן עבור חלק מן הטיפולים הרפואיים, את החלק האחר מנכים ממשכורתו ב"אראמקו". אביו של התובע דיבר על עלות טיפולים, ולא על תשלום בעבורם. לא הובאו מסמכים המראים את הניכוי, ונראה כי "אראמקו" ממלאת בקשר לבריאות עובדיה ובני משפחותיהם כמעין מבטח רפואי-ממלכתי, ככל הנראה עד הגיע בנו של העובד לגיל בגרות. במצב דברים זה אני מעריך כי ראוי לשלם לתובע סכום של 150,000.- ש"ח לכיסוי הוצאות רפואיות, מעבר למשולם על ידי "אראמקו". 14. לפי המלצת פרופ' שאקו, זקוק התובע לעזרה מיוחדת בחינוך. אביו העיד כי אין מסגרת חינוכית עבורו, וכי הוא מעסיק שני מורים 4 שעות ביום, בעלות של 4,700 ריאל לחודש (כ- 1,250 דולר לחודש). לא הובאו ראיות נוספות לתמוך בעדות האב. ד"ר פיילר סבור שעלות זו אינה עולה על 2,000.- ריאל לחודש. התובע מבקש בראש נזק זה סכום של 467,270.- ש"ח. הנתבעת מציעה131,883.- ש"ח. לפי דברי ד"ר פיילר, הבריאות והחינוך מסופקים, במסגרת הרגילה, חינם. נראה מתאים, על כן, לפסוק בראש נזק זה סכום של 250,000.- ש"ח. 15. התובע נפגע ביום 9.8.94. מאז חלפו 4 שנים. בכל התקופה הזו נגרמו לתובע ולהוריו הוצאות רבות: עזרה בשכר ומאמץ של בני המשפחה; רכישת ציוד ואביזרים, העסקת מורים פרטיים, הוצאות רפואיות שונות, נסיעות לישראל; הפסדי השתכרות בעבר, וכד'. מתאים לפסוק עבור כל אלה סכום של 200,000.- ש"ח. 16. לאור כל זה, הנזקים הם אלה: א. נזק בלתי ממוני 122,578.- ש"ח. ב. הפסד השתכרות לעתיד 1,083,550.- ש"ח. ג. הפסד פנסיה 40,000.- ש"ח. ד. עזרת צד ג' בעתיד 999,833.- ש"ח. ה. ניידות 400,000.- ש"ח. ו. התאמת דיור 200,000.- ש"ח. ז. אביזרים שונים 300,000.- ש"ח. ח. טיפולים רפואיים 150,000.- ש"ח. ט. חינוך ומורים 250,000.- ש"ח. י. הוצאות בעבר 200,000.- ש"ח. 3,745,961.- ש"ח. הסכום שבס"ק א' לעיל ישא הצמדה וריבית מיום התאונה. ההוצאות בעבר ישאו ריבית ממחצית התקופה מאז התאונה ועד היום. הכל ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל. הפיצויים הם בנוסף לכל התשלומים בהם נשאה הנתבעת בגין כל הטיפולים והאישפוזים שקיבל התובע בעבר בישראל, לרבות אביזרים. יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, לרבות זה מיום 11.11.96, תוך עיקור החלק מהם ששולם בעבור שכר טרחת עו"ד ומע"מ, כשהסכומים משוערכים להיום. הנתבעת תישא בהוצאות המשפט שנגרמו לתובע ובשכר טרחת עו"ד ומע"מ, כדרוש. תאונת דרכיםקטינים