קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונת דרכים של רוכב אופניים: 1. התובע יליד 1941 הגיש תביעה זו נגד הנתבעת עפ"י חוק הפלת"ד התשל"ה 1975- (להלן - "חוק הפלת"ד"), עקב תאונת דרכים שארעה בתאריך 23.5.94 שבה היה מעורב רכב הנזכר בכתב התביעה אשר פגע בתובע בהיותו רוכב אופניים ברחוב העמלים במפרץ חיפה וגרם לו לנזקי גוף. (להלן: "התאונה"). 2. הנתבעת אינה כופרת בחבותה לפצות את התובע עפ"י חוק הפלת"ד כנפגע ברכב שבבעלותה, אולם היא חולקת על היקף הנזק הנטען ע"י התובע ולמעשה טוענת כי תביעת התובע "נבלעה" בתגמולי המל"ל. 3. לאחר התאונה אושפז התובע בביה"ח רמב"ם במשך שמונה ימים. בביה"ח אובחנו שברים ברגל שמאל, התובע טופל ולאחר מכן שוחרר התובע לביתו להמשך מנוחה וטיפולים. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע קיבל תגמולים הכוללים דמי פגיעה, תגמולים בגין נכות זמנית ומענק נכות צמיתה בשיעור של 10%. נכות זו, הינה נכות עפ"י דין של התובע המחייבת עפ"י סעיף 6(ב) לחוק הפלת"ד. 4. התובע טוען לפיצויים עפ"י ראשי הנזק הכוללים הפסד השתכרות בעבר ולעתיד, הוצאות בגין העבר והעתיד ועזרת צד ג' בגין העבר והעתיד וכן נזק בלתי ממוני (כאב וסבל). 5. הנתבעת כופרת בטענות התובע לענין הנזק וטוענת כי אין לתובע כל הפסדי השתכרות לא לגבי העבר אף לא לגבי העתיד והוא הדין בנוגע לעזרת צד ג' והוצאות הנטענות. הנתבעת סבורה שיש לפצות את התובע בסכום גלובלי בגין הוצאות ובגין כאב וסבל בלבד. אדון בראשי הנזק הנטענים. הפסד השתכרות בעבר: 6. התובע היה בתקופות אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 21.8.94 ולאחר מכן יום 22.8.94 ועד ליום 28.8.94. נכותו של התובע כפי שנקבעה לאחר מכן היתה כדלקמן: נכות מיום עד יום 30% 29.8.94 31.10.94 20% 1.11.94 31.12.94 10% 1.1.95 31.3.95 10% 1.4.95 לצמיתות שכרו הרבע שנתי של התובע היה 29,129 ש"ח. ממוצע חודשי: 9,710 ש"ח, משוערך להיום 13,635 ש"ח. סכום זה בניכוי מס הכנסה המתחייב עפ"י הדין, עומד על סך של 10,336 ש"ח. התובע טוען כי קיבל דמי פגיעה באמצעות המעביד, אולם הוא טוען כי יש לחשב הפסד השתכרות בגין העבר בשיעור של 20% משכרו וזאת למשך 46 חודשים ממועד התאונה ועד למועד הגשת הסיכומים. הנתבעת כופרת בטענות התובע וטוענת כי לא נגרם כל הפסד בעבר וכי העד מר זילברמן אישר כי שכרו של התובע בתקופת העדרותו שולם במלואו. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ומאחר וכפי שיפורט להלן, תביעתו של התובע נבלעת בתגמולי המל"ל, אני מוצא לנכון לקבוע כי נזקו של התובע בגין העבר בנוגע לתקופה שמיום 24.5.94 ועד יום 21.8.94, יובא בחשבון בעת החישוב, בצד "הזכות" כפי שסכום זה מובא בחשבון בצד "החובה" עת מביאים בחשבון ומנכים את תגמולי המל"ל. בהתאם לאמור לעיל, נעדר התובע כושר מלא במשך 4 חודשים. הפסד ההשתכרות למשך 4 חודשים מסתכם בסך של: 41,344=(10,336 X 4). הפסד השתכרות לעתיד: 7. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נפגע קידומו בעבודה וזאת בשעור של 20% משכרו ברוטו. לטענתו הוא יכול היה להתקדם בעבודה עוד שתי דרגות, אם כי ניתן ללמוד מדבריו של התובע כי "כרגע" אין אפשרות להתקדם כך. אולם התובע טוען כי אם הדברים ישתנו, הוא אינו יודע אם יקודם אם לאו. הנתבעת כופרת בטענות התובע בראש נזק זה וטוענת כי לדרישת התובע אין בסיס. לטענת הנתבעת הוכח כי הסיבה בגינה עוכב קידומו של התובע בעבר נעוצה בארוע משנת 90 עליו העיד מנהלו של התובע, מר שור, אשר הבהיר כי התובע הורד בעקבות אותו ארוע מדרגת מפעיל ראשי לדרגת מפעיל מן השורה. באשר לעניין הדרגה, טוענת הנתבעת כי התובע נמצא כיום בדרגה המקסימלית, היא דרגה מס' 23 - בעמדה זו של מפעיל. לטענת הנתבעת, האפשרות כי טבלת הדרגות תפתח והתובע יוכל להתקדם בעוד שתי דרגות נוספות כטענתו, הינה היפוטטית בלבד והתובע לא הוכיח אפשרות כזאת. 8. שקלתי את עמדות הצדדים. נראה לי במקרה המסויים כי התובע אמנם לא הוכיח כי קיים הפסד השתכרות בפועל, כתוצאה מהתאונה, במקום עבודתו הנוכחי. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון כי לתובע נכות רפואית אורטופדית בשיעור של 10%, אשר יש להניח על פי הנסיבות כי הינה גם הנכות התפקודית. נכות זו, כאשר היא קיימת ברגלו של התובע, הינה משמעותית ויש להביע בחשבון גם כאשר מדובר באפשרות תאורתית של התרחשויות העשויות להתהוות בעתיד (ראה קציר "פיצויים בשל נזקי גוף", מהדורה רביעית, עמ' 164). אמנם יש לקחת בחשבון כל מקרה ונסיבותיו הספציפיים, אולם איש לא יוכל לנבא את העתיד ואיש לא יוכל להבטיח לתובע כי מבחינת העסקתו מה שהיה הוא שיהיה. כמו כן לקחתי בחשבון אפשרות כי עם ההתקדמות ביחסי העבודה והעליה ברמת החיים, האפשרות כי תבצרנה דרגות חדשות נוספות מעבר לדרגה המקסימלית אליה הגיע התובע בתפקידו, הינה בגדר אפשרות שלא ניתן לפסול אותה על הסף וכך גם העיד מר שור. בהתחשב בכל האמור, נראה לי שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה, אשר אני מעמידו על סך של 50,000 ש"ח. עזרת צד ג' (עבר ועתיד): 9. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נזקק בעבר לעזרת בני משפחתו וכן כי יזקק בעתיד לעזרה דומה עקב נכותו. התובע מאשר כי כעת - במועד שמיעת עדותו הוא איננו זקוק לעזרת צד ג'. הנתבעת טוענת כי התובע אם נזקק לעזרה קיבל אותה על ידי בני משפחה ובעבר בלבד ואין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין העתיד. שקלתי את טענות הצדדים ובהתחשב בסוג הפגיעה, עוצמתה, ובתקופת אי הכושר המלאה בת ארבעת החודשים וכן נכויות זמניות שניתנו לתובע לאחר מכן, יש להניח כי התובע אמנם נזקק לעזרת בני המשפחה, עזרה שניתנת לתרגום בכסף, אני פוסק לתובע סך של 6,000 ש"ח בראש נזק זה. ביחס לעתיד, אינני מוצא בנסיבות המקרה שיש מקום לפיצוי בגין העתיד. הוצאות בגין העבר והעתיד: 10. התובע טוען שיש לפסוק לו הוצאות בגין העבר והעתיד בסכום גלובלי וזאת מאחר שנזקק ויזקק בעתיד לטיפולים רפואיים ממושכים. הנתבעת כופרת בטענות התובע וטוענת כי לא הוכח כל נזק ועל כן היא מציעה לפצותו בסכום מתון ביותר. שקלתי את טענות הצדדים. כאמור, התאונה הינה תאונת עבודה ועל כן זכאי התובע לכיסוי הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה מאת המל"ל. כמו כן, בהתאם לפסק הדין, בעניין סהר נ' אלחדד (טרם פורסם), גם אילולא היה מדובר בתאונת עבודה, לא היה מקום לפסוק לתובע תשלומים בגין הוצאות רפואיות, אשר ככלל מכוסות על ידי קופת חולים. כל זאת מאחר והתובע לא הניח כל תשתית עובדתית להראות כי הוא נזקק או יזקק לטיפול שלא במסגרת "סל הבריאות". עם זאת, בהתחשב בעובדה כי התובע נזקק להוצאות בגין נסיעות לקבלת טיפולים בגין העבר וזאת לצרכי מעקב וריפוי כתוצאה מהתאונה ויש להניח שהתובע נסע לקבלת הטיפולים הרפואיים ברכבו הפרטי ולא הגיש הוצאות אלה למל"ל ולא קיבל תשלום בגינם, אפסוק לתובע סכום גלובלי בסך של 3,000 ש"ח בראש נזק זה. נזק בלתי ממוני (כאב וסבל): 11. בעקבות התאונה אושפז התובע למשך 8 ימים (מיום 23.5.94 ועד ליום 30.5.94). הנכות הרפואית כאמור הינה בשעור של 10%. הסכום המקסימלי בגין ראש נזק זה ליום מתן פסק הדין הוא בסך של 121,639 ש"ח. בהתאם לכך ולאחר ניכוי גיל המתחייב, ובצירוף ריבית מיום התאונה עומד הסכום בגין ראש נזק זה על סך של 13,247 ש"ח. 12. סיכומו של דבר, סכום הפיצויים שיש לפסוק לתובע הינו: א. הפסד השתכרות בעבר 41,344 ש"ח ב. הפסד השתכרות לעתיד 50,000 ש"ח ג. עזרת צד ג' 6,000 ש"ח ד. הוצאות 3,000 ש"ח ה. כאב וסבל 13,247 ש"ח סה"כ 113,591 ש"ח ניכויים: 13. מסכום הפיצויים יש לנכות את תגמולי המל"ל. בהתאם לחישוב מגיעים תגמולי המל"ל בשערוך להיום (כולל ריבית והצמדה) לסך של 144,123 ש"ח. התוצאה הינה כי תגמולי המל"ל עולים על סכום הפיצויים ולמעשה התביעה "נבלעת" בתגמולים. בהתאם להוראות סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה1995-, מאחר ואין מדובר ברכב המעביד, זכאי התובע במצב שנוצר ל25%- מסכום הפיצויים (ראה ע"א 85/545 ואח', אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' מסעוד אלגריסי וערעורים נוספים, פ"ד מד(2) עמ' 8), דהיינו לסך של 28,398 ש"ח. 14. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 28,398 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 11% בצירוף מע"מ ובצירוף אגרת ביהמ"ש. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אופנייםתאונת דרכים