תאונת דרכים רכב מתדרדר

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים רכב מתדרדר: 1. התובע הגיש תביעה זו נגד הנתבעת על פי חוק הפלת"ד תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפלת"ד) לפיצויים עקב תאונת דרכים שארעה לו לטענתו בתאריך 29.11.92 בכפרו, בסמוך לביתו. לפי גירסת התובע כפי שעולה מכתב התביעה בתאריך הנ"ל תוך כדי יציאתו מהרכב ועוד בטרם הספיק לסגור את דלת הנהג, החל הרכב להדרדר לאחור. התובע נדחף על ידי דלת הרככ הפתוחה, איבד את שיווי משקלו ונפל. התובע ניסה לבלום את נפילתו על ידי מרפקו ובנסיון הבלימה נחבט בעוצמה רבה במרפק יד שמאל ונפגע (סעיף 5 לכתב התביעה). 2. הנתבעת כפרה בעובדות הנ"ל וטענה בכתב ההגנה כי היא חושבת כי התובע לא נפגע בתאונת דרכים כנטען, אלא בנסיבות אחרות שאינן מהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. 3. קיימתי דיונים להוכחות בענין החבות, לאחר ששמעתי את העדים וכן עיינתי במסמכים ובסיכומי ב"כ הצדדים והגעתי למסקנה כי יש לקבל את עמדת התובע כי אמנם הוא נפגע כתוצאה מהשימוש ברכב והארוע נשוא התביעה אמנם מהווה תאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד. להלן אנמק את דברי. 4. התובע תיאר בעדותו בתצהיר את אופן ארוע התאונה. בעדותו זו (סע' 4 עד סע' 9 לת/1) מציין התובע כי למעשה נכנס לרכב הניע את המנוע, תמרן עם הרכב על מנת לצאת מהחניה, לאחר מכן בלם את הרכב וכיבה את המנוע, יצא מהרכב וכאשר "פתחתי את הדלת הנהג, לפתח בעוד דלת הנהג פתוחה החל הרכב להדרדר לאחור. נדחפתי על ידי דלת הנהג הפתוחה, איבדתי שיווי משקל ונפלתי ארצה". (סע' 8 לת/1) באשר לדרך הפגיעה, ממשיך התובע ואומר "ניסיתי לבלום נפילתי על ידי המרפק ובנסיון הבלימה נחבל מרפק יד שמאל שלי". (סע' 9 לת/1). התובע נחקר בחקירה נגדית על גירסה זו (עמ' 7 לת/1) וניתן לומר כי בסיום החקירה הנגדית, נותרה הגירסה הנ"ל בעינה כל זאת מבלי להתעלם מטענות הנתבעת לגבי סתירות פנימיות בגירסה וחוסר הסבירות וההגיון שנמצאים בה לטענת בא כח הנתבעת כאמור בסיכומה. 5. אמנם עדותו של התובע הינה עדות בעל דין ועדות יחידה כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) אולם מצאתי בכל זאת לקבלה מכיון שעדות זו נתמכת במסמכים נוספים והם כתב האישום (ת/2) שהוגש נגד התובע על ידי המשטרה בגין עבירה של אי נקיטת אמצעי סבירות בעת החנית הרכב עקב העובדות שתוארו לעיל וכן הרשעה על פי הודאה וגזר דין( ת/3). כמו כן מצאתי חיזוק בגירסת התובע בעדותו של האחיין אשר אישר את העובדה כי הוא הוזעק לקחת את התובע לבית החולים לאחר התאונה. 6. התובע מסר הודעה במשטרה (ת/4) בסמוך למועד ארוע התאונה. התובע אמר כי מסר את ההודעה על מנת לקבל אישור משטרה לצורך כיסוי הוצאות רפואיות שנדרש בגינן עקב הטיפול בחדר המיון. (עמ' 10 ש' 24). 7. הנתבעת מבקשת לערער על גירסתו של התובע בנימוקים שונים. להלן אמנה אחדים מהם: א. נושא שעת היציאה: התובע סותר עצמו בכך שטוען שהיה צריך להביא את בתו בשעה 7 למקום ההסעה לבית הספר כאשר הוא טוען כי המקרה אירע בשעה 6. לכך משיב ב"כ התובע כי דווקא העובדה כי התובע אינו זוכר את השעה המדוייקת של התאונה מצביעה על מהימנותו. בענין זה אני סבור שיש לקבל את עמדת התובע ומכל מקום הפער בשעות איננו כה מהותי שיש בו כדי לפסול את גירסת התובע מיניה וביה. ב. טענה נוספת של הנתבעת הינה כי לא ייתכן שהתובע הופל על ידי הדלת הפתוחה עקב הרכב המדרדר מכיוון שמדובר ברכב קטן יחסית ובתובע שהוא כבד משקל ויציב על הקרקע. אינני מקבל גם טענה זו. התובע איננו טוען כי "נדרס" על ידי הרכב באופן שהרכב או דלת הרכב עלו על גופו אלא הוא טוען שכתוצאה מהדרדרות הרכב הוא איבד את שיווי משקלו ונפל. גירסה זו תתכן ומכל מקום אין לומר עליה כי היא בלתי אפשרית. ג. טענה נוספת מצד הנתבעת היא כי לא נגרם לרכב נזק רכוש וטענה זו יש לדחות שוב מהנימוקים שפורטו בסעיף ב' לעיל. ד. טענה נוספת מצד הנתבעת היא כי התובע נפגע במרפק שמאל כאשר הוא הודה כי כשיצא מהרכב פניו היו לכיוון חזית הרכב ובעת שהרכב הדרדר הוא עמד מאחורי הדלת הפתוחה וכי הדלת פגעה בגופו ולכן לטענת הנתבעת היה על התובע ליפול לצד ימין ולא לצד שמאל. אינני מקבל טענה זו מכיון שהתובע בגירסתו טוען כי איבד את שיווי משקלו וניסה לבלום נפילתו על ידי המרפק וכך נפגע. לא הוכח בפני כי דווקא התאוריה שמצד הנתבעת רק היא יכולה להתרחש בנסיבות. התובע לא טען כי נפל באופן מיידי לאחר שנפגע מהדלת, אלא איבד שיווי משקל ועל פי פירוש מילולי פירושו של דבר שבסופו של דבר הוא נפל. לכן, יש מקום לקבל כי כאשר התובע איבד שיווי משקל היה עשוי ליפול לכל צד וגם לצד שמאל. ה. הנתבעת טוענת כי לא נגרמו לתובע נזקי גוף נוספים דבר שאף הוא אינו הגיוני. אינני מקבל גם טענה זו. התובע ציין בגירסתו כי ניסה לבלום את נפילתו וזאת באמצעות המרפק ולכן, תוך התחשבות באמור בסעיף ב' לעיל, הגירסה הינה הגיונית. ו. עוד טוענת הנתבעת כי התובע העלים את העובדה כי פנה לקופת חולים וכי הדבר ברור מכיון שבקופת חולים לא ציין התובע בפני הרופא כי מדובר בתאונת דרכים. (ראה נ/2). הנתבעת מנסה להסיק מהעדר רישום כי מדובר בתאונת דרכים והעובדה כי התובע נבדק על ידי רופא להבדיל מסטאג'ר כי מה שנרשם הוא מה שמסר התובע. דא עקא שהנתבעת מתבססת על רישום שוטף בקופת חולים מיום 29.11.92 מבלי שברור מי הוא עורך המסמך ומכל מקום עורך המסמך לא התייצב לדיון להחקר על הרשום בו. בנסיבות אלה לא מצאתי מקום להסתמך על דבריו של ד"ר דשבסקי (עמ' 18 לפרוטוקול) כי הרופא שרשם את נ/2 אמנם היה מודע לצורך שברישום הארוע כתאונת דרכים. די בכך שאזכיר כי כאשר פנה התובע לבית חולים בעפולה הוא ציין בחדר המיון כי מדובר בתאונת דרכים (ת/6 - ללא תאריך) וכן בתעודה הרפואית של בית החולים הנ"ל שהוצאה למחרת היום (ת/5) צויין גם כן כי מדובר בתאונת דרכים. ז. טענה נוספת מצד הנתבע היא כי התובע מסר גירסאות שונות לגבי ארוע התאונה לאחיינו - הודעה (נ/3) וכן הודעת התובע (נ/6). כמו כן מבקשת התובעת להסתמך על תמליל של החוקר אשר חקר את האחיין. ב"כ התובע מתנגד לתוכנו של המליל בטענה כי אין מדובר בתמליל אותנטי וכי יש חשש כבד למהימנותו ולמשקלו. עיינתי במסמכים הנ"ל ונראה לי שאין בדברים שמסר האחיין כדי לקעקע את גירסתו של התובע. ח. גם עדותו של סוכן הבטוח לרבות הודעתו במשטרה גם הם אינם יכולים להפחית ממשקל גירסתו של התובע וההיפך הוא נכון. סוכן הבטוח שהוזמן גם למשטרה מסר פרטים מלאים גם על הגירסה של התאונה הנוכחית וגם על תאונה קודמת. המשטרה מצאה לנכון להגיש כתב אישום נגד התובע ולאחר שהוא הורשע גם נשלל רשיונו וכל זה יכול להצביע דווקא על קבלת גירסת התובע ולא על דחייתה. 8. סיכומו של דבר אני קובע כי התובע הוכיח במאזן ההסתברות הדרוש במשפט אזרחי כי מדובר בתאונה שארעה תוךת כדי יציאה מן הרכב המהווה "שימוש ברכב מנועי" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפלת"ד והשימוש היה למטרות תחבורה ועל כן מדובר בתאונת דרכים על פי החוק הנ"ל. 9. אני קובע קדם משפט לענין בדיקת היקף הנזק ליום 10.6.98 בשעה 08.30. הצדדים יגישו תחשיבי נזק 15 יום לפני מועד הדיון.רכבתאונת דרכיםהתדרדרות רכב